בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"קרנות גידור זה לפראיירים" - ומה עם כל השאר?

מה אומר "ביזנסוויק" על האון של אנשי שוק ההון?

41תגובות

אין ספק: את הפרס החצי־שנתי לעיתונות כלכלית נושכת אפשר להעניק הפעם לשבועון "ביזנסוויק", עבור השער של הגיליון שהופץ בסוף השבוע האחרון.

הכתבה עצמה לא חדשנית במיוחד. אין בה תחקיר פורץ דרך או חשיפות חדשות, והנתונים שהיא מביאה גלויים לציבור ולכל מי שעוסק בשוק הון. אבל עבור מגזין אמריקאי שפונה בעיקר לאנשי עסקים ולפעילי וול סטריט - הכותרת של הכתבה, ועוד יותר השער שלה, הם כמעט מהפכניים.

הכותרת של הכתבה היא: "קרנות גידור זה לפראיירים". היא מוצגת כהצהרה נחרצת, ללא סימני שאלה. עיצוב השער אפילו יותר מפתיע, והוא חוצה את קו ה"פוליטקלי קורקט" של עיתונות המיינסטרים האמריקאית.

על השער הזה מתנוססת דמות של מנהל קרן גידור שמאזור החלציים שלה יוצאים שני גרפים: האחד עולה כלפי מעלה, ומעליו נכתבה המלה "התדמית", ואילו השני מידלדל כלפי מטה ומעליו נכתבה המלה "המציאות". אי אפשר לטעות בנוגע לכוונה: עורכי "בינזסוויק" קובעים שיש פער גדול בין ה"און" הנתפס של מנהלי קרנות הגידור, לבין הביצועים שלהם בשטח.

כדי להבין מדוע ההצהרה שבשער הזה כה חריפה צריך להכיר את המיקום של מנהלי קרנות הגידור בפלוטוקרטיה האמריקאית. רבים מהעשירים החדשים של ארה"ב הם מנהלי קרנות גידור. אלה הם אנשים שתורמים מיליארדי דולרים לצדקה מדי שנה. הם גם משקיעים מאות מיליוני דולרים בפעילות של שתדלנות ולובינג בקרב הממשל והפרלמנט. בנוסף, הם יושבים במועצות המנהלים של כמעט כל ארגון בעל עוצמה כלכלית־חברתית.

את האנשים האלה מוצאים בבנקים ובחברות עסקיות, אבל גם באוניברסיטאות, במוזיאונים, בבתי חולים ובארגוני צדקה. במרכזים הפיננסיים הגדולים, בעיקר בניו יורק ולונדון, מנהלי קרנות הגידור העשירים - וכן, רבים מהם יהודים - הם מהדמויות הבולטות בקהילה.

השער של "ביזנסוויק" מפתיע דווקא על רקע מעמדם החברתי, העושר שלהם, וגם העובדה שהמגזין שייך לבלומברג - חברה שמשכירה מסופי מידע ומסחר פיננסי לקהילת מנהלי קרנות הגידור וחדרי העסקות שלהם. אם 10,000 קרנות הגידור שפועלות בעולם, שכל אחת מהן שוכרת מסוף של בלומברג לכל סוחר ומנהל בכיר, היו מחרימים את החברה, היה ודאי נגרם לה נזק אדיר.

אז מאיפה התעוזה? אפשר לחשוב על שתי סיבות: בלומברג היא מונופול דה־פקטו בחדרי המסחר. אף חברת השקעות אינה יכולה לפעול בלעדיה, וכנראה שהעצמה החברתית של המיליונרים של וול סטריט כבר אינה כפי שהיתה.

הכתבה עצמה מספרת על העלייה והירידה של מנהלי קרנות הגידור והפעילים המוכרים בתחום, שחלקם זכו למעמד של כוכבי־על בארה"ב. חלק מהשמות, כמו ג'ורג' סורוס, ג'ון פולסון וג'ים סימונס ‏(קרן רנסנס‏), מוכרים אפילו לקהל הישראלי.

על פי "ביזנסוויק", הנפילה של קרנות הגידור החלה לאחר שפרץ המשבר הפיננסי האחרון. קבוצה גדולה של מנהלים נאלצה להתייצב בחקירה של הקונגרס. חלק מהם פרשו מניהול כספים של אחרים, ומתמקדים בניהול הכסף האישי שלהם - ורבים אחרים ממשיכים לנהל כסף ציבורי, אך מציגים ביצועים פושרים.

נוסחת התגמול למנהלים: 2 ‏+ 20

במהותה, תעשיית קרנות הגידור מבטיחה את הדבר הבא: צוות חכם יותר של מנהלי השקעות, עם מחשב מהיר יותר, יכול לייצר עבור לקוחותיו תשואה גבוהה יותר - ובעיקר להכות את המדדים, שבהם כל אחד יכול להשקיע בעלות נמוכה.

הרעיון הוא לייצר את מה שמכונה "אלפא": תשואה שמעבר למדדים ‏(תשואת המדד מכונה "בטא"‏), לאחר תיקנון בהתאם לרמת הסיכון של תיק הנכסים. המטרה היא לספק ללקוחות תשואה גבוה תוך תנודתיות וסיכון נמוכים ‏(ומכאן השם "גידור": גידור סיכונים‏).

בתמורה המנהלים דורשים, וגם מקבלים, שכר גבוה. השכר הזה מבוסס על הנוסחה של "2 ‏+ 20" - כלומר עמלה של 2% בשנה מסך הכספים שבניהולם, ועוד 20% מהרווחים. במשך שנים, כל עוד השווקים עלו וכל עוד הקרנות היו בהיקפים שאיפשרו הזזת כספים במהירות ממקום למקום, קרנות הגידור של המנהלים־כוכבים אכן הציגו ביצועים עדיפים.

אבל כל זה נגמר. ג'ון פולסון, למשל, הכוכב שהרוויח מיליארדי דולרים מהימור נגד משכנתאות הסאבפריים, הציג תשואה שלילית של 19% ב–2012 ותשואה של 3.4% בלבד במחצית הראשונה של השנה.

וזה לא רק פולסון. על פי נתונים של גולדמן סאקס, תעשיית קרנות הגידור - יותר מ–10,000 קרנות המנהלות יחד כ–2.3 טריליון דולר - מפגרת השנה בכ–10% ביחס למדד הבורסה האמריקאית. לפי נתונים של בלומברג, התעשייה כולה לא הצליחה להכות את מדד הבורסות העולמי של MSCI בחמש מתוך שבע השנים האחרונות.

הביצועים האלה לא מנעו ממנהלי קרנות הגידור להמשיך לגבות את דמי הניהול הגבוהים שלהם, כמו גם לשכנע את הרגולטורים לאפשר להם לפרסם את עצמם - מה שהיה אסור להם עד כה. בהתאם, "ביזנסוויק" מדווח על שלל הלצות בעניין הסלוגן הפרסומי המתאים לקרן גידור. למשל: "מביאים לכם תשואות עודפות מאז, טוב, נו, אף פעם", או "תשאירו לנו את הרצת ניירות הערך".

כולנו משקיעים בקרנות גידור

כיום, קרנות גידור רבות נראות כמו לא יותר מקרנות נאמנות פושרות של העשירים, שלא מייצרות שום ערך אמיתי. "ביזנסוויק" מציע לקוראים שלו להכיר בכך. אבל הכתבה של המגזין על תעשיית קרנות הגידור אינה רק סיפור מעניין על מגזין שהחליט להדפיס שער נועז שעשוי להרתיח כמה מהקוראים הנאמנים שלו.

ראשית, כל אחד מאזרחי מדינת ישראל מושקע בקרנות גידור. גופי הפנסיה בישראל מפקידים חלק מכספי החיסכון של הציבור גם בקרנות גידור בינלאומיות וישראליות, כמו גם בקרנות פרייווט אקוויט ובקרנות הון סיכון - וכולם משלמים מדי שנה את עמלת ה-"2 ‏+ 20" בין אם הקרן מספקת "אלפא" ובין אם לא.

אם כל התעשייה אינה מייצרת תשואה עודפת, ואם הקרנות מפגרות אחר המדדים, הרי שהן פוגעות בתשואות שניתן היה לקבל בחיסכון לטווח ארוך. התוצאה היא שכסף של ציבור החוסכים הישראלי זורם מדי יום לכיסיהם של מנהלי קרנות גידור. בישראל אף אחד לא אוהב להיות פראייר, אבל "בינזסוויק" שם לכולם מראה מול הפנים בעניין הזה, כשהוא מצהיר: "קרנות גידור זה לפראיירים".

שנית, מי אמר ששאר שוק ההון טוב יותר? אם קרנות הגידור, שבהן עובדים האנשים המנוסים, המוכשרים והחדים ביותר, הן השקעה לפראיירים - מה ניתן לומר על שאר אפיקי ומנגנוני ההשקעה?

קרנות הנאמנות, תעשייה שבישראל לבדה מנהלת יותר מ-200 מיליארד שקל, לא מכות גם הן את המדדים בטווח הארוך. יותר מ-90% מאזרחי מדינת ישראל ‏(וגם שאר העולם‏) הפסידו כסף בקרנות הנאמנות שלהם ביחס למדדים.

רבות מקופות הגמל, קרנות הפנסיה ופוליסות הביטוח המשתתפות ברווחים מנוהלות ללא יעדים, מדדי יחס, או ניסיון רציני להבין איזו תשואה מייצר צוות הניהול ביחס לסיכונים שהוא לוקח. אם הציבור, כולל העשירים, הוא פראייר כשהוא משקיע בקרנות גידור, אז הוא פראייר גדול עוד יותר כשהוא משקיע בקרנות נאמנות, קופות גמל או קרנות השתלמות.

היחידים שמרוויחים - לא משנה אם השוק עולה או יורד - הם מנהלי ההשקעות. במבט רחב יותר קשה להתנתק מהתחושה ששוק ההון כולו פועל כמכונה משומנת שיעודה העיקרי הוא להעביר כסף מהכיס של הציבור רחב, שאין לו ברירה אלא להשקיע את כספי החיסכון והפנסיה שלו בשווקים, אל הכיסים של מי שמפעילים את המכונה.

יש להם אינספור שיטות לכך: עמלות, גלגול השקעות, מידע פנים, מידע מוקדם, עסקות בעלי עניין, הנפקות והצעות רכש, מניפולציות של השוק, פירמידות, הסדרי חוב, ניצול בורות ותמימות של הלקוחות - וזו רק רשימה חלקית.

נכון להיום לא תמיד יש לציבור אלטרנטיבה אחרת. הוא חייב להשקיע בקרנות השתלמות כדי לקבל את הטבות המס, והוא חייב להשקיע בקרנות פנסיה כדי ליהנות מאג"ח מיועדות ומהביטוח שמעניק הקולקטיב של הקרן.

אלא שאין שום סיבה לא ליצור בעתיד שוק הון מעט שונה, יעיל יותר, שבו העולם לא יתחלק לשניים - לפראיירים מצד אחד, ולעשירים שמנצלים אותם מהצד השני.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו