בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפערים בשוק העבודה: מי בראש הפירמידה ומי בתחתית?

השינויים שעברו על שוק העבודה הישראלי הגבירו את 
אי־השוויון ויצרו היררכיה בין העובדים, שרק חלק מהם נהנים מביטחון תעסוקתי ומשכר גבוה

87תגובות

>> בעוד שבשוק ההון הולכות הפירמידות ומתפרקות, בשוק העבודה הישראלי קורה ההיפך בדיוק. שלושה מיליון שכירים ועוד כרבע מיליון עצמאים חווים כיום אי־שוויון גובר והולך בעקבות שינויי סטטוס מתמידים שמייצרים שכבת עובדים מיוחסים מול עובדים עניים, לעתים באותו ארגון.

לקראת האחד במאי, חג הפועלים, מיפינו את פירמידות העובדים בישראל - זו של המגזר הציבורי וזו של המגזר הפרטי. הדירוג נקבע על פי שני קריטריונים מרכזיים: רמת שכר ממוצעת ‏(הכוללת גם תנאים נלווים‏), ורמת ביטחון תעסוקתי. מי נמצא בראש פירמידת העובדים - ומי בתחתיתה?

המגזר הציבורי

1. עובדי דור א' במונופולים ממשלתיים

ירון קמינסקי

שכר: גבוה מאוד
 ביטחון תעסוקתי: גבוה מאוד

בראש הפירמידה נמצאים עובדי החברות הממשלתיות המונפוליסטיות: חברת החשמל, מקורות וחברות הנמל של חיפה ואשדוד. נתבי האוניות, שבגלל ויכוח על תנאי העסקתם נמל אשדוד סבל באחרונה מעיצומים ממושכים, הם קצה הפירמידה, ועלות שכרם - 60–70 אלף שקל - גבוהה מזו של ראש הממשלה. גם ללא הנתבים, השכר הממוצע בחברות הנמל הוא 22–25 אלף שקל לעובד. גם בחברת החשמל עובדים נהנים מתלוש משכורת שמן. השכר הממוצע שם הוא כ–30 אלף שקל בחודש.

בשל קיומו של "טייס אוטומטי", השכר בחברות אלה עולה בזכות הוותק, כמעט ללא קשר לתפוקה ולתרומה לעבודה. גם בתוך הקבוצה הזו מתקיימת קבוצה מיוחסת יותר: התנאים המצוינים שמציע ההסכם הקיבוצי, וכוללים גם פנסיה תקציבית, חלים על עובדי דור א' - המועסקים בחברות אלה יותר משלוש־ארבע שנים. עובדי דור ב', החדשים, כ–10% מכלל העובדים, מועסקים בתנאים מופחתים בכ–20% לעומת עמיתיהם.

2. מקצועני המגזר 
הציבורי

שכר: גבוה מאוד
 ביטחון תעסוקתי: גבוה מאוד

אצולה נוספת מבין עובדי הציבור הם הרופאים הבכירים ומנהלי המחלקות בבתי החולים שעלות שכרם היא כ–60 אלף שקל בחודש ואף יותר. רבים מהם עוסקים גם בפרקטיקה פרטית. מנהלי המחלקות אף זוכים בצ'ופר נוסף - התפקיד ניתן להם לכל החיים - נושא שנוי במחלוקת שאותו מנסים גורמים שונים להגביל לקדנציות.

שכבת הרופאים המשתכרת יפה היא רק 10% מכלל הרופאים. על פי דו"ח הממונה על השכר במשרד האוצר, שכר הברוטו של הרופאים הפחות בכירים הגיע ל–25.4 אלף שקל בממוצע, וכולם, יש לציין, מומחים בתחומם - מה שאי־אפשר להגיד תמיד על עובדי ציבור אחרים.

מי ששכרם הממוצע כמעט כפול משכר הרופאים הם עובדי המחקר במשרד הביטחון, עם שכר ברוטו של 50 אלף שקל בממוצע. ממוצע השכר של רשמי בתי המשפט, אף הם אנשי מקצוע בכירים, מגיע ל–32.3 אלף שקל.

3. עובדי החוזים האישיים בשירות המדינה

שכר: גבוה יחסית 
ביטחון תעסוקתי: נמוך

שכבה נוספת שנהנית מתנאים טובים כוללת כ–8,000 איש ‏(11% מכלל עובדי שירות המדינה‏), בעלי חוזים אישיים במקצועות אקדמיים, כמו מהנדסים, אדריכלים ומתכנתים, המועסקים במשרדי הממשלה. עובדים אלה משתכרים 15–25 אלף שקל - כ–20%–25% יותר משכרם של מקביליהם המועסקים באותם מקומות במסגרת ההסכם הקיבוצי - אך אינם נהנים מתוספות השכר האוטמטיות שנהנים המאוגדים.

עובדים אלה הקימו ארגון בשם אחדות, אך הוא לא הוכר כארגון יציג על ידי בית המשפט. המדינה מעוניינת להעסיק בעלי חוזים אלה מאחר שהם נעדרי הגנה מקצועית. בניגוד לעובדי ההסכם הקיבוצי, אפשר לנייד אותם ולפטר אותם ללא קושי, ברגע שנפח העבודה שלהם מצטמצם. לאלה אפשר להוסיף את משרות האמון - מנכ"לי משרדי ממשלה, יועצים וכדומה, המגיעים עם השר החדש, ופעמים רבות נעלמים כשהוא עוזב.

המשכורות של עובדים אלה נמוכות יחסית למגזר הפרטי: מנכ"ל משרד ממשלתי מרוויח כ–38 אלף שקל, והוא אינו זכאי לבונוסים או לתגמולים כמו אופציות, אבל רמת הקשרים שהם יוצרים לא תסולא בפז. הביטחון התעסוקתי נמוך במיוחד, אבל הם יודעים שכל תפקיד הוא רק מקפצה לתפקיד הבא.

4. אנשי המקצוע - שכבת הביניים והזוטרים

שכר: מנמוך ועד גבוה 
ביטחון תעסוקתי: גבוה

הקבוצה הרחבה ביותר במגזר הציבורי כוללת עשרות אלפי עובדים ובהם פקידים ועובדי מינהל, מתמחים בפרקליטות המדינה, מורים, אחיות, רופאים מתחילים, עובדים פרה־רפואיים, עובדים סוציאליים ועובדים של רשויות מקומיות.

בקבוצה זו יש עובדים ששכרם כה נמוך, עד שהם מקבלים השלמה לשכר מינימום. בהנהלת בתי המשפט, למשל, 1,015 איש - שליש מכלל העובדים - קיבלו ב–2011 השלמה לשכר מינימום, וברשות מקרקעי ישראל - 161 איש, רבע מכלל העובדים.

השכר בקבוצה רחבה זו נע בין סכום נמוך של 5,718 שקל ‏(שכר ממוצע של מתמחים בפרקליטות‏) דרך 11 אלף שקל ‏(ממוצע של העובדים הסוציאליים והמורים‏) ו–15–17 אלף שקל ‏(האחיות‏) עד 18.6 אלף שקל שמקבלים הסניגורים הציבוריים.

גם שכרם של עובדי משרד הביטחון ורשות המסים, הנמנים עם קבוצה זו, אינו רע: נכון שזה שכר שאינו בשמים, אך לפחות הוא עולה במועדים קבועים. הרבה מעובדים אלה טוענים שהשכר שווה את השקט הנפשי שנותנת ההגנה מפני פיטורים - בזכות קיומם של ועדי העובדים.

5.עובדי הקבלן במגזר הציבורי

מיכל פתאל

שכר: נמוך 
ביטחון תעסוקתי: לא קיים

ה–1 במאי 2012 היה אמור להיות תאריך חגיגי עבור עובדי הקבלן במשרדי הממשלה, בעיריות ובאוניברסיטאות.

במועד זה היה אמור לחול ההסכם שהושג חודשיים וחצי קודם לכן בין יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, לבין שר האוצר הקודם, יובל שטייניץ, לשיפור תנאי ההעסקה המבישים של עובדי הקבלן בשירות הציבורי.

תחילה הכריזה ההסתדרות כי לא תשקוט עד שהעובדים יועסקו בהעסקה ישירה, עם כל תנאי השכר והנלווים הכרוכים בכך. הממשלה התנגדה וההסתדרות נאלצה להסתפק בהסכם מינורי הכולל כמה שיפורים בתנאיהם. שכרם הועלה ל–4,500 שקל ‏(הסכום עודכן בינואר האחרון ל–4,600 שקל‏), נקבע שיהנו מקרן השתלמות, הגדלת ההפרשות לקרן הפנסיה והעלאת שווי השי לחג שהם מקבלים.

כיום, שנה לאחר שהסכם עובדי הקבלן במגזר הציבורי היה אמור להיכנס לתוקף, וכמעט שנה וחצי אחרי השביתה הגדולה במשק למען עובדי הקבלן, רוב העובדים הללו אינם נהנים ממנו. לטענת אנשי האוצר, קיים קושי ביישום ההסכם לגבי העובדים המועסקים המכרזים קיימים שבהם זכו החברות הקבלניות, מכיוון שבלתי אפשרי לפתוח את המכרזים, וניתן יהיה להחיל את התנאים החדשים רק על מכרזים חדשים. בינתיים, עובדי הקבלן אינם נהנים מפירות ההסכם.

המגזר הפרטי

1. עובדי צווארון לבן מאוגדים ‏(דור א'‏)

שכר: גבוה 
ביטחון תעסוקתי: גבוה

בעוד שעובדי המגזר הציבורי עדיין נהנים ברובם מביטחון תעסוקתי גבוה ‏(בזכות הקביעות‏) ומשלל הטבות נלוות - עובדים מאוגדים במגזר הפרטי הם זן נכחד. אמנם באחרונה עלו לכותרות מאבקי העובדים בחברות הסלולר ‏(פלאפון וסלקום‏) והביטוח ‏(כלל ביטוח‏), אבל זוהי רק טיפה בים.

ברי המזל במגזר הפרטי, הנהנים הן משכר גבוה והן מיציבות תעסוקתית, הם בעיקר עובדי החברות הממשלתיות או החצי־ממשלתיות לשעבר, כמו בזק, אל על וכיל, שם תרבות הוועדים עדיין שולטת. באותה קבוצה ניתן למצוא גם את עובדי הבנקים. עלות השכר הממוצעת בבנקים, לפי פרסומים מהשנה האחרונה, היא 23–31 אלף שקל. בבזק, עלות השכר החודשית הממוצעת לעובד ב–2012 היתה יותר מ–27 אלף שקל.

בין עובדים ותיקים לחדשים יש הבדלים ברורים. אנשי דור א' נתמכים על ידי הוועדים החזקים וזוכים לזכויות יתר רבות בתנאים ובשכר, והם הקבוצה ה"נהנית" ביותר במגזר הפרטי. אך מולם מתקיימת קבוצה אחרת, הרבה פחות מיוחסת.

העובדים הזמניים בבנקים, למשל, כבר תופסים נתח של 20%–40% מכלל העובדים. כולם אנשים בעלי השכלה רלוונטית שמרוויחים שליש מהמשכורת הממוצעת, במקרה הטוב, והוועד, למעשה, "לא סופר" אותם. נאמר להם שאם יצטיינו יזכו כעבור ארבע עד שבע שנים בקביעות. בפועל, רק קומץ זוכה, והתוצאה היא שעובדים רבים שהשקיעו ממרצם במשך שנים ‏(תוך ציפייה שההשקעה תשתלם‏) - מושלכים ממנה יום בהיר אחד, ללא כל סנטימנטים.

דודו בכר

2. עובד צווארון לבן, 
לא מאוגד

שכר: גבוה 
ביטחון תעסוקתי: נמוך

ענפי ההיי־טק, התקשורת, המשפטים והפיננסים נחשבים לאטרקטיביים ביותר במגזר הפרטי הלא מאוגד, שכן הם מציעים עסקה לא רעה למועסקים - אמנם לא יהיה לכם ביטחון תעסוקתי, אבל תקבלו שכר גבוה, עניין ומעמד.

בקרב עורכי הדין, ענף הסובל מהצפה, השכר החודשי ההתחלתי נמוך - 6,000–9,000 שקל בחודש, אולם עורכי דין שהחזיקו מעמד משתכרים כ–20 אלף שקל בחודש, ועבור בעלי המשרדים השמים הם הגבול. סטנדרט דומה נמצא בפירמות ראיית חשבון.

בענף הפרסום, שחווה דעיכה בשנים האחרונות, השכר הממוצע לדרג ביניים, לפי חברת ההשמה אדמן, הוא כ–15 אלף שקל בחודש, ובדרגים הגבוהים ביותר מגיע ל–30–40 אלף שקל בחודש. ענף מתגמל פחות הוא אדריכלות, שם השכר הממוצע הוא כ–10,000 שקל בחודש.

השכר הממוצע בתחומי מידע ותקשורת, ושירותים פיננסים וביטוח, על פי נתוני הלמ"ס לינואר 2013, הוא 15–16.5 אלף שקל בחודש, מה שממקם את הענפים במקומות שלישי ורביעי ‏(אחרי כרייה וחציבה וחשמל ומים‏) בטבלת השכר הממוצע.

ההיי־טק ממותג כענף המתגמל ביותר בישראל, על אף שחיקה גדולה במעמדו מאז התפוצצות הבועה ב–2001 והמשבר ב–2009. לפי התאחדות התעשיינים, השכר הממוצע בתעשיית המחשבים, ציוד תקשורת ומוצרי צריכה הוא כ–20 אלף שקל בחודש, אבל במקצועות ההיי־טק המקוריים, פיתוח למשל, הסכומים כפולים.

מצד שני, תוחלת החיים המקצועית בהיי־טק נמוכה במיוחד. מבדיקת TheMarker שנערכה ב–2010 עלה שרק 15% מעובדי חברות ההיי־טק הגדולות חצו את גיל 40. גם תחום הפרסום נחשב לתחום צעיר. המשמעות, אם כך, היא שהשכר הגבוה בתעשיות "נוצצות", ניתן בדרך כלל רק לתקופה קצובה - ואחריה העתיד לוט בערפל.

3. עובד צווארון 
כחול מאוגד

שכר: נמוך 
ביטחון תעסוקתי: בינוני־נמוך

שכבה נמוכה יותר בפירמידה היא שכבת עובדי מפעלים וחברות התעשייה המאוגדים, בהם עובדי תנובה, אסם, שטראוס, סנו וטבע, ומפעלים בפריפריה כמו עוף טוב, טירת צבי ופרי הגליל.

גם ברשת השיווק שופרסל העובדים מאוגדים ואיגודים נוספים קיימים בענף המלונאות. עוד כמה קבוצות עובדים ‏(למשל באוניברסיטה הפתוחה ובחיפה כימיקלים צפון‏) התאגדו בשנים האחרונות גם בארגון העובדים האלטרנטיבי להסתדרות, כוח לעובדים.

ברוב המפעלים האלה השכר אינו גבוה. בחברות מזון, מפעלי תעשייה ורשתות שיווק, שכר עובדי הייצור נע בין 5,500 ל–6,000 שקל בחודש - שכר בסיס שאליו מצטרפות תוספות שונות. בשופרסל, לדוגמה, עלות השכר החודשית של עובד ממוצע היא כ–5,700 שקל, ובדלתא עלות השכר היא כ–5,000 שקל. עובדי מפעל פרי הגליל, שעמדו בפני איום סגירת המפעל בשנה שעברה, סיפרו כי שכרם נע סביב שכר מינימום, כ–4,000 שקל.

הרצל יאקה, יו"ר הסתדרות המזון והפרמצבטיקה בהסתדרות, מספר כי רוב העובדים שהוא מייצג משתכרים יותר משכר מינימום, וכשמדובר בעובדים נדרשים במיוחד ‏(מחסנאים, טוחנים במאפייה‏), השכר מתחיל ב–8,500 שקל ולעתים מגיע אף הרבה מעבר לכך.

התעשייה מחפשת מומחים, ובשל מחסור בידיים עובדות אפשר לראות עלייה בשכר בתפקידים מסוימים, שמעלה את הממוצע ל–12,616 שקל, ‏(השכר הממוצע במשק הוא כ–9,000 שקל בחודש‏). עובדי תעשייה מאוגדים במגזר הפרטי זוכים ביתרון על פני עובדים שאינם מאוגדים, בעיקר בתחום הביטחון והיציבות התעסוקתית. כולם מרוויחים מעט יחסית - אך המאוגדים זוכים להגנת ההסכם הקיבוצי והגופים המייצגים.

4. עובדי עסקים 
בינוניים וקטנים

שכר: נמוך 
ביטחון תעסוקתי: נמוך

יותר ממיליון עובדים אינם זוכים באף פריווילגיה: הם אינם מאוגדים ולכן לא זוכים להגנה בחסות ועד עובדים חזק, ושכרם אינו גבוה. אלה הם עובדי תעשייה ומסחר, קמעונות ושירותים, בעיקר אלה שעובדים באחד מ–400 אלף העסקים הקטנים והבינוניים, שהם כ–90% מכלל העסקים בישראל.

לפי הלמ"ס, השכר הממוצע בענף שירותי האירוח והאוכל הוא שכר מינימום, 4,300 שקל בחודש; בענף בידור ופנאי - 5,472 שקל בחודש; בענף החקלאות - 5,993 שקל; במסחר - 7,917 שקל בחודש; ובבינוי - 8,517 שקל בחודש.

שכר במגזר הפרטי נגזר לא רק מרווחיותה של התעשייה, אלא גם ממאפייני העובדים והביקוש למקצוע: ככל שהעובד צעיר יותר וחסר השכלה, כך מרשים לעצמם מעסיקים לשלם מעט ולנצל. מסדרת כתבות על ענף המסעדנות שפורסמה ב–TheMarker בחודשים האחרונים, עולה כי מלצרים וטבחים הם מהאוכלוסיות החלשות והמנוצלות בישראל. "טבח שרוצה לעבוד בתחום, חייב להבין שאי־אפשר להילחם במערכת. זה מה שיש", אמרו העובדים . על רקע זה הקימו באחרונה עובדי הענף איגוד מקצועי ראשון, והם מתכננים להוביל מהפכה בתחום.

5. עצמאים של לקוח 
אחד ‏(פרילנסרים‏)

שכר: משתנה 
ביטחון תעסוקתי: לא קיים

הפרילנסרים נמצאים על התפר שבין שכירים לעצמאים, וסובלים לא רק מהיעדר מוחלט של ביטחון תעסוקתי, אלא גם מאחת הרעות החולות - מוסר תשלומים ירוד. על פי נתוני להב, לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל, בישראל כ–350 אלף עצמאים, מתוכם כרבע מיליון מעסיקים רק את עצמם.

עצמאים ככלל אינם מגזר מקופח, שכן הם עשויים לעבוד מול כמה לקוחות ולהשתכר היטב - למשל עורכי דין, שיפוצניקים, נהגי מונית, רואי חשבון ופרסומאים‏ - אך פרילנסרים, שרבים מהם עובדים בתחום המדיה, מקדישים את זמנם ללקוח אחד, אך נגרעות מהם זכויות סוציאליות ופנסיה ששכירים מקבלים.

אף שהם משלמים דמי ביטוח לאומי בשיעור של 16% ‏(ללא השתתפות המעביד, כמו במקרה של שכירים‏) הם לא זכאים לדמי אבטלה. מוטי שפירא, מנכ"ל להב, מבחין בין שתי קבוצות של פרילנסרים: הראשונה, הכוללת בין השאר צלמי טלוויזיה ועורכי וידאו, מועסקת בפרויקטים עונתיים כמו תוכניות ריאליטי. מאחר שמדובר בפרויקט, אין כל אפשרות מלכתחילה להעסיקם כשכירים.

הקבוצה השנייה היא "פרילנסרים מכורח", מי שניתן להעסיקם כשכירים קבועים, אולם המעסיק מעדיף להתנער מיחסי עובד מעביד. אגב, אם יתבעו את המעסיק בבית הדין לעבודה - מירב הסיכויים הם שיכיר בהם כשכירים. "הקבוצה הזו מנוצלת ומקופחת", אומר שפירא. "מצד אחד, השכר נמוך מאוד, כ–6,000 שקל בחודש, ומצד שני לא ניתנות לה זכויות סוציאליות ולא דמי אבטלה".

6. עובדי קבלן, עובדים זמניים ושעתיים

שכר: נמוך מאוד 
ביטחון תעסוקתי: לא קיים

לא בכדי מכונים עובדי קבלן בישראל, בעיקר בתחום השמירה והניקיון "העובדים השקופים". הם משתכרים שכר מינימום, בדרך כלל אינם משכילים ומועדים לניצול. התקווה היא כי החוק החדש להגברת האכיפה על חוקי העבודה יסייע לשמור על זכויותיהם.

עובד הקבלן סובל לעתים קרובות מתחושת חוסר שייכות, ועובד לפי שעה - ולא בשכר חודשי - ולכן משכורתו מצטמצמת בתקופות חגים. על אופק מקצועי בכלל אין מה לדבר. לא רק עובדי קבלן הם עובדים שעתיים: לפי נתוני עמותת קו לעובד, מחצית מהשכירים בישראל, כ–1.5 מיליון איש, מועסקים לפי שעה ובתקופות חגים 30%–40% מהם מקבלים משכורת מופחתת.

מתחת לעובדי הקבלן ניתן למצוא את העובדים הזמניים, המועסקים לתקופה קצרה כמוסכם מראש, ומשם ממשיכים לעבודה הזמנית הבאה. לרוב אלה צעירים בתחילת דרכם המקצועית או נשים שמוכנות לקבל כל עבודה - עוד סיבה לפערי השכר בישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו