שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

איך אומרים מאכער בעברית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גידי וייץ
גידי וייץ


 לפני כמה שנים בא עסקן בולט במפלגת השלטון לפגישה עם מנכ"ל חברה ממשלתית. "אני רוצה שתשכור את שירותי השתדלנות שלי", שח העסקן למנכ"ל. "מדוע שאזדקק לשירותים שלך?" תהה המנכ"ל. "אני יכול לחזק את הקשרים בינך לבין השר האחראי, אתה יודע שאנחנו חברים טובים". "וכמה זה יעלה לחברה", חקר המנכ"ל. "ריטיינר של 4,000–3,000 דולר בחודש", השיב העסקן. "אני מאוד מודה לך", הדף המנכ"ל את ההצעה, "יש לי קשרים מצוינים עם השר".



 לאחר הדיאלוג המשונה הזה בדק המנכ"ל את הרקע של בן שיחו, וגילה שכמה חברות ממשלתיות הכפופות לאותו שר שכרו את שירותיו היקרים של העסקן השאפתן.



 השבוע העיד סגן שר החינוך לשעבר, מיכה גולדמן, במשפט הולילנד. בעדותו סיפר כיצד פנה אליו בעבר מקורב לנוחי דנקנר, וביקש ממנו לסייע לדני דנקנר להעביר החלטה במינהל מקרקעי ישראל, המיטיבה עם חברת תעשיות מלח שבשליטתו. כדי להעביר את ההחלטה דני דנקנר היה זקוק לעזרתו של יו"ר מינהל מקרקעי ישראל, יחיאל לקט. מדוע בחר דווקא בגולדמן? כי הוא חבר טוב של לקט.



 "הרמתי טלפון לחיליק לקט, וביקשתי ממנו לקבוע פגישה עם דני דנקנר", סיפר גולדמן בעדות במשטרה. “חיליק אמר לי שהוא מוכן לשמוע את דני דנקנר בגלל שאני, מיכה, פונה אליו". בעבור הפגישה שאירגן בין לקט לדנקנר, שבה השתתף גולדמן דקות ספורות בלבד, זכה סגן השר לשעבר בתשלום סמלי של כ-230 אלף שקל. בעדותו זו גילה גולדמן בורות של ממש בקשר לעצם העניין שבגינו התבקש לסייע לדנקנר.



 באותו יום העיד בבית המשפט גם עורך “מעריב” לשעבר, עידו דיסנצ'יק. עד המדינה בפרשת הולילנד, שמואל דכנר, שכר את שירותיו בשנות ה–90 כדי לקדם את הבנייה. היתרון היחסי שהביא עמו דינסנצ'יק לפרויקט הגרנדיוזי: פתיחת דלתות של האנשים החשובים. השכר של דיסנצ'יק היה צנוע באמת, בהתחשב בקופונים השמנים שגוזרים היום שתדלנים: בערך 2,000 דולר בחודש. "אם איזה פונקציונר בעירייה היה תוקע אותנו, אז הייתי פונה לאולמרט ואומר לו, עשה טובה ותן לבחור איזו צ'אפחה", הגדיר דיסנצ'יק בעדותו במשטרה את גבולות תפקידו.



 דיסנצ'יק מכהן במשך שנים כדירקטור בבנק הפועלים, ובמהלך עדותו צף הסיפור המדהים הבא: בעשור החולף התעקש הביטוח הלאומי שבנק הפועלים ישלם לו 86 מיליון שקל. עורכי הדין של הבנק התקשו לשכנע את הביטוח הלאומי לסגת מהתביעה המוגזמת בעיניהם, כשלפתע היתה לראשי הבנק הארה: הם גייסו מאכערים מקורבים שהצליחו במקום שבו נכשלו טובי המשפטנים, וגזרו קופון של 6.6 מיליון שקל.



 לא מזמן שילם גם ערוץ 10 סכומים לא מבוטלים לשני מקורבים לבני הזוג נתניהו, כדי שאלה ימיסו את התנגדותם העזה לקיומו של הערוץ הסורר.



 כמעט אין ביצה בישראל שאין בה ראשנים. הם בדרך כלל קשורים לדמויות בצמרת, ובדרך כלל קונים לעצמם בעזרת מעט עבודה ושכר בשמים וילות ומכוניות פאר על חשבון הציבור. "אם אני מביא פחות מ–50 אלף נקי, אשתי זורקת אותי מהבית", אמר לי לפני כמה שנים בלי טיפת הומור אחד המאכערים הבולטים במגזר החרדי.



 כאלה אפשר למצוא היום בכל חור: במינהל מקרקעי ישראל, במשרד הפנים, בוועדת סל התרופות. לא ירחק היום ויהיו לנו מוציאים ומביאים משוכללים גם באזורים הסטריליים של בתי המשפט והמשטרה. באיטליה קוראים לזה "raccomandato". איך קוראים לזה בעברית?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ