בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מד מן? אלה החיים שלנו"

מדוע עזבו 10 מתוך 16 השותפים בפירמת הייעוץ גיזה-זינגר-אבן?

מאבקי שליטה, לכלוכים אישיים, התנהלות פזרנית, משבר מנהיגות וכסף גדול שהסתובב בשוק ההון. בפירמת הייעוץ הכלכלי גיזה־זינגר־אבן חיו כמו בימים היפים של וול סטריט, עד לפיצוץ הגדול שהתרחש לפני שבועיים

44תגובות

י ובל זילברשטיין וקבוצת השותפים בהובלתו לא האמינו שזה קורה להם. ערב קודם לכן, בישיבת הדירקטוריון של פירמת הייעוץ הכלכלי גיזה־זינגר־אבן, הדברים נראו פשוטים וברורים. על סדר היום עמדה הקפאת ההוצאות הגבוהות והמינויים בפירמה. פרוטוקול הישיבה היה נוקב, והאמירות שנאמרו בו נגד יריב פילוסוף, מנכ"ל החברה בחמש השנים האחרונות, היו קשות מאין כמוהן.

הסוגיה החשובה ביותר בישיבה היתה סעיף ההוצאות האישיות של הפירמה, וליתר דיוק ההוצאות האישיות של מחלקת המימון, שהסתכמו בכ–2 מיליון שקל ב–2012 ובכמיליון שקל בחצי הראשון של 2013. ההוצאות כללו בילויים, שתייה ולינה בבתי מלון, בעיקר לצורך שיווק פעילות הפירמה ללקוחותיה. לחלק מהשותפים צרמו במיוחד הוצאות סביב שיווק הפירמה בחו"ל, שטיבן לא היה ברור להם. ההוצאות הוצגו באופן גלובלי, והדיווחים הכספיים לא היו מפורטים. שמועות אודות חשבון הוצאות של 50 אלף שקל על בילוי במקומות דוגמת בר הקלרה התל־אביבי הסעירו את העובדים. ריח של נהנתנות מופקרת וחסרת פרופורציות, המוכרת מסרטים המתארים את חייהם של סוחרים בוול סטריט, עלה באפם.

כתבות נוספות באתר TheMarker

מה השווי הכלכלי של קביעות בשוק העבודה הישראלי?

"חיים פעם אחת, קיבינימט. אנשים פה הולכים לעבודה וסובלים"

חלק מהשותפים בחברה טענו כי פילוסוף קיבל מהפירמה מיליון שקל כדי לממן את חתונתו, שנערכה במאי. בירור העלה שהפירמה לא הוציאה כסף עבור החתונה, אך פילוסוף אכן ביקש הלוואה לצורך האירוע כמה חודשים קודם לכן. השאלה אם היו אי־סדרים סביב ההלוואה הזו עדיין מתבררת בחברה.

פילוסוף בחר לא להתייצב לישיבת הדירקטוריון הזו, והיא נערכה בנוכחות השותפים הבכירים האחרים - יובל זילברשטיין, יחיאל אבן ואלי גולדברג - ובנוכחות מבקרת הממשל התאגידי בחברה, עליזה שלום. בעקבות הדברים החריפים שנאמרו בה הוחלט לנקוט צעדים הנוגעים להקפאת ההוצאות, למינויי כוח האדם ולשימוש בכרטיסי האשראי של הפירמה, צעדים שמשמעותם המעשית היתה הפיכה נגד פילוסוף.

כך שלמחרת בבוקר, כשהתכנסה ישיבת השותפים הכללית של הפירמה - הרכב מורחב של עשרה אנשים - חשבו זילברשטיין ועמיתיו להתקוממות שהם עומדים להשתתף במפגש טכני בעיקרו, המשך לישיבה הסוערת של אתמול. אבל הם הופתעו: התברר שמוקדם יותר באותו בוקר נפגש פילוסוף עם שני המייסדים הוותיקים של הפירמה, אבן וגולדברג, והציג בפניהם את הצד שלו. ההסברים של פילוסוף הספיקו כדי להפוך את הקערה על פיה, ובתגובה ביטלו השניים את מרבית הסנקציות נגדו, שעליהן סוכם ערב קודם לכן. כינויים כמו "בוגד" ו"גנב" נזרקו לאוויר, ושלושה שותפים - זילברשטיין, איציק זפט ואייל שבח - הודיעו כי הם עוזבים את הפירמה. שני שותפים נוספים, יואל סקירה וחנוך פפושדו, הודיעו שהם עוזבים - אבל השהו את החלטתם.

הזעזוע הזה היה שיאה של תקופה קשה בפירמה, שבה עזבו תוך כמה חודשים עשרה מ–16 השותפים. "מעולם לא ראיתי שותפות שמתלכלכת כל כך", אומר מקור המכיר את הפירמה. "בסכסוך הזה יש הכל - מאבקי שליטה ועימות על הוצאות. אף אחד לא נקי, ויש הרבה לכלוך אישי".

"פילוסוף חי לפי הקוד האישי שלו"

גיזה־זינגר־אבן היא מוסד משמעותי בשוק ההון המקומי, וקשה למצוא עסקות חשובות בשנים האחרונות שהיא לא היתה מעורבת בהן. שרי אריסון, שאול אלוביץ', נוחי דנקנר, יוסי מימן, מוטי זיסר, לן בלווטניק, דוד עזריאלי, שעיה בוימלגרין ורבים אחרים היו לקוחות של החברה בדרך זו או אחרת. לכן צפוי המפץ שהתרחש בפירמה להדהד בשוק בתקופה הקרובה. מרבית הפורשים עסוקים בימים אלה בצעדיהם הבאים בשוק ההון, ולא מן הנמנע שנצפה בהם בקרוב פותחים פעילות פיננסית עצמאית.

החברה, שהוקמה ב–2004, עוסקת כמעט בכל תחום הקשור לשוק ההון, מלבד ניהול כספים: הנפקות, הערכות שווי, ייעוץ כלכלי לסוגיו ובעיקר תפירת עסקות מימון גדולות. היא נוצרה ממיזוג בין חברת הייעוץ של יוסי זינגר ויחיאל אבן לחברת הייעוץ הכלכלי גיזה שבראשה עמד פילוסוף. בחמש השנים הראשונות לפעילותה היה זינגר הנפש החיה בחברה. מהתשתית שעליה הוקמה החברה - הערכות השווי - היא התפשטה לתחומים נוספים: בנקאות השקעות, ניתוח חוב, חיתום, שירותי ייעוץ פיננסי וייעוץ לחברות שמקבלות דירוג.

פילוסוף, רואה חשבון בעל תואר ראשון במינהל עסקים עם התמחות בחשבונאות מהמכללה למינהל, הוא אחת הדמויות הצבעוניות בענף. על אישיותו הייחודית עשוי להעיד הסיפור הבא: בסוף שנות 
ה–90 יצא פילוסוף לחופשות סקי ברומניה ובבולגריה, ונהג להיכנס למשרדי תיווך מקומיים כדי להרגיש את שוקי הנדל"ן המקומיים. הוא קלט את פערי המחירים בין שתי המדינות, והבין כי רומניה היא כר נרחב להשקעות. הוא גייס ממשפחתו 100 אלף דולר, ורכש 10 דירות ברומניה תוך שבועיים. בנוסף הוא השקיע בחברה שתחום עיסוקה היה שילוט פרסומי בתאי שירותים בברים.

בזמן שעבד ברומניה, הכיר פילוסוף בחורה מקומית, זמרת אופרה במקצועה, וניהל אתה רומן. הוא נשאר עמה בקשר גם כשחזר ארצה, וכשהיא חלתה במחלת כליות ב–2006, פילוסוף דאג שהיא תגיע לישראל ותטופל בבית החולים בילינסון. אביה ואחותה הוטסו לישראל כדי לבדוק את האפשרות שיתרמו לה כליה, אביה תרם לה - אך השתל לא נקלט. לבסוף היה זה פילוסוף שתרם לה כליה. הניתוח עבר בהצלחה והשניים התחתנו, רק כדי להתגרש כעבור כשנתיים.

"יריב חי חיים לא טריוויאליים, והעובדים בגיזה מכירים אותו כאדם שחי לפי הקוד האישי שלו", אומר מקור המכיר אותו. "הבעיה היא בשילוב בין הקוד הזה לעיסוק בפיננסים. זה יכול לספר הרבה על שוק ההון כולו ועל אנשים כמו מימן, זיסר ודנקנר".

לאחר שסיים את לימודיו החל פילוסוף לעבוד בפירמת רואי החשבון סומך חייקין כמנהל פרויקטים במחלקה הכלכלית, בימים שבהם עמדה בראש המשרד רקפת רוסק עמינח, כיום מנכ"לית בנק לאומי. בהמשך עבד בחברת דיסקונט השקעות, בימים שלפני השתלטותו של דנקנר על קבוצת אי.די.בי.

בתחילת שנות ה–2000 החל פילוסוף לעסוק במימון באופן עצמאי. באחד הימים הוא היה זקוק לעזרה בבניית עסקה מורכבת שהגיעה לשולחנו, ופנה למנהליו מימי דיסקונט השקעות - יורם טורבוביץ' ועמוס מלכיאל, שהציעו לו להיעזר ביוסי זינגר. זינגר הציע לו לעבוד על העסקה בשותפות, וזו היתה תחילתה של שותפות ארוכה: בסופו של דבר הקימו השניים חברה משותפת שעסקה במימון. פילוסוף הוכיח עצמו כאיש שיווק פיננסי ממדרגה ראשונה, אחד שיודע להביא את העסקות ולסגור אותן בעצמו - והחברה שהקים, גיזה־זינגר־אבן מימון, חברה בת בשותפות שלו ושל גיזה־זינגר־אבן, עשתה חיל.

ב–2006 הרגיש פילוסוף שהוא בשל לצעד הבא וביקש לפרוש. הוא חלם להקים אימפריית נדל"ן עצמאית ברומניה, אבל זינגר שיכנע אותו להישאר בפירמה - צעד שהתגלה בהמשך כהחלטה נבונה לאור הקריסה הכלכלית במזרח אירופה. ב–2008 היה זה זינגר שזיעזע את הפירמה: הוא פרש ממנה לטובת תפקיד אצל אחד הלקוחות המרכזיים שלו, ומונה למנכ"ל בקבוצת גרנית שבשליטת דוד עזריאלי. עזיבתו של זינגר, הרוח החיה בחברה, יצרה משבר ניהולי. לאחר התייעצות פנו השותפים לפילוסוף והציעו לו למזג את פעילות חברת המימון שלו לתוך גיזה־זינגר־אבן, ולקבל את תפקיד המנכ"ל. הבחירה בפילוסוף נראתה מתבקשת: פעילות המימון שהוביל נהפכה עם השנים למנוע הצמיחה המרכזי של הפירמה.

פילוסוף ידע לגייס אנשים מוכשרים ולהכשיר אותם היטב. אנשים שעבדו עמו מתארים אדם שנאמן באופן מוחלט לאנשים שהוא מגייס ומנהל, ובאותה מידה יודע ליצור קשר אישי עם הלקוחות, שמטפחים כלפיו יחס אישי חם. בפירמה ידעו כי פילוסוף הביא באופן אישי את מימן, דנקנר וזיסר. עם זאת, השותפים הבהירו לו כי כמנכ"ל הוא יהיה אחראי בעיקר על פעילות השיווק של החברה, בעוד שתחומים אחרים, כמו שיחות השכר, יישארו בידיהם.

פילוסוף התייעץ עם עמיתיו העיקריים לפעילות המימון, והודיע שהוא מוכן להתמזג לתוך הפירמה ולקבל את ניהולה בכמה תנאים: הפירמה תגדיל את מספר השותפים בה ותקבל את הארבעה כשותפים, תעבור למערך תגמול אישי ותקים פורום מצומצם לקבלת החלטות. הצדדים הגיעו לעמק השווה בנוגע לתנאים, ובגיל 38 בלבד מונה פילוסוף למנכ"ל הפירמה, כשהוא מחזיק קרוב ל–20% ממנה.

"ברגע שזינגר עזב התרחש משבר מנהיגות גדול", אומר מקור שעבד עם פילוסוף. "יריב ריכז סביבו את הפירמה, וגידל את דור הביניים של החברה - קבוצה של צעירים שחלקם כבר עבדו בחברה כשהוא הגיע ואת חלקם הוא גייס. פילוסוף הוביל את גיזה היטב, והמספרים דיברו בעד עצמם. בזכותו אפשר היה למצוא את גיזה בכל עסקה במשק. דור הביניים שהוא גידל צמח לדרגת שותף בפירמה, ואלה בדיוק האנשים שעזבו את גיזה בתקופה האחרונה".

"השותפים החליטו לברוח"

זמן קצר לאחר כניסתו של פילוסוף לתפקיד התרחש אירוע מהותי עבור הפירמה ושוק ההון כולו. ב–2008 קרס שוק ההון הישראלי, וכל הערכות השווי שהעניקה גיזה־זינגר־אבן בשנים שקדמו לכך קרסו כמו מגדל קלפים. משקיעים שהפסידו את כספם החלו לבדוק את הערכות השווי שעל בסיסן נערכו עסקות בשנים הטובות, ומיהרו להגיש תביעות ייצוגיות. ב–2010 חקרה רשות ניירות ערך את היו"ר יחיאל אבן בנוגע להערכת שווי שביצע עבור חברת אזורים כשזו רכשה את חברת לגנא במחיר מופקע, וכן נבדקה הערכת שווי שביצעה הפירמה עבור חברת הפלדה ברנד. יו"ר רשות ניירות ערך דאז, זהר גושן, אף אמר בהתבטאויות פומביות כי בשוק ההון פועלת פירמה המעניקה הערכות שווי בהתאם לאינטרסים של מזמיני העבודה.

תחום הערכות השווי והייעוץ הכלכלי, שהיה מרכזי בהתמחותם של השותפים יחיאל אבן, אלי גולדברג ועלי קרייזברג, ספג מכה אנושה. יובל זילברשטיין, אחד הכוחות הצעירים בחברה, לקח אותו תחת פיקודו וקודם לדרגת הכלכלן הבכיר של הפירמה.

תחום המימון, שאותו הוביל פילוסוף, נהפך במקביל ליותר ויותר דומיננטי. גיזה־זינגר־אבן נכנסה לתחום החיתום, והרווחים צמחו. כך לדוגמה, החברה גזרה קופון של מיליוני שקלים מליווי הגיוס שביצעה אריסון אחזקות בפברואר, בהיקף של 2.5 מיליארד שקל. הפירמה נהפכה לשם דבר בשוק. היא העסיקה כ–40 עובדים והציגה מחזור הכנסות של 40–50 מיליון שקל בשנה, שרובו המכריע חולק בין השותפים והעובדים הבכירים בדמות משכורות ורווחים.

בשנתיים האחרונות נקלעה גיזה־זינגר־אבן לסיטואציה בעייתית, כשהיא נקרעת בין שלושה כוחות מנוגדים. הגורם הראשון היה השותפים בני דור הביניים ממחלקת המימון, שהרגישו כי הם עובדים ותורמים יותר מכל האחרים. אי אפשר לומר שהם היו מקופחים - כל אחד מהם הרוויח 1.5–2 מיליון שקל בשנה - אבל הם רצו יותר.

הגורם השני - אבן, גולדברג וקרייזברג, שלושה מחמשת השותפים הבכירים - הפסיקו לנהל לקוחות והתמקדו בתפקידים פנימיים בפירמה, אבל כל אחד מהם נותר עם 15% מהחברה ונתח מהרווחים בהתאם. השותפים הזוטרים, שהביאו את רוב העסקות, לא ראו זאת בעין יפה.

הגורם השלישי בחברה היו זילברשטיין ומחלקת הייעוץ הכלכלי שבראשותו, שחשו כי ידיהם כבולות על ידי מחלקת הביקורת של החברה - שהונחתה על ידי ההנהלה לתת קדימות למחלקת המימון וחששה מכל פוטנציאל לניגודי עניינים הקשור לפעילות הייעוץ הכלכלי, ולכן דחתה כל עבודה שמציבה סכנה כזו.

העימות הגיע לשיא ביוני, אז אמור היה להסתיים החוזה של השותפים הבכירים, והיה צריך להחליט כיצד תיראה השליטה בפירמה בשנים הבאות. אבל ההחלטה לגבי הדרך החדשה לא התקבלה, והרוחות בגיזה סערו. הריכוז של קבוצת סוליסטים בעלי אגו במקום אחד היה בעוכריה של הפירמה.

בחודשים האחרונים עזבו את הפירמה כמה דמויות מפתח: עלי קרייזברג, הילה חימי, ורדה שטרן, אייל יידוב, יובל ברק ואשר שקלר. לכולם היו עמדות רבות משמעות בחברה: קרייזברג היה אחד ממייסדי הפירמה; חימי ליוותה במשך שנים את קבוצת אלוביץ', את פטריק דרהי במסעותיו לרכישת HOT, את עזריאלי בהנפקה הראשונה לציבור באחד העם ואת לן בלווטניק ברכישת כלל תעשיות; שטרן ליוותה פרויקטי תשתיות עצומים דוגמת עיר הבה"דים וכביש 6; ויידוב ליווה את חברת החשמל ואת הפרטת נמלי המדינה.

העוזבים מצאו עצמם בסיטואציה בעייתית. עם כניסתם לפירמה חתמו כולם על התחייבות לא להתחרות, לא לקחת לקוחות במשך תקופת צינון של שנה, ולהחזיר חלק מהעמלות שהרוויחו באופן אישי במידה שלא השלימו את תקופת העבודה שהתחייבו אליה. אבל מה שנראה סביר עבור עובד שמרוויח 9,000 שקל בחודש ומשתוקק להתקבל לפירמה נחשבת נתפש כמקומם עבור עובד שמרוויח מיליוני שקלים בשנה.

בשלב הזה התפוצצה פרשת ההוצאות. פילוסוף לא מתלבש בראוותנות ולא נוהג במכונית יוקרתית, אלא בגולף 2007, אבל חשבון ההוצאות של הפירמה העיד כי הוא ועמיתיו יודעים לחיות טוב כשהנסיבות דורשות ומאפשרות זאת. פילוסוף ועמיתיו חשבו כנראה שהם מככבים בסרט על וול סטריט, כולל הבילויים עד שעות מאוחרות, השתייה המרובה והארוחות עם הלקוחות. כפי שאומר גורם המכיר את החברה: "מישהו שאל אותי מה קורה עם ההוצאות בחברה. 'אתה מכיר את הסדרה מד מן?', שאלתי אותו, 'אלה החיים שלנו'".

מקור בשוק ההון אומר: "בוול סטריט מוכר הביטוי Work Hard Play Hard, והיו שלבים שהיה נראה שיריב מנסה לייבא ארצה נורמות של וול סטריט, ממש 'סקס, סמים ורוקנרול'. אבל זה לא מתאים לארץ ישראל, עם המילואים שאתה עושה פעם בשנה והעוף בשקל של רמי לוי. אין פה מנהטן - אלא כלכלה שצריך להזיע בה קשה. בסופו של דבר, הסיפור הזה מתאר את שוק ההון הישראלי כולו. שררה כאן תרבות של ראוותנות, עד שהתעוררנו יום אחד למציאות של כלכלה מזיעה ונאבקת. פשוט שינו את הכללים פה ושכחו לספר לו. השוק של היום שונה ממה שהיה לפני כמה שנים. זה כבר לא שוק של חברות אחזקה גדולות שמחזיקות את הבורסה ושל אנשים שמתחככים בבעלי השליטה הגדולים".

שותף לשעבר מסביר את סגנון החיים הזה: "כולנו עבדנו קשה בחמש השנים האחרונות. גיזה היתה מקום מדהים, והיו שנים שעבדה בה קבוצה מוכשרת של אנשים שידעו לצמוח ביחד. רובנו היינו עסוקים בעשייה, וזה היה מקום נטול פוליטיקה. לא התעסקנו עם ההוצאות האלה, כי היה ברור שיריב עובד קשה מאוד, ולכן הוא הרגיש שהוא יכול להגיש הוצאות כאלה. במשך השנים, וגם כיום, הוא ראה את עצמו כמי שמביא לפירמה את רוב ההכנסות, ומזה נגזרה ההנחה שאיש לא יעז לפשפש בהוצאותיו.

"מצד שני היה לי ברור שכשהאופק העסקי יתחיל להיות מעורפל, יתחילו לבחון את ההוצאות האלה. בסיס הלקוחות של יריב, אלה שהוא הביא באופן אישי, היו גופים בעלי איתנות פיננסית לא טובה, כמו דנקנר, זיסר ואזורים. כל עוד הם הצליחו, הלקוחות האלה סייעו לגיזה לספוג את ההוצאות הגבוהות. כשבסיס ההכנסות שיריב הביא התכווץ, בין השאר בגלל הקריסה של הגופים האלה, היה ברור שצד ההוצאות יתחיל לעניין יותר את כולם".

"הרבה אנשים לוקחים הלוואות, וזה מקובל ברוב השותפויות", אומר מקור המכיר את הפרשה. "מה שחבל הוא שהשותפים לא מבינים את המשמעות של שותפות. להיות שותף זה לא לברוח באמצע תהליך ההבראה בחברה, אלא לטפל ביחד בדברים שמתרחשים. אם אתם רוצים להחליף מנכ"ל או יו"ר - תמצאו דרך. יש הליך שבו עושים את זה, פורמט משפטי שקיים בכל מקום.

"במקום לעשות את העבודה שלהם, השותפים בחברה החליטו לברוח מהסיפור. איפה הם היו כל השנים? למה לא עשיתם מה שצריך? היו להם מספיק שנים לטפל בכל הנושאים שעליהם הם מתלוננים עכשיו. בחברה לא נקבעו מעולם סטנדרטים של הוצאות, אז אי אפשר לומר עכשיו 'למה לא נהגתם כך או אחרת'. אם תשאל אותי, להוציא 50 שקל על ארוחה זה הרבה. אבל ההחלטה כמה זה הרבה וכמה זה מעט היא עניין מורכב".

בשנה האחרונה החלה גיזה־זינגר־אבן תהליך של יצירת נוהלי ממשל תאגידי חדשים, וסוגיית ההוצאות על בילוייים ואלכוהול נמצאת בבדיקה. "התהליך רק מתחיל", אומר מקור בחברה. "בכל מקרה שבו מישהו משית הוצאות פרטיות על החברה, הוא צריך להחזיר אותן. אם קרתה טעות, הוא צריך להחזיר לקופה מה שצריך".

בימים אלה נמצאת החברה בתחילתו של שינוי במבנה השליטה בחברות הבנות המרכיבות אותה: במקום שהשותפות תחזיק מלמעלה בכל הפעילויות באופן שווה, היא תעניק אחוזי שליטה שונים לשותפים בהתאם לפעילות שבה הם עוסקים. אבל גם אם התסריט של פירוק הפירמה לא יתממש, צפויה לגיזה עבודה קשה בניסיון לשמש את המעמד המרכזי שהחזיקה בשוק ההון עד היום. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו