טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ישראל גזענית; בממשלה, בתקשורת, בפרקליטות ובכלכלה - הרוב אשכנזים"

אמנון לוי כועס על ההכחשה של הקיפוח העדתי בישראל, ומשיק סדרה שבה הוא חושף את סיפורו האישי, תובע הכרה בגזענות שטבועה בכולנו ולא מוותר גם ליאיר לפיד

תגובות

בנובמבר הקרוב יסגור אמנון לוי 30 שנה בתחום העיתונות, ויש נושא אחד, שעל אף מוצאו המזרחי הוא מעולם לא עסק בו - האפליה העדתית והפערים החברתיים בישראל. "התכחשתי, אף פעם לא התייחסתי לעצמי כמזרחי", הוא מודה. אבל בחודשים האחרונים, לקראת עליית הסדרה "השד העדתי" הערב בערוץ 10, הוא מצא את עצמו נובר עמוק בתוך המספרים שמאחורי הקיפוח העדתי בישראל.

הנה כמה דוגמאות שלוי העלה בחכתו ממחקרים שונים ומעבודה שעשה עם צוות התוכנית: באקדמיה בישראל היו 61 נשיאי אוניברסיטאות, מהם רק אחד מזרחי; רק 9% מהסגל האקדמי באוניברסיטאות ובמכללות הם מזרחים; בטלוויזיה יש 27 מגישי תוכניות אקטואליה, רק שלוש מהן נשים מזרחיות, ואף אחת מהן לא בפריים־טיים; בעיתונות - ב"ידיעות אחרונות" מעולם לא היה עורך ראשי מזרחי; ב–94 שנות "הארץ" היה עורך ראשי מזרחי במשך שלוש שנים ‏(דב אלפון‏); ב"מעריב" היו שני עורכים ראשיים מזרחים ‏(אבי משולם לתקופה קצרה, ועופר נמרודי המו"ל, שמינה את עצמו‏); וב"ישראל היום" העורך הוא אשכנזי. גם בכל חמשת אתרי האינטרנט הגדולים בישראל העורכים הראשיים הם אשכנזים.

כתבות נוספות ב-TheMarker

אלשטיין עוקף את דנקנר: במגעים עם נציגות האג"ח של אי.די.בי אחזקות

בלי טיפת ציניות: לקנות נשיקה ב-20 שקל - ולממן ארוחה חמה

אייל טואג אייל טואג

לוי ממשיך בשצף הנתונים: על שטרות הכסף מעולם לא התנוססה דמות של מזרחי בן ימינו; בעשירייה הראשונה של 500 העשירים של מגזין TheMarker רק שניים מזרחים; מעולם לא היה ראש ממשלה מזרחי; שמונה נגידים היו לבנק ישראל - כולם אשכנזים; 11 ראשי שב"כ - רק אחד מזרחי; 11 ראשי מוסד - אחד חצי מזרחי; עשרה פרקליטי מדינה - כולם אשכנזים; בממשלה הנוכחית יש 21 שרים, רק שלושה מהם מזרחים (סילבן שלום, עמיר פרץ, מאיר כהן) ואחד חצי מזרחי ‏(שי פירון‏).

לאחר שסיים לאסוף את כל הנתונים ונדהם בעצמו מהתוצאות, הוא בעיקר כועס. "הכעס שלי הוא על ההכחשה, על ההתעלמות", הוא אומר. גם את הנתונים לא היה קל לאסוף. "מעולם לא עשיתי סינון כזה - אף פעם לא בדקתי את המוצא של האנשים. אבל כשאתה עושה את זה, אתה מגלה שהאליטה של מדינת ישראל היא לבנה לגמרי. המספרים בכל תחום הם מדהימים. לי אישית מעולם לא היה לי בוס מזרחי. אמרו לי 'אל תוציא את השד', היו שכעסו עלי למה אני עוסק בזה, אבל השד נמצא שם בצורה הכי בולטת".

לוי יודע שיש אנשים שלא יאהבו את העובדה שהוא עוסק בעדתיות, וכבר השבוע, עוד לפני שהסדרה עלתה לאוויר, הוא זכה לביקורת. "ישבה לידי בתיאטרון אשה שאמרה לי שהיא כועסת עלי מאוד. 'למה אתה מוציא את השד המזרחי מהבקבוק? אני מזרחית - ואני מתנגדת לזה', היא אמרה לי".

עבור לוי, המשימה לערוך סדרה תיעודית על עדתיות בישראל, ולשזור בתוכה את סיפורו האישי, לא היתה החלטה קלה. מאז שעזב את שכונת עולי סוריה בראשון לציון, שבה גדל, כדי ללמוד באוניברסיטת תל אביב, הוא עשה הכל כדי להיטמע בתוך החברה האשכנזית. הוא התנתק מבית הוריו ומהמסורת, למד היסטוריה באוניברסיטת תל אביב, גילה עניין בתרבות האשכנזית והשתלב היטב בפסגת תעשיית התקשורת המקומית.

עכשיו הוא חוזר אחורה, לבני משפחתו, לזיכרונות מאביו המנוח, שממנו התנתק, ולתרבות שזנח. "החלטתי לטפל בפצע הכי כואב שלי. עברתי תהליך ארוך עד שהייתי מוכן לזה, עד שצברתי מספיק ביטחון עצמי במקום שבו אני נמצא כדי לחזור אחורה", הוא אומר. והיה לזה גם מחיר: הוא חזר לעשן לאחר הפסקה של ארבע שנים וחצי, הוריד 12 קילו ממשקלו, ונאלץ לשוב לטיפול פסיכולוגי אחרי כחמש שנים.

הטענה שעולה היא איך אתה - כוכב הטלוויזיה שמככב בפריים־טיים כבר שנים - יכול בכלל לספר סיפורים על אפליה. אתה הרגשת קיפוח כלשהו?

"לא. אף פעם לא התייחסתי אל עצמי כמזרחי. התכחשתי לזה. עברתי תהליך של השתכנזות, של בגידה עצמית. אבל היה שלב שבו הבנתי שגם אם אני לא תופש את עצמי כמזרחי, אחרים רואים אותי כך. הפעם הראשונה היתה לפני כ–15 שנה, כשהיה לי ויכוח עם ירון לונדון, וכותב טור בעיתון הגדיר אותי 'אינטלקטואל מזרחי'. במה אני מזרחי? הרי נולדתי בישראל בדיוק כמו לונדון, ועליו לא כותבים 'האינטלקטואל הפולני'. זה לא שהוא ניסה לפגוע בי או לסווג אותי בדרגה נמוכה יותר. פשוט הייתי בתדהמה מכך שאנשים אחרים תופשים אותי כמזרחי".

אז מה קרה שהחלטת לפתוח את הכל עכשיו?

"זה תהליך שאדם עובר עם עצמו. באוניברסיטה לא היו אתי סטודנטים מזרחים כמעט, אבל אז לא נתתי לעצמי דין וחשבון על זה. שנים ארוכות אתה מכחיש. אחר כך, כשאתה מעז להכיר בזה, אתה שואל את עצמך מה זה יעזור. הרי גם מזרחים לא רוצים לדבר על זה, בין השאר כי הם לא מאמינים שמשהו ישתנה. אבל בשלב כלשהו אתה מרגיש מספיק חזק ויציב בקריירה שלך כדי להיות מוגן ולדבר על זה, ולא אכפת לך מה יגידו".

"גזענות שקופה"

המספרים מאחורי הפערים הכלכליים־חברתיים בין מזרחים לאשכנזים ידועים זה שנים. לפי דו"ח מרכז אדוה מ–2012, אמנם חלה עלייה בשכר הממוצע של בני עדות המזרח מאז שנות ה–90, אבל 54.7% מהמשפחות שבהן ראש המשפחה הוא אשכנזי משתייכות למקבלי השכר הגבוה בישראל ‏(125% מעל השכר החציוני‏), לעומת 45.3% מהמשפחות המזרחיות. הדו"ח מגלה גם כי שיעור המזרחים בשוק העבודה הניהולי־אקדמי מגיע ל–29% בלבד, לעומת 54% לאשכנזים.

השיפור בנתונים הכלכליים, והתחושה הכללית שבישראל של 2013 קיימת מוביליות חברתית גבוהה שבה כל מזרחי מבני הדור השני והשלישי יכול להיטמע ולהגיע עמדות מפתח, יוצרת מסך עשן סביב הקיפוח העדתי האמיתי. יותר ויותר מזרחים בחברה הישראלית שהצליחו להגיע למשרות רבות משוכנעים כי שנות האפליה כבר מאחורינו, שלכל אחד יש הזדמנות שווה אם רק יתאמץ מספיק ושאנחנו כבר לא שופטים אדם על פי צבע עורו. למעשה, חלקם גם סבורים כי העיסוק בנושא רק מזיק.

אם תשאלו את לוי, בישראל של ימינו עדיין קיימת "גזענות שקופה", בלתי מודעת, שיוצרת בישראל שבט לבן עליון לצד השבט המזרחי המקופח. הוא יוצר הבדלה ברורה בין מזרחים שגדלים בסביבה מעורבת עם אשכנזים, לבין מזרחים מהפריפריה שחיים בעולם מנותק מהתרבות האשכנזית השלטת.

"הגזענות השקופה" הזו מזדקקת לרגע אחד מצמרר בסדרה החדשה של לוי. "זה הרגע הכי עצוב בסדרה", הוא אומר. בסדרה יושב לוי עם קבוצת ילדים בגיל העשרה באחד מיישובי הפריפריה, והוא מתעניין בשאיפותיהם המקצועיות. שניים משלושת הילדים רוצים להיות כדורגלנים, והשלישי שוטר. "למה שלא תרצו להיות עורכי דין או רופאים?", שואל לוי בתמימות, והוא מקבל תשובה חד־משמעית: "אלה מקצועות של אשכנזים. זה נראה רחוק ממני". כשהוא מנסה להבין בכל זאת מה ההבדלים בין אשכנזים למזרחים, הוא מקבל תשובה פשוטה וישירה: "אשכנזים חכמים יותר, הם רוצים יותר ללמוד. המזרחים עושים יותר עבודות של פועלים. לצעירים האלה אין אף מודל לחיקוי".

הדיאלוג הזה הצליח לזעזע גם את לוי. "זה היה מדהים, הם אמרו את זה בלי טיפת מרירות או כעס. גם בשכונה שבה אני גדלתי, פשוט לא הכרנו אשכנזים, עד שהגעתי לבית ספר, שהיה מעורב. רק אז גיליתי שכל מה שחשבתי על העולם הוא אחרת".

תסתכל מסביב, רואים יותר ויותר דמויות מזרחיות בעמדות השפעה בכירות. לא חל שום שינוי?

"חל שינוי. יש יותר קולות, אבל אנחנו עדיין בטלים בשישים. גם כשאנשים כמונו רוצים לדבר על האפליה, תמיד זה בלתי אפשרי. אם אתה מצליחן אומרים לך 'אתה תדבר?', ואם אתה לוזר, אתה בוודאי לא יכול לדבר - כי אתה אידיוט ונכשלת. אף פעם אין לגיטימציה לדבר על הבעיות".

אתה מראיין בסדרה דמויות מזרחיות בולטות שהצליחו בכל זאת להגיע להישגים מרשימים בקריירה. יש קווי דמיון ביניכם?

"לא ייאמן כמה קווי דמיון. כולנו הסכמנו ללכת לבד בדרך לא סלולה שלא הלכו בה לפנינו, שלא הכרנו. חיינו תוך כדי ניכור במקומות שבהם היינו. כולנו השתכנזנו. המסלול שלהם דומה לשלי - התרחקות מהבית, קרע ואיבוד הזהות. אתה מתעורר יום אחד ואומר לעצמך 'מה הפסדתי?' אתה מבין שאתה לא היחיד בעולם שעבר את המסלול הקשה הזה. יש עוד אנשים שהיה להם קשה. כולנו גם התחתנו עם אשכנזים. התחתנתי פעמיים, ושתיהן היו אשכנזיות. הייתי רוצה להגיד שזה מה שהלב בחר, אבל יכול להיות שזה משהו יותר מזה - לקבל הכרה".

מה המחיר ששילמתם?

אמיל סלמן

"המחיר של זה הוא שאתה כבר לא מזרחי, אתה לומד את השפה ומשנה גם את המראה החיצוני. הטמענו קוד לבוש של אשכנזים. תראה איך עו"ד ציון אמיר נראה, כמו ג'נטלמן בריטי, ואני שנים עם משקפי עיגולדים. אתה אפילו מאמץ דעות פוליטיות. אני תמיד הייתי בשמאל, אבל אני לא יכול לפסול את העובדה שאולי חלק מזה נבע מתהליך ההשתכנזות שעברתי. למעט במוסיקה, שם מזרחי יכול להצליח - בכל התחומים האחרים מזרחי יכול להצליח רק אם הוא מוותר על הזהות שלו".

בדיעבד, היית משנה משהו בהתנהלות שלך?

"אחותי שואלת אותי בסדרה אם אני מתחרט. עניתי לה שפשוט לא יכולתי אחרת, לא היתה לי ברירה".

לא מתעניין באשמה

לוי יושב בחדרו הקטן במשרדי חברת ההפקה שלו בתל אביב, כשמולו שני מסכים שבהם הוא עורך בעצמו חלק מקטעי הווידאו בתוכניותיו. המשרד נראה כמו דירת רווקים מבולגנת, עם ציוד צילום זרוק בכל פינה. על הקיר מופיע הליין־אפ הצפוי לעונה הבאה של "פנים אמיתיות", וגם שם הוא עומד לעסוק לא מעט במיעוטים שונים ובקבוצות שוליים. בשונה מהמקובל בענף הטלוויזיה, לוי לא הציג תסריט ברור. הוא כתב לפני שנתיים מכתב לסמנכ"לית התוכן של ערוץ 10 דאז, קרני זיו, עם כמה סיפורים אישיים - איך שינו את שם אמו בעל כורחה לגניה במקום אג'ני ואיך הוא וחבריו מכיתה ד' הפגינו ברחובות נגד העברתם לבית ספר מיוחד למזרחים. סיפורים אלה לא נכנסו בסופו של דבר לסדרה, אבל האור הירוק התקבל - והפרויקט יצא לדרך.

מה המטרה שאתה רואה לנגד עיניך בסדרה כזו? אילו פתרונות אפשר לתת?

"אני נזהר מלתת פתרונות, אבל אני בטוח שאם יכירו בבעיה - זה כבר מחצית הדרך לפתרון. זה אמנם כל כך מושרש בחברה הישראלית, אבל אם יכירו שיש תת־ייצוג מחפיר למזרחים בכל תחומי החיים, זה הדבר היחיד שיביא לשינוי. הדבר היחיד שאני כן מעז לעשות בסדרה שלי הוא אפליה מתקנת. הגזענות מוטבעת בכולנו - ההבדל הוא מה אתה עושה אתה - אם אתה מנהל אתה דיאלוג או מנסה להילחם בה".

יש לך גם אני מאשים משלך?

"אני לא מתעניין בכך, האשמה מונעת הקשבה. אם אני אאשים מישהו מה זה יעזור לי? אני אאשים את דוד בן־גוריון בעוולות העבר? אני רק אומר שיש בעיה. בארה"ב של שנות ה–60 הגזענות היתה מכוונת - כאן הגזענות שקופה, היא לא משהו מכוון. בעיני, הגזענות היחידה היא ההשלמה שבשתיקה - העובדה שכולנו יודעים שזה קיים וכולם אומרים, 'אוקיי אז מה?'. ההשלמה מרתיחה אותי. בסדרה אני לא משתמש במלה גזענות, אלא במלה פערים. ההבדל הוא שבגזענות יש אלמנט של זדון, ואני לא רואה זדון".

קמה בישראל מפלגה לא קטנה, ש"ס, שחרתה על דגלה את המאבק לטובת המזרחים. היא מעלה בתפקידה?

אמיל סלמן

"לש"ס קרה דבר רע. היא התחילה כמפלגה שהנושא המזרחי־חברתי היה המרכזי ביותר. ככתב צעיר לפני 20 שנה אני זוכר שנסעתי עם אריה דרעי לסניפים של אל המעיין והתרגשתי לראות איך הם בנו מוסדות לילדים ברחוב ונתנו להם אוכל ובית. אבל ש"ס נהפכה לחרדית יותר מאשר חברתית, ובקושי שומעים את הקול המזרחי. דרעי טוען שהמשימה שלו היא לחזור לעניין החברתי, עכשיו רק צריך לראות אם הוא יעשה את זה".

יש כאלה שחריפים יותר כלפי ש"ס. אומרים שהם לקחו את הבעיות האמיתיות וניצלו אותן כדי ליצור הון פוליטי.

"זה באמת יוצא דופן? מה יאיר לפיד עשה עם המחאה החברתית? מפלגות תמיד לוקחות בעיות אמיתיות ומנצלות אותן כדי לעשות הון פוליטי - זה קיים וזה בסדר בעיני. אך השאלה היא אם אתה עושה משהו עם הבעיה שעל כנפיה נכנסת לכנסת. מה לפיד עשה עם המחאה? לקח מחאה חברתית והגיע על כנפיה לכנסת".

בממשלה הנוכחית, עם לפיד ונפתלי בנט, אתה חושב שיש סיכוי לשינוי?

"מאז ממשלת בגין הראשונה, לא היתה ממשלה כל כך אשכנזית. זו ממשלה שהיא מאוד לא רגישה לנושא המזרחי. השכבות החלשות נהיו כל כך חלשות, שאף אחד לא מדבר עליהן. כולם מדברים על מעמד הביניים. אני בעד מעמד הביניים ואני חושב שצריך לחזק אותו, אבל יש כאן שכבות חלשות שאין להן מה לאכול, שאין להן השכלה - רק ייאוש. מה איתן?"

"אני עושה 
אפליה מתקנת"

חלק ניכר מהסדרה מקדיש לוי לחבריו בערוצים המסחריים ובתקשורת בכלל, ומנסה להבין אם התקשורת היא זו שמייצרת מציאות ומונעת שינויים בחברה הישראלית. מבחינתו של לוי, התשובה היא חיובית, אך לדבריו, "אי אפשר להאשים אותה בהכל. היא רואה אותנו לפי המיתוסים".

לתוכניות הריאליטי, שבהן מככבות יותר מכל דמויות מזרחיות, לוי מתייחס באמביוולנטיות. "מעצם טיבו, הריאליטי עוסק בנושאים מדממים, בהם הנושא העדתי. אם מביאים בובליל לבית 'האח הגדול', עושים את זה כדי שהוא יעלה את הנושא העדתי. נכון שזה נעשה בצורה מכוערת והרסנית ורוצים שזה יביא לפיצוץ, אבל לפחות שם בריאליטי זה נוכח, בכל המקומות האחרים זה מושתק. גם ב'ארץ נהדרת' בפירוש מציגים את המזרחי כקל דעת. זה מנציח את הסטריאוטיפים גם לדור הבא, כי הטלוויזיה היא כלי התרבות כמעט היחיד לילדים המזרחים מהפריפריה".

אתה חושב שגם אתה חטאת בגזענות והפלת עובדים בחברה שלך בעבר?

"יכול להיות שלא במודע בחרתי עובד שזיהיתי לפי קורות החיים שלו שהוא אשכנזי. בתקשורת, על כל מזרחי אחד יש חמישה אשכנזים, אז היה טבעי יותר להעסיק אשכנזים. גם המזרחים לא פונים מראש לתקשורת, כי זה לא מקום של הצלחה כלכלית אלא של השפעה. יש פה בעיות משני הצדדים.
כיום, באופן מודע, אני עושה אפליה מתקנת".

תומר אפלבאום

"מזרחי צריך להיות גמיש, וזו תכונה טובה לטלוויזיה"

אמנון לוי הוא מכונת רייטינג משומנת של ערוץ 10. ב–2012 שתיים מתוך חמש התוכניות המובילות בערוץ היו שלו - "פנים אמיתיות" במקום החמישי, עם רייטינג של 14.2% ‏(בכלל האוכלוסייה‏), והסדרה "חרדים" הגיעה למקום הרביעי עם ממוצע של 16.5%.

אבל לפני שידור הסדרה "השד העדתי", לוי אומר כי הוא חושש מרייטינג נמוך. "אני חושש שאנשים ייבהלו מהנושא הזה ולא יצפו, אבל אם הם יתחילו לצפות הם כבר יישארו".

ללוי היתה תוכנית תחקירים בערוץ 10 בשם "שומר מסך", ולאחר מכן עבר להתמקד בתוכניות תעודה ‏("שנעשות באמצעות מתודות של תחקיר"‏) בתוכנית "פנים אמיתיות".

עם כניסתו לתפקיד של המנכ"ל החדש, רפי גינת, היו שחששו לגורלו של לוי בערוץ, שכן המשבצת שלו דומה למדי לזו של "כלבוטק", וגם מכיוון שבעבר גינת תקף את לוי בחריפות וכינה אותו "חקיין שניסה לעשות 'כלבוטק' אחד לאחד ונכשל". כיום לוי מספר כי היחסים עם גינת טובים, וגינת גם תמך מאוד בשידור הסדרה החדשה.

בראיון עמו לוי מהרהר בקול ומציג תיאוריה שגם את ההצלחה ברייטינג שלו אפשר לייחס למוצאו המזרחי. "כשמזרחי רוצה להצליח הוא צריך להיות גמיש יותר - לדעת לספוג דברים ולא להיות דוגמטי ונחרץ. אתה פתוח לכל מיני דברים ומוכן לטעום מהכל, וזו תכונה שעוזרת לאדם לעשות טלוויזיה", הוא אומר.

"מסלול החיים שלי, שמתחיל בשכונה שבה גדלתי וממשיך בעולם התקשורת, מאפשר לי להיות הרבה יותר גמיש ולקלוע לקשת רחבה של טעמים. אני מצליח ליצור דיאלוג עם אותם אנשים מהשכונה שלי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות