המתקפה הכימית בסוריה: המערב מבין שצריך לפעול, אך לא יודע כיצד ונגד מי - המזרח התיכון - הארץ

המתקפה הכימית בסוריה: המערב מבין שצריך לפעול, אך לא יודע כיצד ונגד מי

היריבות בין פלגי האופוזיציה הולכת ומעמיקה, ומרחיקה את התערבות המערב במשבר. כל עוד יש ספק בעניין האחריות למתקפה, ידי ארה"ב ואירופה קשורות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צבי בראל

הטרגדיה האיומה שבה נהרגו מאות אזרחים, רובם ילדים ונשים קלעה את מדינות המערב לדילמה בלתי אפשרית. אף מדינה אינה רוצה בעת הזאת לפתוח במערכה צבאית, אווירית או קרקעית נגד סוריה, אבל כל אחת מן המדינות מבינה שצריך לעשות משהו מבלי לדעת או להציע מה לעשות. שר החוץ הצרפתי מתח אמנם את החבל הצבאי עד קצהו כשהצהיר שצריך לפגוע באסד אבל גם לצרפת ברור שללא הסכמה ותיאום אמריקני ההצעה תישאר כאות מתה, במיוחד לאור מכתבו של ראש המטות המשולבים של ארצות הברית, הגנרל מרטין דמפסי, לפיו "ארה"ב תוכל אמנם להשמיד את חיל האוויר הסורי אבל התקפה כזאת תסלים ותחייב יותר מעורבות אמריקני במשבר. המצב בסוריה היום איננו מציע בחירה בין שני צדדים אלא בחירה של צד אחד מבין רבים".

מוקד הבעיה, אם כן, איננו איך להציל אזרחים סוריים, או מה אופיה המועדף של הפעולה הצבאית, אלא מה ישרת את האינטרסים של המערב בכלל ושל ארה"ב בפרט אחרי שמשטר אסד יתמוטט. ומה עם "הקו האדום" שאותו שרטט הנשיא אובמה? נראה שהקו הזה כבר לא קיים גם אחרי המתקפה הכימית שלשום. במקומו הולך ומצטייר קו הנסיגה מן הקו האדום.

באופן פרדוקסאלי, הן המשטר הסורי והן גורמים באופוזיציה הסורית מספקים למערב תירוץ נוח להימנע מפעולה צבאית. על אף שסוריה הסכימה לביקורה של משלחת פקחי האו"ם הם עדיין אינם יכולים לבדוק את כל האתרים החשודים בפגיעת נשק כימי. סוריה אמנם מעצימה בכך את החשד נגדה אבל מונעת מן האו"ם להשיג את ההוכחות שנדרשות לו כדי לפחות לנסות להשיג הסכמה בינלאומית על פעולת עונשין ומניעה.

גופות בפרברי דמשק, אתמולצילום: אי–פי

במקביל, אתר אופוזיציה סורי, שבעבר הוכיח את מהימנותו כאשר דיווח על התקפות צה"ל בסוריה, טוען כי ההתקפה הכימית האחרונה לא בוצעה בידי הממשל. בכתבת פרשנות ארוכה תוהה אתר "אל-חקיקה" כיצד יכול להיות שכל הילדים שנפגעו נאספו במקום מרוכז אחד כאשר אין עכשיו לימודים והאיזורים שנפגעו הם איזורי לחימה שבהם התושבים מתפזרים למקומות מקלט. יתר על כן, למרות שצבא סוריה הפציץ וירה באזורים הללו לא נראים על גופות הנפגעים סימני ירי. בדיקה של תנועות הרוחות ביום ההפצצה מלמדת גם שמשבי הרוח נעו במהירות 20-25 קמ"ש ו"ידוע שבמהירות כזאת מסוכן להפעיל נשק כימי שכן הגזים עלולים לפגוע באזורים נוספים ואף ביחידות צבא".

האתר גם תמה על כך שצוותי הסיוע לא לבשו בגדי מגן מפני חומרים כימיים למרות שידוע שגז סארין נשאר על הבגדים למשך כמה שעות. למי, אם לא למשטר, יש את היכולת והמוטיבציה לבצע התקפה כימית כזאת? האתר, שנשען על מקורות מהימנים, טוען כי קבוצות לוחמים טורקמנים שפועלים במחוז לאדקיה, ומהווים חלק מן הצבא החופשי, קיבלו חומרי לחימה כימיים במטרה לחולל פרובוקציה בין לאומית "על פי דרישה".

הדברים הללו נשמעים אמנם כנסיון לנקות את המשטר מאשמה או להטיל על קבוצה מתוך צבא סוריה החופשי את האשמה, אבל נוכח העובדה שהאתר עצמו פרסם כבר ב-14 באוגוסט כתבה על הברחת חומרים כימיים לצבא החופשי משטח טורקיה ועל הכוונה לבצע פיגוע כימי, לא מיותר לבחון ולחקור גם את האפשרות הזאת, במיוחד כאשר צידוק המתקפה הכימית על ידי המשטר מעלה ספקות גם בארה"ב. ללא הוכחה חותכת לכך שהמשטר הוא שביצע את ההתקפה, לא יוכלו מדינות המערב לשכנע את רוסיה ואת סין להסכים לפגיעה במשטר במסגרת הסכמה שתושג באו"ם.

ברור לחלוטין שאם יתברר שהשימוש בנשק כימי נעשה בידי גורמים בצבא הסורי החופשי יקיץ הקץ על הצבא הזה ועל האופוזיציה הסורית בכלל. אולם עצם הטלת הספק בזהות התוקפים דווקא על ידי אתר אופוזיציוני, מצביע גם על המחלוקות העזות שקיימות בין פלגי האופוזיציה, ואין הדבר אמור רק בקרע שבין החטיבות האסלאמיסטיות כמו "ג'בהת אל־נוסרה" שמסונפת לחיזבאללה לבין הזרמים החילוניים, או בין האופוזיציה הכורדית לזו הערבית. יריבות קיימת גם בין המחתרת הטורקמנית לבין יחידות הצבא החופשי בעיקר באזור לאדקיה שבצפון סוריה שבו התנהלו קרבות קשים בימים האחרונים ושבהם נהרגו מאות בני אדם. העוינות בין שתי העדות, הערבית והטורקמנית, גרמה לכך שאפילו מחנות הפליטים שהוקמו עבור אזרחים סורים בעיירה יאילדאי שבחבל הטאי, מפרידים באופן מוחלט בין פליטים טורקמנים לערבים. על פי דיווח באתר אופוזיציה, התחוללו קרבות בעיירה אל־ראקה בין ארגון "נכדי הנביא" לבין ארגון "מדינת עיראק וסוריה האסלאמית" שמסונף לאל־קאעידה. אלה שני ארגונים רדיקאליים שמתחרים על השליטה בעיירה ומנהלים את עיקר קרבותיהם האחד נגד השני ולאו דווקא נגד המשטר.

היריבות הכיתתית והאישית בין ראשי הצבא הסורי החופשי לבין האופוזיציה האזרחית שהעבירה את מרכזה ממצרים לטורקיה, היא עוד מכשול גבוה בפני איחוד השורות ויצירת הנהגה מוסכמת. אתמול הודיע לואיי אל־מיקדאד, דובר הצבא הסורי החופשי ונציגו בקואליציה הלאומית – גוף האופוזיציה הגדול והמוכר על ידי הקהילה הבינלאומית – על התפטרותו מן הקואליציה. הוא נימק זאת בכך שהתברר לו שהקואליציה אינה מרוצה מתיפקודו וכי בכוונתו להמשיך ולפעול במסגרת הצבא החופשי. על אל־מיקדאד פרסמו יריביו באופוזיציה כי הוא מנהל חיי תענוגות בטורקיה, מתרועע עם נשים ומבזבז את כספי התרומות שהגיעו לצבא החופשי מסעודיה. פרסומים אלה אינם יוצאי דופן וכמותם אפשר למצוא באתרי אופוזיציה שמתחרים לעתים בפרסום עוולותיהם של נציגי תנועות יריבות. בה בעת הודיע גם מוחמד אל־שעאר, נציג אזור חראסתא בקואליציה על פרישתו בשל "אזלת ידה של הקואליציה שלא הצליחה להגשים ולו ברמה הנמוכה ביותר את תקוות העם הסורי". פרישתם של שני נציגי הצבא הסורי החופשי מגוף האפוזיציה המרכזי מעידה עד כמה רחוק הסיכוי כרגע להשיג הסכמה פנימית בין גופי האופוזיציה, ומאוששת את דבריו של הגנרל דמפסי על הצורך לבחור בצד אחד מתוך כמה.

כשזאת האופציה היחידה שעומדת כרגע בפני מדינות המערב, ההחלטה היא לא להחליט ולהמתין עד שיתברר מי מנצח גם אם המערכה תארך עוד שנים. עמדה זאת משחקת היטב לידיהם של ארגונים רדיקאליים ושל הצבא הסורי החופשי אשר הולכים ומקבעים לעצמם אזורי שליטה אוטונומיים שילכו ויקשו על כל פתרון פוליטי כאשר יגיע זמנו. אזורי שליטה מקומיים אלה אינם סטטיים, הם מחוללים קרבות פנימיים שאין ביניהם לבין הפלת המשטר דבר, והם כבר מיוצאים אל מחוץ לסוריה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ