בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המחאה שמשגעת את המערכות הישנות

הציבור כבר לא מוכן לקבל הכרעות שלטוניות מבלי שיעמדו לדיון ציבורי

94תגובות

1. פרנקל, ליידרמן, והנגיד הבא

ביום העיון האקדמי שהתקיים בירושלים בחודש שעבר לרגל פרישתו של סטנלי פישר, התייחסו חלק מהדוברים למהות המעט מוזרה של נגיד בנק מרכזי. הנה, דווקא במדינות דמוקרטיות, יש אדם המחזיק בכוח עצום - אדם שלא נבחר על ידי הציבור, שאינו מדווח לו על מעשיו ושאינו עומד למבחן על ביצועיו.

במדינות רבות בנו את התפקיד ואת כללי המשחק בדיוק לשם כך - כדי לחסן ולבודד את נגיד הבנק המרכזי מפני השפעה של פוליטיקאים. הרעיון היה לבנות תפקיד של כלכלן עצמאי שיוכל לפעול על פי שיקולים מקצועיים בלבד, ושלא יהיה נתון ללחצים קצרי־הטווח מצד פוליטיקאים. התוצאה היא אדם שאינו חייב דין וחשבון לאיש, ושאינו כפוף לאותה מערכת בלמים ואיזונים המקובלת בכל מנגנון של קבלת החלטות לאומיות.

פישר עצמו היה מוטרד מכך, ולכן עמד על כך שבמבנה של הוועדה מוניטרית, כפי שנקבע בחוק בנק ישראל החדש, הנגיד אמנם זוכה לקול כפול, אבל הוא כבר לא קובע את הריבית על דעת עצמו בלבד. פישר גם לא האמין שלהגדרת התפקיד של הנגיד כיועץ הכלכלי של הממשלה תהיה משמעות כלשהי, שכן מהמלצות מותר גם להתעלם, והוא העריך שחלק זה בהגדרות התפקיד יתרוקן עם הזמן.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

עיתוני העולם: "פרישת ליידרמן - מבוכה לנתניהו ולטירון הפוליטי לפיד"

בלי תמונות מלחמה: אסד פתח חשבון אינסטגרם

אמיל סלמן

מה שפישר לא הכניס לחוק הוא מנגנון לבחירת הנגיד - וזו כנראה היתה טעות. הבחירה נשארה בגדר זכות מיוחדת ובלעדית של ראש הממשלה. על פי המסורת, ראש הממשלה אמנם אמור לתאם את המינוי עם שר האוצר, אבל מאחר שאין מנגנון בחירה מוצק, ראש הממשלה יכול לבחור במי שהוא רוצה. כך קרה שנתניהו התעלם מבחירתו של יאיר לפיד ‏(שצידד בקרנית פלוג‏), שאת הכרעותיו הכלכליות הוא עדיין לא מכבד, והוא שלף קודם את יעקב פרנקל ולאחר מכן את ליאו ליידרמן.

כבקרה יחידה, נתניהו שלח את יוג'ין קנדל, ראש המועצה הכלכלית, לבדוק את ליידרמן. קנדל שאל את ליידרמן אם יש בעיות בעברו, ליידרמן השיב שלא - והמינוי הוכרז. פחות מ-48 שעות לאחר מכן התברר שלליידרמן יש יותר משלד אחד בארון, שיש יותר מאדם אחד שרוצה לזעוק שהוא לא מתאים לתפקיד - וליידרמן החליט לפרוש.

מה שנתניהו, פישר, פרנקל, ליידרמן וכנראה שבכירים רבים במערכת הפוליטית־כלכלית לא הבינו ולא הפנימו, הוא שבשנתיים האחרונות משהו יסודי השתנה בציבוריות הישראלית ובתודעה הכלכלית־לאומית. לאחר המשבר של 2008, ובעיקר לאחר המחאה של קיץ 2011 ומאות המחאות הקטנות יותר שבאו בעקבותיה, הציבור כבר אינו מוכן לקבל הכרעות של השלטון מבלי שאלה יעברו תהליך שקוף ופתוח של בדיקה ויעמדו לדיון ציבורי.

בישראל של 2013, כך מתברר, הציבור פשוט אינו מוכן להישאר מחוץ למעגל קבלת ההחלטות. הוא מביע את דעותיו ואת עמדותיו בכל דרך אפשרית: מחאה ברחובות וברשתות החברתיות, פניות לערכאות משפטיות, דרישה מהתקשורת לחשוף את כל מה שהיא יודעת - וגם מכתבים ותלונות בנוגע למינויים של בכירים. כך בדיון על יצוא הגז, כך בשיח הציבורי על התקציב, וכך בתהליך של מינוי נגיד לבנק ישראל: לציבור יש מה להגיד, הוא דורש שקיפות, והוא רוצה שישכנעו אותו שההחלטות המתקבלות מיטיבות עמו, ולא רק עם קבוצות אינטרסים צרות המתפרנסות על חשבונו.

אין ספק: התודעה החדשה והדרישה של הציבור לקחת חלק בקביעת עתידו לא רק פעם בארבע שנים ביום הבחירות הכלליות, כי אם לכל אורך השנה ובכל החלטה חשובה, יוצרות מצב כאוטי, קשה, וכמעט בלתי אפשרי ל"ניהול". זהו טבען של מהפכות: הן מביאות עמן תקופה של בלבול, בלגן, אי־ודאות, ולעתים אף פוגעות באופן זמני ביכולת של השלטון לשלוט.

מוטי מילרוד

אז מה עושים? איך בוחרים נגיד לבנק המרכזי, או כל בעל תפקיד חשוב אחר, כשברור שכל מועמד שייבחר יידרש לעבור בדיקה וביקורת על ידי הציבור? התשובה היא שמפנימים שזהו עולם חדש, מפסיקים לדחות לרגע האחרון ולאלתר החלטות, ויוצרים מנגנון בדיקה שקוף שהציבור שותף לו. לחוק בנק ישראל אפשר להוסיף נספח הקובע כי יש לכנס ועדת מינוי חצי שנה לפני תום הקדנציה של הנגיד היוצא, ששמות המועמדים יתפרסמו שלושה חודשים לפני ההכרעה, שהמועמדים יעברו בדיקה יסודית מבעוד מועד ‏(ולא לאחר הודעת המינוי שלהם‏), ושהמועמד הסופי יעבור שימוע ציבורי.

נשמע מוגזם? מסורבל? ביורוקרטי? פוגע ב"משילות"? לא, זהו תהליך מסודר וממוסד יותר, והוא עדיף עשרת מונים על שליפות מהמותן של ראש ממשלה שרוצה שלראש בנק ישראל יתמנה אדם בדמותו ובצלמו, כזה ש"חייב לו" את התפקיד. זו הרי אנומליה זועקת לשמים: יו"ר ומנכ"ל של בנקים מסחריים נדרשים לעבור הליך של בדיקה אישית ומקצועית, לרבות פוטנציאל לניגוד אינטרסים - ואילו הנגיד של הבנק המרכזי, האחראי על כל הבנקים ורשאי להדיח כל מנהל, פטור מבדיקה כזאת.

ראש הממשלה אולי יצטער על איבוד דרגת החופש הכרוכה בהליך כזה, אך האם שיטת הבחירה הנוכחית כשלעצמה אינה מנוגדת לרוחו של חוק בנק ישראל? האם בכלל הגיוני לחוקק חוק שלם שמטרתו להבטיח את העצמאות של הבנק המרכזי, ולבסוף לבחור את העומד בראשו על בסיס טעמו וגחמותיו של ראש הממשלה התורן? ברגע שהציבור הישראלי, באמצעות הכנסת והממשלה שהוא בחר, החליט שהבנק המרכזי צריך להיות גוף עצמאי שאינו נתון למרותם של הפוליטיקאים, אזי ראוי שגם הנגיד ייבחר באופן עצמאי על ידי ועדה עצמאית.

2. הפתרון לתעלומת ההדחה של דנקנר

התחקיר שפירסמו ב"הארץ" לפני כעשרה ימים גידי וייץ ויורם גביזון על בנק הפועלים, המתאר כיצד קבוצת אנשים השתלטה על הבנק וחילקה כספים לעצמה ולמקורבים, מספק תשובה סופית ומוחלטת לאחת השאלות הכלכליות הגדולות של השנים האחרונות: מדוע הודח יו"ר בנק הפועלים, דני דנקנר, בידי הנגיד לשעבר, סטנלי פישר.

הטענה המרכזית של המתנגדים להדחה - שרי אריסון, בני משפחת דנקנר וכלי התקשורת המקורבים אליהם - היתה זו: מדוע לא פורסמו הסיבות להדחה? איפה האקדח המעשן? מדוע בנק ישראל לא פונה לבית המשפט? התשובה, על פי דו"ח של אגף הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל בעצמו, נחשפה בתחקיר: דני דנקנר סידר לעצמו ולמקורביו הלוואות וכספים, שלולא היה יו"ר הפועלים לעולם לא היו מגיעים לידיו ולידיהם - וכל זאת בניגוד לנהלים, ללא בקרה ותוך שיתוף פעולה עם בכירים אחרים, שחלקם עדיין מכהנים בבנק.

כיום אנחנו יודעים שסטנלי פישר לא היה נגיד נחרץ בכל הקשור לפיקוח ולרפורמות במערכת הבנקאות, והיה לו עניין מועט בזעזועים במערכת, מבניים או אישים. במקרה של בנק הפועלים פשוט לא היתה לו ברירה: המעשים של דנקנר היו כה בוטים, שהוא עצמו היה בסכנה אילו התגלה לציבור שהוא ידע על המתרחש בהפועלים ולא נקט פעולה.

האם הנגיד הבא, שלא בהכרח יהיה בלתי תלוי במועדון ההון ובעל מעמד ציבורי כשל פישר, יידע לפעול כמוהו במקרים כאלה בעתיד? מכיוון שקשה לדרוש מפקידי בנק לסרב לבקשות אישיות של הממונים עליהם, ייתכן שגם בתחום הזה ראוי לקבוע נהלים ברורים יותר מהקיימים. ניתן למשל לקבוע שיו"ר, מנכ"ל או חבר הנהלה בבנק אינו יכול לקבל אשראי מהבנק שבו הוא מכהן. אם אדם כזה רוצה אשראי, שילך לבנק אחר. אין זה פתרון מושלם, מכיוון שבנקים וטייקונים יודעים להצליב טובות הנאה ‏(אתה תיקח אשראי אצלי ואני אקח אצלך. אתה תיקח את הבן שלי לעבודה, ואני את הבת שלך‏), אבל לפחות הוא יקשה עליהם את מלאכת הקידום העצמי בכספם של ציבור בעלי המניות והמפקידים.

3. הדו"ח של אייל גבאי על אי.די.בי

גורם כלכלי בכיר מאוד אמר לנו השבוע שהדי המחאה החברתית לא רק חדרו לכל התהליכים הכלכליים במדינה, אלא שהם כבר מכתיבים אותם ואת הציפיות מהם. לטענתו, המחאה החברתית הכתיבה את התקציב בכך שקבעה "תקרה" לדרגות החופש של הממשלה, שפשוט כבר לא יכולה לעשות בסעיפים החברתיים ככל העולה על רוחה. אם פעם ועדת הכספים היתה זו שמאשרת שינוי תקציב, כיום הממשלה צריכה לקבל את ה"אישור" של הציבור ושל ארגוני המחאה החברתית.

אבל מה שעוד יותר מעניין הוא ההשפעה של המחאה החברתית על תהליכים עסקיים, כמו הדו"ח שהגיש אייל גבאי, המומחה שמינה השופט איתן אורנשטיין בתיק חדלות הפירעון של אי.די.בי - דו"ח הממליץ על העברת השליטה בחברה לידי ציבור מחזיקי איגרות החוב.

"הציפיות של הציבור מדו"ח כזה השתנו", אומר הבכיר, ולכן הרוח של הדו"ח משקללת גם את הצדק החברתי־קפיטלסטי הנדרש בשוק ההון: בעל חברה שכשל והביא אותה לחדלות פירעון, ואינו מביא מהבית את "מחיר השוק" כדי לקנות אותה בחזרה מנושיה, צריך לפנות את מקומו ולהעביר את השליטה לבעלי החוב. זהו כלל שנשמע בסיסי, אבל בישראל החלו ליישם אותו רק בעקבות הלחץ של המחאה החברתית.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו