בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העסקים במרכז ירושלים רוצים לקפוץ על הרכבת

העבודות על הרכבת הקלה בירושלים הסתיימו, וכעת האתגר הגדול הוא להפוך את רחוב יפו למרכז קניות ובילוי ■ הפדיון של החנויות באזור עלה, אך לא קל לשכנע מותגים גדולים לחזור למרכז העיר שעדיין סובל מאווירת בזאר ■ סוחר ברחוב: "יש יותר עבודה, אך בכיס נשאר פחות"

36תגובות

שבע דקות בשעה. זהו משך הזמן המצטבר שבו חולפת הרכבת הקלה של ירושלים ברחוב יפו. בשאר הזמן נקי הרחוב ממכוניות ותחבורה ציבורית - רק בתי עסק והרבה אנשים שחותכים את הפסים. לירושלמים הבטיחו כאן אירופה, אבל בצהרי היום בחודש יולי קשה לחשוב כאן על רומא או פאריס. לכל היותר, עם קצת מאמץ והרבה לובשי שחורים, ורשה של המאה הקודמת. זה כל מה שהדמיון מאפשר.

"הבטיחו שזה ייראה קצת יותר אירופה, שתהיה קצת יותר הרגשה של חו"ל ברחוב, אבל הפריחה שדיברו עליה לא הגיעה. הרחוב מדבר בעד עצמו", אומר עופר בן, בעל מספרה ברחוב. "אנחנו רוצים לראות פה יותר תיירות, יותר בתי קפה, יותר אזורי בילוי", הוא אומר.

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים

הבניינים העתיקים והמרשימים משני צדיו, הריצוף המחודש וביטול תנועת כלי הרכב במקום שיפרו לאין ערוך את מצבו של הרחוב המסחרי הגדול של ירושלים. הם גם הקפיצו את מחירי הנדל"ן ותרמו לעלייה בפדיון של בתי העסק, שרק לפני כשנה וחצי - עם סיום הפרויקט - נשמו לרווחה אחרי עשר שנים של פעילות באתר בנייה. אבל מתברר ש–300 מיליון השקלים שהושקעו כאן על ידי עיריית ירושלים ומדינת ישראל הם רק שלב ראשון במהפכה, וכעת מתחיל החלק הקשה: יציקת תוכן מסחרי חדש ומרענן, כיאה לרחוב שעבר תגלחת רצינית.

עד שהשלב הזה יושלם, רחוב יפו מתקיים בדיסוננס: התפאורה משדרת אירופה, העסקים - מזרח תיכון ישן ונטול סטייל, בלילה גדולה ודביקה של חנויות קטנות וזולות לממכר נעליים, מוצרי בית, מכשירי חשמל, אוכל מהיר וקיוסקים. פה ושם צץ שלט עם שם מותג שמצלצל מוכר, אבל אין כל זכר למותגים גדולים - ישראליים או בינלאומיים - שפתחו חנויות גדולות בקניוני העיר או במתחם ממילא. גם העוברים ושבים לא עוצרים לרגע ליהנות מהחוויה האירופית שזימן להם הרחוב. התנועה המתמדת והתכליתית מבהירה שרחוב יפו היה ונשאר רחוב של קניות וסידורים יומיומיים, ולא מתחם בילויים להשתהות בו.

אבל ברשות לפיתוח ירושלים ‏(הרל"י‏) לא מוכנים לוותר על החזון האירופי של מרכז העיר. בחברת עדן, חברה בת של הרל"י שהוקמה ב–2001 ואחראית על פיתוח מרכז העיר, מתכוונים להשקיע עוד 150 מיליון שקל בפיתוח מרכז העיר לאחר שקיבלו מראש העיר, ניר ברקת, מנדט לפעול במרכז העיר עוד עשר שנים נוספות. החברה אחראית על 1,200 בתי עסק ואלפי משרדים באזור מרכז העיר, שעדיין לא מתקרב למיצוי הפוטנציאל שלו.

אחד היעדים שלה הוא להביא לרחוב רשתות גדולות ומותגים מובילים שכיום מעדיפים לשבת בקניונים הממוזגים על פני יציאה לרחוב. בשבוע שעבר אירגנה החברה יום עיון וסיור מתגלגל על סגוויי ל–30 נציגים של רשתות כמו סופר־פארם, אופטיקנה, קסטרו, נעלי פלייפוט, טויז אר אס, מפעל הפיס, מנגו, אדידס, באג והמשביר 365. הסיור נערך בשיתוף חברת המחקר RIS ועמותת בעלי הנכסים של מרכז העיר ירושלים.

"אי אפשר להחליף את חוויית הקנייה ברחובות", טוען מוטי חזן, מנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים. "נכון שעדיין רוב הקניות מבוצעות בקניונים, אבל זו מגמה שמשתנה והולכת. מתחם ממילא, למשל, מראה את הצמא לצאת אל מתחמי קניות פתוחים".

ירושלים של ביצי זהב

חזן לא מדבר באוויר. הוא חמוש בנתונים של RIS שהוצגו גם לרשתות, שעל פיהם מרכז ירושלים היא תרנגולת שמטילה ביצי זהב לבעלי החנויות ברחוב. הפדיון בחנויות לא סתם עלה לאחר סיום פרויקט השיקום והחידוש של מרכז העיר אלא זינק.

על פי RIS, הפדיון היומי למ"ר במרכז ירושלים גבוה בכ–75% מהממוצע הארצי של מרכזי הערים ברחבי ישראל, ומגיע ל–92 שקל למ"ר בממוצע, לעומת ממוצע ארצי של 53 שקל למ"ר. גבוה יותר מהפדיון במרכז ראשון לציון ‏(83 שקל למ"ר‏), ממרכז נתניה ‏(81 שקל למ"ר‏), ממרכז בני ברק ‏(66 שקל למ"ר‏) וממרכז רמת גן ‏(50 שקל למ"ר‏).

בחברת המחקר טוענים עוד כי לאחר שנים שבהן קניון מלחה בעיר נהנה מהפדיון הגבוה ביותר למ"ר מבין המתחמים השונים בירושלים, המגמה השתנתה: מהבדיקה עולה כי היקף הפדיון למ"ר במרכז ירושלים מגיע ברבעון השני של 2013 ל–92 שקל למ"ר, לעומת פדיון של 86 שקל למ"ר שנרשם בקניון מלחה ברבעון השני של השנה ופדיון של 63 שקל למ"ר במתחם ממילא היוקרתי.

"הפדיון הגבוה למ"ר בחנויות במרכז העיר ירושלים נובע, בין היתר, מפתיחתן של יותר חנויות באזור משולש הרחובות יפו, המלך ג'ורג ובן יהודה, ומהבנה של הרשתות הקמעוניות את הפוטנציאל הגלום במרכז העיר ירושלים", טוענים בחברה. "במיוחד לאור הצביון המיתוגי המתהווה למרכז העיר, הנגישות היחסית שמעניקה הרכבת הקלה וחזרתן של הרשתות למסחר ברחוב לאור מחירי השכירות בקניונים".

הנציגות הנכבדת של הרשתות בסיור, גם אם לא מדובר ברשתות ענק, מראה שיש עניין מסחרי מחודש במרכז ירושלים. התחושה היא שבשלב זה מדובר בסקרנות, בבחינה עקרונית ולא במהלכים ממש. הפוטנציאל ברור, אבל כל אחד מחכה שחברו יעשה את הצעד הראשון.

"ברוב הערים בישראל מרכזי הערים מאוד חלשים ובלית ברירה אנחנו נמצאים בקניונים, אבל אני חושב שהקונצפט הזה מאוד מעניין. זה צריך להיות שילוב של המון גורמים יחד", אומר מיכאל הורוביץ, משנה למנכ"ל קרוקס. "צריך באמת להחזיר את המותגים למרכז העיר. זה לא יכול להיות כמה סנוניות ראשונות אלא מאסה קריטית".

עבור עדי רגב, מנכ"ל טויז אר אס, ירושלים היא בהחלט עיר שמתאימה לחנויות צעצועים: "יש את האוכלוסייה היהודית עם החגים שלה, את הנוצרית עם החגים שלה ואת המוסלמית עם החגים שלה. אנחנו מרוויחים מכל הדתות ומכל העולמות. אנחנו שואפים לפתוח חנות במרכז העיר".

ואחרי שנחשפנו לנתונים, בחזרה לרחוב יפו: הסוחרים ובעלי העסקים לא יוצאים מגדרם לפרגן ומתעקשים להשבית שמחות. אולי, למרות חוכמת הרחוב שלהם, הם חוששים להתמודד עם הרשתות במגרש הביתי.

"זה לא יצליח כי אין חנויות בגודל המתאים", אומר בועז רחמיפור, הבעלים של קיוסק טעם וריח ברחוב יפו. "כדי שרשתות כמו זארה או קסטרו יגיעו לרחוב הן צריכות חנויות ענקיות, ואין חנויות כאלה במרכז העיר". רחמיפור צודק, וגם ברשות לפיתוח ירושלים מודעים לבעיה. הם מדברים על פרויקטים עתידיים שיוסיפו בעתיד שטחי מסחר חדשים לאזור, אבל החזיתות המסחריות של רחוב יפו בנויות מחנויות קטנות וצמודות המאוכלסות בדיירים ותיקים - חלקם בעלי נכסים, אחרים כבר דור שלישי של סוחרים - שאין דרך לקבץ אותן להפוך אותן לחנות גדולה של אחת מרשתות האופנה. בהעדר האפשרות הממשית לפתוח חנויות גדולות ומרשימות כמו בקניונים ובמתחמי קניות חדשים, רשת שבכל זאת תרים את הכפפה תיאלץ להסתפק בנציגות מינורית, שתיבלע באווירת הבזאר ששולטת ברחוב.

בן, הספר מתחילת הכתבה, יושב על כיסא הספרים שלו בזמן שהעובד שלו מספר אותו. גם דרך המשקפיים הירושלמיות שלו זה לא נראה מספיק טוב: "הפדיון עלה למדינה, לא לנו. הם לוקחים את כל הכסף שאנחנו מרוויחים - כל המסים, השכירויות והמע"מ, הכל עלה והמחיר נשאר אותו דבר. אז אנחנו כן מרגישים שיש יותר עבודה, אבל בשורה התחתונה בכיס נשאר פחות מפעם. בעתיד הרחוק מאוד אני רואה את זה מתפתח, אבל חבל, אנחנו רוצים לזרז את העניינים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו