הדרך הכי יפה עד ירושלים - טיולים בישראל - הארץ

הדרך הכי יפה עד ירושלים

אמרו על קו הרכבת לירושלים שהוא אטי, לא נוח, פוגע בסביבה. הרוב נכון, אבל איזו חוויה נהדרת הוא מזַמן. נסיעה בין תחנות הקו רגע לפני החלפתו בקו מהיר ומשעמם

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
משה גלעד
משה גלעד

הרכבת משקשקת ועוברת בלי לעצור בתחנת בר־גיורא, חולפת על פניה של הרכבת הממתינה, זו שיורדת מירושלים, וממשיכה לעלות בין הטראסות והבוסתנים. האוויר בחוץ רותח והאור צהוב אבל בקרון קריר.

אחרי בר־גיורא אני שם לב שאני מחייך. זה קצת מביך כי אני יושב לבד בקרון. סביבי עשרות מושבים מרופדים בבד כחול ורציני. בפעם הקודמת שנסעתי ברכבת לירושלים הייתי ילד בן עשר. לא זכרתי כמה הדרך הזאת יפה. המסילה מתפתלת בנחל שורק ובנחל רפאים והרכבת עולה בזיג־זג ארוך ומוסיפה בכל רגע פיתול נוסף.

הרבה ביקורת נמתחה עם השנים על קו הרכבת מתל אביב לירושלים שחוגג עכשיו 120 שנה. אינספור דברים רעים נאמרו עליו. רובם נכונים - הוא אטי, מטלטל, לא נוח, כושל כלכלית, חידושו פגע בסביבה, הפסדים גדולים נגרמו בעטיו בעבר ואולי גם בהווה - ובכל זאת, המסקנה הברורה מן הנסיעה ברכבת לירושלים היא שזאת חוויה נפלאה.

הרכבת מתל אביב לירושלים. כבר אין מסילות כאלהצילום: אוליבייה פיטוסי

אין טעם להתייחס אליה כאל נסיעה שגרתית. זאת ודאי לא הדרך הטובה או המהירה ביותר להגיע מתל אביב לירושלים ובכל זאת יש בה, בייחוד בקטע האחרון, שעולה מבית שמש לתחנת גן החיות בכניסה לעיר, עונג גדול ומסע בזמן.

קו הרכבת שחיבר את יפו לירושלים הוקם ב-1892. היזם הירושלמי יוסף נבון היה הדמות המרכזית בהקמתו. נבון טרח במשך כמה שנים אצל השלטונות הטורקיים, קיבל את האישורים וגייס את המימון להקמת הקו. הנסיעה נמשכת היום שעה ו-24 דקות (מתחנת השלום למלחה) וכולם מתלוננים. כאשר נחנכה המסילה נסעו מיפו לירושלים יותר מארבע שעות וחשבו שנעשתה להם קפיצת דרך. אורך המסלול המקורי היה 87 קילומטרים והוא חלף על פני 176 גשרים.

הרכבת שנסעתי בה עוצרת בלוד, ברמלה, בבית שמש, בגן החיות התנ"כי ואז מגיעה לתחנתה הסופית במלחה, ליד הקניון ואצטדיון טדי.

כלות במתחם הרכבת

הטיול הזה מאפשר ליהנות מן הנסיעה אבל גם מן התחנות. נקודת ההתחלה שלו, באופן טבעי, היא מתחם הרכבת מול הים, בקו התפר שבין תל אביב ליפו. מכאן יצאו לדרכן הרכבות הראשונות במזרח התיכון לפני 120 שנה. עד אז נסעו רכבות רק במצרים ובטורקיה. הגעתי למתחם הרכבת שעה לפני השקיעה. במשך שעה ראיתי שמונה זוגות לבושים בבגדים פנטסטיים, לוגמים שמפניה על מדרגות הקרונות הישנים שניצבים ליד מבנה התחנה ומצטלמים כאילו הוליווד זה כאן וההפקה של "גטסבי הגדול במזרח התיכון" בעיצומה.

מתחם התחנה בתל אביב. נקודת ההתחלהצילום: משה גלעד

יש משהו רומנטי בקרונות הישנים, בני יותר ממאה, שנקנו בשנות התשעים של המאה ה-19 מחברה אמריקאית שפשטה את הרגל. צלמי החתונות פשוט מתים עליהם. שלטי ההסבר מבהירים שאחד המבנים שימש כתחנה והשני כטרמינל הסחורות. באחד הקרונות מופעל "מיצג חווייתי תלת ממדי" בשם "נסיעה בזמן". לא צפיתי בו אבל ההבטחה היא ל"סרט תלת ממד, הולוגרמה ופעלולי סימולציה", כל זה בקרון עץ חום, פשוט למראה.

הארי פוטר והאימפריה ברמלה

הנסיעה מתחנת השלום בתל אביב לרמלה נמשכת 23 דקות. תחנת הרכבת החדשה ברמלה היא מבנה ענקי, עם קשתות גדולות. הנשימה נעתקת לרגע. רמלה שימשה אמנם תחנה חשובה על הדרך מיפו לירושלים, אבל מאומה לא הכין אותי לקראת התחנה העצומה הזאת שמזכירה להרף עין את התחנות המפורסמות באירופה, כמו זו של אנטוורפן, שבנה ליאופולד השני מלך הבלגים בכספי הזהב שנשדד בקונגו וזכתה לכינוי "הקתדרלה של תחנות הרכבת".

ההבדל היחיד הוא שזאת שברמלה מכוערת נורא. כששבה אלי נשימתי ירדתי מן הקרון והתלבטתי לאן לצעוד. התחנה קרובה למרכז העיר ואפשר די בקלות ללכת ממנה (כרבע שעה הליכה מתונה) לשוק המפורסם של רמלה, או לביקור במסגד הגדול ובמנזר שבו בילה נפוליאון בונפרטה את הלילה ששהה בעיר, כתשעים שנה לפני שהוקם קו הרכבת מיפו לירושלים.

צעדתי בכיוון ההפוך – צפונה לכיוון לוד. הקפתי את התחנה והלכתי כעשרים דקות עד שהגעתי לבית הקברות לחיילי הצבא הבריטי (מתחנת הרכבת הולכים ברחוב יצחק שדה, פונים שמאלה באצ"ל, שמאלה בתל חי, חוצים את צומת מעשיהו וממשיכים בשדרות ירושלים צפונה. ימינה ברחוב עמל, ימינה ביצירה ושמאלה ברחוב העבודה עד בית הקברות). 5,731 בני אדם קבורים בשטח הגדול והמטופח הזה. רובם נהרגו במלחמת העולם הראשונה. קריאת המצבות, כמו בכל בית קברות צבאי, נוגה, אבל כאן זה מרתק במיוחד כי במקום טמונים בני 57 לאומים, מרחבי העולם.

בית הקברות לחיילי הצבא הבריטי ברמלה. התחנות מעניינות לא פחות מהמסלול צילום: משה גלעד

הגינון מושלם, סימטרי, מתוכנן היטב ומטופל בידיים אוהבות ובמימון הממלכה המאוחדת, שחולקת כבוד לחללי האימפריה ברחבי העולם. המצבה המפורסמת ביותר נושאת את שמו של טוראי הארי פוטר, שנהרג בחברון ב-22 ביולי 1939. אין לזה הסבר או קישור לספריה של ג'קי רולינג וקרוב לוודאי שזאת סתם מקריות, אבל המצבה מושכת למקום מבקרים רבים ואחד העובדים הפנה אותי אליה בלי ששאלתי.

יין בבית שמש

הנסיעה מרמלה לבית שמש נמשכת 21 דקות וחולפת בשדות שלף צהובים, שחבילות חציר ענקיות פזורות בהם. כאשר ראיתי את התחנה בבית שמש נרגעתי. אחרי רמלה כבר התכוננתי לגרוע מכל, אבל זו תחנה צנועה ונעימה, למרגלות קניון ענק ומאיים שנושא כיאה את השם "ביג" ומגמד את כל בית שמש. תחילה שתיתי קפה בקניון. אחר כך צעדתי במרץ כשלושה קילומטרים לצרעה.

אפשר לערוך כאן מסלול יקבים שלם ומעניין, שיעילותו ברורה בטיול כזה, שאינו כרוך בנהיגה. מתחנת הרכבת יוצאים לכביש 38, חוצים אותו וצועדים כ-400 מטר דרומה עד לצומת צרעה. שם פונים ימינה והולכים לצד כביש 3835 כקילומטר וחצי עד שמגיעים ליקב צרעה (מימין), ליקב טפרברג (משמאל) ומי שרוצה יכול להמשיך הלאה גם ליקב מוני שמפעילה משפחת ערטול במנזר דיר רפת. ביקבים יש אפשרות טעימה, קנייה והיכרות. יש כמעט שעתיים לסיור הזה, מכיוון שזה פער הזמנים בין ביקורי הרכבת בתחנת בית שמש, וזה די והותר זמן.

תחנת בר גיורא

הנסיעה מבית שמש לתחנת גן החיות התנ"כי בכניסה לירושלים נמשכת 37 דקות. זה בלי ספק הקטע המהנה ביותר בנסיעה כולה. תחילה, מיד לאחר שיוצאים מבית שמש, עוברים אזור כרייה וחציבה, אבל אחר כך הנוף נהפך לירוק וגבעות גבוהות יותר סוגרות על המסילה משני הצדדים. נתיב המסילה מלווה את נחל שורק מדרום וכדאי לשבת בצד שמאל של הקרון, שממנו נשקף הנוף המעניין. נחל שורק מלא במים אבל אין טעם לשמוח – רובם מי ביוב מטוהרים חלקית ומהרכבת לא מריחים אותם. הקצף הלבן שמופיע עליהם מדי פעם מסגיר את מוצאם הלא אצילי.

התחנה בבית שמש. החלק המהנה ביותרצילום: משה גלעד

הרכבת עוברת מדרום לכיסלון ומצפון לנס הרים ומגיעה לשמורת הר גיורא. כאן, מיד לאחר שהיא חוצה את כביש 386, היא פונה בחדות דרומה ומתחילה ללוות את אפיק נחל רפאים שיורד מירושלים. זאת נקודת מבט מעניינת מכיוון שהיא צופה על רבים ממסלולי ההליכה היפים והמוכרים של הרי ירושלים. הוואדי נעשה צר ומפותל יותר ומכיוון שאני יושב בקרון האחרון אני רואה ברבות מן הפניות את הקרונות הראשונים. זה דומה קצת לכלב שמסובב את ראשו כדי להביט בזנבו. אלה רגעי הנחת מן הנסיעה.

פתאום אני מבין שהרכבת הזאת נסללה בצורה הכי פחות אגרסיבית שאפשר לדמיין. היא משתלבת בנוף בעדינות, לא כופה עצמה עליו. אין לאורכה מנהרות, גשרים גדולים או מבצעים הנדסיים רבי רושם, כמו אלה שנבנים עכשיו במסילה החדשה, שתהיה מהירה יותר ותלווה את כביש 1. כבר עכשיו קל להבין שהמסילה החדשה תהיה משעממת נורא. היא תחצה מנהרות ארוכות ותיסע מהר והרומנטיקה של הקו הנפלא הזה בעמק רפאים תאבד לנצח. אין כבר מסילות כאלה, אין לנו זמן בשבילן, וכדאי ליהנות כל עוד אפשר.

חלפנו בתחנת בר גיורא. הרכבת שיורדת מירושלים מחכה כאן כחמש דקות לחילוף בקטע היחיד שיש בו מסילה כפולה. זה אזור יפהפה, אחד היפים בהרי ירושלים. נחל קטלב נפגש קצת מערבה מכאן עם נחל שורק. הצמחייה סבוכה וירוקה, השבילים מתפתלים, ובביקור אחר, כאשר עמדתי ליד בניין האבן של התחנה הנטושה, תהיתי מדוע בעצם בנו כאן תחנה מלכתחילה. ההסבר פשוט – התחנה, ששמה הקודם דיר א־שייח', הוקמה כדי שאפשר יהיה להביא מים מנחל קטלב לקטרי הקיטור שהתנשפו על המסילה. רק בשנות ה-50 הוחלף הקיטור בדיזל.

מסלול הרכבת

מלאכות קדומות מול הגן

בתחנת גן החיות התנ"כי ירדתי מן הרכבת באווירה נוסטלגית. מאחר שאני מכיר היטב את גן החיות (הוא מצוין ומרתק) פניתי לכיוון השני – חציתי מעל המסילה על גשר מתכת והמשכתי וחציתי את הכביש למוזיאון הפעיל עין יעל (http://einyael.co.il/). המוזיאון נמצא בדיוק על הקו הירוק העתיק והנמוג. עד 1967 שכן באתר זה כפר ערבי. בתחילת שנות ה-90 הוקם כאן מוזיאון לשימור מלאכות קדומות. במקום יש שרידי בתים, טרסות קדומות, מעיין, בוסתנים, מתקנים חקלאיים, שרידים ארכאולוגיים, וילה רומית, בתי מרחץ ופסיפסים.

ילדי הכיתות שבילו במקום באותם יום דיברו ערבית, לא נראו מוטרדים מן העבר, ולמדו איך ליצור כלי חרס, איך הפיקו שמן זית ואיך עושים קמח ללחם. הרכבת שעולה בעמק רפאים עדיין לא נכללת במלאכות הקדומות שסכנת היעלמות מרחפת עליהן אבל זה יקרה בעוד זמן קצר.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ