שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רותה קופפר
רותה קופפר

ניל פטריק האריס - בארני מהסיטקום “איך פגשתי את אמא” - הוא כישרון אדיר. מופע הפתיחה שכיכב בו השנה בתור מנחה טקס הטוני לפרסי התיאטרון האמריקאיים - נאמבר שכלל שירה מהירה ומלאת מלל, מופע קסמים וריקוד במיטב המסורת של ברודוויי - היה עוצר נשימה (אבל איכשהו לא את זו שלו). ההודעה משבוע שעבר שלפיה ישיר גם בתור מנחה טקס פרסי הטלוויזיה, האמי, בחודש הבא בלוס אנג’לס, התקבלה בשמחה. אבל אפילו כישרון אדיר כשלו – קומי, דרמטי, פיסי, מוסיקלי – לא יכול להציל את הסרט “דרדסים 2”, שבזכות הנוכחות שלו בו (וזיכרון קצר שהשכיח את הסרט הראשון מ-2011) ילדים והורים מסוימים רצו לראותו.

סרט האנימציה בתלת ממד בבימוי ראג’ה גוסנל, המשלב שחקנים בשר ודם עם הדמויות הכחולות מהסדרה המונפשת הבלגית של שנות ה-80, ממקם אותם הפעם בפאריס. בצד סיפור ההרפתקה שעוסק בחטיפתה של דרדסית (קייטי פרי בגרסת הדיבוב לאנגלית) ובכך שאף פעם לא ממש הרגישה שייכת, ישנו טיפול מגושם ביחסי אבות-בנים: הוא מתקיים דרך הדמויות של גרגמל (האנק עזריה) ויצורים המכונים “השתוטניקים”, שאותם ברא רק כדי להגדיל ולפאר את עצמו (דרך תמצית הכוח הקסום של הדרדסים); דרך הקשר בין דמותו של פטריק (ניל פטריק האריס) לאביו החורג ויקטור (ברנדון גליסון) וגם דרך היחסים בין דרדסבא (ג’ונתן וינטרס, בתפקידו האחרון) לילדיו הכחולים.

מתוך "דרדסית 2". גיס חמישי

זהו שיעור טרחני וסנטימנטלי המנסה לומר משהו על מהות ההורות, בין שהיא הורות ביולוגית או מאמצת, אך נבלע בבליל האירועים הצעקניים והמסרים הבוטים של הסרט. בתוך כל הניסיון לתקינות פוליטית דידקטית עובר גם מסר מיושן מאוד, שאולי היה מקובל בסוף שנות ה-50, כאשר נבראו היצורים בציורי קומיקס, אך נראה מוזר למציאות של היום.

בעולם הדרדסים, קצת כמו אצל “שלגיה ושבעת הגמדים”, לכל דרדס יש תכונה: אחד רגזן, אחד חכם, אחד זקן, ובמקרה זה אחד - יותר נכון, אחת - היא בת. לכל אחד יש האפיון שלו – משקפיים וספר לחכם, זקן לבן לזקן, הבעה מטופשת לטיפשון, ובמקרה של דרדסית, שיער בלונדיני, שמלה ונעלי עקב. להיות אשה זו תכונה.

לפי הסרט הזה הדרדסית גם מעולם לא היתה ממש שייכת לחבורה כי היא סוג של גיס חמישי, מישהי שגרגמל דאג להכניסה לשורות הכחולים. בהיותה אשה (ספק בוגדנית) היא גם זקוקה להצלה, ולכן כשהיא נחטפת בסרט הזה על ידי גרגמל (שדמותו המצוירת חמודה וזאת של השחקן מטרידה ממש), נשלחים נציגי הצבא של הגמדים האלה לעיר האורות כדי להצילה. בסוף – ספוילר – היא מגלה כי יש לה דם כחול משל עצמה, אבל זה לא משנה את נקודת המוצא של הסרט.

כל אלה עולים במחשבה כשמשתעממים מסיפור ההרפתקה, שמותיר יותר מדי זמן לחשוב על דברים כאלו.

“דרדסים 2”. בימוי: ראג’ה גוסנל. ארה”ב 2013, 90 דקות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ