בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפרשה שמאיימת על שמו הטוב של בני שטיינמץ מסרבת לגווע

חשיפה של ניסיון לשחד בכירים ממשלתיים בגינאה תמורת חוזי כרייה בשווי עשרות מיליארדי דולרים, או קנוניה שנועדה להכתים את שמו הטוב של שטיינמץ ושל חברת הכרייה שלו במימונו של המיליארדר ג'ורג' סורוס?

41תגובות

ב-11 באפריל נפגשו אשתו לשעבר של דיקטטור אפריקאי ואיש עסקים צרפתי בשדה התעופה הבינלאומי של ג'קסונוויל, פלורידה, כדי לדון במסמכים שקשורים למרבץ עפרות ברזל עצום בגינאה ושחשיפתם עשויה לסכן את הונו של אחד מהאנשים העשירים בישראל. זה אמנם נשמע כמו התחלה של בדיחה - "איש עסקים צרפתי ואשת דיקטטור אפריקאי נכנסים לבית קפה בשדה תעופה בפלורידה" - אך האווירה בפגישה בין פרדריק סילינס לבין ממאדי טורה היתה רחוקה מלהיות מבודחת. סילינס, 50, איש עסקים שמאוחר יותר כפי שעולה ממסמך פדרלי העיד על עצמו ש"שימש כמתווך בעסקות באירופה, באפריקה ובדרום אמריקה" - היה לחוץ ביותר. ה-FBI, הוא בדיוק גילה, חוקר את שניהם, חבר מושבעים גדול כבר התכנס, ומיליארדי דולרים עמדו על הכף, כמו גם חירותו שלו ואולי גם של חלק משותפיו והבוסים שלו לשעבר.

כתבות נוספות ב-TheMarker

הממשלה החליטה להפחית 10% משכר הח"כים - שאישרו הפחתה של 1% בלבד

לפיד, עצור לפני שאתה מעלה שוב מסים - הנה כמה פתרונות יצירתיים יותר

"הם הולכים לזמן אותי להעיד. להופיע מול שופט, בבית משפט, מול חבר מושבעים גדול, והם ייאלצו אותי להעביר את כל המסמכים", אמרה טורה, שב-2009 נמלטה מגינאה לפלורידה. "אמרת להם שאין לך מסמכים!", הרים סילינס את קולו. "כן!", השיבה טורה. "אנחנו חייבים להשמיד את זה דחוף, דחוף דחוף", הוא השיב. "את חייבת להשמיד את זה. זה דחוף מאוד. מאוד, מאוד דחוף". סילינס לא ידע באותו זמן שהשיחה בינו לבין טורה מוקלטת ומצולמת, ושסוכני FBI מקיפים אותם ומתעדים את המתרחש. זמן מה לפני כן, ללא ידיעתו, טורה סידרה לעצמה עסקה ונהפכה למודיעה של ה-FBI. סילינס, לעומת זאת, ייעצר שלושה ימים לאחר מכן. הוא יואשם בניסיון לשחד עדה פדרלית ובשיבוש הליכי חקירה.

תומר אפלבאום

סילינס עבד בעברו עבור BSGR, חברת הכרייה שבשליטת המיליארדר הישראלי בני שטיינמץ. טורה היתה, לכאורה לפחות, אשתו הרביעית של לנסנה קונטה, ששלט בגינאה במשך 24 שנים ומת ב-2008. ב-2008, כמה חודשים לפני מותו, העביר קונטה ל-BSGR את הזכויות לכרות בסימאנדו (Simandou) – מרבץ עצום של עפרות ברזל, חומר הגלם העיקרי הדרוש להפקת פלדה, השוכן בחלקה הדרום-מזרחי של המדינה.

כעת, אותה עסקה (וחלקם של ממאדי טורה ופרדריק סילינס בה) נמצאת במוקד של מלחמת גירסאות תלת-יבשתית שבחודשים האחרונים מטלטלת את התקשורת העולמית. על הכף מוטלים מיליארדי דולרים, אוצר טבע יחיד במינו, שמו הטוב של בני שטיינמץ ושל החברה שלו וגאוותו הלאומית של העם הגינאי, שהודות לשילוב של שחיתות וקשיים כלכליים לא זכה ליהנות בעשרות השנים האחרונות מאוצרות הטבע שהיו יכולים להציל אותו מהעוני המחפיר שבו חיים מחצית מהגינאים.

המסמכים שעליהם דיברו טורה וסילינס, ושבינתיים לא הושמדו, נוגעים לאותה עסקה, שהעיתון הבריטי "אינדיפנדנט" כינה בשבוע שעבר "עסקת השחיתות של המאה" וסוכנות הידיעות בלומברג טענה שהיא מעמידה בסכנה את הונו של שטיינמץ (שהוערך על ידי סוכנות הידיעות ב-8.9 מיליארד דולר). בחודשים האחרונים נמצאים אותם מסמכים במרכזה של שורת חקירות בגינאה, בארה"ב ובלונדון, הן מטעם רשויות ממשלתיות ומטעם ארגונים פרטיים. ממשלת גינאה טוענת שהמסמכים מוכיחים ש-BSGR השיגה במרמה את זכויות הכרייה על החצי שלה בסימאנדו, בעוד ש-BSGR טוענת שהיא השיגה את הזכויות באופן הוגן ושקוף ושהמסמכים שעליהם מתבססות החקירות של ממשלת גינאה - שבראשה כיום עומד נשיא חדש - מזויפים לחלוטין, חלק מניסיון סחיטה כושל שמנוצל לטובת מסע הכפשות בינלאומי.

לטענת התובעים בארה"ב, מפורטות במסמכים הבטחות מצד BSGR ופנטלר הולדינגס, החברה של סילינס, להעביר לטורה תשלומי שוחד בסך מיליוני דולרים בתמורה לסיוע מצדה בהשגת זכויות הכרייה על מחצית מסימאנדו. טורה, עדת מפתח בחקירה האמריקאית נגד BSGR, מילאה לפי כתב האישום נגד סילינס תפקיד מרכזי בתהליך שהוביל את קונטה, בחודשים האחרונים לחייו, להעביר את זכויות הכרייה על מחצית מסימאנדו לידי BSGR. חשוב לציין ששטיינמץ עצמו - שאינו נושא בתפקיד רשמי ב-BSGR, הנשלטת על די קרן נאמנות ששטיינמץ הוא אחד ממוטביה, ומוגדר באופן רשמי כיועץ של החברה - לא הואשם מעולם בעבירה על החוק, ושמו לא ננקב באף אחת מהחקירות הנוגעות להסדרי הכרייה בין גינאה ו-BSGR, לא בארה"ב ולא בגינאה. BSGR מצדה טוענת שמעולם לא שילמה ולו דולר אחד לטורה או שיתפה אתה פעולה.

"קמפיין הכפשה"

הסיפור הזה רחוק מלהיות קל להבנה. מדובר, לכל הפחות, בעלילה ביזארית במיוחד שמשתרעת על פני שלוש יבשות, כוללת יותר תפניות ותעלומות ממותחן הוליוודי ומספקת יותר סימני שאלה מאשר תשובות. איך הצליחה BSGR לקבל את הזיכיון היוקרתי לכרות בסימאנדו, אחד ממרבצי עפרות הברזל הגדולים בעולם, ששוויו המוערך 50 מיליארד דולר, כשהיא דוחקת החוצה את ענקית הכרייה האוסטרלית ריו טינטו? האם היא הרוויחה את הזיכיון היוקרתי באופן הוגן ושקוף הודות לרקורד עשיר של עשייה, כפי שהיא טוענת, או שמא עשתה זאת באמצעות תשלומי שוחד לאנשים הנכונים, כפי שטוענת ממשלת גינאה הנוכחית?

האם טורה היא אכן אשתו הרביעית של קונטה, כפי שהיא טוענת, או נוכלת שניסיונה לסחוט את BSGR יצא משליטה? האם אלפא קונדה, נשיא גינאה הנוכחי, הוא אכן פוליטיקאי ישר שמנסה להילחם בשחיתות במדינה, כפי שהוא טוען, או האם הוא רק דיקטטור שמנסה להיפטר מ-BSGR כדי לתת את זכויות הכרייה בסימאנדו לחברה אחרת, כפי שטוענת BSGR? ואיך קשור לעניין המיליארדר האמריקאי-יהודי בן ה-82 ג'ורג' סורוס? האם הוא רק מנסה לעזור לעם הגינאי להחזיר לידיו את משאבי הטבע השייכים לו, או שהוא עומד מאחורי מזימה רחבת היקף להכפיש ולפגוע ב-BSGR, בשל טינה ארוכת שנים לשטיינמץ?

ממצאיהן של החקירות השונות חושפים פרשה סבוכה ומפותלת, שכוללת דיקטטורים אפריקאים מתים וחיים, העברות כספים שהתבצעו מחשבונות בנק ישראליים, שעוני זהב משובצי יהלומים, ניסיונות לכאורה לשבש הליכי חקירה ותשלומי שוחד בסך מיליוני דולרים, שנועדו לכאורה להבטיח ש-BSGR תקבל את זכויות החכירה לחלקים גדולים מסימאנדו.
אלא שהלגיטימיות של ממצאי החקירות עצמן מוטלת בספק. לטענת גורמים המקורבים ל-BSGR, מדובר בניסיון סחיטה שיצא משליטה מצדה של טורה - שלטענת החברה מעולם לא היתה אשתו של קונטה, אלא כנראה פילגשו או בת טיפוחיו - שמבוסס על מסמכים מזויפים ונוצל לטובת מסע הכפשה חסר תקדים שמובל על ידי יריבי החברה, קונדה וסורוס.

קונדה, שעלה לשלטון ב-2010, מתמודד בעצמו בימים אלה עם תדמית בעייתית, האשמות בשחיתות והתנהלות אנטי-דמוקרטית, ומהומות אלימות נגד שלטונו בבירה קונאקרי. סורוס, יועצו הקרוב של קונדה, מימן חלק מהחקירות הפרטיות נגד BSGR ותורם לחלק מהארגונים הנאבקים בחברה, לטענת BSGR בשל טינה אישית ארוכת שנים נגד שטיינמץ, שעשויה להיות קשורה למכרז טלקום ברוסיה ששניהם היו מעורבים בו בסוף שנות ה-90.

מעורבותו של סורוס, שלטענתו רק מנסה לסייע לגינאה להילחם בשחיתות, כפי שעשה לטענתו גם במדינות אחרות באפריקה ובמזרח אירופה, היא אחת מנקודות המחלוקת הבוערות הקשורות לפרשת סימאנדו. סורוס נמנה על רשימת התורמים של ארגון זכויות האדם גלובל וויטנס, מהמבקרים החריפים של BSGR וממובילי הקמפיין נגד החברה, ומימן גם את הדו"ח בן 28 העמודים של חברת עורכי הדין האמריקאית DLA פייפר, שחקרה באופן פרטי את השתלשלות האירועים סביב מתן זכויות הכרייה בסימאנדו (על ממצאיו של אותו דו"ח מתבססת גם החקירה של ממשלת גינאה וטענות דומות לטענות שעלו בו הועלו גם בכתב האישום נגד פרדריק סילינס בארה"ב).

BSGR גם תבעה בלונדון את חברת יחסי הציבור שלה לשעבר, FTI קונסולטינג, בטענה ששיתפה פעולה עם "קמפיין הכפשה" שנוהל לכאורה על ידי סורוס והדליפה לו מידע . החודש הגיעו BSGR ו-FTI, המנוהלת על ידי הלורד מולוק בראון, חבר קרוב של סורוס, להסכם לפיו FTI תשלם ל-BSGR פיצויים בסך 90 אלף ליש"ט, אך לא תודה בטענות BSGR. מכתב התביעה נגד FTI, שצוטט בסוכנות הידיעות בלומברג, עולה כי סורוס "נחוש בדעתו" להוביל לביטולו של רישיון הכרייה של BSGR בגינאה.

דובר מטעמו של סורוס, עם זאת, טוען כי "הטענה שלג'ורג' סורוס יש טינה אישית נגד BSGR או נגד בני שטיינמץ אינה נכונה ולא מבוססת על עובדות. סורוס מעולם לא פגש את בני שטיינמץ ולא מחזיק בשום טינה אישית נגדו. מדובר באדם שמעורב בפילנתרופיה ותורם לעשרות ארגוני זכויות אדם דרך קרן הצדקה שלו. סורוס הכיר את קונדה דרך ברנאר קושנר, חבר קרוב של סורוס שלמד בעבר עם קונדה, ונהפך ליועץ שלו. הוא זה ששידך בינו לבין DLA פייפר, והסביר לו שאם הוא רוצה להילחם בשחיתות בארצו ולקבל דיל הוגן מחברות הכרייה הוא צריך גוף עם יכולת טכנית גבוהה. אנחנו אכן מימנו את הדו"ח הראשוני, אך כבר לא מעורבים בנושא. כל טענה שאנחנו מנהלים מסע הכפשה היא לא נכונה ולא מבוססת על עובדות".

110 קילומטרים של פוטנציאל

גינאה, רפובליקה קטנה במערב אפריקה, היא אחת מהמדינות העניות בעולם. היא משתרעת על פני 246 אלף קמ"ר ואוכלוסייתה מונה 11 מיליון איש, שמחציתה חיה מתחת לקו העוני. התמ"ג לנפש שלה, בגובה 1,100 דולר, נמוך יותר מזה של 212 מדינות אחרות. תוחלת החיים הממוצעת שלה היא 59.1 שנים בלבד. אוכלוסייתה מתחלקת ל-24 קבוצות אתניות שונות, כשהעיקריות שבהן הן שבט הפולה (40% מהאוכלוסיה) ושבט המנדינגו (30%), שלא תמיד מסתדרים ביניהם. הנשיא הנוכחי של המדינה, אלפא קונדה, שייך לשבט המנדינגו. הנשיא לשעבר לנסנה קונטה, ששלט בגינאה במשך 24 שנים ולפני שמת ב-2008, היה שייך לשבט הסוסו.

במשך שנים ארוכות, מאז זכתה לעצמאות ב-1958, סבלה המדינה מרודנות ומשחיתות. כתוצאה מכך הדרכים בה אינן דרכים, הרכבת בין שתי הערים המרכזיות - הבירה קונאקרי וקנקאן - לא פועלת מאז שנות ה-80, ורק 41% מבני ה-15 ומעלה יודעים קרוא וכתוב. וזה לא שאין לגינאה פוטנציאל לגדולות: יש בה זהב, יהלומים וכמחצית ממרבצי הבוקסיט בעולם. אלא שגינאה היא מדינה עשירה במחצבים לא מנוצלים, אך ענייה בתשתיות הדרושות לפיתוחן. לכן, למרות האוצרות הרבים, התמ"ג הזעום שלה מסתכם ב-12.3 מיליארד דולר בלבד.

בלומברג

אבל יש לגינאה אוצר אחד יקר, שיכול ואמור להציל את כלכלתה ולהביא אותה, סוף סוף, לדרך אל העושר: סימאנדו (Simandou), מרבץ עפרות ברזל - חומר הגלם העיקרי הדרוש להפקת פלדה - עצום ששוכן בחלקה הדרומי-מזרחי של המדינה, משתרע על פני 110 ק"מ ואמור ליהפך למכרה עפרות הברזל הגדול ביותר באפריקה ולאחד מפרויקטי התשתיות הגדולים בתולדות היבשת. המרבץ העשיר התגלה לראשונה על ידי גיאולוגים מערביים כבר בתחילת המאה הקודמת, אבל עד כה אף אחד עוד לא טרח להוציא אותו מהקרקע.

על ערש דווי, החליט לנסנה קונטה להעביר את זכויות הכרייה על מחצית מהמתחם המחולקת לשני גושים עיקריים – "גוש 1" ו"גוש 2" – ל-BSGR, אף שכבר העביר את הזכויות ב-1997 לענקית הכרייה האוסטרלית ריו טינטו (שעדיין מחזיקה בזיכיון הכרייה על החצי הדרומי, המחולק לגושים "גוש 3" ו"גוש 4").

BSGR, שקיבלה לראשונה רישיון לחפש מרבצי עפרות ברזל בסימאנדו ב-2006, מכרה ב-2010 51% מהחלק שלה בסימאנדו לענקית הכרייה הברזילאית Vale תמורת 2.5 מיליארד דולר. Vale שילמה 500 מיליון דולר מראש (עד כה היא לא שילמה את 2 מיליארד הדולר הנותרים) ושתי החברות הקימו חברה משותפת לפיתוח האתר. לא רע בשביל קבוצת כרייה בינונית בגודלה ששוויה מוערך ב-3 מיליארד דולר ושלא רגילה להתחרות בליגה של ענקיות כמו ריו טינטו ו-Vale. ראוי לציין שכל תקציבה של ממשלת גינאה באותה שנה הסתכם ב-1.2 מיליארד דולר.

אלא שהעסקה בין BSGR לממשלת גינאה היתה טובה מכדי להיות אמיתית, ובשנתיים האחרונות נתקל פרויקט סימאנדו במכשולים משמעותיים, על רקע שמועות ופרסומים בעיתונות העולמית על תשלומי שוחד שהועברו לבכירים בגינאה בתמורה לזיכיונות ושינוי דרסטי ביחסה של גינאה כלפי BSGR בפרט וחברות הכרייה המערביות בכלל. קונדה, נשיא גינאה הנוכחי שעלה לשלטון ב-2010 לאחר מותו של קונטה והפיכה צבאית שהובילה למשטר צבאי בן שנתיים, אמר עם עלייתו לתפקיד כי הוא נחוש בדעתו להחזיר את זכויות הכרייה בחלק הצפוני של סימאנדו לגינאה. לשם כך, הוא פתח בחקירה משלו בנוגע לפרטי העסקה, ומשתף פעולה עם החקירה האמריקאית, שנפתחה בינואר כדי לבדוק חשדות ש-BSGR הפרה את החוק האמריקאי נגד שחיתות במדינות זרות (FCPA) בהתנהלותה בגינאה.

קונדה, שבמשך עשרות שנים פעל באופוזיציה, ישב בכלא וגם בילה שנים בגלות, עלה לשלטון תוך שהוא מבטיח למגר את השחיתות במדינה. לשם כך הוא פיתח מערכות יחסים קרובות עם כמה דמויות בינלאומיות מובילות, בהן סורוס - השניים הכירו דרך ברנאר קושנר, שר החוץ לשעבר של צרפת וחברו הקרוב של סורוס - וראש ממשלת בריטניה טוני בלייר.

אלא שקונדה עצמו רחוק מליהנות מתדמית נקייה, והבטחותיו להוביל ל"עידן חדש" של דמוקרטיה יציבה בגינאה הובילו בעיקר לאכזבות, וב-2011 הוא אף ניצל מניסיון התנקשות בחייו. בבחירות שבהן ניצח ב-2010 – הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בגינאה מאז 1958 - הוא הפסיד בסיבוב הראשון, עם 18% בלבד מהקולות, אך בסיבוב השני הוא הצליח לשנות את מעמדו וליהפך מהמועמד הרביעי למנצח הגדול, עם 52%.

לטענת מתנגדיו, הוא חב את ניצחונו לחברת הטכנולוגיה האפריקאית ויימארק, שניהלה את הבחירות. חצי שנה לאחר שעלה לשלטון היתה אמורה גינאה לקיים גם בחירות לפרלמנט, אלא שאלו נדחו ונדחו עד שנקבעו ל-30 ביוני. בשבוע שעבר אמר קונדה כי הוא שוקל לדחות שוב את הבחירות, לאחר שמפלגות האופוזיציה סירבו לרשום מועמדים במחאה על כוונתו לשכור שוב את שירותיה של ויימארק. בשלושת החודשים האחרונים נהרגו עשרות בני אדם במהומות נגד קונדה בבירה קונאקרי, שהיו קשורות להאשמות לפיו הוא ינסה לזייף את תוצאות הבחירות.

קונדה, 75, מעורב מאוד בכל מה שנוגע למגזר הפרטי בגינאה, במיוחד למגזר הכרייה. במארס 2011, זמן קצר לאחר שעלה לשלטון, הכריזה ממשלת גינאה על כוונתה לבחון מחדש את חוקי הכרייה בגינאה ואת כל הסכמי הכרייה שנחתמו עד כה. כחודש לאחר מכן הודיעה ריו טינטו, שב-2010 מכרה נתח של 44.7% מהחצי שלה בסימאנדו לענקית האלומיניום הסינית צ'ינלקו, שהיא הסכימה לשלם 700 מיליון דולר לגינאה במסגרת הסדר ששם קץ לסכסוך בין גינאה לחברה. ההסכם, אישרה החברה לבלומברג, מעניק לממשלת גינאה את הזכות לקחת חזרה עד ל-35% מהפרויקט.

כעת, בעקבות צעדיו של קונדה ושינוי חוקי הכרייה, נראה שחלק מחברות הכרייה הפועלות במדינה מתחילות לשקול את המשך פעילותן בה. "סאנדי טיימס" דיווח בסוף 2012 ש-BHP ביליטון, שברשותה פרויקט לכריית עפרות ברזל בהר נימבה שבמדינה, שוקלת לעזוב את המדינה ומחפשת קונה לנכסיה.

ואולם BSGR משכה מלכתחילה תשומת לב מיוחדת מצדו של קונדה. מאז שעלה לשלטון, חלה הידרדרות משמעותית ביחסים בין BSGR לגינאה. במארס הודיעה BSGR שממשלת גינאה מתכוונת להפשיט אותה ואת Vale מהזיכיונות שלהן במדינה. להודעה קדמה הסלמה נוספת ביחסים בין BSGR והמשטר הנוכחי, לאחר שבפברואר נאסר על נשיא BSGR, אשר אבידן, להיכנס למדינה, לכאורה בשל סיבות הקשורות ל"ביטחון פנים". באפריל חלה הסלמה נוספת עם מעצרו של איבראהימה סורי טורה, אחיה של טורה וסגן נשיא BSGR (שנעצר יחד עם יחד אשתו ההרה) ועם קצין ביטחון בחברה, איסאגה בנגורה.

בשבוע שעבר ניצל קונדה את פסגת ה-G8 בבריטניה כדי לקרוא לרשויות במערב, במיוחד לבריטניה, לפתוח בחקירות משלהן בנוגע להתנהלותן של חברות הכרייה ולסייע לגינאה לאתר העברות כספים חשודות שהתבצעו לכאורה על ידי חברות הכרייה המערביות דרך חברות קש. "חברות הכרייה הן בריטיות, אמריקאיות, קנדיות ואוסטרליות", אמר קונדה לרויטרס, "אם אנחנו רוצים להיאבק למעט שקיפות, אנחנו זקוקים לתמיכתן של מדינות ה-G8. אין שחיתות ללא משחיתים".

גינאה, במקביל סובלת כיום מחובות עצומים שמקשים עליה לגייס את המימון הדרוש כדי לשלם את חלקה במימון סימאנדו, מה שמוסיף לעיכובו של הפרויקט. המפסידים מכל התהליך הם אזרחי גינאה, שכל עיכוב מונע מהם ליהנות מההטבות הכלכליות האדירות - עשרות אלפי משרות, השקעות של מיליארדים, רכבת שתחצה את המדינה - שהיה אמור הפרויקט לספק לכלכלה המקומית.

כרוניקה של מיזם אבוד

המציאות שמאחורי פרשת סימאנדו, טוענת BSGR, שונה לחלוטין מהדברים שדווחו בתקשורת העולמית בחודשים האחרונים. מסמך פנימי של החברה, המכונה "המסמך הלבן", מפרט את השתלשלות האירועים הארוכה והפתלתלה שהובילה למצב הבעייתי של פרויקט סימאנדו בגינאה כיום, לפי נקודת המבט של BSGR.

לפי המסמך, כשהתעניינה לראשונה בגינאה ב-2005, BSGR כבר פעלה ב-14 מדינות - בהן דרום אפריקה, ניגריה, סיירה לאון, קונגו ונמיביה - והעסיקה יותר מ-8,000 איש ברחבי העולם במכרות ניקל, יהלומים, נחושת, זהב ועפרות ברזל. גינאה, באותו זמן, היתה ידועה כמדינה ענייה בתשתיות ועשירה במחצבים לא מפותחים: "סקנדל גיאולוגי", לפי הממשלה הגינאית, שהוביל לכך שגם עשרות שנים לאחר שהתגלו לראשונה אוצרות הטבע במדינה, האוכלוסיה עדיין חיה בעוני מחפיר. לפי מכתב ששלחה BSGR לממשלת גינאה בדצמבר 2012, פרדריק סילינס הוא זה שיידע את החברה לגבי הפוטנציאל הטמון בגינאה, ופעל ב-2005 וב-2006 כמתווך מטעמה בשל הקשרים העסקיים שלו במדינה.

עד אז, ראוי לציין, אף אחד מבעלי רישיונות הכרייה בגינאה לא הצליח לפתח את מרבצי עפרות הברזל במדינה, שהתגלו לראשונה כבר בשנות ה-50 על ידי גיאולוגים צרפתיים. ריו טינטו, דרך חברת הבת שלה סימפר SA, קיבלה כבר בפברואר 1997 רישיונות לכרות בשטח של 1,460 קמ"ר בסימאנדו. היא התרכזה בעיקר באזור הדרומי של האתר, אך לטענת BSGR לא עשתה כמעט כלום עם הרישיונות שהוענקו לה במשך יותר מ-10 שנים. בגינאה התייחסו בכירים לפרשה כ"סקנדל כרייה גיאולוגי". סימאנדו היה מרוחק, וכדי למצוא דרך להעביר את עפרות הברזל מהאתר ליצוא ולעיבוד היה צורך להשקיע מיליארדי דולרים.

באותה תקופה, חוקי הכרייה בגינאה קבעו שהיתרי חיפוש יוענקו לתקופה של שלוש שנים וכל חידוש - חידוש ההיתרים היה לתקופה של שנתיים בלבד, וכל חברה יכלה לחדש רק פעמיים את רישיונה - היה מותנה בהחזרת חצי מהשטח שהוענק בהיתר המקורי. כמו כן, החוק איפשר לממשלה להסיר את זכויות הכרייה של חברה כלשהי במקרה שהיא לא מרוצה מהתקדמות העבודה. המטרה של החוק היתה ליצור תמריצים לחברות הכרייה לבצע את העבודות שלהן במהירות.

ב-2005, לפי BSGR, היא הראתה עניין בקבלת היתרי חיפוש לחלק מאזוריו הצפוניים והדרומיים של סימאנדו. יחד אתה התחרו על ההיתרים ארבע חברות אחרות, בהן BHP ביליטון, ריו טינטו, Vale ומיצובישי. כל אחת מהחברות זומנה בנפרד לפגישות עם נציגי משרד המכרות וה-CDPM, הגוף הממונה על פיתוח תעשיית הכרייה במדינה. בניגוד לשאר החברות, טוענת BSGR, היא לא ראתה בסימאנדו רק נכס אסטרטגי שבכוונתה לשמור במאזניה ולפתח, אם בכלל, רק בטווח הרחוק, אלא נכס ראשון במעלה שדרש הון מיידי לצורך חיפוש ופיתוח שיוביל להקמת מכרה בהקדם האפשרי. מכיוון שהיתה חברה פרטית וקטנה יותר מהאחרות, טוענת BSGR במסמך הלבן, היא היתה בעלת אופי יזמי יותר והיתה יכולה ליישם במהירות את החלטותיה, בניגוד לחברות הציבוריות הגדולות.

בפברואר 2006 קיבלה החברה ארבעה היתרי חיפוש בשטח של 2,047 קמ"ר בחלקו הצפוני של סימאנדו ושלושה היתרי חיפוש בשטח של 1,286 קמ"ר בסימאנדו דרום. באפריל 2006 היא פתחה את הזרוע הגינאית שלה, ומשרדים מקומיים בקונאקרי. הבדיקות בחלקו הצפוני של סימאנדו העלו שאין באזור מחצבים בעלי פוטנציאל מסחרי, אבל בסימאנדו דרום, סמוך לכפר בשם זוגוטה, מצאה החברה מרבצים משמעותיים של עפרות ברזל. BSGR קיבלה את הזכויות על הפרויקט, שזכה לשם זוגוטה, במארס 2010.

בסך הכל, השקיעה החברה 160 מיליון דולר מכספה בפרויקט לפני שקיבלה את זכויות הכרייה לגושים 1 ו-2 בסימאנדו, שהיו שייכות בעבר לריו טינטו. לפי המסמך הלבן, החברה קדחה 180 חורים בין 2006 ל-2009, ומילאה את כל הנחיות הממשלה, כשביקשה לחדש את הרישיון שלה והחזירה - במסגרת החוק - 50% מהשטח שניתן לה בסימאנדו צפון ו-50% מהשטח שניתן לה בסימאנדו דרום. אף שלטענת BSGR ריו טינטו קדחה שש שנים בלבד בגושים 1 ו-2 במשך 10 שנים ולא השלימה אפילו בדיקת היתכנות, היא קיבלה רישיון ל-25 שנים. ואולם ממשלת גינאה זעמה על ריו טינטו בשל חוסר הפיתוח של סימאנדו - בתחילת 2008 שלח מנכ"ל לשכת הנשיא, ממאדי סומאה, מכתב זועם לריו טינטו שפירט את תלונותיה של הממשלה.

לדברי גורמים המקורבים ל-BSGR, הבעיות בין ריו טינטו לגינאה הגיעו לשיא בתחילת 2008, בזמן שריו טינטו הייתה עסוקה במאבק נגד ניסיון השתלטות עוין של BHP ביליטון האוסטרלית. במטרה להניא את בעלי המניות שלה מתמיכה בעסקה, היא חשפה מידע על נכסיה הקיימים והעתידיים והעריכה שסימאנדו מכיל 8-11 מיליארד טונות של עפרות ברזל. לפי BSGR, בהערכות שמסרה לממשלת גינאה קודם לכן העריכה החברה כי האתר מכיל רק 1.5 מיליארד טונות. לדברי גורמים המקורבים ל-BSGR, הדבר הכעיס את ממשלת גינאה עמוקות: בכל השנים בהן החזיקה בזכויות הכרייה על סימאנדו, החברה לא פיתחה את האתר שנותר, לפי הגורמים, "ערימת עפר".

ביולי 2008 התרצתה ממשלת גינאה ולקחה את זכויות הכרייה על גושים 1 ו-2 מידי ריו טינטו, כשהיא משאירה בידיה את הזכויות על גושים 3 ו-4. שתי חברות, בנוסף ל-BSGR, התחרו על הזיכיון, חברה סינית וחברה קנדית. BSGR ניצחה, לטענתה הודות לרקורד העשייה העשיר שלה באפריקה בכלל ובתוך גינאה עצמה מאז 2006.

הבעיה היתה שסימאנדו היה עדיין מרוחק מאוד והיה צורך בתשתית להעברת עפרות הברזל מהמדינה ליצוא ולעיבוד. הדרך הקלה ביותר לעשות זאת היתה דרך ליבריה, אך מאחר שהיה מדובר בנושא רגיש, במסגרת החוזה בינה לבין ממשלת גינאה הסכימה BSGR לדרישת הממשלה ובתמורה ליצוא דרך ליבריה הסכמה לבנות מסילת רכבת נוסעים שתחצה את גינאה, בעלות של מיליארד דולרים.

לטענת BSGR, זמן קצר לאחר חתימת החוזה החלה ריו טינטו ללחוץ על הממשלה להחזיר לה את גושים 1 ו-2, באמצעות לוביסטים מקומיים ובינלאומיים. המסמך הלבן טוען שריו טינטו עודדה הפגנות נגד החברה, ביצעה פעולות שסיכנו את עובדי האתר והפחידה את העובדים באמצעות מסוקים שטסו בגובה נמוך מעל האתר והמחנות הסמוכים. המסמך אפילו טוען שריו טינטו פתחה בפרויקט ריגול מיוחד, שנועד לעקוב אחר BSGR.

מותו של קונטה, ששלט בגינאה ביד ברזל במשך 24 שנים, הביא לחוסר יציבות בגינאה. על כך איש אינו יכול לחלוק. קונטה מת בדצמבר 2008. עוד באותו ערב השתלט הצבא על המדינה, ודאדיס קאמארה, ראש החונטה הצבאית, נהפך לנשיא. לפי מסמך שהגיש סילינס לבית המשפט המחוזי לפלורידה בבקשה להפחית את דמי הערבות שלו, טורה נמלטה מגינאה שלושה שבועות לאחר מכן. לטענת BSGR, למרות חילופי השלטון גם הממשלה החדשה המשיכה לתמוך בפעילותה, ושר המכרות החדש, מחמוד טיאם, היה תומך במיוחד בפעילותה של החברה.

בערך באותו שלב, לפי BSGR, גילתה החברה שסימאנדו מכיל את אחד ממרבצי עפרות הברזל הגדולים בעולם. באפריל 2010 היא חתמה על החוזה עם Vale, שרכשה 51% מהחלק שלה בפרויקט והייתה אמורה לפקח על הפעילות היום-יומית באתר. שתי החברות הקימו חברה חדשה, VBG-Vale BSGR.

באותה תקופה, לפי התגובה של סילינס לבקשת הממשלה להחזיק אותו במעצר בית עד המשפט, פנה עורך דין בשמה של טורה ל-BSGR וניסה לסחוט מהחברה כסף כשבידו מספר חוזים שנחתמו לכאורה בין BSGR ופנטלר, החברה של סילינס, לבין טורה בשנים 2010-2005. על פי הטענות של סילינס בתגובה שלו לממשלת ארה"ב, המסמכים התחייבו לכאורה להעניק לטורה תשלומים ומניות בשתי החברות ונתח מסימאנדו. לאחר ש-BSGR טענה שהמסמכים מזויפים ופנתה לעורכי הדין שלה הוא נסוג מתביעתו, לפי כתב ההגנה של סילינס.

בלומברג

בספטמבר 2009 נורה דאדיס קאמארה בראשו על ידי אחד מעוזריו לשעבר, וסגנו - הגנרל סקובה קונאטה - נהפך לנשיא והקים ממשלת מעבר שהיתה אמורות לפנות את מקומה אחרי בחירות דמוקרטיות תוך שישה חודשים. הממשלה החדשה המשיכה לתמוך ב-BSGR, ובדצמבר 2009, אחרי שבועות של דיונים, אישרה מחדש את זכויות הכרייה של BSGR בסימאנדו. לפי לוח הזמנים שנקבע אז, התחלת הייצור בזוגוטה היתה אמור להתחיל ברבעון הרביעי של 2012, ואילו הפעילות בגושים 1 ו-2 של סימאנדו היתה אמורה להתחיל ברבעון האחרון של 2013.

לאחר הבחירות של 2010 עלה אלפא קונדה לשלטון, ומתחילת כהונתו סימן את תעשיית הכרייה כאחת ממטרותיו. בספטמבר 2011, הכריזה הממשלה על חוק כרייה חדש שהעניק למדינה נתח חינם של 15% בכל פרויקטי כרייה, עם זכות לרכוש 20% נוספים במחיר השוק. אלא שהחוזה המקורי בין BSGR לממשלה כלל סעיף שהגן עליה מפני שינויים כאלה. הדם הרע שכבר החל להיווצר הוביל, לפי המסמך הלבן, לבקשה מצד ממשלת גינאה לקבל את כל המסמכים, החוזים, האמנות וההסכמים הכתובים בין BSGR לממשלת גינאה ושותפותיה במדינה. לטענת החברה, בקשת המסמכים היתה הפתיח לחקירה שמומנה ופוקחה באופן אישי על ידי סורוס, דרך חברת עורכי הדין DLA פייפר ששכר כדי לסייע לממשלת גינאה בבדיקת הסכמי הכרייה.

ב-30 אוקטובר 2012 קיבלה BSGR מסמך רשמי של הוועדה הטכנית לבדיקת זכויות והסכמי הכרייה בגינאה, שהתבסס על דו"ח בן 28 עמודים שהוכן על ידי DLA פייפר במימונו של סורוס. הדו"ח, ואחריו גם המסמך של הוועדה, פירט השתלשלות אירועים שונה לחלוטין מזו שמתארת BSGR שהובילה לכאורה להעברת זיכיונות הכרייה בסימאנדו. המכתב של הוועדה הגנאית (להלן: "מסמך 25 הנקודות") פירט 25 ממצאי חקירה ראשוניים שהתבססו על המחקר של DLA, שכללו האשמות על שוחד והענקת מתנות

לפי המסמך, שימש סילינס כאיש השטח של BSGR בגינאה. במסגרת התפקיד, טוען המסמך, הוא תיווך בין BSGR לנשותיו של קונטה, בהן טורה, והעניק מתנות לקרובי משפחתו של הנשיא ולבכירים ממשלתיים אחרים. לפי המסמך, BSGR העסיקה את סילינס כשהיא מציינת בפניו, במפורש, שהחברה "רוצה את הירח" - כלומר את מה שנחשב לבלתי אפשרי: חלק משמעותי מסימאנדו. BSGR דחתה מכל וכל את הטענה הזאת, כמו גם את הטענות האחרות המופיעות במסמך.

במסגרת ההסכם בינו לבין החברה, לפי "מסמך 25 הנקודות" הגנאי, סילינס בילה חלק ניכר מזמנו בקונאקרי, בירת גינאה, בין 2004 ל-2009, ונפגש עם בכירים לשעבר בממשלת גינאה שהעניקו לו עצות כיצד עליו לפנות לבעלי כוח במדינה. האסטרטגיה שאליה הגיע סילינס, לפי המסמך, היא להתקרב למשפחה הנשיאותית, במיוחד הנרייטה קונטה, רעייתו הראשונה של הנשיא. לאחר מכן, לפי המסמך, יצר סילינס קשר עם איברהימה סורי טורה, אחיה של אשתו הרביעית של הנשיא, ממאדי. א.ס. טורה, שמונה לסגן נשיא של VBG-Vale BSGR, המיזם המשותף של BSGR ו-Vale בגינאה, סייע ביצירת הקשר בין טורה לבין BSGR.

לפי החקירה הגינאית, באותה תקופה הרעיפה BSGR מתנות על טורה, תוך שהיא מבקשת ממנה "להתערב למענה אצל בעלה ולפעול כדי לסייע ל-BSGR לקבל זכויות בלעדיות על המרבצים בסימאנדו ובזוגוטה". בתמורה, לכאורה, העבירה BSGR לטורה המחאה בסך 7 מיליון דולר, שסורבה ברגע שטורה ניסתה לפדות אותה. ובכל זאת, טוענת החקירה הגינאית, היא המשיכה לפעול למען BSGR, כשהיא מדברת בעד החברה בפגישות עם בכירים בממשלת גינאה ומעניקה שוחד ומתנות לאנשי מפתח, עד שהצליחה לשכנע את בעלה. מאוחר יותר העבירה לה החברה 12 מיליון דולר, לפי המסמך הגנאי, לחלוקה בין בכירים בממשלה שלדעתה יוכלו לעזור לחברה להשיג את הזכויות על סימאנדו. 2.5 מיליון דולר מהסכום, לפי המסמך, היא הייתה אמורה לשמור לעצמה.

במכתב תגובה לטענותיה של הוועדה הגינאית ששלחה BSGR בדצמבר 2012 ושעליו חתום יו"ר החברה אשר אבידן, הכחישה החברה את כל הטענות נגדה. החברה ציינה שסילינס אמנם שיתף פעולה עם החברה, סיפק לה סיוע לוגיסטי, עזר לה להקים את משרדיה בקונאקרי וייצג אותה בכנסים שונים, אך הפסיק את קשריו עם החברה ב-2006 ולא היה מעורב במשא ומתן הקשור לסימאנדו. לפי החברה, היא החלה לעבוד עם סילינס ועם שני שותפיו שהקימו יחד איתו חברת אחזקות בשם פנטלר הולדינגס - משום שבאותה תקופה לא הייתה לה נוכחות קבועה בגינאה. אלא שלפי "פייננשל טיימס" (הפרטים אושרו מול BSGR), פנטלר הולדינגס רכשה נתח של 17.7% בחטיבה הגינאית של BSGR במארס 2006 ולא נפטרה ממנו אלא במארס 2008, אז רכשה ממנה BSGR מחדש את המניות.

בכל מה שנוגע לטורה, טענה BSGR כי היא היתה רק אחותו החורגת של א.ס. טורה, כי החברה מעולם לא שילמה לה או חתמה עמה על חוזה וכי לא היה ידוע לה על כל השפעה שעשויה להיות לה על הנשיא. החקירה הגינאית העלתה כי BSGR, באמצעות אבידן, ניהלה עם טורה משא ומתן על חוזה עמלה שעל פיו בנוסף לתשלום של 2.5 מיליון דולר, שהיא כבר קיבלה, התחייבה BSGR לשלם לה עוד 2.5 מיליון דולר במקרה שהזכויות על סימאנדו אכן יוענקו לה. גם את הטענה הזאת הכחישה BSGR לחלוטין.

המסמך הגינאי ממשיך ומפרט טענות נוספות נגד BSGR, שעלו במהלך החקירה. אחת מהן גורסת ששטיינמץ עצמו ביקש לפגוש את קונטה ב-2008, שעה שהאחרון היה מאושפז בשווייץ, במטרה לדבר אל לבו ולשכנע אותו להעניק את הזכויות על סימאנדו ל-BSGR. עוד עולה מהמסמך טענה נוספת הגורסת שרוי אורון, מנכ"ל BSGR בין 1998 לאפריל 2007, הגיע לפחות פעמיים לקונאקרי ב-2005 כדי לקדם את רכישת הזיכיון בסימאנדו והעניק לשר המכרות הגינאי מתנה: דגם מיניאטורי של מכונית מרוץ "פורמולה 1", עשוי מזהב, מכוסה בזכוכית אקרילית ומשובץ ביהלומים, שיוצר במפעל היהלומים של שטיינמץ. אורון אפילו טרח, לפי המסמך, להדגיש ששטיינמץ הוא נותן חסות לאחד הנהגים במרוץ "פורמולה 1" שהתקיים באותם ימים.

את הטענה הזאת, דווקא, לא הכחישה BSGR. החברה טענה כי אורון אכן נתן לשר המכרות הגינאי את הדגם המיניאטורי, שלפי החברה מיוצר בכמויות גדולות בעלות של כ-1,000 דולר ומוענק כמתנת לחברות שונות ברחבי העולם. ואולם המסמך הגינאי ממשיך וטוען שבהזדמנות אחרת, בפגישה פרטית עם קונטה ב-2005 שבה נכחו גם סילינס ונציגים אחרים של BSGR, העניק אורון לנשיא גינאה שעון זהב משובץ יהלומים שערכו 60 אלף דולר. את הטענה הזאת BSGR הכחישה בתוקף: השעון, טענה, לא הוענק, וגם הפגישה הפרטית לא התקיימה.

הימים שאחרי מותו של קונטה, לפי החוקרים הגינאים, היו קשים במיוחד עבור BSGR, שבניגוד לגירסה הרשמית של החברה במסמך הלבן לפיה היחסים בינה לבין החונטה הצבאית התנהלו מצוין, סבלה מהטרדות חוזרות ונשנות מצד הכוחות שהיו קשורים לחונטה הצבאית שהשתלטה על המדינה . בשנים האלה, 2009 ו-2010, לפי מסמך 25 הנקודות של ממשלת גינאה, נקטה BSGR באסטרטגיה שכללה בנייה של קשרים "מיוחדים והדוקים" עם אישי צבא בכירים בגינאה. תשלומים קבועים הועברו לכאורה על ידי החברה לחשבונות הבנק של אנשי צבא בכירים. במקרים רבים, הועברו התשלומים במזומן, לכאורה באמצעות מטוסי חברה של BSGR.

מחמוד טיאם, שהחל מינואר 2009 לכהן כשר המכרות בגינאה, שימש לפי מסמך 25 הנקודות כבלדר בפועל של BSGR והעביר את התשלומים. טיאם, לפי אותו מסמך, פונק על ידי BSGR במהלך כהונתו כשר: בנוסף להטבות הכספיות שקיבל מהחברה, הוא גם קיבל רשות להשתמש במטוס החברה באופן חופשי, גם לנסיעות לחו"ל. פעם אחת הוא אפילו נסע לישראל כדי להשתתף בחתונת בתו של שטיינמץ. BSGR הכחישה בתוקף את הטענות האלה, וטענה שמעולם לא העבירה כספים לאנשי צבא או בכירים אזרחיים, בפרט לא במטוסי החברה שלה. באשר לטיאם, החברה אכן אישרה כי השר הגינאי הוזמן לחתונת בתו של שטיינמץ, יחד עם 1,000 אורחים אחרים, אך כי החברה מעולם לא העמידה את מטוסיה לרשותו או העבירה לו הטבות או "מתנות". טיאם היה אחד מתומכיה הבולטים של BSGR במדינה.

ב-BSGR דוחים מכל וכל את הדו"ח של הוועדה הגינאית, כמו גם את הדו"ח של DLA פייפר. שניהם, טוענים גורמים המקורבים לחברה, מבוססים על מסמכים מזויפים, מונעים על ידי רדיפה פוליטית שנועדה לפגוע בשמה של BSGR כדי לתרץ את לקיחת הזכויות על סימאנדו ממנה ומהווים חלק מקשר בינלאומי נגדה שממומן על ידי סורוס. "אנשים יכולים לבחור להאמין לטענותיו של דיקטטור מושחת עם דם על ידיו, או לחברה בינלאומית עם רקורד גאה ומוניטין מצוין. לאחר שנתיים של הכחשות, יש אפס ראיות נגד BSGR. הדו"ח של DLA טוען שהצ'ק שלה חזר - זאת בדיחה חולנית".

הדו"ח של DLA, ואיתו המסמך הגנאי, מעלים יותר שאלות משהם מספקים תשובות. מדוע אחת מחברות הכרייה הגדולות בעולם, שלרשותה סוללות על סוללות של כמה מעורכי הדין הטובים בעולם, תחתום על תשעה חוזים נפרדים שמפרטים תשלומי שוחד שהיא כביכול ביקשה להעביר לבכירים מקומיים? ולמה שהיא תשלם שוחד דווקא לטורה, אשתו הרביעית של הנשיא, חסרת כל ניסיון או קשרים בתחום הכרייה, מכל הבכירים שהיתה יכולה להציע להם שוחד? והאם זה הגיוני שחברה שהמחזור השנתי שלה עולה על מיליארד דולר תחזיר צ'ק בסך כמה מיליונים בודדים?

העלילה מסתבכת. ומסתבכת

סילינס מוחזק כיום במעצר בית בביתו שבפלורידה, כשהוא נתון במעקב אלקטרוני ונשמר 24 שעות ביממה על ידי חברת אבטחה פרטית שמונתה על ידי בית המשפט. הוא היה צריך למסור את כל הדרכונים שלו, וכדי להשתחרר ממעצר בית יהיה עליו להפקיד ערבות של 15 מיליון דולר. הוא ממתין כעת לפתיחת משפטו, על רקע מספר רב של ראיות - הקלטות שמע, סרטי וידאו, עדויות של סוכני FBI שעקבו אחריו - שמצביעות על ניסיונותיו החוזרים ונשנים לגרום לטורה להשמיד מסמכים שהצביעו לכאורה על השוחד שהועבר לה בתמורה לעזרתה בהשגת זכויות הכרייה בסימאנדו. יחד עם טורה, העדה המרכזית בתיק נגדו ואחת העדים המרכזיים בחקירה האמריקאית נגד BSGR, הוא עשוי להיות המפתח להבנת השערורייה שרודפת בימים אלה את אימפריית הכרייה של שטיינמץ.

המסמכים שצירפה התביעה האמריקאית נגד סילינס בכתב האישום חושפים מציאות אחרת מהגירסה הרשמית של BSGR, שסותרת לכאורה את הצהרותיה של החברה כי לא שילמה מיליונים לטורה בתמורה לסיוע בהשגת זכויות הכרייה על סימאנדו. אחד מהמסמכים, שחלקי מפתח ממנו מצוטטים בכתב האישום האמריקאי נגד סילינס ושעליו כך נטען בכתב האישום חתום אחד משותפיו של סילינס כשהוא מבטיח לטורה 5% מהזרוע הגינאית של BSGR, כלומר 5% מסימאנדו, באמצעות רכישת 33% מפנטלר. אותם מסמכים, המצוטטים בכתב האישום, מראים שאחד משותפיו של סילינס ביצע שתי העברות כספים: אחת בסך 149,970 דולר ב-21 ביולי 2010 ו-99,970 דולר ב-5 באוגוסט של אותה שנה, מחשבון בנק בישראל לחשבון בנק בפלורידה שהיה שייך לטורה.

לאחר מותו של בעלה, היגרה טורה מגינאה לפלורידה, שם היא מחזיקה בבעלותה שלושה בתים, לפי כתב האישום נגד סילינס. עד לתחילת השנה היא לא משכה תשומת לב, ואיש לא חיפש אותה. אלא שבינואר 2013 התכנס חבר מושבעים גדול בפלורידה, במטרה לחקור חשדות להלבנות כספים ולהפרה של החוק האמריקאי נגד שחיתות במדינות זרות (FCPA), חוק שמאפשר לארה"ב לחקור ולהגיש כתבי אישום נגד מעורבים בשוחד, גם אם התבצע מחוץ לגבולותיה.

מאז ינואר, החקירה, שהתנהלה בשיתוף עם ה-FBI, בדקה חשדות להעברה לכאורה של תשלומי שוחד מטעם BSGR (שבכתב האישום נגד סילינס מכונה "היישות") וחברות הבת שלה לבכירי ממשלה בגינאה במטרה לזכות בזיכיונות כרייה יוקרתיים. בציטוט מאתר האינטרנט שלה, תוארה BSGR באחד מהמסמכים שהגישה התביעה נגד סילינס כ"קונגלומרט כרייה שמבוסס בשווייץ ופועל ב-12 מדינות, עם מחזור שנתי של יותר ממיליארד דולר".

במהלך החקירה, גילו החוקרים את טורה. סילינס וגורמים אחרים שהיו קשורים ל-BSGR, לפי המסמכים המצוטטים בכתב האישום, ביקרו את טורה כשהיתה אשתו של קונטה והציעו לה 12 מיליון דולר, אף שלא היה כל ניסיון או רקע בכרייה, במטרה לחלק בינה לבין בכירים אחרים בממשלת גינאה שלשירותיהם תזדקק כדי להעביר את זכויות הכרייה בסימאנדו לידי BSGR. מערכת היחסים הזאת, לפי החוקרים האמריקאים המצוטטים בכתב האישום, נמשכה שנים, והשתקפה בסדרה של חוזים שבהם פורטו תנאי העסקות בין BSGR וחברות הבת שלה לבין טורה: המתנות, תשלומי השוחד, העסקה הסיבובית הסבוכה שבמסגרתה, בסופו של דבר, היתה אמורה טורה לסיים עם נתח של 5% מהחטיבה האחראית על סימאנדו. את המסמכים האלה, שהיו ברשות טורה, ביקש ממנה סילינס "להשמיד בדחיפות".

סילינס, בתשובה שלו לבקשת הממשלה האמריקאית להשאיר אותו במעצר בית עד לתחילת משפטו, כופר באישומים נגדו וטוען שהמסמכים הנמצאים ברשות טורה הם מזויפים. "למה שאנשי עסקים ותאגידים מאוד מתוחכמים, אחת מהם אחת מחברות הכרייה הגדולות בעולם, שלרשותה כמה ממשרדי עורכי הדין הגדולים והחזקים בעולם, תחתום על תשעה חוזים נפרדים עם אשה גינאית בשנות ה-20 לחייה שאין לה ניסיון או קשרים בעולם הכרייה, ותפרט באותם חוזים דרכים שונים לשלם על אותה עבודה בדיוק?", שואל המסמך שהגיש עורך דינו של סילינס.

לטענת התגובה של סילינס לממשלת ארה"ב, טורה מעולם לא היתה אשתו של קונטה. על אף שהיא טוענת שהשניים נישאו, הוא אומר, היא המשיכה להתגורר בבית משפחתה הצנוע בקונאקרי ולא עברה לארמון הנשיאותי, כמו נשותיו האחרות. ב-2010, הוא טוען, כבר ניסתה טורה לסחוט את BSGR באמצעות אותם מסמכים - וסורבה. מטרתו האמיתית בביקוריו בג'קסונוויל, טוען המסמך, היה להשיג את המסמכים המזויפים שברשותה כדי להבטיח שהוא או BSGR לא ייסחטו שוב.

סילינס, שמגדיר במסמך שהגיש לבית המשפט בפלורידה את הניסיון המקצועי שלו כ"קנייה ומכירה של מוצרים ושירותים, ושימוש כמתווך בעסקות מסחריות באירופה, באפריקה ובדרום אמריקה", ממשיך וטוען שהתרגומים של ממשלת ארה"ב להקלטות שלו והמסמכים שברשות טורה - שנכתבו בצרפתית - אינם מדויקים, מאחר שלא תורגמו על ידי מתרגם מקצועי אלא על ידי סוכנים דוברי צרפתית. "סילינס היה מבטיח לטורה את העולם כדי להיפטר אחת ולתמיד מהמסמכים המזויפים האלה", טוען המסמך.

דבר אחד שאיש אינו מערער עליו הוא שבשלב מסוים בין ינואר למארס, גויסה טורה כמודיעה של ה-FBI, מהלך שהיא עשתה ברצון במטרה להפחית את האישומים שבפניהם היא עשויה לעמוד בעצמה בגין העבירות שביצעה. בתחילת מארס 2013, לפי כתב האישום נגד סילינס, היא קיבלה לראשונה שיחה ממכר ותיק מן העבר, סילינס. הוא אמר לה שהוא נמצא בפלורידה וביקש להיפגש. מאותו שלב ועד לרגע שבו נעצר ב-14 באפריל, השניים נפגשו כמה פעמים, כשבכל פעם שב והדגיש סילינס את הצורך להשמיד את המסמכים שנמצאים ברשותה ושמצביעים על התשלומים שהועברו לה מסילינס ו-BSGR.

יותר מפעם אחת, לפי כתב האישום, הבהיר סילינס לטורה שהוא אינו עובד לבדו. "הלכתי במיוחד לראות אותו. תמיד אמרתי לו, וגם בשבוע שעבר אמרתי לו, 'ממאדי לא תבגוד בך לעולם. ממאדי לעולם לא תמסור מסמכים'. 'תקשיב', הוא אמר לי, 'זה טוב, אבל אני רוצה שתלך לראות. אני רוצה שתשמיד את המסמכים האלה. תגיד לי שהמסמכים האלה הושמדו'", הוא מצוטט בכתב האישום. האדם המסתורי שעליו מדבר סילינס בהקלטה זוהה בכתב האישום כ-CC1, כלומר "שותף לעבירה מס' 1".

אחד מסוכני ה-FBI שהובילו את החקירה נגד סילינס, פיטר קילפטריק, מתאר בכתב האישום את המסמכים שראה, אלה שעליהם מתבסס הקייס האמריקאי: אחד מהם, מה-20 ביוני 2007, מפרט את ההסכם בין החברה של טורה, מטינדה, לבין החטיבה הגינאית של BSGR. באותו הסכם הובטח לטורה נתח של 5% מהחברה, כ"שותפה מקומית". בחוזה אחר, מה-27 בפברואר 2008, התחייבה טורה לנקוט בכל הצעדים הדרושים כדי להבטיח את חתימתן של הרשויות על העברת זכויות הכרייה בסימאנדו לידי BSGR. במסמך אחר, ממליצה החברה לטורה לשמור 2 מיליון דולר מתוך 12 מיליון הדולר שהועברו אליה לעצמה, ואת השאר לחלק ל"אנשים בעלי רצון טוב".

ב-15 במארס, לפי כתב האישום, צילצלה טורה לסילינס, ושאלה אותו מה הוא מציע. הוא אמר שהוא צריך לפגוש אותה פנים אל פנים. ב-16 במארס הם דיברו שוב. ב-25 במארס הם נפגשו בשדה התעופה בג'קסונוויל, פלורידה, שם לפי כתב האישם הציע לה סילינס 300 אלף דולר בנוסף לסכום לא ידוע שהיתה אמורה לקבל במועד מאוחר יותר, בתמורה לשיתוף פעולה מצדה. באותה פגישה, סיפר לה סילינס שהוא זכה לביקור של סוכנות בילוש פרטית, שחקרה אותו בנוגע למסמכים הקשורים לחוזי הכרייה של BSGR בגינאה, שבהם הוזכרה גם טורה.

כשטורה שאלה מה עליה לעשות, הורה לה סילינס, לפי כתב האישום, להשיב שהיא אינה יודעת דבר ואינה קשורה לעניין. שהיא מעולם לא קיבלה כסף ושאין לה קשר לחוזה הכרייה. טורה שאלה מה עליה לעשות אם הממשלה האמריקאית תתערב בחקירה. סילינס, שאולי זיהה סימן לבעיה אפשרית, מצוטט בכתב האישום כשהוא שואל את טורה אם היא הוטרדה על ידי סוכנים ממשלתיים אמריקאיים. היא השיבה שלא. "יופי", הוא מצוטט שם. "אני מקווה שהם לעולם לא יבואו". סילינס לא ידע שבשלב הזה הם כבר הגיעו וצירפו את טורה לשורותיהם.

סילינס חזר לפלורידה ב-8 באפריל, ונפגש עם טורה ב-11 באפריל, שוב בשדה התעופה. הפעם הפגישה הייתה מתועדת בווידאו, מוקלטת על ידי מכשירי ציתות, בנוסף לסוכני FBI שעקבו אחרי המתרחש בחשאי. סילינס היה לחוץ יותר הפעם, לפי תיאור הפגישה המופיע בכתב האישום, וטורה פתחה בכך שסיפרה לו כיצד במהלך ביקור שערכה זמן קצר לפני כן במשרד ההגירה של ארה"ב כדי להאריך את הוויזה שלה ניגשו אליה שני גברים שהזדהו כסוכני FBI ואמרו לה שהם חוקרים תשלומי שוחד שקשורים לחוזי כרייה בגינאה. אם היא לא תדבר מרצונה, הם אמרו לה, היא תקבל זימון ותידרש להעיד בבית משפט בפני חבר מושבעים.

סילינס מיהר להשיב לסיפורה של טורה באומרו: "צריך להשמיד את המסמכים בדחיפות". "אני חושבת, פרדריק, נראה שהמסמכים שאנחנו רוצים להשמיד הם המסמכים שהממשלה האמריקאית מבקשת", מצוטטת טורה בכתב האישום. "כבר אמרתי לך פעם לא לשמור שום דבר בבית", אמרה לה טורה, ואמר לה שהיא צריכה להשמיד את הכל.

טורה, באותו שלב, שאלה את סילינס אם הוא יודע מה זה חבר מושבעים גדול, ולפני שהספיק לענות היא הוציאה תדפיס שלדבריה שלפה מהאינטרנט, וכלל הסברים בצרפתית בנוגע לתפקידו של חבר מושבעים גדול ומשמעותו המשפטית. טורה אמרה שהוציאה את המידע מהאינטרנט, אלא שבפועל מדובר היה במסמך שהכינו עבורה סוכני ה-FBI, אולי כחלק מתוכנית להלחיץ את סילינס עוד יותר.

התוכנית עבדה. סילינס נלחץ יותר ואמר שוב ושוב שיש להשמיד את המסמכים בדחיפות. הוא הסביר לה שהגיע לידיו דו"ח של חברת עורכי דין (כנראה הכוונה לדו"ח של DLA פייפר), שתיאר בין היתר את מעורבותה של טורה במזימת השוחד. צריך לשרוף את המסמכים, הוא מצוטט כאומר, לפני שביקש להיות נוכח והדגיש שאסור לטורה לשרוף אותם בביתה.

בשלב הזה, לפי כתב האישום, העלה סילינס את עניין הכסף: הוא יעביר לטורה מיליון דולר בתמורה להשמדת המסמכים, 200 אלף כמקדמה ו-800 אלף נוספים בשלב יותר מאוחר. הוא הוסיף שברגע שהחקירה תושלם ואם BSGR לא תסולק מגינאה או תאבד את זכויות הכרייה שלה בסימאנדו, טורה תקבל עוד 5 מיליון דולר. לאחר מכן, לפי התביעה, הוא הוציא מסמך הצהרתי שכלל כמה הצהרות שלטענת ה-FBI היו כוזבות, בהן הצהרה שטורה מעולם לא חתמה על חוזה עם BSGR, לא ישירות ולא בעקיפין, שהיא לא פעלה לטובת BSGR בגינאה ולא קיבלה מהחברה כסף, לא ישירות ולא בעקיפין, ושלמעשה שום תשלום לא הובטח לה. הוא ביקש ממנה לחתום על המסמך, שלפי כתב האישום מהווה עדות שיקר. טורה חתמה על המסמך.

במהלך הפגישה, לפי כתב האישום, צילצל סילינס לאחד משותפיו. כשהפגישה הסתיימה הוא צילצל אליו שוב ועידכן אותו בהתרחשויות, לפי שהזהיר אותו "לא לומר יותר מדי בטלפון". הוא וטורה נפגשו שוב באותו יום, שוב בשדה התעופה, וטורה הביאה לסילינס עותקים של המסמכים שהיו ברשותה. סילינס המאוכזב אמר לה, לפי כתב האישום, שהם יצטרכו להיפגש שוב, ושהפעם תצטרך להביא את המסמכים המקוריים. טורה אמרה לפתע שהיא לחוצה מכך שהוא מורה לה לשקר ל-FBI, ודרשה תשלום מיידי של 50 אלף דולר. סילינס אמר שיעשה כמיטב יכולתו להשיג את הסכום בהתראה קצרה. לאחר מכן צילצל שוב לשותפו והסביר לו שיצטרך לחזור שוב כדי לקבל את שאר החומרים. "האם היא הסכימה לתת לך הכל?", שאל השותף, לפי כתב האישום. "כן", השיב סילינס. "זה עסק סגור".

שלושה ימים לאחר מכן נפגש סילינס שוב עם טורה, שוב תחת עינו הפקוחה של ה-FBI. בסיום הפגישה הוא נעצר. על גופו נמצאו 20 אלף דולר במזומן ודרכון צרפתי. דרכון נוסף, שעליו לא דיווח, התגלה מאוחר יותר. שניהם מראים שבשנים האחרונות הוא נסע לכמה מדינות, בהן סנגל, ליבריה, גינאה, מאלי, סיירה לאון, קנדה ודרום אפריקה. משטרת ישראל, לפי כתב האישום, דיווחה ל-FBI שסילינס ביקר בישראל -2006, ב-2003 וב-2004. הוא השתמש במהלך ביקוריו בארץ בשני הדרכונים.

ב-25 באפריל הואשם סילינס בחמישה סעיפים של הטרדת עד, ניסיון לשבש חקירה פלילית וניסיון להשמיד מסמכים הקשורים לחקירה פדרלית. התביעה ביקשה מבית המשפט לשלול ממנו אפשרות להשתחרר בערבות, בטענה שיש לו מניע להימלט, שפע של אמצעים והרבה קשרים בינלאומיים. כיום הוא ממתין בביתו למשפט.

ומה עם הגינאים?

באפריל שיחרר ארגון זכויות האדם הבריטי גלובל וויטנס, שסורוס נמנה על תורמיו, סרטון שנועד להוכיח ש-BSGR משקרת כשהיא טוענת שלא היה קשר בינה לבין טורה. הסרטון, שגירסה בלתי ערוכה שלו הגיעה לידי TheMarker, צולם בספטמבר 2006 במהלך פגישה של בכירי BSGR בקונאקרי. בסרטון נראים כמה בכירים של BSGR בבירור, בהם סטרויק, איברהים סורי טורה נראה גם הוא שם, יושב לצדו, וכך גם אורון, סילינס - שלכאורה הפסיק לעבוד עם BSGR בשלב זה - ואבידן. בסרטון, נראה סילינס מתראיין לערוץ טלוויזיה מקומי ומביע תקווה שהממשלה תעניק לחברה את זכויות הכרייה בסימאנדו.

מאוחר יותר באותו סרטון, בקטע נפרד שצולם לטענת גלובל וויטנס באותו יום במשרדי BSGR החדשים בקונאקרי, נראים בכירי החברה כשהם מצטלמים עם עובדים מקומיים. כמה רגעים לאחר מכן, דמות מלכותית וזוהרת, לבושה בשמלה לבנה ארוכה, כשלצווארה שרשרת זהב ארוכה וגדולה ועל ראשה כיסוי ראש אפריקאי מסורתי בצבע לבן, נכנסת לחדר. היא מלווה באחיה, שלבוש גם הוא בחלוק לבן, ומוקפת בפמליה של אנשי צבא ונשים דאגניות ומגונדרות. זוהי ממאדי טורה. אחיה, כשלצדו סילינס, מציג אותה לעיני המצלמות לאורון, לסטרויק ולשאר בכירי BSGR.

הסרטון אמנם לא מוכיח דבר מהטענות שהועלו בכתב האישום האמריקאי, או בדו"ח של DLA פייפר, או במסמך 25 הנקודות הגינאי - בשלב שבו הוא צולם BSGR כבר קיבלה את היתרי החיפוש בסימאנדו צפון ודרום, סילינס פחות או יותר סיים את עבודתו ב-BSGR, לטענת החברה, וממאדי טורה בבירור לא מכירה איש מהנוכחים באותה תקופה - אך הוא כן מראה את כל המעורבים המרכזיים בפרשה כשהם מרוכזים, למרבה הנוחות, בחדר אחד.

גינאה היא לא המדינה האפריקאית היחידה שחוקרת בימים אלה עסקות שבמסגרתן קיבלו חברות זרות בזול זיכיונות לכרות או לקדוח את המשאבים הטבעיים שלהן, אך אופן הטיפול של הממשלה, אולי בשל בעיותיה התקציביות של המדינה, נוקשה יותר מזה של מדינות כמו זמביה או גאנה. "כשלנו בטיפול בצורכיו של העם", אמר בשבוע שעבר קונדה ל"אינדיפנדנט", בהתייחסו לבעיית האי שוויון החמורה במדינה.

בזמן שהממשלה ממשיכה לחקור את רישיונות הכרייה של BSGR בסימאנדו, היא נחושה לקדם כמה שיותר מהר את תחילת העבודה בחצי הדרומי השייך לריו טינטו. בשבוע שעבר ההערכות האלה עוד הצביעו על תחילת הכרייה ב-2015, אלא שהשבוע הודיעה ריו טינטו שהעבודות יתעכבו שוב. ריו טינטו השקיעה עד כה לטענתה 2.3 מיליארד דולר בפיתוח האתר, ולכן אין לה ברירה אלא לחכות בסבלנות להתפתחויות.

ואולם הנפגעים הגדולים ביותר מהשערוריה הבינלאומית האופפת את סימאנדו הם אזרחי גינאה. הפרויקט הגדול, שכבר עוכב קרוב לשני עשורים, היה אמור להיות הדבר שיציל את הכלכלה הגינאית. הוא היה אמור לספק לה עשרות אלפי משרות, השקעות של מיליארדים, רכבת חדשה שתחצה את המדינה וזריקת מרץ חיונית, שתחלץ את אזרחי המדינה מעוני, מסמים ומסחר בנשק, ותאפשר להם להתקדם. לא משנה מי יתברר כאשם בפרשה, או מי ייצא כשידו על העליונה - העם הגינאי, ככל הנראה, כבר הפסיד.

תגובות:

ריו טינטו סירבה להגיב לכתבה.

דובר מטעמו של סורוס מסר כי "הטענה שלסורוס יש טינה אישית נגד BSGR או נגד בני שטיינמץ היא לא נכונה ולא מבוסס על עובדות. סורוס מעולם לא פגש את בני שטיינמץ ולא מחזיק בשום טינה אישית נגדו. מדובר באדם שמעורב בפילנתרופיה ותורם לעשרות ארגוני זכויות אדם דרך קרן הצדקה שלו. סורוס הכיר את קונדה דרך ברנאר קושנר, חבר קרוב של סורוס שלמד בעבר עם קונדה, ונהפך ליועץ שלו. הוא זה ששידך בינו לבין DLA פייפר, והסביר לו שאם הוא רוצה להילחם בשחיתות בארצו ולקבל דיל הוגן מחברות הכרייה הוא צריך גוף עם יכולת טכנית גבוהה. אנחנו אכן מימנו את הדו"ח הראשוני, אך כבר לא מעורבים בנושא.

מ-BSGR נמסר כי "פרדריק סילינס מעולם לא היה עובד של BSGR. ההאשמות לפיהן היה משהו לא ראוי באופן שבו BSGR השיגה את זכויות הכרייה שלה בגינאה הן נטולות בסיס לחלוטין ומונעות על ידי קמפיין מתמשך להחרים את נכסיה של BSGR. היתרי החיפוש שהוענקו ל-BSGR על ידי ממשלת גינאה בפברואר 2006 הוענקו באופן שקוף לחלוטין, כחלק מתהליך תחרותי שבו BSGR היתה צריכה להוכיח באופן עקבי שיש לה את היכולות הטכניות והפיננסיות לבצע את החיפושים, להגיש בדיקות היתכנות ולפתח את הפרויקט. לאחר שהוכיחה לממשלת גינאה ש-BSGR פועלת ברחבי פריקה על פי הסטנדרטים הבינלאומיים הגבוהים ביותר, היא קיבלה את הרישיונות שלה הודות ליכולתה לפעול בהחלטיות ולקבל החלטות מהירות. בניגוד לרוב חברות הכרייה הגדולות, BSGR לא ראתה בסימאנדו נכס אסטרטגי שבו יש לעשות שימוש כדי להגדיל את ערך הרזרבות שברשותה.

"החברה מעולם לא שילמה שוחד או נכנעה לסחיטה, ותמיד פעלה לפי הסטנדרטים הגבוהים ביותר של ממשלת תאגידי בכל 12 המדינות בשהן היא פועלת, ותמשיך לעשות כן בעתיד. בכל אותן מדינות שבהן החברה פועלת היא פועלת באופן שקוף לחלוטין, בשיתוף פעולה עם הממשלות המארחות, ברמה המקומית והלאומית.

"משום שהייתה נטולת נוכחות קבועה בגינאה בפברואר 2006, BSGR עבדה בשיתוף עם פרדריק סילינס ושותפיו, שלהם היתה פעילות עסקית נרחבת במדינה תחת השם פנטלר הולדינגס. כתוצאה מכך קיבלה פנטלר נתח של 17.7% מ-BSGR גינאה במארס 2006. בסוף 2006 BSGR הגדילה את פעילותה בגינאה ומינתה את אשר אבידן למנכ"ל בגינאה. לאחר מינוי זה, סילינס לא היה עוד מעורב ב-BSGR בשום אופן או צורה. ההסדר הרשמי בינה לבין BSGR הסתיים כש-BSGR רכשה את כל מניותיה מפנטלר הולדינגס במארס 2008.

"היתרי החיפוש המקוריים בין ממשלת גינאה ל-BSGR נחתמו בפברואר 2006. היתרי החיפוש על גוש 1 וגוש 2 נדונו לפני מותו של הנשיא קונטה בדצמבר 2008. ממשלת גינאה ביטלה את זכויות הכרייה של ריו טינטו על גושים 1 ו-2 בשל חוסר התקדמות ביולי 2008, ללא התערבותו של סילינס או של גוף שלישי אחר. לממאדי טורה לא היה כל תפקיד בעניין.

"ל-BSGR היתה מערכת יחסים מקצועית לחלוטין על השר מחמוד טיאם. המשטר הצבאי של דאדיס קאמארה מינה את טיאם לתפקיד שר המכרות והגאולוגיה. הנשיא קאמארה, ראש הממשלה קומארה והשר טיאם כולם בחנו את פעילותה של BSGR במינה והפכו לתומכים מובהקים של הישגיה, בניגוד לאלו של חברות כרייה אחרות שהפחיתו את השקעותיהן או עיכבו את ההתקדמות בפרויקטים שלהן במשך זמן רב. השר טיאם לא עשה דבר למען BSGR למעט היותו שר בגינאה. התנהלותו תאמה לזו של כל שר מכרות בכל מדינה אחרת. השר טיאם לא חתם על אף חוזה או ויתור או קיבל החלטות לא הוגנות לטובת BSGR.

"גם לאחר האירועים הטראגיים של ספטמבר 2009 והירי בנשיא דאדיס קאמארה, BSGR המשיכה לקבל תמיכה מממשלת המעבר. היה ברור שהנשיא סקובה קונאטה והממשלה בראשות ז'אן-מארי דורה, שר המכרות טיאם ושר התחבורה מאטורה היו חסרי סבלנות ורצו לראות את פרויקט סימאנדו מקיים את הבטחותיו ומוביל ליצוא כמויות עצומות של עפרות ברזל ממצבוריה הענקיים של המדינה, שהיו לכודים במדינה במשך יובל.

"בנובמבר 2009, תחת הנהגת הצוות הטכני של BSGR והחברה הבת שלה, בייטמן אינג'ינירינג, הגישה BSGR את בדיקות ההיתכנות שלה עבור זוגוטה למשרד המכרות, כשהיא קובעת שקיים מצבור בעל פוטנציאל מסחרי בזוגוטה. בדיקת היתכנות זו, הראשונה מסוגה בגינאה, הושלמה בזמן שיא, לאחר מאמצים רבים, וכללה 16 יועצים בינלאומיים שונים ומומחים בתחומם. בדיקת ההיתכנות הוצגה ונבחנה על ידי ועדה שהוקמה במסגרת סמכותו של משרד המכרות והורכבה מ-30-20 נציגים מכל משרדי הממשלה. לאחר שישה שבועות של בדיקות, קבעה הוועדה שהפרויקט היה אפשרי מבחינה פיננסית וטכנית ואישרה את מתן זכויות הכרייה ל-BSGR.

"ב-16 בדצמבר 2009, הגיעה BSGR להסכם בסיסי עם גינאה, שסיפקה את הבסיס לפרויקט בן שני שלבים בזוגוטה ובגושים 1 ו-2 של סימאנדו. ההסכם הבסיסי נחתם לאחר שלוש שנים של חיפושים שבהן השקיעה BSGR יותר מ-165 מיליון דולר. ההסכם נחתם על ידי הנשיא, הגנרל סקובה קונאטה, ראש הממשלה ז'אן מארי דורה, ומועצת משרדי הממשלה שכללה גם את השר-דאז מחמוד טיאם, שר האוצר ד"ר קרפאלה יאנסיין, שר התחבורה מאטורה ושר המכרות הנוכחי מוחמד פופאנה, שבאותו זמן עבד עבור ראש ממשלת גינאה כיועץ מיוחד לענייני מכרות.

"השר טיאם לא קיבל דבר מ-BSGR. הוא טס פעם אחת במטוס החברה כשלא היתה דרך אחרת להטיס אותו מקונאקרי, על פי בקשה ישירה מטעם נשיא גינאה. BSGR אינה מטיסה בכירים ממשלתיים, מתוך עיקרון, במטרה להימנע מהאשמות מסוג זה. אותם גופים וארגונים ללא מטרות רווח שנחושים בדעתם להכפיש את BSGR ראוי שיבדקו את הרגלי הטיסה של הנשיא קונדה ופמלייתו לפני שימשיכו להפיץ האשמות נטולות בסיס מסוג זה.

"בנוגע לסרטון הווידאו שפורסם על ידי ארגון גלובל וויטנס, BSGR היתה גאה לקבל את היתרי הכרייה בגינאה. טקס החתימה על אותם רשיונות התנהל כחלק מאירוע גדול, שכעת זמין לצפייה ברשת הודות לגלובל וויטנס. הווידאו מראה שהאירוע התנהל כשבכירים רבים נוכחים, כשהפרלמנט מודע לקיומו, והוא מראה שהנהלת BSGR לא הכירה את ממאדי טורה כשהם פגשו אותה בספטמבר 2006. יש לציין שהענקת היתרי הכרייה ל-BSGR על ידי ממשלת גינאה, בפברואר 2006, התבצעה זמן רב לפני שהווידאו הזה צולם בספטמבר 2006, ולפני שבכירי BSGR פגשו את טורה בפעם הראשונה. עלינו להודות כנראה לגלובל וויטנס על שסיפקו הוכחה לעובדה זאת.

"ארגון גלובל וויטנס נמצא במרכזו של מסע ההכפשה נגד BSGR. מקור המימון העיקרי של הארגון הוא מכון אופן סוסייטי של ג'ורג' סורוס. גלובל וויטנס סירבו לבקשת עורכי הדין של BSGR לספק להם את המידע האלקטרוני שנמצא ברשותם בנוגע לחברה, בטענה המגוחכת שמדובר בחברת מדיה. האתר של גלובל וויטנס עצמו טוען שמדובר בארגון עצמאי לניהול קמפיינים. BSGR דבקה בעמדה שגלובל וויטנס מעורבים באופן הדוק במסע ההכפשה נגד החברה.

"אשר אבידן לא חתם על אף הסכם עם ממאדי טורה. חתימתו זויפה. המסמכים ש-BSGR ראתה עד כה, שסופקו לה על ידי ממשלת גינאה, הם לא יותר מגירסאות משופצות טיפה של אותם חוזים מזויפים שבהם ניסו לסחוט את החברה בעבר. BSGR ביקשה מממשלת גינאה לספק לעורכי הדין שלה את המסמך "המקוריים" - לכאורה, כדי שנוכל לבדוק אותם, אך הממשלה עד כה סירבה להגיב. ללא בדיקה זאת, ההאשמות נגד BSGR כל כך נטולות בסיס שזה בלתי אפשרי להימנע מהמסקנה שהן מונעות פוליטית. נראה שהנשיא קונדה נואש להסיט את תשומת הלב של המשקיפים הבינלאומיים שהחלו לבקר את חוסר ההתלהבות שלו מקיום בחירות דמוקרטיות.

"בני שטיינמץ אינו נמצא תחת חקירה בארה"ב או במקום אחר. שטיינמץ הוא איש עסקים מוערך ביותר שפעל בעשרות מדינות במשך 35 שנים ומעולם לא הואשם בדבר"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו