שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
חמי שלו, ניו יורק
חמי שלו, ניו יורק

בית המשפט העליון בארצות הברית צנח השבוע מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, אבל גם להיפך, תלוי את מי שואלים ומתי. הנשיא ברק אובמה, למשל, התאכזב עמוקות ביום שלישי מההחלטה לנטרל את חוק זכויות ההצבעה, אך התאושש בחלוף יום כדי להריע בהתלהבות להחלטה על ביטול האפליה נגד נישואים חד־מיניים.

מחוקקים רפובליקאים בטקסס, לעומת זאת, בקושי סיימו לגמור את ההלל על "ההחלטה האמיצה" של השופטים לפסול את חוק זכויות ההצבעה וכבר פתחו במתקפה חזיתית חריפה נגד אותם שופטים, הפעם "אקטיביסטים המחלישים את אמריקה" שעודדו, לדבריהם, "נישואים על בסיס מעשי סדום".

היה זה סיום דרמטי נאה לעונת שיפוט סוערת שבמהלכה הסכימו תשעת השופטים לדון ולפסוק ב-75 מתוך יותר מ-10,000 בקשות שהוגשו להם. בימים האחרונים פלטו השופטים בזו אחר זו החלטות חשובות ומשנות מציאות בשורה ארוכה של נושאים, בנוסף להצבעות שחורים ונישואים חד־מיניים. השופטים החמירו בכללי האפליה המתקנת, צמצמו את זכות השתיקה של חשודים, החלישו את יכולתם של עובדים להתלונן על הטרדות, אסרו על הוצאת פטנט לגנים אנושיים והחמירו בעונשן של ענקיות תרופות המנסות לחסום את דרכם של תחליפים גנריים זולים.

שופטי העליון שומעים את נציגי הממשל בדיון על "החוק להגנת הנישואים"צילום: אי–פי

מדובר, ללא ספק, בבית משפט בעל צביון שמרני מובהק שהספיק בשנים האחרונות לצמצם את הזכות להפלות, להחליש את הפיקוח על כלי נשק ולעגן מחדש את עונש המוות. זהו הרכב שהוא יציר כפיו של הנשיא ג'ורג' בוש, שמינה הן את נשיא בית המשפט ג'ון רוברטס והן את השופט סמואל אליטו - שניהם, על פי מחקר של אוניברסיטת מינסוטה, השופטים הידידותיים ביותר לביג ביזנס ולכסף הגדול שכיהנו בבית המשפט מאז שנת 1946.

בהנהגתו של רוברטס, ביטל בית המשפט את חוקי מימון המפלגות בפסק דין "סיטיזנז יונייטד" ומסר את המפתחות לפוליטיקה האמריקאית לידיהם של מיליארדרים וטייקונים, רובם שמרנים קיצוניים. בית המשפט של רוברטס גם צמצם למינימום את היכולת להגשת תביעה ייצוגית נגד קונגלומרטים דורסניים, כמו חברת הכבלים קומקסט או ענקית חנויות הכל-בו וולמרט, וגם הטיל מגבלות חמורות על הליכי הכרזת המונופול והמלחמה בקרטלים.

אבל גם בית משפט שנחשב לאחד הקפיטליסטים והריאקציונרים במאה השנים האחרונות איננו יכול להיות צפוי לגמרי, במיוחד בנושאים הקשורים ל"מלחמת תרבות" חברתית, שבהם ערכי חוקה מקודשים של חירות ושוויון עשויים לגבור על אמונות והשקפות דתיות ושמרניות. בית המשפט של רוברטס נחשב לחסיד קנאי של הפדרליזם האמריקאי ושל זכויותיהן הריבוניות של מדינות - עמדה שהובילה את רוברטס, למשל, להוקיע אפליה פדרלית נגד מדינות שמימשו את סמכותן והכירו בנישואים חד־מיניים.

6 מתוך 6 |
1 מתוך 6 |
מחוץ לביהמ"ש העליון בוושינגטון עם ההכרזה על ביטול אפליית זוגות חד-מיניים
2 מתוך 6 |
צילום: אי-אף-פי

זהו גם אותו רוברטס, אין לשכוח, שבניגוד לכל הציפיות ולאכזבת כל מעריציו החליט בקיץ שעבר להעניק את הקול המכריע לטובת חוק הבריאות השנוי במחלוקת של הנשיא אובמה, ועוד בעיתוי רגיש מאין כמוהו של פתיחת מערכת הבחירות לנשיאות. לא רק שרוברטס הציל את גולת הכותרת של כהונתו הראשונה של אובמה מכליה, אלא שבמו ידיו הוא גם העלה את הנשיא על דרך המלך לקראת בחירתו מחדש.

"נשיאים באים והולכים, אבל בית המשפט העליון נשאר לנצח", קבע בתחילת המאה ה-20 ויליאם האוורד טאפט, האדם היחיד ששימש גם כנשיא בית המשפט העליון וגם כנשיא ארצות הברית. מאז שהשופט ג'ון מרשל נטל לידיו את האפוטרופסות הבלעדית על שמירת החוקה האמריקאית בשנת 1803 בפסק הדין מארבורי נגד מדיסון, הנלמד בשנה ראשונה בכל בתי הספר למשפטים, נחלקים בתי המשפט העליונים בעולם לשתי קבוצות מובהקות: האמריקאי וכל השאר.

אין עוד מוסד כזה: רב עוצמה, חסר־כפיפות, נטול מגבלות, שהחלטותיו סופיות ואין עליהן ערעור. כבר בתחילת המאה ה-19 זיהה הוגה הדעות הצרפתי אלקסיס דה טוקוויל את בית המשפט העליון באמריקה כמאפיין ייחודי של הדמוקרטיה האמריקאית, בתוקף תפקידו כ"מגן החוקה" ובשל סמכותו לפסול חוקים שאינם תואמים את "רצון העם", המגולם בה. "מדובר באחד המכשולים העוצמתיים שנבנו אי־פעם כנגד עריצותן של אסיפות נבחרים פוליטיות", כתב דה טוקוויל בספרו הקלאסי "הדמוקרטיה באמריקה".

ואכן, ההיסטוריה של אמריקה רצופה באבני דרך ובנקודות ציון שהונחו על ידי בית המשפט העליון. מאז תחילת המאה ה-19 פסלו השופטים יותר מ-170 חוקים פדרליים של הקונגרס ועוד מאות חוקים ותקנות של שרים, שועים, מדינות ועיריות. לא היה כמעט נושא שבית המשפט נמנע מלטפל בו, מסמכויותיו הפיסקאליות של הממשל הפדרלי (1819) ועד לקביעת גבולות חופש הביטוי (1919), מפסילת תפילות בבתי הספר (1963) ועד לעיגון זכותה של האשה להפלה מלאכותית (1973), מחיובו של נשיא להעביר לידי חוקריו את ההקלטות שיחסלו את הקריירה שלו (1974) ועד לקביעה, שעדיין הזויה בעיני רבים, שג'ורג' בוש הוא הנשיא הנבחר של אמריקה (2000) אבל ייתכן שאת ההשפעה הדרמטית ביותר, ולאו דווקא לחיוב, שמר בית המשפט לסוגיה הכואבת ביותר ולפצע המדמם ביותר של האומה האמריקאית: יחסיה עם המיעוט השחור. במאה ה-19 שימש בית המשפט כמבצרם המובהק של הגזענים וכמשענתם הנאמנה של בעלי העבדים: בשנת 1854 הגדיר בית המשפט את השחורים "רכוש" וסירב להעניק תוקף לפשרות שהיו עשויות למנוע את מלחמת האזרחים שפרצה שנים מעטות לאחר מכן; בשנת 1896 טבע בית המשפט את הסיסמא האורווליאנית "שווה, אך נפרד" ובכך הכשיר את משטר האפרטהייד שהנהיגו מדינות הדרום במשך עשורים רבים לאחר מכן.

בית המשפט שינה כיוון בשנת 1954, כשפסל את ההפרדה בין הגזעים בבתי ספר ולמעשה סלל את הדרך למסע של השחורים להשגת שוויון, שהגיע לשיאו בחוק זכויות האזרח שחוקק בשנת 1964 ובחוק זכויות ההצבעה שנחקק בשנת 1965. זהו אותו החוק שרוברטס וחבריו החלו במלאכת פירוקו וריקונו מתוכן השבוע.

מרטין לותר קינג ועמיתיו לתנועה לזכויות האזרח בפגישה בבית הלבן עם הנשיא ג'ונסון, ב-1964צילום: ספריית לינדון ב. ג'ונסון

השחורים, כמו מיעוטים אחרים למודי סבל, נושאים עימם זיכרון גנטי של אסונותיהם ויכולת מובנית לזהות סימנים המעידים על חזרתם. אף שחלקם אולי השתתף השבוע בשמחת אחיהם ההומוסקסואלים והלסביות, רובם לא יכלו להסתיר את תחושת הקבס שאחזה בהם לנוכח שמחתם הגלויה של פקידי הממשל במדינות הדרום על סירוס חוק ההצבעה, ואת אכזבתם מאדישות הציבור הלבן, כולל הליברלי, לנוכח ההדים מן העבר הלא כל כך רחוק אך בעיקר את הרעד שעדיין אוחז בהם, גם היום, מפחד פגיעתם הרעה של שופטים עליונים שפסיקתם סופית ולפעמים גם סופנית.

****

לקריאה נוספת: אתר ביהמ"ש העליון האמריקאי | בלוג ביהמ"ש העליון | טאמבלר המוקדש לגיבורת הליברלים, השופטת רות' ביידר גינסבורג

אריק ובנץ יוצאים מהארון על שער הניו-יורקר החדש
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ