שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שני ליטמן
שני ליטמן
שני ליטמן
שני ליטמן

יש פמיניסטים ופמיניסטיות שאוהבים לתלות מעל שולחן הכתיבה שלהם את המכתב ששלח דוד בן גוריון לשר האוצר לוי אשכול, בשנת 53’, ובו הוא מציע לבטל את המושג “בעל”: “לדעתי יש להגיד אישי/אשתי. במילה ‘בעל’ יש משמעות של אדנות ועבודה זרה, שאינה הולמת כבוד האשה, השווה לגמרי בזכויותיה לאיש. תעשו כדברי הושע הנביא: ‘והיה ביום ההוא־תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי’ ‏(הושע ב’ 18‏)”, התפייט ראש הממשלה.

בן גוריון ראה עצמו כמי שמכיר היטב את התנ”ך, אבל הוא לא שם לב שבמקרה הזה, בעקבות אותו תנ”ך בדיוק, אשה יכולה לקרוא לאדם שעמו התחתנה “אישי”, “בן זוגי”, “אהובי”, “מחמל נפשי” או בכל כינוי אחר שיעלה בדעתה, אבל אם התחתנה על פי ההלכה היהודית - החתן שלה הופך לבעלה, כלומר לבעליה - היא שייכת לו, ולא להפך. האיש שענד לאצבעה טבעת ואמר לה, “הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל”, למעשה קנה אותה בכסף, או בשווה ערך לכסף.

צילום: קורביס

כידוע, בישראל זו צורת הנישואים היחידה האפשרית לבני זוג יהודים - נישואים על פי ההלכה, שהמפקחת הבלעדית עליהם היא הרבנות הראשית. גם את הסידור הזה אנחנו זוקפים לזכותו או לחובתו של בן גוריון, שחתם לפני קום המדינה, ב–47’, בשם הסוכנות היהודית, על מכתב הסטטוס־קוו, שבו הובטח להסתדרות התנועה החרדית אגודת ישראל העולמית, כי בכל הנוגע לענייני אישות, “מצד כל הגופים שהנהלת הסוכנות מייצגת, ייעשה כל מה שאפשר למען ספק בנידון זה את הצורך העמוק של שלומי הדת למנוע חלילה חלוקת בית ישראל לשניים”.

לאחר קום המדינה הפכה ההתחייבות המעורפלת הזאת לסעיף בהסכם הקואליציוני הראשון, בין מפא”י בראשותו של בן גוריון, לבין המפלגות הדתיות, וב–53’ גם לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים, הקובע כי הנישואים והגירושים של האזרחים היהודים בישראל הם בסמכותם הבלעדית של בתי הדין הרבניים, וכן כי הנישואים והגירושים של יהודים ייערכו בישראל “על פי דין תורה”. ההגבלות ההלכתיות המיושמות בישראל אוסרות, למשל, על כהן לשאת גרושה או גיורת, על עולה להתחתן ללא ביצוע בירור יהדות ועל אדם שהוריו נישאו בחו”ל להתחתן ללא בירור יהדות.

על פי ההלכה היהודית, מרגע שאשה מקודשת בטבעת, היא שייכת לבעלה במובן הזה שרק לו מותר לשכב איתה. הכלל הזה הוא חד צדדי: על הבעל לא מוטלת שום חובה כזאת. לכן, כאשר אשה רוצה לסיים את הקשר עם בעלה עליה לבקש ממנו גט, והוא זה שיכול לשחרר אותה מהנישואים ולהתיר אותה להמשיך בחייה עם בני זוג אחרים. במידה שהבעל מחליט שאינו רוצה לעשות זאת - היא אינה יכולה, הלכתית, להתחתן ולהוליד ילדים עם גבר אחר. בעלה, לעומת זאת, יכול לחיות עם אשה אחרת, להוליד איתה ילדים מבלי שהדבר ייחשב כעבירה חמורה.

מערכת עתיקה

בכנס הלכתי שנערך לאחרונה במכון רקמן - המרכז לקידום מעמד האשה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, ניסו להתמודד עם בעיית הנשים העגונות ומסורבות הגט מבפנים - כלומר, מתוך ההלכה היהודית והפתרונות שהיא יכולה להציע לבעיה. מעבר למציאת פתרונות מעשיים, נידונה גם עצם העובדה שבנישואי ההלכה ישנו אלמנט בסיסי וחד צדדי של קניין, שאינו הולם את ערכי השוויון והפמיניזם, שעבור חלק מהמשתתפים חשובים לא פחות מאשר הנושא ההלכתי, ונשאלה השאלה אם ישנה דרך לבטל את ממד הקניין או להפכו להדדי יותר.

בחדר אחד באוניברסיטה ישבו זה לצד זה נשים חובשות שביסים וגברים מזוקנים וחובשי כיפות גדולות, כולם שומרי מצוות, וניסו למצוא דרך לפתור את בעיית העגונות ולדון במוסד הקניין שהנו חלק בלתי נפרד ממוסד הנישואים, על פי ההלכה. הדחיפוּת, בעיני רבים מהם, היתה כפולה: לסייע לאותן עגונות אומללות שמתקשות להשתחרר מכבלי הנישואים ואינן יכולות להמשיך בחייהן, ולהציל את כבודה של היהדות ההלכתית מפני דעת הקהל העוינת, שתופסת אותה כמוסד מאובן, שמנוגד לרוח התקופה ולערכים בסיסיים של חירות אישית.

המשפטנית פרופ’ רות הלפרין־קידר, ראשת מרכז רקמן, שיזמה את הכנס יחד עם פרופ’ צבי זהר מהפקולטה למשפטים בבר אילן, מסבירה שהרחבת הדיון נבעה מתחושה שצריך להתמודד עם הבעיה בצורה עמוקה ופילוסופית יותר, ולא רק למצוא דרכים מעשיות לטפל בבעיית העגונות ומסורבות הגט. “אנחנו עוסקות כבר שנים בכל מה שקשור לנושאים הכואבים ביותר של דיני משפחה ופגיעה בנשים בדיני משפחה בישראל. רצינו לנסות לפענח מהו בדיוק המרכיב בזוגיות ההלכתית או הדתית שמאפשר את המלכודת הזאת של סרבנות הגט ואת סחיטת הנשים.

לפי חלק מפוסקי ההלכה, אלימות במשפחה אינה סיבה מוצדקת לגט צילום אילוסטרציה: גטי אימג'ס

“יש עכשיו יותר ויותר זוגות צעירים שמודעים למבנה ההלכתי הבעייתי ומעוניינים להתגבר עליו, למצוא דרכים שעוקפות את המלכודת הזאת ועדיין להישאר בספרה ההלכתית. היה לי מאוד ברור שאם נוכל להציע להם דרך אחרת, שמעקרת את המרכיב הקנייני מטקס הקידושין ההלכתי, אך שעדיין מהווה דרך לגיטימית מבחינה הלכתית, שאפשר לצקת בה את התוכן הרוחני, שלעתים נהוג לכנותו ‘קדושה’, אז תהיה נכונות לאחוז בדרכים האלה.

“אני מאוד מאמינה שזו דרך שההלכה צריכה להתפתח וללכת בה. השינויים ההלכתיים נמצאים בתהליך דיאלקטי, גם מלמעלה וגם מלמטה. למרבה הצער, במציאות הישראלית השינוי שמגיע מלמעלה הולך ונעשה מאובן ומשותק. עם זאת, המצוקה והרצון לשינוי בשטח גוברים. המטרה היא להניע את התהליכים האלה”.

הרב ד”ר אריאל פיקאר, חוקר בכיר במכון הרטמן בירושלים, מסביר שבצורתם הנוכחית, המחויבות בנישואים בפירוש איננה הדדית, ובעיניו זה יוצר חוסר שוויון עמוק ומטריד. “נכון שזו מערכת עתיקה שנוצרה כשהיתה היררכיה מאוד ברורה בין גברים לבין נשים. היה ברור שהגבר הוא המרכז והתפיסה נשארה במסורת היהודית כמו במסורות אחרות. זו מסורת עתיקה שבימינו אנחנו מבינים כמה היא בעייתית.

“רוב הנשים בכלל לא מודעות לכך שהן עוברות תהליך שהוא לא שוויוני במהות שלו, ולא בצורה הטקסית בלבד. רוב הנשים לא מודעות לכך שבזמן הסנהדרין אפשר היה לדון אותן למיתה על זה ששכבו עם גבר זר, ואילו גברים נואפים ייחשבו, אולי, לא בסדר, אבל לא ייחשבו כמי שעברו עבירה שעונשה המקראי הוא מוות. אם אשה רוצה להיפרד מבעלה, הוא מחזיק את הגט בידיים שלו כך שהיא לא יכולה להשתחרר. חוסר ההסכמה של האשה לגירושי הגבר, לעומת זאת, לא גורר השלכות. הגבר יכול לבנות את חייו בצורה אחרת וזה לא סוף העולם מבחינה הלכתית. זה לא מותר, אבל זה לא חמור במידה שבה זה חמור כשאשה עושה את זה. כשאשה נשואה חיה עם גבר אחר - זה ניאוף”.

פיקאר מציע לבנות מתוך המסורת היהודית סוג אחר של נישואים, שאינם כוללים את מרכיב הבעלות. “במסורת היהודית יש מושג שנקרא ‘נישואי בני נח’, ואשר נלקח מתוך שבע מצוות בני נח - מצוות אוניברסליות שכל בני האדם מחויבים אליהן. לפי המסורת היהודית, חלים על בני האדם איסורי גילוי עריות, ניאוף ובגידה בנישואים. אלה לא נישואים של בעלות וקניין. לפי המסורת הזאת, מספיק שאחד מן הצדדים רוצה לפרוש מהזוגיות, כדי שהנישואים יהיו בטלים.

“גם בית הדין הרבני הגדול השתמש לפני כמה שנים במודל הזה כדי להסביר איך היהדות מתייחסת לנישואים אזרחיים, ואז הוא קבע שאם זוג כזה רוצה להתגרש, הוא חייב לעבור דרך בית הדין הרבני. הרב שלמה דיכובסקי קבע שלבית הדין הרבני יש סמכות לערוך גירושים אזרחיים. הוא אימץ את נישואי בני נח מהצד של הגירושים. הוא אמר, ‘וכי בני ישראל לאו מפני בניו של נח הם?’ גם אנחנו יהודים מבני נח, כי אנחנו בני אדם לפני שאנחנו יהודים. זה חידוש מאוד מעניין. צריך פשוט להקים מערכת כזאת של נישואים, שאינם נישואי בעלות. אם אחד מבני הזוג לא רוצה להמשיך את הקשר, צריך לאפשר לו ללכת לבית המשפט כדי לסיים את הנישואים. ניתן לאפשר נישואים וגירושים אזרחיים ויחד עם זה לשמור על המשמעות היהודית והדתית”.

בשונה מפיקאר, הרבנית מלכה פיוטרקובסקי, מורת הלכה, לא מקבלת את הפתרון שכרוך בשינויים קיצוניים כל כך, וממילא לא חושבת שיש לכך סיכוי. “נישואי בני נח זה לא דבר ישים. זה מופרך, זו למדנות הלכתית. זה דבר שאף בית דין לא היה מוכן לקבל, כי הוא לא מוצק מבחינת המבנה ההלכתי שלו. עם זאת, חשוב לומר שיש היום מגוון דרכים והצעות איך למזער את כמות המקרים של עגונות ומסורבות גט.

“ההצעה שלי היא לא טובה, היא עצובה. אבל היא נובעת מתוך ראייה של מה שבית הדין עשוי ליישם, כי היא פועלת בדיוק כפי שפעלו פוסקי ההלכה בכל הדורות: במהלך הדורות, כשראו שיש בעיה תיקנו תקנה כדי לפתור אותה. חלק גדול ועצום מעיכובי הגט נובעים מזה שהגבר אומר לעצמו, אני אעכב לה את הגט, ובינתיים אלך לאשה אחרת ואוליד ילדים. יש כאלה ששולחים את עורך הדין שלהם להתנצל שהם לא באים כי הם בדיוק עושים ברית לילד שנולד להם מהאשה החדשה. אני חושבת שצריך לתקן תקנה ולהוסיף אותה לכתובה. למשל, אם אנחנו לא גרים יחד כבר שלושה חודשים, עד שאתה לא נותן גט, אסור לך לקיים יחסים עם אשה אחרת או להוליד ילדים, ואם יתברר שעשית את זה, מיד תהיה חייב לתת גט. לפי ההצעה שלי בית הדין מחייב לתת גט כי הוא חתם על זה בכתובה”.

הרבנית מלכה פיוטרקובסקי צילום: פייר תורג'מן

ומה אם הגבר לא רוצה לחיות עם אשה אחרת?

“שום הסכם לא מכסה את כלל המקרים. אנחנו עוסקים במזעור הכמות. זו הצעה עצובה כי אנחנו בעצם מכניסים גם את הבעל לכלא, לא רק את האשה. אני מציעה גם את הפתרון של הפקעת קידושין. זה אומר שמוסיפים לכתובה את התנאים, שאני מתחתנת איתך בידיעה שלא תכה אותי, ושלא אגלה שאתה הומו ושלא תבגוד בי. ואם ההסכם הזה מופר, הדיינים יכולים לומר שהקידושין היו טעות והחתונה היתה תוך רמייה ובית הדין יגיד לבעלי, אתה בעצם מעולם לא התחתנת. אנחנו קובעים שלא היו פה נישואים. אם סטית ממה שהתחייבת אליו, האשה משוחררת”.

כפמיניסטית, נושא הקניין לא מטריד אותך?

“לא היה מעניין אותי איך קוראים לזה אם לא היו לזה השלכות מעשיות אי שוויוניות. הקניין מקומם כי הוא יוצר את האי־שוויון. אני אישית נלחמת על שוויון בכל תחומי ההלכה, אבל החלטתי שאת הכוחות שלי אני משקיעה במקרים של דיני נפשות. כשאני מגיעה לבית כנסת, ויש תשעה גברים, ואני לא יכולה להשלים מניין כי אני אשה, יכול להיות שזה מעליב אותי, אבל אין מה להשוות את הצער והעלבון לצער של אשה מוכה או אשה שצריכות לעבור שנים על שנים עד שהיא מקבלת גט, עד שהיא משתחררת מכלא נישואיה. אי השוויון בבית הכנסת אינו מקרה של דיני נפשות. ברגע שיש פגיעה בזולת, זה בל יסולח”.

יש בכלל דרך אמיתית ליישב ערכים פמיניסטיים עם ההלכה? הרי מדובר במערכת שמבוססת על מסורת עתיקת יומין, שדוגלת בערכים אחרים לגמרי ממה שמקובל היום.

“יש דברים, כמו הלכות נידה, שקשה מאוד לקיים היום. אבל אני אומרת - ‘ככה הקדוש ברוך הוא ציווה, ואני החלטתי שאני מקבלת את הציוויים האלה עלי’ - אז ככה זה. זה באמת תשובה ברמה הראשונית. אבל מעבר לזה, כחלק מתפיסתי הדתית, אני לא מאמינה שהקדוש ברוך הוא מוכן למצב שקיים היום, שאת תהיי אומללה כי התחתנת. התורה מחייבת אותנו ברגישות לזולת, באיסורים חמורים לגרום לו צער, אז מבחינת התורה ומערכת המצוות אני לא יכולה לאפשר אי שוויון לנשים שפוגעים בהן. יש כל מיני נקודות אי שוויון בתורה. אבל במקביל אליהן יש לנו ארגז כלי עבודה של פוסק ההלכה. והארגז הזה לא רק מאפשר, אלא מחייב את פוסקי ההלכה להתאים את ההלכה למציאות. התורה אמרה שאני יכולה לתקן תקנה. אפשר להגיד, ‘מה, השתגעת? את אומרת שצריך לתקן את התורה?’ הקב”ה אמר, לא אני. הוא אמר, ‘ככל אשר יורוך’. את התורה צריך להתאים למציאות. זה תפקידם של חכמי הדור.

“אפילו אם פוסקי הדור, דייני בית הדין, היו משתמשים בכלים הקיימים, הסטטיסטיקה של עגונות ומסורבות הגט היתה יורדת ב–90%. היום, כאשר גבר מסרב לתת גט, פונים לאשה ושואלים אותה למה היא רוצה גט. אם היא נותנת סיבה מוצדקת בהלכה, מחייבים אותו. הכאב הגדול שלי הוא שחלק נכבד מפוסקי ההלכה אומרים שאלימות במשפחה, למשל, איננה עילה מוצדקת לגט על פי ההלכה. ואני רוצה שבימינו יצא קול גורף וחד משמעי שאומר שבעל שמכה את אשתו חייב לתת לה גט. והקול הזה לא ייצא. למה? בגלל הקשר ההדוק מדי בין הלכה לפוליטיקה אישית”.

נישואים בלי קניין

פרופ’ נעם זהר מהמחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן, חושב שאין דרך להפוך את אלמנט הקניין לחיובי, גם אם יהיה הדדי. “מלכה פיוטרקובסקי הציעה בכנס להפוך את הקניין להדדי. ונגיד שהיא ממציאה מנגנונים להגשים את זה - אפשר להתווכח אם זה אפקטיבי, אבל אפילו אם כן, האם אנחנו רוצים שבאופן הדדי תהיה כפיפות, ושכל אחד יוכל לסחוט את השני? זה שוויוני בצורה שלילית”.

פרופ’ זהר עוסק רבות בקשר בין הפילוסופיה הפמיניסטית למסורת ההלכה. “הנושא של נישואים וגירושים הוא רק סעיף אחד בנושא של התמודדות בין שתי מסורות של עולמות שיח שונים. מבחינה אישית, אני רואה את עצמי כבעל זיקה עמוקה לשני עולמות השיח האלה - התנועה הפמיניסטית והשיח ההלכתי. האתגר, להביא לדו שיח ואחר כך למיזוג או שילוב בין שני עולמות השיח האלה הוא אתגר לא קטן, אבל אנשים ונשים במצב הקיומי שלי, ששייכים בעומק נשמתם לשני העולמות, אין לנו ברירה, אלא לנסות לשלב בין העולמות האלה ואין לי ספק שאפשר לעשות.

פרופ' נעם זהרצילום: תומר אפלבאום

“מה צריך לשנות? אני הצעתי כמה שינויים. לב העניין הוא לכונן זוגיות בלי שליטה, בלי שצד אחד כפוף לשני, לי זה נראה דבר קדוש ומבורך מבחינה פמיניסטית ומבחינת רוח ההלכה ומטרותיה ותפיסת הצדק הבסיסי שמרחפת מעליה, ולכן עצם הפרויקט, ‘בואו נעצב חתונה יהודית בלי הרכיב הבעייתי’, לא זו בלבד שהוא אפשרי, הוא גם חיוני ונכון. אפשר להסכים על זה ואז להתווכח איך בדיוק לעשות את זה מבחינת הטכניקה. הוויכוח העמוק הוא מול אנשים שאומרים שזה לחיות בחטא. בעיני לא יכול להיות שנאמין שאלוהים רוצה שאנחנו דווקא נקיים זוגיות בתנאי שתהיה בה שליטה חד סטרית, או כפייה על מישהי להישאר בזוגיות, כמו בכלא. לא יכול להיות שזה מה שאלוהים רוצה”.

זו שאלה שאפשר בכלל לענות עליה, מה אלוהים רוצה?

“מי שחי בתוך המסורת ההלכתית ונאמן לה, לא מקיים מצוות מתוך הרגל, אלא משום שהוא מאמין שזה מה שאלוהים רוצה. יחד עם זה, אי אפשר לחולל שינוי הלכתי רק על סמך הטענה שזה מה שאלוהים רוצה, כי להלכה יש מנגנונים פורמליים משלה. נקודת המוצא לדיון מהסוג הזה היא לברר מה האפשרויות הפורמליות, או למצוא או להמציא חידושי הלכה. מי שמחויב כמונו למסגרת השיח ההלכתית, צריך לראות אם יש דרך הלכתית, גם אם יצירתית. ואז יכולים אנשים להגיד שנעם זהר ואריאל פיקאר הראו לנו שיש פטנט הלכתי, אבל זה לא בסדר שיהיו נישואים בלי קניין.

“רק אז, כשהוויכוח נסוב על השאלה אם להישאר בדרך המוכרת או לחפש דרכים אחרות, יש מקום לשאול מה אלוהים רוצה. ואני אישית לא מאמין שהקדושה שאלוהים מנחה אותנו אליה מכוונת לזוגיות שיש בה מלכודת ואלימות. זו שליטה שלא מתיישבת עם תפיסות של קדושה ועם צורת חיים נורמלית - דברים שצריך לחתור אליהם. הרצון או השאיפה לצדק, או למה שרצוי בפני האל, הוא לא תחליף להתמודדות עם המישורים הפורמלי, הטקסטואלי והמשפטי של ההלכה. יש למצוא את הדרכים התקפות מבחינה הלכתית ולאמץ אותן. צריך לבחון את החלופות, וכאן השיקול הדתי הוא רלוונטי בהחלט”.

ההלכה נרמסת

כמובן, אף אחד מהמועמדים לתפקיד הרבנים הראשיים לישראל לא נכח בכנס, וגם לא נראה שיש סיכוי שמישהו מהם יקדם רפורמות בנוסח אל שהציעו פיקאר, זהר או פיוטרקובסקי. הרב פיקאר מדגיש שלא מדובר ברעיונות שנמצאים בלב הקונסנזוס הדתי, אבל עצם העלאתם על ידי אנשים שמדברים מתוך העולם הדתי, היא חשובה ועקרונית. “אנחנו רוצים למצוא את הגשר בין המסורת לבין הערכים של היום, שאנחנו לא רוצים לוותר עליהם. זה מה שההיסטוריה היהודית עשתה במשך כל הדורות. זו טעות היסטורית להגיד שהיהדות היא קופסה סגורה. התפקיד שלנו הוא לייצר אופציות חדשות מבחינה פילוסופית ורעיונית. זה פתרון שקשור במסורת היהודית. אי אפשר להחליט שהמצב של היום הוא סטטי.

“אם איננו רוצים שהילדים שלנו יתנתקו לגמרי, ויגידו שנישואים כלל אינם קשורים ליהדות, אני מציע לשמר משהו מהיהדות ולתת לאנשים שרוצים בכך אופציות. האופציות האלה צריכות גב תרבותי ציבורי, קהילה שתישא אותן. דברים כאלה קרו במסורת היהודית. אף אחד לא העלה על דעתו שנשים יכולות ללמוד תורה. והיום יש קבוצות מספיק גדולות שבהן זה נשמע דבר לגמרי סטנדרטי - אז צריך להעז. אני אומר - להינשא בקפריסין בנישואים אזרחיים, ולראות בנישואים האלה נישואי בני נח. יש זוגות שמוסיפים לזה טקס כלשהו. צריך לחשוב על מבנה של טקס יהודי אחר, שאין בו קניין, אבל יש שבע ברכות, למשל. אני יכול לדמיין טקס שנותן משמעות לנישואי בני נח”.

פיוטרקובסקי אומרת שהסירוב לשינוי נובע ממניעים של תדמית. “היום יש משחק של מי שחרדי יותר - צדיק יותר. הרבנים היום פוחדים שייראו פשרנים, מתחשבים. לרוב הדיינים לא אכפת להגיד, ‘לכו לשלום בית’, ובינתיים הבעל מכסח את האשה. לי חשוב לזעוק שאם ההלכה חשובה לנו, עלינו להפעיל את הפתרונות ההלכתיים לבעיה הזאת. כואב לי שההלכה נרמסת. אני מאשימה את מי שהיה אמור להציע פתרונות וליישם אותם כדי למנוע עבירות הלכתיות איומות כמו גילוי עריות וממזרות”.

ומה עם החילונים, שכל צורת הנישואים הזאת נכפית עליהם, כי אין אלטרנטיבה?

“אני בעד הפרדת הדת מהמדינה, כי זה פשוט לא עובד. אני משלה את עצמי שאני כופה עליך את ההלכה שלי ואני משלה את עצמי שאת ממושמעת, אבל זה שקר. אנחנו כופים את ההלכה על אנשים שאין להם שום קשר אליה. הייתי רוצה שכולם במדינה יהיו יהודים יראי שמים ועובדי השם. אבל זו לא המציאות. ברגע שרוב היהודים אינם שומרי מצוות, אני לא יכולה יותר להשלות את עצמי שיש לי שליטה על מערך הנישואים והגירושים. לכן, בכאב עצום, אני חושבת שצריך היה לאפשר לבני זוג לחיות את חייהם, אבל לא לוותר על רישום מדוקדק. כלומר, שיתחתנו בנישואים אזרחיים, אבל שיבואו להירשם ברבנות, רק בשביל המעקב. ברבנות לא יוכלו להגיד לכהן וגרושה - ‘אתם לא מתחתנים’. ירשמו את זה ויגידו מזל טוב.

“מה הרווחתי מהרישום ברבנות? שאם יש מי שחשוב לו מאוד לברר אם האדם שהוא רוצה להתחתן איתו כשר מבחינה יהודית, יהיה לו איפה לברר את זה. אם אדם דתי רוצה להתחתן לא עם ממזרת, יהיה לו איפה לבדוק את זה. להבדיל, זה כמו שאני הולכת לקנות אוטו משומש, אני רגועה אם אומרים לי במשרד הרישוי שהוא לא מעוקל. הכפייה לא עובדת, היא יוצרת אצל החילונים דימוי נורא של אלוהים ושל התורה והיא גם בלתי אפשרית ליישום. לכן, אני מוכרחה לאפשר ליהודים במדינה יהודית ודמוקרטית לחיות כדרכם”.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ