בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משבר האנרגיה הבא

הצצה אל היום שאחרי הנפט הערבי

הפקת נפט מפצלי שמן היא קרש הצלה לכלכלת ארה"ב - ומקור לדאגה לסעודיה, לנסיכויות המפרץ ולשאר יצואניות הנפט הערביות; עד כמה שינוי מפת האנרגיה העולמית מבשר רעות למעצמות הנפט של המזרח התיכון?

57תגובות

אי שם בצפון המערב התיכון של ארצות הברית, עם אוכלוסייה של פחות מ־700 אלף תושבים ויותר כנסיות מכל מדינה אחרת, נמצאת דקוטה הצפונית, מדינה נידחת שכלכלתה ואקלימה חלקו עד לאחרונה תכונה משותפת: קיפאון. עמוק בתוך המשבר הפיננסי של 2008 עוד התעטפה דקוטה הצפונית באלמוניותה, רחוקה אלפי קילומטרים מעיניהם הטרוטות של בעלי המאה והדעה בארצות הברית, שהיו עסוקים בניסיונות להציל את הכלכלה האמריקאית מקריסה. ואז, דווקא בזמן שמדינות עשירות ממנה היו שקועות עד צוואר במשבר פיננסי חמור, היא ביצעה זינוק כלכלי חסר תקדים בזכות שתי מילות קסם: "פצלי שמן" (Oil Shales) - סלעי משקע עשירים בחומר האורגני "קרוגן", מהם ניתן להפיק דלק נוזלי הדומה בתכונותיו לנפט גולמי.

בזכות טכנולוגיה זו, שעברה שיפור דרמטי בשנים האחרונות, זינק מאז 2008 קצב הפקת הנפט בדקוטה הצפונית בכ־600%, והשנה הגיע לכ־770 אלף חביות נפט ביום מתוך כ־6.5 מיליון חביות המופקות ביום בארצות הברית כולה, כך לפי נתוני מחלקת האנרגיה של ארצות הברית (EIA) מינואר השנה. לשאר  המדינות בארצות הברית נותר רק להתקנא בבום האנרגיה הזה, שהוביל את דקוטה הצפונית לצמיחה פנטסטית ב־2012 (13.4% לעומת 2.2% במשק האמריקאי בכללותו), לאבטלה הנמוכה ביותר בארצות הברית (3.5% לעומת 7.6% בכלל ארצות הברית) ולקצב ההגירה החיובית הגבוה ביותר (4.7%), בזכות אלפי משרות חדשות ומתגמלות בענף פצלי השמן. למרות מחאה קולנית מצד ארגונים ירוקים בארצות הברית, הטוענים שהפקת נפט בשיטה זו גורמת לנזקים קשים לסביבה, היא אינה נחשבת לאיום אמיתי על הענף המשגשג גם בפנסילבניה, באלסקה ובמדינות נוספות.

כתבות נוספות באתר TheMarker

מיתוס החדשנות: מי באמת אחראי להמצאות הגדולות?

מושיקו חוגג - הסטארט אפיסט הישראלי שמצא אוליגרך

הלהיט החדש של משקיעי הנדל"ן בישראל: שכונות עוני

אי–פי

כעת, כשהיא נהנית ממעמד השני רק לזה של טקסס בהיקף הפקת הנפט, ועם תחזיות שלפיהן עתודות נפט בשטחה יספיקו לכ־100 שנים, דקוטה הצפונית היא אחת התקוות הגדולות של כלכלת ארצות הברית. התחזית השנתית של סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA), שפורסמה בסוף 2012, צופה כי הודות להפקת נפט מפצלים, תעקוף ארצות הברית את סעודיה ותהפוך למפיקת הנפט הגדולה בעולם עד 2020, וכעבור עשור נוסף תוכל לספק בעצמה את כל צורכי האנרגיה שלה ולהפסיק לחלוטין את יבוא הנפט מהעולם הערבי. הסוכנות, שהוקמה ב־1974 כתגובה לחרם הנפט של העולם הערבי, הגדירה את התרחיש העתידי הזה "היפוך דרמטי במגמה העולמית".

בחודש יוני, כאשר לראשונה זה 16 שנים עלתה תפוקת הנפט העצמית של ארצות הברית על כמות הנפט שהיא מייבאת, קבעה ה־IEA כי העלייה בעתודות הנפט מפצלי שמן יכולה "להפוך את ארצות הברית מיבואנית הנפט הגדולה בעולם ליצואנית בלבד בתוך חמש שנים". ואילו העיתון "ניו יורק טיימס", שבישר כבר לפני כשנה וחצי על ראשיתו של תהליך ההתנתקות האמריקאי מהנפט הערבי, סיפר כי ב־2009־2012 הפחיתה ארצות הברית ב־20% את יבוא הנפט ממדינות אופ"ק - קרטל נפט המורכב ברובו ממדינות ערב. באותו שבוע שבו פורסמה כתבת ה"טיימס", פורסם גם דו"ח של סיטי בנק הצופה שינוי אסטרטגי של ארצות הברית בקשריה עם מדינות הנפט במזרח התיכון ובמדיניותה באזור הנפיץ, לאור העצמאות האנרגטית שאליה תגיע בתוך שנים אחדות.

בעקבות ארצות הברית ילכו בעשורים הבאים מדינות נוספות שבהן נמצאו מאגרי פצלים עצומים ובהן סין, רוסיה, פולין, ספרד ומדינות נוספות. כבר כיום רוסיה היא מפיקת הנפט הגדולה בעולם, עם נתח שוק של 13.1%. הגידול בהיצע הנפט יביא ככל הנראה גם לירידה במחירו, וזאת לאחר עלייה חדה של כ־250% במחיר הנפט בעשור האחרון. לפי הערכת סיטי בנק, יגיע שיעור הירידה במחיר הנפט ל־15%. הערכות שמרניות פחות מנבאות צניחה של עד 50% במחירי הנפט בתוך שנים אחדות.

רויטרס

המשותף לכל התחזיות הללו הוא שקשה למצוא בהן בשורה מעודדת עבור המדינות הערביות החברות באופ"ק, ארגון שמספק כיום כשליש מצריכת הנפט העולמית, ושהכנסותיו מנפט חצו ב־2011 את רף הטריליון דולר. ב־40 השנים האחרונות התרגלו מדינות אלה לשלוט במחיר הנפט, בקצב הפקתו ובחלוקת המכסות ביניהן. בתוך כך, הן נהנו מהכנסות עצומות ומהכפפתן של מעצמות המערב, התלויות בנפט לצמיחתן, לאינטרסים הכלכליים והגיאו־פוליטיים שלהן. כעת, דווקא כשהמזרח התיכון נראה מוחלש, מפולג ומסוכסך מאי פעם, ניצבות מפיקות הנפט המסורתיות מול איום בהיקף שלא ידעו כמותו.

סוף עידן הנפט הזול
עצמאות אמריקאית בתחום האנרגיה, יחד עם גידול כללי בהיצע הנפט במדינות שאינן חברות באופ"ק, עשויים לטרוף את קלפי המיקוח של מעצמות הנפט באזור ולהכתיב סדר יום אחר. עם זאת, השאלות בעניין זה רבות: אם יתרחש ניתוק של המערב וארצות הברית מהנפט הערבי, האם הוא יגרור ירידה חדה בהכנסות של מדינות כמו סעודיה ולוב, או שסין - שכבר הגבירה את נוכחותה בעיראק ואיראן - תמלא את החלל? האם משקיעים זרים ינטשו נאות מדבר מערביים כמו קטאר, דובאי ונסיכויות אחרות במפרץ הפרסי, או שמדינות אלה יפתחו מקורות הכנסה חלופיים וימשיכו לשגשג? האם תיקלע סעודיה למשבר כתוצאה מהוזלת הנפט, כפי שקרה ב־1980־1999, אז התכווצה ההכנסה לנפש במדינה מ־25 אלף דולר בשנה ל־8,000 דולר בשנה, או שתשכיל לפתח תעשיית אנרגיה ירוקה? האם תיגרם אבטלה המונית שתערער את יציבותם של המשטרים המלוכניים בבחריין, כוויית ומרוקו, או שהציבור באותן מדינות יחשוש משידור חוזר של הכאוס במצרים וסוריה? ואולי כל ההערכות האלה פשוט הרפתקניות מדי עבור אזור שבו האי ודאות היא הדבר הוודאי היחידי?

מומחים ישראלים נוטים לצנן את התחזיות מרחיקות הלכת של האמריקאים. "סיום עידן הנפט הוא תופעה שנחזתה פעמים רבות במהלך השנים", אומר ד"ר ערן סגל מאוניברסיטת חיפה, העוסק בחקר מדינות המפרץ הפרסי. "בעבר, מומחי נפט סיפקו הערכות שעליית התפוקה באזורים שונים, כמו רוסיה וארצות הברית, תייתר את חשיבות הנפט במזרח התיכון, וכמובן שהתבדו שוב ושוב. השיקולים שקשה להעריך אותם הם גידול משמעותי בשווקים החדשים, כמו סין בעשור האחרון, ושינויים טכנולוגיים בחיפוש והפקת נפט וגז. כל ההערכות לגבי עתודות הנפט הקיימות מבוססות על ספקולציות, ולפחות באשר למדינות המפרץ, הנתונים האמיתיים חסויים".

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון אוגוסט של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

 

ד"ר און ברק מאוניברסיטת תל אביב, העוסק בחקר ההיסטוריה של המדע והטכנולוגיה בעולם הערבי, מצטרף לדברים: "בהחלט ייתכן שאנו מתקרבים לסוף עידן הנפט הזול שאפיין את רוב המאה ה־20 והגדיר במידה רבה את אזורנו, אולם איני מבין על מה מתבססות ההערכות על צמצום התלות בנפט מהמפרץ בעשור הקרוב. למרות פיתוחים חדשים בתחום האנרגיה החליפית והירוקה, אין מקורות אנרגיה שמסוגלים להחליף את הדלק הפחמני במהירות ובקנה המידה הדרושים, למעט כורים גרעיניים. ההצלחות האחרונות בהפקת נפט בשיטות לא קונוונציונליות (כמו פצלים) מעידות שעדיין משתלם להשקיע בפיתוח טכנולוגיה להפקת נפט, אבל הן רחוקות מלהיות ידידותיות לסביבה. לכן, יש התנגשות בין המגמות הטכנולוגיות החדשות מחד גיסא והמאבק למניעת זיהום והתחממות של כדור הארץ מאידך גיסא".

לטענת ברק, פריצת הדרך בהפקת נפט מפצלי שמן בארצות הברית עשויה דווקא לייקר את מחיר הנפט: "עתודות הנפט במזרח התיכון הן של נפט זול, כזה שפשוט פורץ מהאדמה, להבדיל מהנפט האמריקאי החדש. היות שהביקוש העולמי לאנרגיה בכלל ולנפט בפרט רק גדל, הנפט החדש נדרש כדי להשלים את המכסה להדבקת הביקוש הגלובלי, שהפקתו יקרה הרבה יותר, מה שיעלה את המחיר הכללי ועמו, פרדוקסלית, את רווחי מדינות המפרץ".

מי הזיז את הגבינה הסעודית
שותפה נוספת לעמדה הישראלית הסקפטית היא ד"ר שרה יזרעאלי, חוקרת סעודיה מאוניברסיטת תל אביב, ומחברת הספר "פוליטיקה וחברה בסעודיה, שנות המפתח בפיתוח 1960־1982", שיצא באחרונה. "לנפט הסעודי יש חשיבות גלובלית, החורגת מהפרספקטיבה האמריקאית. כושר ההפקה הסעודי, ורזרבות הנפט שלה, הם בעלי חשיבות לייצוב מחירי הנפט בעולם, ולאספקת נפט מהירה בעתות מצוקה של ירידה בהפקת הנפט במקומות שונים", היא אומרת, ומזכירה כי מצוקה כזו אכן התרחשה ב־2011 וב־2012, על רקע מלחמת האזרחים בלוב וחרם הנפט על איראן.

"גם כשארצות הברית תהיה עצמאית מבחינה אנרגטית, היא עדיין תזדקק ליכולת הפקת הנפט של סעודיה, כ־12 מיליון חביות ביום", מוסיפה יזרעאלי. "הסעודים מחזיקים כיום במאגריהם כ־2.5 מיליון חביות רזרביות ליום לצרכים אלה. הנכונות שלהם לעשות זאת היא תעודת הביטוח הגדולה שלהם לשימור מעמדם האסטרטגי בתחום הנפט. אף מדינה אחרת בעולם אינה יכולה להחזיק כמות גדולה כזו, שעלותה גבוהה, עבור ייצוב מחירי הנפט בעולם ואספקתם המהירה בעת הצורך".

מקור: סיטי בנק

למרות עוצמת הנפט, יזרעאלי מצביעה על השקעות גדולות הנעשות בסעודיה בענף הפטרוכימיה ובפיתוח פרויקטים של אנרגיה מתחדשת. "הסעודים הולכים ברצינות על תחום האנרגיה הירוקה, בעיקר כדי להקטין את צריכת הנפט המקומית, שפוגעת ביכולת היצוא שלהם, ולאור התחזיות לעלייה ברמת החיים של מעמד הביניים הסעודי, שירכוש בהמוניו מכוניות, מזגנים ושאר מוצרי חשמל", היא אומרת. "עלות ההשקעה בענף מוערכת עד היום ב־100 מיליארד דולר".

ענף נוסף שקיבל תנופה מבית המלוכה לצורך גיוון מקורות ההכנסה של המדינה הוא התיירות הדתית. "אחת ההשקעות הבולטות היא בתחום העלייה לרגל", אומרת יזרעאלי. "מתחם המקומות הקדושים במכה ומסגד הנביא במדינה הורחבו, ושופרו מתקני העלייה לרגל בסביבות מכה. מדובר בפרויקט הקולט מדי שנה בין חמישה מיליון לשבעה מיליון עולי רגל". ב־2012 הסתכמו ההכנסות מתיירות בסעודיה ביותר מ־16 מיליארד דולר - כ־3% מהתל"ג.

יזרעאלי סבורה שבית המלוכה הסעודי מתמודד "באופן מרשים" עם אפקט הדומינו של האביב הערבי. "יש מצדו עירנות, פיקוח וטיפול ממשלתיים במצוקות החברה ובהתרחבות ההשפעה של הרשתות החברתיות בקרב הצעירים ובתופעות של הקצנה". עם זאת, את השאלה על יציבות המשטר בעתיד היא משאירה פתוחה. "התשובה תלויה בשלושה מרכיבים - מאבק הירושה בבית המלוכה ויכולתו בהעברה מסודרת של השלטון; המשך ההכנסות הגבוהות מנפט והוצאות ממשלתיות נדיבות כדי לענות על מצוקות החברה (ב־2011 הודיעה סעודיה על הגדלת הסובסידיות הממשלתיות ב־120 מיליארד דולר, לפי "אקונומיסט"); ולחצים של גורמים זרים, בעיקר ארצות הברית, לשינוי פנימי בסעודיה והשתתת השלטון על דמוקרטיזציה או אסלאמיזציה".

המזרחן פרופ' אייל זיסר ביקורתי יותר בגישתו לסעודיה. זיסר, לשעבר ראש מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה וכיום דקאן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, טוען כי האליטות בסעודיה "השקיעו את ההכנסות מנפט באורח חיים ראוותני ובשרידות המשטר, תוך התעלמות מהמשבר שעלול להגיע אליהן. ככלל, המדינות המפיקות נפט כלל לא ניסו להשקיע בפיתוח מקורות הכנסה חלופיים לנפט. במיוחד בולט הכישלון בקידום המשאב האנושי כבסיס ומנוף לצמיחה עתידית". עם זאת, הוא מזכיר, דווקא המונרכיות במזרח התיכון שרדו טוב יותר את האביב הערבי מאשר משטרים מהפכניים סוציאליסטיים של קציני צבא. "המונרכיות נתפסות כלגיטימיות וסבלניות יותר, ולכן לא מעוררות תגובת נגד כפי שראינו במצרים ובסוריה", הוא אומר.

נסיכויות המפרץ מחפשות עתיד
השינוי המהותי ביותר בהתנהלות הכלכלית והפוליטית של מדינות המפרץ מאז המשבר של 2008, אומר סגל, הוא המעבר ההדרגתי מזרחה - לסין, הודו ושוקי דרום מזרח אסיה. "השווקים הללו נהפכים לשוקי האנרגיה העיקריים של מדינות המפרץ, ושני הצדדים משקיעים משאבים רבים בחיזוק הקשרים ביניהם. לכך נוספה אכזבתן של מדינות המפרץ מהתנהלות המערב, ובמיוחד ארצות הברית, אל מול אירועי האביב הערבי, והדבר מאיץ מאוד את המגמה. אני מניח שסעודים רבים כבר רואים בדמיונם נושאת מטוסים סינית שמאבטחת את מימי המפרץ במקום האמריקאים, אם כי עד שזה יבשיל הם יעשו כל מאמץ להישאר ביחסים טובים עם ארצות הברית".

זיסר מעריך כי בתרחיש של עצמאות אמריקאית בתחום האנרגיה, תהיה נכונותה של ארצות הברית להתחשב במדינות המפרץ נמוכה יותר, אבל היא תוסיף לספק להן הגנה מסוימת. "ליציבות במפרץ יש השלכה על היציבות בדרום מזרח אסיה, וגם על היציבות באזור שלנו - ישראל תוסיף להיות חשובה לארצות הברית ולאירופה". עם זאת, הוא אומר, קיפול מסוים של מטריית ההגנה האמריקאית "יחשוף את מדינות המפרץ לאיום חיצוני מאיראן ולאיומים פנימיים מצד העובדים הזרים". אוכלוסיית העובדים הזרים בנסיכויות המפרץ גדולה במיוחד, ומגיעה לכמחצית מכלל תושבי מדינות אלה, אך עובדים אלה אינם נהנים מזכויות אזרח כלשהן. "בעיות ביטחוניות יגררו בריחת משקיעים, שתביא לבעיות כלכליות", צופה זיסר.

מקור: U.S Energy Information Administration, אופ"ק וד"ר פאול ריבלין, אוניברסיטת ת"א

גם סגל סבור שהרעה כלכלית תביא לנטישת משקיעים זרים, "שלא הגיעו מסיבות פילנתרופיות, אלא בגלל הכסף העצום". עם זאת, הוא מבקש להסב את תשומת הלב למגמות חדשות בנסיכויות המפרץ: "המדינות האלה משקיעות משאבים רבים בתדמית ובשיווק, והמיתוג מחדש שלהן נושא פירות רבים, גם אם האביב הערבי גרם נזק מסוים", הוא אומר. הקמת רשת אל־ג'זירה היא, לדבריו, אחת מההשקעות המשפיעות באזור, וגם קיום אירועי תרבות וספורט מערביים, ובראשם ההחלטה כי טקאר תארח את טורניר המונדיאל ב־2022. בנוסף - ובדומה לסעודיה - מדגיש סגל את ההשקעה באנרגיה מתחדשת. "פרויקטים יצירתיים וחדשניים רבים לשימוש באנרגיה סולארית או מבוססת רוח התבצעו בעשור האחרון", הוא אומר, ובאותה נשימה מזכיר כי באופן מעט אירוני "רעיונות להחלפת הנפט יגיעו מיוזמות שקיבלו תמריץ דווקא מכספי הנפט".

טלטלה בצפון אפריקה
מצדו המערבי של ים סוף המצב נראה שברירי יותר. מאז 2011 התחוללו מהפכות בשלוש מבין חמש מדינות צפון אפריקה. הגדולה בהן - מצרים, עלולה לשקוע לתוך מלחמת אזרחים לאחר שהתרחשה בה מהפכה שנייה בתוך שנתיים (ראו הרחבה על כלכלת מצרים בכתבתו של נתן ליפסון, בעמ' 52). בזמן שהאמריקאים גמגמו את דרכם החוצה ממעורבות בענייניה הפנימיים של מצרים, התחייבו קטאר וסעודיה להעניק לה השנה סיוע של 8 מיליארד דולר – פי חמישה מהסיוע השנתי שמעניקה לה ארצות הברית.

בעוד שתי מעצמות הנפט הגדולות במפרץ מנשימות את הכלכלה המצרית (כשסעודיה תומכת בצבא המצרי ואילו קטאר באחים המוסלמים), שתיים מהאחיות הקטנות באופ"ק - אלג'יריה ולוב - נתונות באי יציבות פוליטית המאיימת על עתידן. "לוב ואלג'יריה הן מדינות כושלות הנתונות במלחמות אזרחים", טוען זיסר. "לגביהן אפשר לומר שעושר הנפט התגלה כקללה: החברות החלשות והמפולגות; המשטרים הדיקטטוריים שלא קידמו אותן – כל אלה הביאו למציאות שבה כבר עתה המדינות הללו על סף פירוק ובתוך כאוס מוחלט".

רויטרס

באלג'יריה הצליח הנשיא עבד אל־עזיז בוטפליקה לבלום לעת עתה את המחאה נגדו באמצעות ביטול חוקי החירום והבטחה לרפורמות. לוב אמנם היתה היחידה שהיתה בה התערבות צבאית של כוחות נאט"ו בראשות ארצות הברית במהלך ההתקוממות העממית נגד שלטונו של קדאפי, אך ספק אם התלקחות נוספת בין השבטים היריבים בה יגרמו לארצות הברית לצאת להרפתקה נוספת כשלא תזדקק לנפט הלובי.

במרוקו המלוכנית ובתוניסיה החילונית, שעדיין מייצבת את שלטונה החדש לאחר ההפיכה וגירושו של הנשיא לשעבר בן עלי, מתקיימת כלכלה ליברלית בהשוואה לשכנותיהן בצפון אפריקה. העדר התלות בנפט בשתי המדינות, המשטר המתון והקרבה המדינית והגיאוגרפית למערב, עשויים להעניק להן ולאזרחיהן עתיד כלכלי יציב.

פרופ' פאטמה דוגרואל, המלמדת כלכלה באוניברסיטת מרמרה באיסטנבול, אומרת כי למדינות מהסוג הזה יש רק דרך אחת להבטיח את עתידן: "מיעוט המשאבים הטבעיים מחייב אותן לפתח כלכלה מגוונת. אסטרטגיית פיתוח נכונה תהיה עידוד ענפי נישה במגזר הייצור וקידום שירותים עסקיים". לדבריה, אם במדינות האלה, וגם במדינות נפט קטנות ועשירות כמו דובאי וקטאר, ישכילו לפתח אסטרטגיית צמיחה יציבה לטווח ארוך, שתהיה מנותקת מהכנסות מנפט, גם שינויים במאזן האנרגיה העולמי שיחלישו את מעמד המזרח התיכון לא יפגעו ביציבות הכלכלית שלהן.

"האיום הגדול ביותר על תעשיית הנפט הערבית הוא דחייתן של רפורמות חיוניות במדינות הנפט הערביות, מתוך תקווה שההכנסות העתידיות מנפט יושיעו את המדינה ואזרחיה", מוסיף וואליד חאדורי, כלכלן עיראקי ויועץ לכתב העת הלבנוני MEES העוסק בתעשיית הנפט והאנרגיה. "הבעיה הגדולה היא ש־85%־90% מההכנסות מנפט מתבזבזים על מתן משכורות, רובן במגזר הציבורי, כדי להימנע ממכת אבטלה במדינות האלה". לפי השבועון "אקונומיסט", שיעור העובדים המועסקים במגר הציבורי במדינות ערב כפול מהממוצע העולמי, וגבוה הרבה יותר במדינות הנפט העשירות. למרות זאת - ולמרות העלייה הגדולה בהכנסות מנפט בשנים האחרונות, שיעור הצעירים המובטלים במדינות אלה גבוה פי שניים מהממוצע העולמי.

לבני המזל שייצאו לחפש את עתידם מעבר למדבריות ערב, החדשות הטובות הן שיש מדינת נפט אחת הזקוקה בדחיפות להרבה ידיים עובדות - דקוטה הצפונית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו