בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך לפיד מגדיל אי שוויון, פוגע בצמיחה ומחמיץ הזדמנות היסטורית

קל יותר לחלוב כספים מהמונים בלתי מאורגנים מאשר להיכנס למאבקים עם קבוצות מיליטנטיות

191תגובות

האם התקציב ל-2014-2013 צריך להפתיע אותנו? המחאה הציבורית, שגועשת ברשתות החברתיות מאז ששר האוצר, יאיר לפיד, חשף את תוכניתו הכלכלית, שרטה שריטה ראשונה בכיסוי הטפלון שלו.

אך האמת היא שלפיד עשה בדיוק את מה שצפוי היה שיעשה. הוא בחר להיטיב עם העשירון העליון, שעמו נמנים חבריו, יועציו ומצביעיו - ולגלגל את עלות סתימת הבור שנפער בחשבון הבנק של מדינת ישראל על כל השאר.

העובדה שהוא אמר לבוחרים משהו אחר היא הבעיה של מי שבחר להאמין לו. לכאורה, התקציב הזה אמור להיות נקודת היתרון שהוא מעניק לבוחריו, אולי אף החובה שלו כלפיהם.

רויטרס

כפי שהמפלגות החרדיות דאגו בעבר לחרדים, וכפי שהליכוד דואג לחברי המרכז ולמי שיודע להשפיע על קבלני קולות בפריימריס, לפיד דואג לאינטרסים של תושבי סביון, קיסריה, כפר שמריהו ותל אביב - כולם מקומות שבהם שיעור ההצבעה בעבורו בבחירות היה גבוה במיוחד.

אם הסיפור היה מסתכם בשאלה של חלוקת כספים, ההיגיון הפוליטי של התקציב היה מחזיק מים. מי שלא מרוצה מסדרי העדיפויות של לפיד יוכל להצביע למישהו אחר בפעם הבאה.

מה שלא מחזיק מים הוא העובדה שהתקציב של לפיד גרוע בניתוח כלכלי, פוגע בצמיחה של המשק יותר מהנדרש ויש לו פוטנציאל לגרום נזק ארוך טווח. כך, הבעיה של תקציב לפיד אינה מה שיש בו, אלא דווקא מה שהיה יכול לעשות. תוכנית לפיד אינה מנצלת את ההזדמנות יוצאת הדופן שניתנה לו ולמדינת ישראל לבצע שינויים גדולים יותר.

1. תקציב יקפיץ את האי־שוויון. מי שבשבוע האחרון לא נסע לסין או יצא לטרק בהימלאיה, יודע שהתקציב של לפיד לוקח כספים ממעמד הביניים ומהמעמדות הנמוכים, ולעומת זאת כמעט אינו פוגע בתאגידים, בשכבות האמידות ובקבוצות עובדים מאוגדות וחזקות. עליית המע"מ, למשל, היא רגרסיבית: בעוד מעמד הביניים מוציא את כל הכסף שהוא משתכר על רכישת מוצרים ושירותים, העשירים צורכים רק חלק מההכנסה שלהם - ואת השאר הם שמים בבנק.

ההחלטות על מס ההכנסה, מע"מ, קצבאות הילדים ועוד שורה של סעיפים אחרים יפגעו בעיקר במעמד הביניים - כי לאמידים הן לא מפריעות, ואילו העניים ממילא מסתפקים בהכנסות שמתחת לסף המס. שר האוצר אמנם מציע שינוי בתקרות הפנסיה שיפגע בבעלי הכנסה בינונית ומעלה, ובשיעור הפנסיה של אנשי השב"כ והמוסד, שהיה שערורייתי ‏(76% מהמשכרות האחרונה‏), אבל הוא מיעט לקחת ממי שיש לו. הוא כמעט לא נגע בחברות ובבעלי המניות שלהן, ולא נגע בקבוצות אוכלוסייה גדולות שנהנות מפנסיות תקציביות או תנאים מופרכים - למשל אנשי מערכת הביטחון, הצבא, חברת החשמל, הנמלים, רשות שדות התעופה, הבנקים והמונופולים. ככלל, במסגרת סיפור אהבה עם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, לפיד לא טיפל בעובדי המגזר הציבורי, ובמיוחד לא בחלקים העשירים והבזבזניים שבו.

לפיד דחה הצעות שהועלו על שולחנו לבטל פטורים, כמו הפטור על קרנות השתלמות שממנו נהנים בעיקר בעלי האמצעים. הוא לא ביצע שינוי מהותי בפטורי המס שמקבלות חברות באמצעות החוק לעידוד השקעות הון. חברות כמו טבע ימשיכו לשלם שיעורי מס אפסיים או חד־ספרתיים נמוכים.

התוצאה היא שמי שימדוד את האי־שוויון בישראל בעוד שנה צפוי לגלות שהוא שוב עלה. העלייה באי־השוויון סודקת את מעט הסולידריות שעוד קיימת בין אזרחי מדינת ישראל ומאיצה את הפיכתה של ישראל למדינה עם שני מעמדות עיקריים: עשירים ועניים. נכון, זוהי המגמה ברבות מהמדינות המפותחות, אבל אין חובה שישראל תוביל אותה כפי שקורה כיום.

2 התקציב יגרום להאטה בצמיחה. אנשי האוצר ויועצי לפיד עושים מאמצים רבים בניסיון להבהיר שהתקציב, כואב ככל שיהיה, לא צפוי לגרור את מדינת ישראל למיתון. הם מסבירים שלמרות הקיצוצים, תקציב 2013 עדיין משקף גידול של 7% לעומת השנה הקודמת - ואין כאן צנע בסגנון אירופי. אלא שזה לא מדויק: גם אם סך ההוצאה הממשלתית לא קטן ‏(בשונה ממדינות דרום אירופה, שם הורידו את התקציבים הממשלתיים באופן מוחלט‏), כל שקל שנלקח מהציבור במסים הוא שקל שלא יגיע למשק ולא יתרום לצמיחה. על העיקרון הזה לפיד לא יכול להשפיע, ואת הבור בתקציב חייבים לסגור, אבל סוג המסים והקיצוצים שבהם בחר לפיד משפיע מאוד על סיכויי הצמיחה - ולפיד בחר במסים הגרועים ביותר.

3 המסים שבהם בחר לפיד מעוותים את קבלת ההחלטות, את הקצאת המקורות ואת היעילות של המשק. כשמדינה נותנת הטבה למגזר מועדף מסוים, היא מיד גורמת לירידה ביעילות של המשק, כי אנשים נוהרים למקומות שבהם יש הטבות ממשלתיות ומזניחים הזדמנויות אחרות. העדפה של היי־טק, למשל, גורמת להזנחה של הייצור המסורתי. חוק עידוד השקעות הון מעודד את ההון ואת ההשקעה בהון, אך מדכא את העבודה.

לו רצה בכך, יכול היה שר האוצר לשנות סדרי עדיפויות כך שהעידוד הממשלתי יופנה לעבודה ולא להון. הוא יכול היה לחסל עשרות העדפות, צ'ופרים והטבות שניתנו בעבר לקבוצות שונות, שפשוט היה להן הכוח הפוליטי לקבל אותם. לטענה הזאת עונה לפיד שהוא רק חודש וחצי בתפקיד, שהוא חייב להעביר תקציב תוך 80 יום ושהוא עוד יגיע לנושאים האלה בעתיד. זה נכון: המנגנונים הבלתי יעילים הללו קיימים במשק זה זמן רב, ואינם באשמתו של שר האוצר החדש - אבל לפיד היה צריך לתקוף ולשנות אותם. התקציב הנוכחי הוא כמעט הזדמנות חד־פעמית, כי כדי לבצע שינויים משמעותיים נדרשים גם מנהיג חדש וגם משבר גדול. כפי שזה נראה כרגע, לפיד עומד להחמיץ חלון הזדמנויות נדיר.

4 כשלוקחים כספים ממעמד הביניים ומשאירים אותם לאמידים ולעשירים פוגעים במשק ביחס לחלופה ההפוכה. כאן ההסבר הכלכלי פשוט ואינטואיטיבי: אצל מעמד הביניים כל שקל שמגיע לתקציב המשפחתי הולך לצריכה ולרכישת שירותים - ולכן מעודד במלואו את הפעילות העסקית. אצל בעלי היכולת, לעומת זאת, רק חלק מהשקל הזה מופנה לצריכה. חלק אחר, גדול, הולך לחיסכון ונותר בבנקים - ולכן אינו תורם לצמיחת המשק. יש לכך אינספור דוגמאות. הנה אחת: אלפי מנהלים ובעלי הכנסות גבוהות מחזיקים ב"חברות ארנק", שבאמצעותן הם מגישים למעביד חשבונית במקום לקבל משכורת. כדי לחסוך בתשלומי מסים, ומכיוון שאינם זקוקים למלוא הכסף למחייתם השוטפת, הם משאירים את רוב ההכנסה בחברה ולעולם אינם מושכים את הכספים. משיקולים של צמיחה בלבד, ובלי להפעיל אף טיעון מוסרי או סוציאלי, עדיף לגבות יותר מסים מבעלי היכולת מאשר ממעמד הביניים. לפיד לא עשה זאת.

5 לפיד בחר לקחת את רוב הכסף ממשקי הבית, וכמעט לא נגע בתאגידים. הנה דוגמה: בחוגים הכלכליים יודעים זה שנים רבות שישראל נדיבה כלפי המעסיקים שלה בכל הקשור להפרשות המעסיק לביטוח לאומי. שיעור ההפרשה בישראל נמוך משמעותית מהממוצע במדינות המפותחות. בדו"ח טרכטנברג, לאחר המחאה של קיץ 2011, הוצע להעלות את ההפרשות הללו ולהתאימן למקובל בעולם, אך ההצעה נפסלה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו.

אם טובת המשק והצמיחה היו בראש מעייניו, לפיד היה יכול לתקן את העיוות הזה - תיקון שהיה מיטיב עם משקי הבית ופוגע בחברות ובבעלי השליטה בהן. הגדלת הפרשות המעסיקים לביטוח לאומי, והעלאה של אחוז נוסף במס החברות, למשל, היו יכולות לחסוך לאוצר לא פחות מ-3 מיליארד שקל - ולאפשר את ביטול העלאת המע"מ. לפיד לא בחר גם באפשרות הזאת.

6 מסים גורפים פוגעים בביטחון הכלכלי, בתחושת העושר, בנכונות לצרוך - ובפעילות המשקית. אחת הבעיות הקשות בהעלאות מסים גורפות לכל האוכלוסייה, כמו העלאת מס הכנסה והעלאת המע"מ, היא שהן פוגעות בתחושת העושר של הציבור, מכניסות אותו לאווירה של מצור ומעודדות אותו לסגור את הארנק. התוצאה היא פגיעה בפעילות העסקית כולה. האלטרנטיבה היא להטיל את המסים לא על כלל האוכלוסייה, אלא על קבוצות מועדפות, שנהנות כיום מעיוותים היסטוריים. לפיד לא עשה את זה, כי קל יותר לחלוב כספים מהמונים בלתי מאורגנים מאשר להיכנס למאבקים עם קבוצות אוכלוסייה מאורגנות ומיליטנטיות. הוא פשוט בחר בדרך הקלה.

7 לפיד לא סגר את הקיצוץ בתקציב הביטחון. הוא באמת מעוניין לבצע קיצוץ בתקציב הביטחון, בהיקף של כ-4 מיליארד שקל - כך אומרים יועציו. אלא שבסוגיית תקציב הביטחון יכריע ראש הממשלה, ולפיד אינו משדר מסר שלפיו הקיצוץ המלא בסעיף הביטחון הוא קו אדום. הפחתה בקיצוץ הנדרש בביטחון, או ביטולו, יהיו מכה קשה נוספת לאוכלוסייה האזרחית. המשמעות היא שיידרשו קיצוצים ומסים נוספים, שכבר ממש לא ברור מהיכן יגיעו.

עד כה לא שמענו את לפיד אומר דברים כגון "גם בריאות זה ביטחון", ו"גם עבודה ורווחה הן צורך קיומי". חוסר הנחישות שלו בכל הקשור לתקציב הביטחון ולתנאים המפליגים של אנשי מערכת הביטחון מעורר חשש שסיפור התקציב לא תם, ושנכונו לנו קיצוצים ומסים נוספים. לפי הבחירות שלו בהצעת התקציב הנוכחית, ספק אם גם אז יבחר לפיד בחלופות הנכונות יותר.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו