בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבטי ישראל 2013

למי הצביעו 51% ממקבלי שכר המינימום ואיזו מפלגה הכי פופולרית אצל הרווקים

ניתוח תוצאות הבחירות בשיתוף אתר המידע הגיאוגרפי מדלן: העבודה, מרצ, יש עתיד והתנועה מקבלות 80 מנדטים בשכונות שבהן השכר גבוה מ–10,000 שקל בחודש ■ כששווי הדירות עד 850 אלף שקל הליכוד וש"ס מקבלות 61 מנדטים

174תגובות

>> מי לא יודע איך מצביע הציבור בישראל? במרכז יש רוב למפלגות השמאל והמרכז, בערי הפריפריה ובעיירות הפיתוח מצביעים ליכוד, ההתנחלויות עם הבית היהודי וירושלים של החרדים. אלא שבבחירות האחרונות - בעיקר בשל כניסתה למשחק הפוליטי של מפלגת יש עתיד שהתיימרה להוביל את השבט הלבן, אבל גם בשל סיבות חברתיות נוספות - נשברו שיאים חדשים של שבטיות ההצבעה בחברה הישראלית.

במקביל, בגלל התפתחות יכולות ניתוח מידע חדשות, אפשר ללמוד כיום הרבה יותר על מצבם הכלכלי של המצביעים למפלגה כלשהי, על השכלתם, מוצאם ואפילו על שווי הדירות שלהם - וכל זה בניתוח שכונתי. לא רק הפילוג הגיאוגרפי המוכר, אלא גם התפלגות לפי מצב חברתי־כלכלי שגם אם היא צפויה, היא חזקה ממה שמקובל לחשוב. מחקר שערכנו בשיתוף אתר מדלן ‏(www.madlan.co.il‏) מספק נקודת מבט מעמיקה יותר על התפלגות הקולות בבחירות 2013, עד שניתן כמעט לנבא מה יהיה הפתק שישים הבוחר בקלפי לפי מעמדו. המחקר בחן את תוצאות ההצבעה בעשרת אלפים קלפיות, מול ממצאי מפקד האוכלוסין ל–2008 במדדי השכלה, מוצא ומשכורת ברוטו חודשית, ומול שווי מחירי הבתים בשכונות, כפי שעולה ממאגר עסקות הנדל"ן של רשות המסים.

 

--

 

ממשלת ימין באזורי נדל"ן זולים

 

>> נתונים דרמטיים אפילו יותר מתקבלים כשמנתחים את התוצאות לפי שווי הדירות בשכונה ‏(אף שהמתאם עם נתוני השכר גבוה יחסית‏). בשכונות שבהן ממוצע המחירים הוא הנמוך ביותר - עד 850 אלף שקל לדירה - מובילה הליכוד־ביתנו בענק וזוכה ל–37% ‏(44 מנדטים‏). המפלגה השנייה בשכונות אלה היא ש"ס שזכתה ל–14% ‏(17 מנדטים‏). ביחד קיבלו הליכוד־ביתנו וש"ס 61 מנדטים בשכונות אלה והיו יכולות להקים ממשלה צרה.

גם המפלגות הערביות חזקות באזורים שבהם הדירות זולות - הן קיבלו 12% מהקולות ‏(חד"ש עם 6%‏). אך בדומה להצבעה של בעלי השכר הנמוך, כשהדירות זולות המצביעים לא רצו את מפלגות השמאל־מרכז: יש עתיד והעבודה צנחו ל–9% ו–8% ‏(בהתאמה‏), התנועה ירדה ל–4% ומרצ ל–2%.

ככל שהדירות מתייקרות ‏(הבדיקה היא לפי המחיר החציוני בשכונה‏), כך עולים שיעורי ההצבעה למפלגות השמאל והמרכז. בשכונות הכי יקרות, שבהן מחירי הדירות הם יותר מ–1.8 מיליון שקל ‏(כ–15% מהדירות‏) - מקבלת קואליציה של גוש השמאל־מרכז 76 מנדטים. יש עתיד זכתה בשכונות אלו ב–24% ‏(29 מנדטים‏), העבודה 
ב–18%, מרצ זינקה ל–12% והתנועה קיבלה 8%.

בהתאמה, גוש הימין נחלש כשמחירי הדירות גבוהים מ–1.8 מיליון שקל: הליכוד־ביתנו ירדה ל–18% וש"ס התכווצה בחצי ‏(ל–4%‏). דווקא יהדות התורה שומרת על כוחה עם 5% מהקולות. מצביעי יהדות התורה אינם עניים כמו מצביעי ש"ס: המפלגה קיבלה 12% מהקולות באזורים שבהם מחירי הדירות נעים בין 1.1 מיליון שקל ל–1.5 מיליון שקל. שוויון בין הליכוד־ביתנו ליש עתיד ‏(24% לכל מפלגה‏) הושג באזורים שבהם מחירי הדירות נעים בין 1.5 מיליון שקל ל–1.8 מיליון שקל.

 

--

 

80 מנדטים לגוש מרכז־שמאל בקרב העשירים

 

>> אחד המשתנים שמסביר באופן הטוב ביותר את הצבעת הישראלים - לשמאל או לימין - הוא מצבם הכלכלי, שבמחקר בא לידי ביטוי בשכר החודשי ובשווי הדירה. ככל שהשכר של המצביע ושווי הדירה שלו גבוהים יותר - כך עולה הנטייה שלו להצביע לגוש המרכז־שמאל. ולהיפך: ככל שהשכונה ענייה יותר, כך עולה כוחן של מפלגות הימין והחרדים. למעשה, בשכונות העשירות ביותר, הצביע רוב עצום לגוש המרכז־שמאל.

למשל, לו היו נספרות בבחירות 2013 רק הקלפיות מהשכונות שבהן ממוצע השכר גבוה מעשרת אלפים שקל לחודש ‏(ברוטו‏) היו מקבלות מפלגות השמאל־מרכז יותר מ–80 מנדטים; יש עתיד היתה מקבלת 30% מהקולות ‏(36 מנדטים‏) ומתייצבת כמפלגה הגדולה ביותר; העבודה היתה זוכה ל–18% ‏(22 מנדטים‏); והתנועה ומרצ עם 9% כל אחת.

בקיצור, יאיר לפיד כראש ממשלה היה מרכיב בקלות קואליציה עם שלי יחימוביץ' וציפי לבני. הליכוד־ביתנו קיבלה בשכונות עם ממוצע השכר הגבוה ‏(יותר מ–10,000 שקל בחודש‏) 21% ‏(25 מנדטים‏); ש"ס ויהדות התורה היו נעלמות לגמרי מהמפה הפוליטית וזוכות ביחד רק ל–3%.

הטרגדיה של מפלגות השמאל מתבררת עוד יותר טוב בשכונות העניות: מרצ והעבודה, שתי מפלגות פועלים שבעבר אף השתמשו במילה הזאת בשמן ‏(מפא"י ומפ"ם‏), לא זכו לתמיכה מינימלית אצל הפועלים.

מהתוצאות עולה שהשמאל זנח את הפריפריה, והיא מצידה הפנתה לו עורף. אצל יש עתיד זה בולט במיוחד. שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון לפחות ניסו לדבר על פערים חברתיים ועוני. בניגוד אליהם לפיד לא סימן את הפריפריה ואת השכונות כקהל יעד לא פנה אליהם ולא ביקש את תמיכתם, לכן זה די ברור מדוע ההצבעה ליש עתיד כל כך חלשה שם. למשל, בשכונות שבהן ממוצע השכר הוא 5,500 שקל בחודש ‏(שהן עדיין לא השכונות העניות ביותר‏), זכתה הליכוד־ביתנו ל–34% ‏(41 מנדטים‏) ואילו העבודה ומרץ צנחו ל–8% ו–2% ‏(בהתאמה‏). גם יש עתיד חלשה אצל בעלי השכר הנמוך, והיא גרפה כאן 9% בלבד. קואליציה של הליכוד־ש"ס־הבית היהודי היתה זוכה ל–72 מנדטים.

לפי תוצאות הבחירות בשכונות העניות ביותר ‏(שכר ממוצע 4,500 שקל בחודש‏), היו מנהיגי ש"ס ויהדות התורה, משה גפני ואריה דרעי, יכולים להקים ממשלה חרדית. שתי המפלגות שלהם זכו יחד ב–51% מהקולות ‏(ש"ס 22% ויהדות התורה 29%‏). עם הליכוד־ביתנו והבית היהודי ‏(שקיבלה רק 6%‏), היו הימין והחרדים מקימים ממשלה ענקית של 97 מנדטים. העבודה ויש עתיד זכו בשכונות העניות ביותר רק ל–5% כל אחת, ומרצ גרפה 1% בלבד.

 

--

 

החרדים שולטים בקרב הלא אקדמאים

 

>> באזורים שבהם שיעור האקדמאים גבוה, עלה שיעור ההצבעה לשמאל ולמרכז, ולהיפך. במקומות שבהם שיעור האקדמאים הכי נמוך ‏(עד 15%‏), מפלגות השמאל־מרכז התרסקו: העבודה גרפה 5%, יש עתיד 6%, התנועה 3% ומרצ 1%.

ואולם שיעור ההצבעה בשכונות אלה לליכוד־ביתנו היה דומה למדי לתוצאות הארציות 25%. מי שלקחו במקרה זה את כל הקופה הן המפלגות החרדיות - ש"ס זכתה ל–22% ‏(26 מנדטים‏) ויהדות התורה ל–21% ‏(25 מנדטים‏). ביחד, הליכוד־ביתנו והחרדים כבשו 81 מושבים בכנסת.

למעשה, רק כששיעור האקדמאים חוצה את רף 30% ‏(כאחד מכל שלושה מצביעים‏), התחיל גוש השמאל מרכז לנצח את גוש הימין־חרדים. יש עתיד קיבלה בשכונות אלה 26% או 31 מנדטים ‏(בהשוואה ל–14.3% ו–19 מנדטים בתוצאות האמת‏). העבודה היתה כמעט מכפילה את כוחה עם 19% ‏(לעומת 11.4% בתוצאות האמת‏) ומרצ היתה מזנקת ל–11% ‏(13 מנדטים‏), בהשוואה ל–4.5% ‏בתוצאות האמת (6 מנדטים‏).

מהצד השני של המפה, הליכוד־ביתנו היתה מקבלת 20% בשכונות המשכילות ביותר, הבית היהודי 10% ואילו המפלגות החרדיות היו מקבלות ביחד רק 4% ‏(בהשוואה ל–14% בבחירות‏). אפשר לומר שבניגוד למפלגות השמאל־מרכז, הליכוד־ביתנו והבית היהודי לא מתרסקות באזורים שבהם שיעורי האקדמאים שונים.

 

--

 

הרבה ילדים מרסקים את גוש השמאל־מרכז

 

>> ממוצע הילדים בשכונות במגזר היהודי הוא 2.3 ילדים למשפחה. ככל שמספר הילדים נמוך יותר, כך ההצבעה לשמאל גבוהה יותר. מרצ היתה הפתעת הבחירות לו הן היו נערכות בשכונות שבהן יש עד 0.75% ילדים למשפחה. בשכונות אלה קיבלה מרצ לא פחות מ–29% ‏(35 מנדטים‏).

יש עתיד היתה מקבלת בשכונות עם ממוצע הילדים הכי נמוך 20% מהקולות והעבודה 22%. ביחד, היה מקבל גוש השמאל־מרכז בשכונות עם מעט ילדים 79% ‏(95 מנדטים‏).

מנגד, היתה מקבלת הליכוד־ביתנו רק 11% בשכונות אלה, ש"ס היתה מתרסקת ל–1% ויהדות התורה ל–2%.

ש"ס היתה נשארת עם תוצאה קרובה לאפס גם כשמספר הילדים הממוצע במשפחה עולה לשניים. כשהמספר הממוצע עולה ל–2.5 ילדים למשפחה, ש"ס גרפה 18% מהקולות והמפלגה זינקה ל–30% מהקולות כשמדובר בשכונות שבהן יש יותר משלושה ילדים בממוצע למשפחה. בשכונות שבהן ממוצע הילדים במשפחה גבוה מ–3.5 ילדים, זכתה מפלגתו של לפיד לאפס מנדטים, וכך גם מרצ, התנועה וקדימה. בשכונות אלה גרפה יהדות התורה 64% מהקולות, ובשכונות שיש בהן יותר מארבעה ילדים במשפחה היא כבר קיבלה 77%, וש"ס ירדה ל–19% בלבד.

 

 

--

 

למי מצביעים המזרחים 
30 שנה אחרי בגין

 

>> הסטטיסטיקה של המוצא בישראל חלקית ביותר. מוצא נבדק רק לפי שני פרמטרים - מדינת הולדתו של האדם או של אביו. כך שמדינת ישראל לא מתייחסת כלל למוצא של האם ולמוצא הסבים. כלומר, כל מי שהוא בן לאב שנולד בישראל - דור שני - נחשב כבר לישראלי ואין לדעת את מוצאו, בין אם הוא מזרחי אשכנזי רוסי או אתיופי. ובקיצור, כבר כיום, שלא לדבר על מה שיקרה בעוד עשר או עשרים שנה, המוצא מהווה פרמטר חלש לעבודה במחקרים סטטיסטיים.

בכל אופן, גם עם הנתונים המעטים שיש, נתוני ההצבעה לפי המוצא חד־משמעיים: 100 שנה להולדת בגין ו–30 שנה לפרישתו מראשות הממשלה אפשר לומר שמאז שבגין כבש בעזרתם את השלטון לא הרבה השתנה: ככל שיותר מתושבי השכונה הם ממוצא מזרחי, לעומת תושבים ממוצא אירופי, כך עולה ההצבעה לגוש הימין. בשכונות שבהן שיעור המזרחים הוא הכי נמוך ‏(12%–18%‏), זכתה הליכוד־ביתנו רק ל–18%–22% מהקולות, ואילו העבודה ויש עתיד זינקו ל–20%–24%. באותן שכונות קיבלה מרצ פי שלושה ממה שקיבלה בבחירות - 12%–13%.

מנגד, כששיעור המזרחים עולה ל–37% ושיעור התושבים שמוצאם באירופה יורד, טיפסה הליכוד־ביתנו ל–45%, העבודה ירדה ל–12%, מרצ התרסקה ל–3% ויש עתיד ירדה ל–13%–17%. כוחה של מרצ צנח ככל שעולה שיעור המצביעים ממוצא מזרחי בשכונות, אך מסתבר שגם מפלגת העבודה לא פיצחה את חסמי ההצבעה של המזרחים והיא איבדה מכוחה ככל ששיעור המזרחים עולה.

 

שתי דקות מסינמה סיטי

>> שכונת נוה אליהו בראשון לציון, שבה 60% מ–14 אלף תושביה הם יוצאי אסיה־אפריקה יכולה לספק מבט טוב יותר על מאפייני ההצבעה של תושבים ממוצא מזרחי.

רק 8% מתושבי השכונה - שממוקמת לא רחוק מאזור הקניונים, סינמה סיטי וקניון הזהב - הם אקדמאים, ל–75% מהתושבים אין תעודת בגרות והשכר החודשי הממוצע של תושבי השכונה נמוך - 5,150 שקל ‏(ברוטו‏). בנוה אליהו קיבלה הליכוד־ביתנו 54% ‏(64 מנדטים‏), ש"ס 13.7% והבית היהודי כ–8%. גוש השמאל־מרכז זכה בנווה אליהו לתוצאות עלובות: יש עתיד גרפה 10% מהקולות, התנועה 5%, העבודה 8% ומרצ רק 1%.

 

--

 

באיזה שכונה מקבל הליכוד 83 מנדטים?

 

>> כדי להבין טוב יותר את מאפייני ההצבעה של דוברי הרוסית, בדקנו כדוגמה את שכונת העולים נחל בקע בבאר שבע. שכונה זו הוקמה בשנות ה–90 כאתר המגורים הזמני הגדול בישראל. לאחר מכן, היא הוכרה כאתר קבע ונבנו בה יחידות דיור קבועות. בשלב זה, עברו להתגורר בנחל בקע גם עולים מבוססים יותר.

כיום מתגוררים בשכונה כמעט רק עולי שנות ה–90 - 79% מהתושבים הם עולים ‏(93% מהתושבים הם יוצאי אירופה־ברית המועצות‏). שיעור האקדמאים בשכונה הוא 27%, והשכר הממוצע בה הוא 5,500 שקל לחודש. והתוצאות: הליכוד־ביתנו קיבלה בנחל בקע 69% ‏(83 מנדטים‏) והבית היהודי 11%. המפלגות החרדיות מקבלות כמעט 0% מהקולות, וגם גוש השמאל מרכז מתרסק - יש עתיד 8%, העבודה 5%, התנועה 3% ומרצ יורדת אל מתחת ל–1%.

הגבול האלקטורלי בין קיסריה לאור עקיבא

רק גבול מוניציפלי מפריד בין קיסריה לאור עקיבא, אבל הבדל גדול במעמד החברתי־כלכלי ופערים עצומים בפילוח נתוני ההצבעה. שיעור האקדמאים בקיסריה גבוה בהרבה לעומת אור עקיבא ‏(40% לעומת 16%‏), ההכנסה לנפש היא כמעט פי שלושה ‏(13.5 אלף שקל לחודש לעומת 5,500 שקל‏), ויש פחות יוצאי אסיה־אפריקה ‏(19% לעומת 30%‏).

וכך הצביעו בקיסריה: 70% לגוש המרכז־שמאל ‏(84 מנדטים‏) כשיש עתיד קיבלה בקיסריה 29% ‏(35 מנדטים‏). מנגד, קיבל גוש הימין־חרדים באור עקיבא 75% ‏(90 מנדטים‏): הליכוד־ביתנו עם 46% וש"ס עם 15%. גם שיעור ההצבעה בקיסריה היה גבוה יותר - 66% לעומת 52% באור עקיבא.

93 מנדטים לגוש מרכז־שמאל בצפון תל אביב

תופעה דומה ניתן לראות גם בפערים שבין השכונות התל אביביות - רמת אביב ג' ושכונת התקווה: שיעור האקדמאים ברמת אביב הוא 51%, ואילו בשכונת התקוה רק 10%. ההכנסה החודשית הממוצעת ברמת אביב ג' היא 9,500 שקל ואילו בשכונת התקוה 4,660 שקל. 40% מתושבי שכונת התקוה הם ממוצא מזרחי, לעומת 16% ברמת אביב ג'. שיעור ההצבעה ברמת אביב ג' גבוה בהרבה - 66% לעומת 52%. גוש המרכז שמאל זכה ברמת אביב ג' ל–79% מהקולות ‏(95 מנדטים‏) - 23% ליש עתיד, 22% לעבודה ו–21% למרצ. בשכונת התקוה התמונה היא הופכית: 68% לגוש ימין־חרדים - 31% לליכוד־ביתנו, ו–25% לש"ס.

לא רק רמת אביב: כל השכונות התל אביביות שמצפון לירקון מצביעות שמאל מרכז: רמת אביב, רמת אביב ג', שיכון דן, רמת החי"ל, הדר יוסף, נאות אפקה ותל ברוך - נתנו ליש עתיד 31%, לעבודה 19%, לתנועה 11%, למרצ 14% ולקדימה 2.4%. חמש המפלגות האלה יכלו להרכיב קואליציה צפונית של 93 מנדטים. הליכוד־ביתנו קיבלה מצפון לירקון רק 17%, הבית היהודי 3.6%, ש"ס 1.4% ויהדות התורה פחות מ–1%. כלומר, גוש הימין חרדים זכה רק ב–20% מהקולות בצפון תל אביב.

רק 9% מהקולות בקטמונים הלכו ללפיד

פערים דומים ניתן למצוא גם בין השכונות הירושלמיות בית הכרם לקטמונים: שיעור האקדמאים בבית הכרם הוא 45%, ואילו בקטמונים רק 19%. ההכנסה החודשית ברוטו בבית הכרם היא 9,000 שקל ובקטמונים 4,500 שקל. שיעור התושבים ממוצא מזרחי בקטמונים הוא 41% ואילו בבית הכרם 18%. גוש השמאל־מרכז קיבל בבית הכרם 54% ‏(עבודה 17%, מרצ 14%, יש עתיד 16%‏) ובקטמונים זכה גוש הימין ב–65% ‏(הליכוד 31%, והבית היהודי 19%‏). יש עתיד קיבלה בקטמונים רק 9%.

גם הפערים בין השכונות החיפאיות רוממה וקריית שפרינצק מראים את אותן מגמות: ברוממה 48% אקדמאים, ההכנסה החודשית ברוטו היא 10,600 שקל ושיעור התושבים ממוצא מזרחי הוא 12% בלבד. וההצבעה: גוש המרכז־שמאל קיבל 70% או 84 מנדטים ‏(יש עתיד 27%, העבודה 24%, מרצ 7% והתנועה 9%. הליכוד־ביתנו קיבלה 20% ברוממה‏).

מנגד, בקרית שפרינצק יש רק 23% אקדמאים, שיעור התושבים ממוצא מזרחי הוא 28% וההכנסה החודשית היא 5,600 שקל. כאן מקבל גוש הימין־חרדים 53% או 64 מנדטים ‏(הליכוד 39%, יש עתיד 14% והעבודה 12%‏). ברוממה שיעור ההצבעה גבוה בהרבה: 69%, לעומת 51% בקרית שפרינצק.

 

--

 

רמת השרון - העיר של יש עתיד

 

>> כמו רבות מהערים שבהם מתגוררים בני המעמד הגבוה והבינוני־גבוה, גם רמת השרון הצביעה לגוש מרכז־שמאל ובעיקר ליש עתיד. לפיד קיבל ברמת השרון 29% ‏(35 מנדטים‏) ועם יחימוביץ' 17%, מרצ 12%, התנועה 10% וקדימה 3% קיבל הגוש הזה 85 מנדטים. הליכוד־ביתנו קיבלה רק 15% והבית היהודי 4%.

בחינת ההצבעה השכונתית ברמת השרון נותנת תמונה יותר מורכבת על ההצבעה ברמת שרון: רמת השרון המערבית, השכונה העשירה מכולן, נתנה ללפיד את התוצאה הטובה ביותר - 34% ‏(41 מנדטים‏). מנגד, במורשה, השכונה הענייה ביותר קיבל לפיד "רק" 20% ‏(24 מנדטים‏). מורשה היא גם השכונה היחידה ברמת השרון שבה זוכות יהדות התורה וש"ס להצבעה משמעותית - 10% ו–9% ‏(בהתאמה‏). בשאר השכונות של רמת השרון קיבלו שתי המפלגות החרדיות רק עד 1%.

 

--

 

דוברי הרוסית עם ליברמן

 

>> בחינת הצבעת דוברי הרוסית מגלה שמאפייני ההצבעה בשכונות שבהן הם גרים, שונים מאלה של תושבים ותיקים ממוצא אשכנזי ‏(הם מסווגים כך במחקרים‏) והם נוטים להצביע לליכוד־ביתנו שבה מספר 2 הוא אביגדור ליברמן. יותר ממיליון דוברי רוסית עלו מאז 1990 לישראל וככל ששיעור העולים מרוסיה בשכונה מטפס, כך מתחזק שיעור ההצבעה לליכוד־ביתנו ומפלגות השמאל מאבדות גובה.

בשכונות שבהן שיעור העולים הוא הנמוך ביותר ‏(עד 5%‏), קיבלה הליכוד־ביתנו 18% ‏(22 מנדטים‏), העבודה קיבלה 17%, מרצ 8%, התנועה 7%, ויש עתיד היא המפלגה הגדולה ביותר עם 20%.

מנגד, כששיעור העולים בשכונה עולה ליותר מ–26%, זינקה הליכוד־ביתנו ל–42% ‏(50 מנדטים‏), העבודה צנחה ל–9%, מרצ ל–2% ויש עתיד ל–12%. כלומר גוש השמאל־מרכז מקבל 29% הימין 53% והחרדים 16%.

 

--

 

נוה עמל בהרצליה - ישראל הקטנה

 

>> נוה עמל בהרצליה היא השכונה הכי "ישראלית" וההצבעה בה היא הקרובה ביותר לתוצאות הארציות ‏(בלי המפלגות הערביות ובלי יהדות התורה‏). כמעט כל פרט ב"ביוגרפיה" של נוה עמל ‏(כולל שמה‏), מרמז על תופעה ישראלית כלשהי.

שטח השכונה הוא כ–1,500 דונם והיא ממוקמת במזרח הרצליה על גבול פרדסי גבעת חן ‏(ברעננה‏). ממערב היא גובלת בדרך ירושלים, ממזרח ומדרום במפעל תע"ש.

הפערים בין ההצבעה בנוה עמל להצבעה הארצית קטנים: 28.7% מתושבי השכונה הצביעו לליכוד־ביתנו, בהשוואה ל–30% בכלל ישראל ‏(כשמנטרלים את ההצבעות ליהדות התורה ולמפלגות הערביות‏) ו–17.6% ליש עתיד ‏(בהשוואה ל–18% ארצי‏). העבודה קיבלה בנוה עמל 13.4%, לעומת 14%; ומרצ 5.4%, לעומת 6% בארצי. ש"ס זכתה בנוה עמל ל–10.1%, לעומת 11% ארצי; וקדימה קיבלה 2.6% - בדיוק כמו תוצאו האמת בכל חלקי ישראל. רק הבית היהודי חזקה בהשוואה לממוצע הארצי - 14% לעומת 11% בכלל ישראל.

בנוה עמל, השכונה שבה גדל יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, כ–2,500 יחידות דיור ומתגוררים בה כ–10% מאוכלוסיית הרצליה ‏(8,500 איש‏). בעבר היא היתה שכונת פועלים שבעצמה חולקה לשכונות שהוגדרו לפי סוגי הבתים: אזבסטונים, בלוקונים, צריפים שוודיים, ומאוחר יותר גם בתים של שתי קומות.

נבנו בה שכונות נפרדות לאנשי הפועל המזרחי ‏(הבית היהודי כיום‏) ולעולי תימן. בתחילת שנות ה–60 נבנתה בשכונה מעברת אזבסטונים לעולים מצפון אפריקה. בתחילת שנות ה–90 פונתה סופית המעברה והוקם בה אזור חדש שבו התיישבו גם עולים חדשים. בהמשך נהפכה נוה עמל ללהיט נדל"ני, שמשך רוכשי צמודי קרקע והמחירים בה זינקו. בשכונה בתי הספר היסודיים "גורדון" והדתי "רמב"ם" והיא משופעת בבתי כנסת, שכן חלק מתושביה מסורתיים־דתיים.

מחירי הבתים בשכונה גבוהים יחסית. על פי נתוני מדלן, דירה בת שני חדרים נמכרה באחרונה בשכונה תמורת 1.1 מיליון שקל ודירה בת 3.5 חדרים תמורת 1.4 מיליון שקל. בית בן חמישה חדרים ‏(דו־משפחתי‏), בשטח בנוי של 130 מ"ר, נמכר תמורת 2.6 מיליון שקל. בית בן שישה חדרים, בשטח בנוי של 220 מ"ר, נמכר תמורת 3.6 מיליון שקל.

 

--

 

קדימה לא מתבלטת בשום חתך

 

>> כמעט בכל פרמטר שבדקנו במהלך ניתוח תוצאות הבחירות, עלה שקדימה שומרת על כוחה בדומה לתוצאות הארציות בכל חתך. אמנם כוח קטן ‏(2%–3%‏) - אבל יציב. בין אם זו שכונה עניה או עשירה, בין אם המצביעים ממוצא מזרחי זו אשכנזי, אקדמאים או בעלי דירות זולות ויקרות - בכל מצב כמעט - קדימה השיגה את ה–2% שלה. זאת בניגוד למפלגות האחרות שלעתים מאבדות חצי מכוחן. מנגד, קדימה גם לא מזנקת מעבר ל–3% בשום מקום.

תופעה דומה של יציבות כמעט לכל רוחב השכבות אפשר לראות בקרב מצביעי הבית היהודי. בדומה לקדימה, גם הבית היהודי לא מתרסקת בשום מקום, אך היא גם לא מקבלת הרבה מעבר לכוחה בבחירות הארציות ‏(חוץ מבהתנחלויות שם היא זוכה לאחוזים גבוהים במיוחד ובשכונות העשירות מצפון לתל אביב שם היא נופלת‏).

 

--

 

יזמי מדלן: נקודות למחשבה לפערים העמוקים בישראל

 

>> בדיקת נתוני ההצבעה והצלבתם עם נתונים ממקורות אחרים נעשתה באמצעות מערכת GIS שפותחה באתר המידע הגיאוגרפי מדלן במשך יותר משנתיים. המערכת מאפשרת חיתוך וניתוח נתונים ייחודי ובלעדי. במקרה זה נבדקו תוצאות ההצבעה בעשרת אלפים הקלפיות, מול ממצאי מפקד האוכלוסין ל–2008 במדדי השכלה, מוצא ושכר, ומול מחירי הדירות במאגר עסקות הנדל"ן של רשות המסים.

אמיר ווינשטוק, ממייסדי מדלן ‏(www.madlan.co.il הכל על בתים ושכונות‏) אמר כי "המערכת שפיתחנו מתארת בצורה גרפית ומספרית את המידע על השכונה וסביבת המגורים בה. אנו רואים כי קיים קשר ישיר בין השכר, השכונה בה אתה גר, ארץ המוצא שלך והפתק שתשים בקלפי. המידע מצביע על מגמות שיכולות לשרת את ציבור הבוחרים ולתת נקודות מחשבה לקובעי המדיניות בנושא הפערים העמוקים הקיימים בחברה הישראלית".

מדלן הוקם במטרה לחשוף ולהנגיש את המידע שמחפשי דירות מעוניינים שיהיה בידם לפני הרכישה. האתר הוקם על ידי שני מהנדסים מצטיינים בוגרי טכניון, אסף רובין ואמיר ווינשטוק. במדלן אפשר למצוא, למשל, מחירים של יותר מ–900 פרויקטים המוקמים על ידי קבלנים. בנוסף, אפשר למצוא מדדי מחירים לכל שכונות הארץ, וכן את רמת ההישגים והאלימות במוסדות החינוך, מיקומי אנטנות סלולריות וכדומה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו