הקרב על מורשתו של ריכרד ואגנר - אירופה - הארץ
200 שנה להולדת למלחין השנוי במחלוקת

הקרב על מורשתו של ריכרד ואגנר

גרמניה מציינת את יום ההולדת באירועים, דיסקים וספרים. על השמחה מעיב נינו הסורר של ואגנר שדורש מהמשפחה לפרסם מכתבים מהיטלר

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עופר אדרת
עופר אדרת

"רק על ישו, נפוליאון והיטלר כתבו יותר", אמר לאחרונה מנואל ברוג, מבקר תרבות בעיתון הגרמני "די ולט". ברוג התייחס בדבריו לריכרד ואגנר, המלחין הגרמני השנוי במחלוקת, שהיום (רביעי) מלאו 200 שנים להולדתו. לא מעט ספרים חדשים יצאו לאור בחודשים האחרונים לרגל שנת ה-200 המלחין, הנחשב לאחד הנערצים והמושמצים ביותר בתולדות המוסיקה הקלאסית. ואגנר מוחרם בישראל בשל נטייתו האנטישמית והשימוש שעשו הנאצים במוסיקה שלו.

את אחד הספרים הביקורתיים כתב לא אחר מנינו בן ה-66 של ואגנר, המוסיקולוג ד"ר גוטפריד ואגנר, שחי באיטליה. בספר בשם You Shall Have No Other Gods" Before Me", הוא טוען שביצירותיו של ואגנר ניתן להבחין באנטישמיות ובשנאת נשים מושרשת. "יצירתו של ואגנר כוללת מגוון רחב של כתבים גזעניים וסקסיסטיים. הוא פיתח תיאוריות גזע משלו. עם הידע שיש לנו היום, אי אפשר עוד להתעלם מכך ולומר - 'זה רק מוסיקה יפה'", אמר לאחרונה לסוכנות הידיעות הצרפתית.

ואגנר הנין הכין כתב אישום נוקב נגד המלחין ובו הוא טוען כי הגיעה השעה להסיר את מעטה ה"אידיאליזציה" שבו התעטף המלחין במרוצת השנים וכי אין עוד סיבה לטייח את עברו. "אין לי ענין ללכלך עליו. אבל לא נרוויח דבר מטיוח האמת ומאידיאליזציה שנעשית לו. אנשים כמו ואגנר אינם חסינים. אני מייצג עמדה מוסרית. אני מסרב להיות שחקן באופרת סבון", הוסיף. בסרטון: ראיון עם קתרינה ואגנר

זאת ועוד, ואגנר הנין אף הרחיק לכת ופתח חזית נגד משפחתו, שמנהלת את פסטיבל המוסיקה היוקרתי בעיר הגרמנית ביירוית, המושך קהל רב מדי קיץ. שתי נינותיו של ואגנר, קתרינה ואווה מנהלות את הפסטיבל, וכבר הספיקו להיות מעורבות בשלל שערוריות תקשורתיות ומשפחתיות בשנים האחרונות. בראיון ל"דויטשה וולה" אמרה לאחרונה קתרינה: "ביצירות של ואגנר ניכרים היסודות הבסיסיים של הקיום האנושי - קנאה, כוח, אהבה ושנאה. אלה דברים שיישארו לנצח ויוותרו כל עוד האנושות תתקיים".

הנין הסורר מאיטליה לא התרגש מהמלים הגבוהות, וקרא לקתרינה לשבור שתיקה ולחשוף את קשרי המשפחה למפלגה הנאצית ולאדולף היטלר. לדבריו, על המשפחה לפרסם ברבים את ההתכתבות הענפה שניהל היטלר עם בני המשפחה בתקופת המלחמה, אשר נשמרת הרחק מעיני הציבור.

ספר אחר, פרי עטו של הביוגרף יואכים קוהלר, שכתב בעבר כמה ספרים על המלחין, מציג צדדים פחות מוכרים באישיותו של ואגנר: חיבתו לעמידה על הראש ולביצוע סלטות, נטייתו ללבוש בגדי נשים כולל תחתוני משי שקנה בפאריס ואיפסן בחדר סודי בביתו. "יש הרבה דברים על ואגנר שעדיין לא ידועים", הוא אומר.

מעריציו של ואגנר, כצפוי, זועמים על הדברים. המלחין הנודע מת ב-1883, 50 שנה לפני עלייתו של היטלר לשלטון, אומרים חלקם. אחרים מדגישים, שניתן להפריד בין ואגנר האדם לוואגנר המלחין. "המוסיקה של ואגנר היא כמו סם שמניע אנשים באופן פונדמנטלי", אומר המנצח הגרמני כריסטיאן תילמאן. בספרו, "החיים שלי עם ואגנר", כותב המלחין, שגם מנהל את פסטיבל ביירוית, כי המוסיקה של ואגנר אינה פוליטית כשלעצמה. "אקורד סי מז'ור הוא רק אקורד סי מז'ור", הוא אומר. ואגנר הנין חולק עליו. "ואגנר השתמש בטונליות בהקשר מאוד מובהק. לא במקרה. תמיד יש לכך מסר", אמר.

אחד ממעריציו של ואגנר, אגב, הוא בעלה של הקאנצלרית אנגלה מרקל, שמדי שנה מקפיד להגיע לפסטיבל בביירוית. חגיגות יום ההולדת ה-200 בגרמניה, כך או כך, לא נפגעות מהקשר הנאצי של המלחין ומשפחתו. מארז חדש ומהודר של דיסקים של ואגנר משווק בימים אלה, לצד ספרים, בולים, מטבעות ופסלים שמוצעים למכירה או מוצגים בחוצות העיר כמזכרות וכמוצרי צריכה. אחד הפסלים המכוערים שבהם הוקם בעיר הולדתו, לייפציג, וכבר עורר ביקורת רבה על כך שאינו עושה חסד עם המלחין.

לייפציג מתהדרת במוסיקאים מוכשרים רבים ששמם נקשרם בה: יוהן סבסטיאן באך, פליקס מנדלסון ברתולדי ורוברט שומאן, לדוגמה. "אבל ריכרד ואגנר הוא היחיד מהמלחינים הגדולים האלה שנולד בלייפציג", מתגאה העיר באתר מיוחד שפתחה לרגל חגיגות ה-200 של ואגנר. "ריכארד הוא לייפציגאי", נכתב בכותרת גדולה בעמוד הבית. באתר ניתן לעקוב אחר "העקבות של ואגנר בלייפציג" על מפה אינטרקטיבית, ולקבל מידע על עשרות האירועים שייערכו לכבודו ברחבי העיר: קונצרטים, תערוכות, הרצאות ומופעים אחרים.

לחגיגה הווגנראית הצטרף לאחרונה גם הסניף הישראלי של מכון גתה הגרמני. באתר האינטרנט של מגון גתה בעברית פרסם איש המכון, דור גליק, ראיונות עם ישראלים שמדברים על המלחין הנערץ. אחד מהם הוא העיתונאי נח קליגר שאומר: "לו ואגנר היה בחיים, אני משוכנע שלא היתה לו התנגדות להיטלר ולרצח מיליונים של אנשים". מרואיין אחר, פרופסור גד קינר, מגדיר את ואגנר "האבא הרוחני של התיאטרון המודרני" ואומר כי הוא "הפך לסמל שלא בצדק" וכי הוא "לא אשם במה שיורשיו והנאצים עשו ממנו".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ