שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כשהדוסים נעלמים, וצפים במקומם אנשים

במבט ראשון "שטיסל" נראית כמו עוד סדרה דוסית, אך יוצריה הכניסו אותנו עמוק לעולם החרדי כך שאנחנו שוכחים שזהו "העולם החרדי"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מורן שריר

בפרק השלישי של "שטיסל", יוצא שולם (דב'לה גליקמן) מחדר בית החולים שבו גוססת אשתו, כדי לקנות לה מקופלת. המכונה במסדרון עושה בעיות ושולם, המתוסכל מהתקלה ומהחיים, דופק על המכונה ומטלטל אותה. אשה עוברת שם ורואה אותו, היא לא אומרת כלום. אפשר לנחש מה עובר לה בראש: "הדוס המשוגע הזה דופק על המכונה". לא "האיש הזה בהתמוטטות"; לא "אשתו של המסכן גוססת"; גם לא "למה לדבל'ה גליקמן יש זקן?". "הדוס המשוגע הזה דופק על המכונה".

האמת, מאיפה אני יודע מה עובר לה בראש? זה פשוט מה שאני ורובנו, החילוניים, היינו חושבים אם היינו עוברים שם במסדרון בית החולים ורואים איש עם זקן, מעיל וכובע משתולל ככה. אבל מי שעוקב אחרי הסדרה לא רואה את שולם בתור "הדוס" כי "שטיסל" היא לא "סדרה על דוסים".

שטיסל היא משפחה חרדית. שולם הוא האב האלמן; עקיבא (מיכאל אלוני) הוא רווק קצת תמהוני שמאוהב באלישבע (איילת זורר); גיטי (נטע ריסקין) היא אחותו של עקיבא שנאלצת לפרנס את חמשת הילדים שלה אחרי שבעלה נסע לארגנטינה; סבתא מלכה (חנה ריבר) היא אמא של שולם שהתמכרה לאופרות סבון מאז שנכנסה לבית אבות והתחילה לצפות בטלוויזיה.

במבט ראשון "שטיסל" נראית כמו עוד אחת מסדרות הדוסים שנועדה לתחזק את תעשיית הזקנים המודבקים בישראל. יש שם הרבה אקזוטיקה יידישאית: קוגל, "שייגעץ", ברכות מזון, ציציות וגמ"חים. ה"דוסיוּת" מן הסתם לא מתבטאת רק בעניינים סגנוניים של לבוש ושפה – מוסד השידוכים, לדוגמה, הוא מרכיב קריטי בעלילה. אבל ככל שממשיכים לצפות בסדרה, נעלמים ה"דוסים" וצפים למעלה האנשים. הזרוּת של הקוגל והזקן נשכחת ומתוך המדים בשחור וסדרת הפולחנים האחידה, יוצאות ומתבלטות הדמויות.

התסריטאים אורי אלון ויהונתן אינדורסקי כתבו סדרה שלא משתייכת לז'אנר הספארי שמזמין את הצופים לעמוד מהצד ולצפות במנהגים מגוחכים של תרבות זרה. בעיקר באמצעות עיצוב הדמויות, הם הכניסו אותנו עמוק לעולם החרדי כך שאנחנו שוכחים שזהו "העולם החרדי". בין כל הדמויות (כולן כתובות ומשוחקות ברמה גבוהה), בולט שולם הנוגה והמפוכח שמנסה להמשיך לנתב את חייו במסלול שנע בין מסורת להיגיון בריא (למען האמת, בפרק ששודר אתמול ניסו באופן קצת וולגרי להציג אותו כאדם נאור כשלימד את התלמידים שלו על מערכת השמש). ובכל זאת, השילוב בין הכתיבה למשחק הפנטסטי של גליקמן יוצר דמות נהדרת.

ההנאה מ"שטיסל" מופקת דווקא מהאוניברסליות של הנושאים שבה (אהבה, משפחה, פרנסה). ההישג של הסדרה הוא בכך שהוא הופך אותנו מעוברי אורח במסדרון בית החולים, לבני בית בחיידר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ