בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התהומות הרקובים של פייסבוק

הטרול שהמציא מחדש את ההומור הישראלי

הגאונות של אריאל ויסמן היא העולם השלם שהוא בורא בפייסבוק והשימוש בכל הכלים שהמדיום מספק כדי לחשוף את הגיחוך שבבסיס הקיום העגום. פרק 3 בסדרה

72תגובות

"אם האלימות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה אז האונס הוא בוודאי הקינוח ):", כתב אריאל ויסמן בתגובה לפלוני די מיזוגן, ששאל: “עכשיו איך מצרפים לזה את חגי עמיר...”. זה היה בשרשור בדיחות אונס, שהתחיל משיתוף סטטוס משמח של אורטל בן דיין על כך שהמשטרה נענתה לקמפיין הפייסבוק שלה נגד כנופיית אנסים שהסתובבה באותם ימים בדרום תל אביב.

כדי להבין למה הבדיחה של ויסמן מבריקה, או לפחות ראויה לציון, כדאי לחזור כמה ימים אחורה ולהכיר את הסיפור המלא. כי זאת הגאונות של ויסמן, לפחות באותם ימים - לא סטטוסים שנונים או "ממים" מבריקים במיוחד, אלא עולם שלם שנברא בפייסבוק, עם שימוש בכל הכלים שהמדיום הזה נותן. לעקוב אחריו היה כמו לעקוב אחר סדרת טלוויזיה איכותית המשכית וחכמה, בכיכובה של דמות עגולה ושלמה, צבעונית, חתרנית ומרתקת.

ב-23 באוקטובר 2012 כתבה בן דיין, שלצורך הסיפור נגדיר אותה כפעילת שמאל מוחצנת מעט: "יש כנופיה של אנסים סדרתיים באזור שאונסים את הנשים הכי חסרות הגנה, דרות רחוב ונשים שעובדות בזנות שמתות מפחד להתלונן מחשש לנקמה ברחוב. מישהי שעובדת בזנות סיפרה לי שהזונות נאנסות שם כל הזמן על ידי חבורה ספציפית של חמישה פליטים. השיטה חוזרת על עצמה, הם תופסים את הבחורה מהידיים והרגליים ('מותחים אותה לכל הצדדים') ואונסים אותה. כל ההומלסיות והדרות רחוב מבועתות מהם ובורחות בבהלה איך שהם מתקרבים לאזור", כתבה בסטטוס שזכה לעשרות שיתופים.

באותם ימים הביא ויסמן לשיא ואז לרוויה מסוימת את מערכת היחסים הווירטואלית והמרגשת שלו עם חגי עמיר. מערכת יחסים שעוררה גלים רבים ואף הביאה בהמשך הדרך לכתבות על כך שמשפחת עמיר מצביעה לבנט. ויסמן הזמין את עמיר לעצרת הזיכרון לרבין, והדו שיח שהתפתח ביניהם נרשם כבר בדפי ההיסטוריה של הבלוגריה הישראלית, או כדבריו, “כנסו מהר, יש פה תיעוד נדיר של בדיחה שמיצתה את עצמה!!!!!!!!!!!".

למחרת, בזמן שוויסמן היה עסוק בשעשועי חגי עמיר, כתבה בן דיין: ”ערוץ 10 על אונס של נשים בזנות ודרות רחוב: 'זה לא אייטם חדשותי, אנחנו רוצים לעשות על זה אייטם לצינור לילה...'. עבור ערוץ 10 זה לא 'חדשותי'. לתקשורת אין שום עניין למנוע את האונס הבא. שום עניין". או כמו שויסמן אומר, "לעולם לא נסלח לפליטים על מה שאילצו אותנו לעשות לפמיניסטיות ולהפך ):”. שבוע אחר כך שיתף ויסמן את הסטטוס הבא:

ואז התחיל שרשור בדיחות האונס המדובר, ששילב חברות פמיניסטיות עצבניות, עוקבים לא מצחיקים ומעט מיזוגנים ושמאלנים פמיניסטים משועשעים. כמו בסדרת טלוויזיה, לדמות הראשית יש כמה לוויינים, דמויות משנה שמאפשרות לה לבטא את עצמה בדיאלוג עמן. כאלה הם רותם יפעת, השמאלן המשועשע, דורה קישינבסקי, הידידה הפמיניסטית העצבנית, ומייק איבניצקי, המעריץ המיזוגן, שלא ממש הבין את כוונותיו האירוניות של ויסמן.

ההומור של ויסמן נמצא באותיות הקטנות. לרוב הבדיחות הכי מוצלחות שלו באות בשרשורי התגובות ולא בסטטוסים עצמם. הוא מתערב בחיים האמיתיים, אבל בניגוד לבן דיין, שמשתמשת בפייסבוק כדי לשנות את המציאות, ויסמן משתמש במציאות כדי להעשיר את הדמות הפייסבוקית שלו. המטרה היא ההומור והעניין. אם בדרך יעברו כמה אלפי קולות מעוצמה לישראל אל בנט, זה כבר העבודה של עידו קינן.

כשעוקבים אחרי ויסמן, העין כל הזמן גולשת לפינה הימנית עליונה, למיני פיד, שם אפשר למצוא אותו מבקר במקומות לא צפויים ומספר בדיחות לא קשורות בנושאים רציניים. ויסמן עושה את הטרור האינטרנטי שלו, "מחפש לריב" כלשונו, לא מרוע או כעס אלא כדי לחשוף את הגיחוך שעומד בבסיס האובייקט המותקף ובבסיס הקיום העלוב והעצוב של כולנו.

אחת משיטות העבודה שלו, שמדגימה את השימוש בפלטפורמה של הפייסבוק, היא לכתוב סטטוס ולהשלים את הבדיחה בתגובה הראשונה. באחד הסטטוסים העגומים שלו הוא הדביק את כל "מועקה" של צ'כוב, ואז בתגובה הראשונה כתב :"סתם:)". פעם אחרת הוא שיתף חלום משעמם במיוחד וכתב בתגובות: "לאף אחד אין מה להגיד על החלום המרתק שלי????????" ואז הוסיף: "יופי, עכשיו אתם יודעים איך אני מרגיש כשאני קורא את החלומות המביכים שלכם ):". עם זאת, כמובן שגם הוא יודע לכתוב סטטוסים מוצלחים ולצייר ממים מבריקים, כישרון לא חסר לו.

אבל מעבר לשנינות ולריבים המתוקשרים, ויסמן הוא יותר מטרול מוצלח - הוא הסיפור הכי טוב באזור. העוקבים שלו נהנים לא רק מפרובוקציות אלא גם מחיטוט מציצני בחיים שלו. ויסמן הביא בתקופות מסוימות את המושג "יותר מדי אינפורמציה" (TMIׂׂ) לשיאים חדשים. על הזוגיות המתוקשרת עם אושיית הפייסבוק המבריקה בפני עצמה רחלי רוטנר לא נפרט פה בהרחבה, רק נספר שהשניים נפרדו לתקופה קצרה ועכשיו הם שוב יחד, מאורסים ומאושרים.

רחלי רוטנר

תקופת הפרידה הזמנית של השניים הוציאה מויסמן את הצד המעורר הזדהות ורחמים, שגם הוא, כמו כל הצדדים שלו, מצחיק ומושחז בדרכו. ערב אחד כתב "אז איך מפיגים את הבדידות הנוראית הערב, הא חבר׳ה????". בהמשך הוסיף כי הוא "יושב לבד ברחוב ואוכל נקניקייה )))):", וסיים את המערכון העצוב בסטטוס נוסף: "אלוהים ישמור, למה אכלתי את הנקניקייה הזאת כל כך מהר????? עכשיו אין לי שום דבר לעשות בשאר הערב!!!!! ))))):". כי זה אריאל ויסמן, הסיפור הכי טוב שסופר בשנה החולפת, מבוסס על סיפור אמיתי.

עוד בתהומות הרקובים של הפייסבוק: ירמי שיק בלום: כמו עוזי וייל, רק מצחיק || ההומור הנשי החדש של עידן "בנות"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו