שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

דרום תל אביב כלב המאפליה הישראלית

ליעד שהם, בספרו "עיר מקלט", יודע לבנות עלילת מתח, ומה שהופך את הספר שלו לנדיר ממש הוא אפיון דמויות ריאליסטי, מדויק, אמפתי וכן, גם הומוריסטי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עלית קרפ

עיר מקלט

ליעד שהם, הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, 352 עמ', 94 שקלים

הספר החדש של ליעד שהם הוא רב מכר מכיוון שהוא עוטף את הקורא שלו במארג צפוף כל כך של מידע וחוויות, עד שהוא נסחף איתו למחוזות שבכלל לא התכוון להגיע אליהם מלכתחילה. גם מי שאינו חובב של הז'אנר, ישתוקק לדעת את פתרון התעלומה ומה באמת קרה שם. ספרי מתח אינם חביבים עלי בדרך כלל: חתירתם הנמרצת, שלא לומר הגברית, אל סיומה של העלילה מצליחה בדרך כלל להפוך אותם ליצירות פשטניות. כישרונם הדל של רוב כותבי המתח בעיצוב דמויות ובפיתול העלילה גורם לי לפתח אליהן כל כך מעט סימפתיה, ומפיל עלי שעמום מדמיע עד שאני שואלת את נפשם למות מיד בפרק הראשון. על כן נעים ומרענן שבעתיים למצוא בשממת ספרות המתח הישראלית ספר שיש לו סיום מפתיע, שמציג לקורא דמויות שמתחשק לו להכיר אותן, שנבדלות זו מזו בלשונן ובמנהגיהן ושהמחבר שלו מצליח לשבץ אותן בתוך היריעה הססגונית של המציאות הישראלית העכשווית שטווה.

הפעם לוקח שהם את קוראיו אל לב המאפליה הישראלית: דרום תל אביב והפליטים האפריקאים שמאכלסים אותה. העיר הזאת, כך מתברר, אינה כלל וכלל עיר מקלט, אלא גיהנום שרוב הציבור הישראלי מתעלם ממנו במקרה הטוב. הפליטים שחיים שם זוכים במקרה הטוב לרדיפת החוק ולרדיפות של גורמים אחרים במקרה הפחות טוב, ויש בהם כאלה שהגורל המר להם לצד פושעים מסוכנים, וגם כאלה ששני המאפיינים הללו משמשים בהם בערבוביה.

חלוקת מזון לפליטים בתל אביב. אין להם מה להפסידצילום: אלכס ליבק

ביורה הרותחת הזאת מנסה מיכל פולג, רווקה בת 32, לסייע לפליטים. היא מאמינה שהפליטים מאפריקה עשויים מקשה אחת של אומללות וצדק ושהמדינה ורשויותיה עשויות מקשה אחת של רשעות ואי צדק. יחד עם השותף שלה, איתי פישר, בוגר משפטים שעזב את המקצוע, הם מנסים בעזרת מעט מאוד אמצעים לסייע לאנשים שאין להם כמעט מה להפסיד. הם צריכים להתמודד עם הרשויות, עם דעות קדומות ועם דעת קהל עוינת. מכיוון שהם שונים מאוד זה מזה, לעתים קרובות מתגלעות ביניהם מחלוקות ולאחר יום עבודה רצוף ויכוחים, כשפישר עושה דרכו הביתה הוא מקבל טלפון מפולג, ואחר כך גם אס־אם־אס, אבל מכיוון ששבע עימותים לאותו יום, הוא מתעלם ממנה.

למחרת מגיע גבריאל טקלה לדירתה של פולג. טקלה הגיע לישראל דרך סיני, אך את אחותו חטפו בדואים בדרך, אנסו אותה ומכרו אותה לזנות. כשמתקשר אליו מישהו ותובע עבור שחרורה 20 אלף שקל, הוא ממהר לדירתה של פולג כדי לבקש את עזרתה ומגלה את גופתה. שכן שרואה אותו בטוח שהוא הרוצח, וגם המשטרה, מה גם שטקלה עצמו מודה במעשה.

ענת נחמיאס, גיבורת הספר, היא קצינת משטרה קטנה, ג'ינג'ית ולא יפה, שמנסה לנהל את החקירה בכלים חוקיים ואגב כך גם לשפר את תדמיתה של המשטרה. קשה שלא להתאהב ביושרה שלה, בניקיון כפיה, בשקט שלה ובניסיונה הכן והאמיץ לפלס את דרכה בעולם גברי, שבו רוב הסובבים אותה הם בעלי השכלה ואינטליגנציה פחותות משלה, אבל יש בידיהם הרבה יותר סמכויות. נחמיאס יוצאת לדרך ביחד עם פישר בניסיון לפענח מי רצח את פולג ולמה טקלה לוקח על עצמו את האשמה אף על פי שלא רצח אותה.

דומה ששהם מחיל על כתיבתו את מלאכתו של חוקר המשטרה, שהיא המלאכה הדקדקנית של איסוף הפרטים. לאחר שהוא מניח את תשתית הדמויות, מקרים אותן עור וגידים ומשיב בהן רוח, הוא מוציא אותן לפעולה באתרים שהקורא חש כאילו הוא נוכח בהם בעת ההתרחשות. הוא מצליח לבנות את המתח לא רק באמצעות יצירת מצג ריאליסטי לכאורה, אלא גם משום שאפיון הדמויות שלו דייקני ואמפתי והוא לא נכנע לפיתוי להפוך חלק מהן לקריקטורה, ונמנע מללעוג להן. אדרבה, הוא מרכיב את הדמויות שלו בהומור עדין ומשובב נפש. לדוגמה, איש העולם התחתון שרודה בפליטים, גוזל את כספם וגם מספק נשק לרוצחי עמם באפריקה, הוא צמחוני אדוק שאף אוסר על אחרים לאכול בשר בחברתו.

דמויות הן שם המשחק בספרות מתח טובה, ועליהן לככב לצד העלילה והפתרון. שהם בונה דמויות נהדרות, וזוהי ללא ספק תשתית טובה להתחיל ממנה. מדברי התודה שבסוף הספר עולה שהקלילות כבדה יותר מכל. תחקיר, עבודת רגליים ומאמץ אינם העירבון האולטימטיבי ליצירה ספרותית טובה, אבל בתוספת כשרון כתיבה הם יכולים להפיק משהו טוב גם מז'אנר פחות מעניין.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ