למה דווקא החטא הזה?

הומוסקסואלים דתיים הנקרעים בין זהותם המינית לזו הדתית עומדים במרכז כמה סרטי בוגרים שהוצגו לאחרונה בבית הספר לקולנוע "מעלה". בדיון עליהם חזרו רוב הרבנים על הטיעון הנושן שאפשר (וצריך) להשתנות. ההומואים דרשו הכרה ושוויון, גם בבית הכנסת

יאיר שלג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יאיר שלג

טועה מי שחושב שרק להומואים דתיים קשה. לגישתו של הרב מרדכי ורדי, קשה לא פחות לרבנים שאמורים לתת להם ייעוץ הלכתי ואישי. הוא גם עשה על זה סרט. ורדי, בן 49, הוא בוגר המגמה לתסריטאות בבית הספר הדתי לקולנוע "מעלה" בירושלים ומשמש שם כראש בית המדרש וכראש מגמת התסריטאות. במקביל, הוא לומד בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב.

את אחת מעבודות הבימוי הראשונות שלו הקדיש לדילמה שמטרידה הומואים דתיים ששוקלים נישואים: לספר לאשה או לא לספר, וגם - מה צריכה להיות עמדתו של רב בסוגיה. הנושא מעסיק אותו, אומר ורדי, "מאז שפגשתי בישיבה שבה למדתי בחור שראיתי אותו כצדיק ממש, ונדהמתי לשמוע ממנו שהוא בעל נטייה הומוסקסואלית", כדבריו. הוא משוכנע כי "היחס של רבנים שיש להם היכרות אישית עם הומוסקסואלים דתיים שונה לגמרי מזה של רבנים שלא מכירים את הנושא באופן אישי".

את סרטו הקצר, "התינשאי לי", הציג ורדי לפני כשלושה שבועות בערב שהקדיש "מעלה" להקרנת סרטים של יוצרים דתיים הומוסקסואלים ולדיון, שהשתתפו בו גם רבנים. גיבור סרטו, הראל, פונה לרב שלו בשאלה אם עליו להתוודות בפני ארוסתו על נטייתו ועל רצונו "להתגבר" עליה באמצעות הנישואים. הרב עונה בחיוב ולאחר שהראל מהסס, הוא מבהיר לו שאם הוא לא יגלה לארוסתו את האמת, הרב עצמו יגלה לה. התוצאה צפויה: הראל מתוודה והחברה עוזבת אותו. סוף הסרט מאתגר בכל זאת: הראל מתחיל עם בחורה חדשה, שאליה הרב שלו כבר לא יגיע.

ורדי, שהנחה את הדיון בבית הספר, לא דיבר על סרטו. מאוחר יותר אמר שמבחינה מוסרית, ברור לו שאסור להסתיר דבר כזה, "אבל בבחירת הסוף לסרט רציתי להראות שאי אפשר להשאיר את זה רק בשאלה המוסרית. יש כאן מצוקה אישית אמיתית, וגם אם ברור לי שהוא חייב לספר, אני לא יכול להתעלם מהמצוקה שלו".

אהבה לחברותא

כותרת סרטו של בוגר בית הספר, חיים אלבום, "ואהבת", רומזת לאהבה הכפולה של ההומוסקסואל הדתי: האהבה לגברים והאהבה לקב"ה ולאורח החיים הדתי. גיבור הסרט, אוהד, מאוהב בסתר בניר, חברו ללימודים (החברותא שלו) בישיבה. כשהאחרון מתגייס לצבא, מנסה הגיבור להתגבר על משיכתו באמצעות סיגופים כטבילות השכמה וצומות, בקריאת "התיקון הכללי" (קובץ פרקי תהלים, שעליהם הורה ר' נחמן מברסלב לתיקון עיוותים בתחום היצר המיני), ובייעוץ טלפוני צמוד מארגון "עצת לב" (שם בדוי שניתן בסרט לארגון אמיתי ששמו "עצת נפש", המיועד להומואים דתיים המבקשים "להתגבר"). כשכבר נדמה לו שהצליח להתגבר, חוזר ניר לישיבה והאהבה שוב ניצתת. בסופם של כמה ימים מיוסרים מתוודה אוהד על אהבתו, וניר זועם ותובע ממנו להסתלק מהישיבה.

אלבום מספר שגילה את משיכתו לגברים מגיל מאוד צעיר, "כשלא הרגשתי שותף לכל מה שמשך את החבר'ה שלי בבני עקיבא". הוא המשיך ללמוד בישיבה תיכונית ואחריה בישיבת הסדר. בתקופה זו, הוא אומר, "אבי נפטר והתחלתי תהליך של התחזקות דתית, שבו הנטייה המינית מאוד העיקה עלי. למזלי, היה לי ראש ישיבה נהדר שהבחין במצוקה שלי, ומבלי שסיפרתי לו, גם ידע מה מעיק עלי. מתוך השיחות בינינו החלטתי לפנות לטיפול פסיכולוגי, במטרה להשתנות.

"הטיפול ארך שנים אבל הנטייה נשארה. כשעזבתי את הישיבה, החלטתי להפסיק את הטיפול וללמוד קולנוע. כשעמדתי לפני סרט הגמר, היה לי ברור שאני חייב לעסוק במה שהכי קורע אותי מבפנים, אחרת אצטרך להפסיק להיות יוצר. סיפרתי לחברים בכיתה ולצוות בית הספר ואמרתי שאני רוצה שסרט הגמר לי יעסוק בנושא. כל אחד קיבל את זה כמובן בקצב שלו, אבל בסך הכל, קיבלו את זה יפה. ההפקה שלי הצריכה הרבה שותפים ולא היה אחד שלא השתתף".

טלית? אחרי שתמות

ארז ברוכי השתתף בדיון על תקן של "הומוסקסואל דתי", לא קולנוען. הוא גדל באלון שבות, יישוב דתי-בורגני בשטחים וכשהחליט לצאת מהארון, הוא סיפר בדיון, הוריו דווקא קיבלו את זה יפה. "אבא שלי אפילו אמר ש'לא משנה מי אתה, אני תמיד אוהב אותך'".

ההצהרה הועמדה במבחן קשה כשברוכי ביקש מאביו שיקנה לו טלית. בחברה הדתית האשכנזית טלית היא המתנה הנכבדה ביותר לחתן שאותה קונה לו אביו, ערב חתונתו. ברוכי אמנם לא התכוון להתחתן, אבל הוא רצה שאביו יקנה בעבורו את הטלית. תגובת האב היתה קשה. לדברי ברוכי, אביו פעיל בחברה קדישא ביישוב. לכן הומור שחור מורבידי אינו נדיר בבית ולכן לא התפלא כשהאב ענה: "את הטלית שלך תקבל אחרי מאה ועשרים", כלומר, כשיכסו אותך בטלית אחרי מותך.

ובכל זאת הוא קיבל טלית מהאב. זה קרה לפני כמה חודשים, אחרי שברוכי מימש את רצונו להיות אב. בהסכם עם רווקה דתייה (וסטרייטית), הוא הביא לעולם ילד, והטלית הוענקה לכבוד ברית המילה. "אני לא יודע ממה התרגשתי יותר באותו יום", סיפר ברוכי, "מברית המילה של הבן שלי או מברכת 'שהחיינו' על הטלית".

ההחלטה הזאת להביא ילד לעולם הסעירה את הרבנים באולם. הרב מנחם בורשטיין, העומד בראש מכון פועה (מכון לפתרון הלכתי של בעיות פוריות וגניקולוגיה), נזף בו על שלא התייעץ קודם עם רב, והודיע לו ש"ילד כזה יגדל באופן אומלל, ואסור היה לך להעמיד את אושרך לפני אושרו". בשיחה השבוע נשמע בורשטיין מעט יותר סובלני: "ברור שצריך לדון כל מקרה לגופו ומובן שיש הורים כאלה, שיכולים להעניק אושר גדול לילד, ויש הורים 'נורמטיוויים' שמגדלים ילדים אומללים", אמר. הו? הוסיף כי לא טען שיש לפסול מראש הולדת ילד בתנאים כאלה, "אלא שמכיוון שמדובר במצב רגיש ומורכב, חיוני להתייעץ על זה לפני שקובעים עובדות".

חייב להתמודד

ר', רב של בית כנסת תימני במרכז שהשתתף גם כן בדיון, הוא בעצמו הומוסקסואל החי עם בן זוג זה יותר משלוש שנים. הוא גדל בבית חילוני ונמשך לעולם הדתי תחילה מתוך סקרנות, ואחר, "מתוך מחשבה שאם אתרכז בדת, אולי אצא מההומוסקסואליות", הוא אומר.

הוא לא שינה את נטייתו, אבל נכנס לדת יותר ויותר. כשנפטר רב הקהילה הוא נשאב בהדרגה למלא את מקומו, במתן תשובות הלכתיות ובכל תפקידי הרב. מכיוון שכך, הוא החליט למסד את מעמדו החדש בלימודי רבנות פורמליים וכשעמד לפני ההסמכה, התוודה בפני מוריו. לדבריו, המורים, שניהם רבנים חרדיים, האחד אשכנזי והשני ספרדי, היו בהלם. אך בסופו של דבר, הוא סיפר, הם הסמיכו אותו לרבנות ו"אמרו לי ש'אני חייב להתמודד'", הוא אומר. בתוך הקהילה גילה ר' את הסוד רק לשלושה מראשי הקהילה. "זו קהילה תימנית שמרנית", הוא אומר. "קשה להם אפילו לקבל רב רווק, קל וחומר רב הומו".

מכיוון שהוא חי בסוד הוא אינו נאבק על מעמדו האישי, אבל מנהל מאבק עקרוני. "שלחתי מכתבים להרבה רבנים וביקשתי התמודדות מחודשת עם הסוגיה", הוא סיפר. לדבריו, כשכתב כ"סתם בחור דתי", התעלמו ממנו. כשפנה עם התואר הרבני, הוא אומר, "קיבלתי הרבה אי-מיילים וטלפונים. רובם דיברו בטון של אמפתיה ברמה האישית, אבל התנגדו נחרצות לתופעה". כעת בדעתו להפיץ בקרב רבנים חוברת שכתב, "אהבת נפש", המוקדשת להתמודדות הלכתית עם הסוגיה, כדי לעורר דיון.

לא מתחנן להכרה

"עצם קיום הדיון הוא חידוש משמעותי", אומר ורדי. לדבריו, עד כה, "במידה שהרבנים עסקו בסוגיה, זה היה רק בתשובות אישיות לפונים פרטיים. לא זכור לי מקרה שבו הם נכנסו לדיון פומבי". אבל תוכן דבריהם לא נעם להומואים. ואכן, התברר שהרבנים מודאגים מהאפשרות שמתן לגיטימציה להומוסקסואלים תשפיע על התגברות התופעה בעתיד. בורשטיין אמר בדיון, כי "החשש הוא שצעירים שעדיין נמצאים בהתלבטות מינית ובשלב שבו ניתן להשפיע עליה, ירגישו יותר קלות להכריע לצד של 'הנטיות ההפוכות' ויחמיצו אפשרות לחיות חיי זוגיות ומשפחה רגילים".

החשש הזה נשען על ההנחה שזהות מינית ניתנת לבחירה או לשינוי, לפחות בגיל הנעורים, וזה היה המסר שחזרו וביטאו הרבנים. בורשטיין אמר שהיה מפנה לכל הומוסקסואל את השאלה ההיפותטית: לו היתה זריקה שמשנה נטייה מינית, האם היית מוכן להשתמש בה? השאלה הזו הסעירה את המשתתפים ההומואים בדיון. אבל רב המושב הדתי ניר עציון, רונן לוביץ, אמר שעל פי ההנחה הזאת, על הרבנים להיות פתוחים לדיון בנושא עם בני הנוער, מפני שרק כך יוכלו להשפיע על נטייתם בגיל הרלוונטי.

בשיחה שלאחר הדיון, הודה הרב ר' ש"אני מקבל את ההנחה שבגיל הנעורים ניתן להשפיע על הזהות המינית, ואני עצמי מכיר צעירים שהיו בעלי נטייה הומוסקסואלית והתחתנו. מה שאני מצפה הוא קודם כל להכרה עקרונית שיש גם אחרים, שלא יכולים לברוח מהנטייה הזו וצריך לתת גם להם תשובות". לעומתו, סבור אלבום, ש"הרבנים חייבים להבין שבכל גיל, מדובר בנטייה שאינה ניתנת לשינוי. כל מה שה'הכשר' שלהם יעשה זה לאפשר לצעירים האלה, שגם כך מתייסרים מאוד, לא להגיע להתאבדות ולמנוע מהם צורך בהכרעה בלתי נסבלת בין זהותם המינית לזהותם הדתית".

בדיון עלתה גם השאלה מדוע מחמירים הרבנים ביחסם להומואים, שעוברים רק על מצווה אחת, בעוד שהם מבקשים לקרב חילונים או דתיים שהורידו את הכיפה, שעוברים על תרי"ג מצוות. היו מי שתהו אם לא מדובר בהומופוביה לשמה. אבל העובדה הבולטת ביותר שעלתה בדיון היא השינוי בעמדתם של ההומואים הדתיים כלפי עצמם. "בניגוד לעבר, היום אני לא מוכן להתחנן להכרה", אמר אחד המשתתפים, משפטן בהשכלתו. "אני גם תובע את מקומי בקהילה הדתית ובעם היהודי. על המקום המדויק יש מקום למשא ומתן, אבל לא על עצם ההכרה".

הוא אינו מצפה אמנם שהרבנות תכשיר נישואים חד-מיניים, אבל בכל הנוגע למעמדו האישי בקהילה, הוא דורש שוויון זכויות מלא, מעלייה לתורה ועד הזכות לשמש בכל תפקיד, כולל חזן בתפילת יום כיפור. "במיוחד ביום כיפור ברור שלכל אחד בקהילה יש חטאים, ואני לא מוכן לקבל שהחטא שלי, שאני מצהיר עליו בגלוי והוא נובע מהעובדה שכך ברא אותי הקב"ה, דווקא הוא יגרום לי למעמד נחות", הוא אומר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ