בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפליה, צפיפות ופערים מתרחבים: כל מה שמחכה לילד שלכם בבית הספר

יותר מ-2 מיליון תלמידים ילכו היום לבתי הספר, אך מערכת החינוך כושלת במרבית הסעיפים ■ הכיתות צפופות במיוחד, האי-שוויון רק מתרחב ושיעור הזכאים לבגרות לא מתרומם

30תגובות

עבור הורים ותלמידים רבים יום פתיחת שנת הלימודים הוא יום של חג, אבל האמת היא שאין הרבה סיבות לחגיגה - אלא בעיקר לדאגה. לא רק שמערכת החינוך הישראלית אינה מכינה את התלמידים לחיים במאה ה–21, אלא שהיא גם לא מצליחה לתת להם כלים בסיסיים.

מאפיינים רבים במערכת החינוך, שבה ישתתפו מהיום יותר מ-2 מיליון תלמידים, בכלל לא מזכירים מדינה מערבית - אלא מדינה מתפתחת. זו מערכת חינוך שאפילו העומד בראשה, שר החינוך שי פירון, קבע שאינה מתאימה לחיים המודרניים.

ארגון המדינות המפותחות, OECD, קבע ב–2009 שלפחות 20% מהתלמידים הישראלים נמצאים בנחיתות חמורה מבחינת יכולתם להשתלב בחברה ובכלכלה, ויותר ממחצית מבני הנוער מסיימים את התיכון ללא תעודת בגרות.

לכתבות אחרות ב-TheMarker:

עם פערים של עד 50%: איפה הכי משתלם לקנות סל לראש השנה?

כך מכינה ישראל את תלמידיה לעולם: שכר נמוך למורים, כיתות צפופות וחולשה במדעים

מעל כל הבעיות הרבות במערכת החינוך הישראלית נמצאת בעיה אחת חמורה במיוחד: הפערים בין הישגי התלמידים - שהם מהגבוהים בעולם. בחלק מהמבחנים הבינלאומיים הפערים בין הישגי התלמידים הם הגבוהים ביותר מלבד בקטאר, בבולגריה ובטרינידד וטובאגו; במבחנים אחרים, הפערים בין הציונים דומים לאלה שבאיראן, בסוריה ובירדן.

בשנה האחרונה ערך TheMarker סדרת בדיקות בניסיון להתחקות אחר שורשי האי שוויון במערכת החינוך. במהלך הבדיקות, שהחלו עם תחילת שנת הלימודים הקודמת, נאספו ועובדו נתונים רבים על מערכת החינוך. ברוב המקרים, התוצאות היו עגומות. הממצאים שהופיעו בסדרת הכתבות מעידים על כך שמערכת החינוך במבנה הנוכחי פוגעת בסיכויים למוביליות חברתית של התלמידים, ואת הסיכוי לצמצום הפערים בחברה - שגם הם מהגבוהים בעולם המערבי.

בכל הנתונים שנאספו לצורך הבדיקה נמצאו פערים בין אוכלוסיות שונות ובין בתי הספר - בתקציבים, בצפיפות הכיתות, במגמות הלימוד, בהישגים ובמפלס האלימות. האופן שבו מערכת החינוך הישראלית מתפקדת שונה לגמרי מהמטרות שהציבה המדינה בחוק החינוך הממלכתי מ–1953, שכוללות “להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו”.

בתוצאות מבחני המיצ”ב שנחשפו בסוף השנה שעברה, עלה כי בתי הספר הטובים ביותר נמצאים עיקר ברשויות המבוססות במרכז. ואולם התמונה האמיתית מורכבת יותר מההנחה שככל שבית הספר קרוב למרכז הוא איכותי יותר.

בחלק מהמקרים נמצא שבתי ספר בפריפריה מקבלים תקציב גבוה יותר לכל תלמיד מאשר בגוש דן, ושהצפיפות בהם נמוכה יותר. רק גורם אחד נותר קבוע וברור - בכל בדיקה נמצאו פערים חריפים כלפי הציבור הערבי ובני המיעוטים. הנתונים האלה מעידים על אפליה של ממש, שבאה לידי ביטוי בתקצוב ובהישגי התלמידים. אם יש מגזר שנהנה מאפליה לטובה, הוא ככל הנראה המגזר הדתי־לאומי - שבתי הספר התיכוניים שבו קיבלו תקצוב גבוה במיוחד לכל תלמיד ושהצפיפות בהם היא נמוכה יותר. למרות זאת, ברשימת בתי הספר בעלי ההישגים הנמוכים ביותר במדינה מספר בתי הספר בחינוך הממלכתי־דתי כמעט זהה למספר בתי הספר הערביים והבדואיים.

לפי OECD, הפערים בין התלמידים בישראל לא נוצרים דווקא כתוצאה מהרקע הכלכלי־חברתי של התלמידים, אלא בעיקר בתוך בית הספר. לפי הארגון, פער הציונים בין שני תלמידים מאותו רקע כלכלי, שילמדו בבתי ספר שונים - אחד מבוסס ואחד מוחלש - יסתכם ביותר מ–50 נקודות. לכן, בישראל קיים פוטנציאל מפוספס לסגור חלק מהפערים בתוך בתי הספר ככל שניתן, לאור העובדה שבישראל שיעור הילדים העניים הוא הגבוה במערב.

השתתפות גבוהה במערכת החינוך

אחד ההישגים הבודדים של מערכת החינוך הישראלית היא היכולת להכיל שיעור גבוה מהתלמידים בבתי הספר, אבל הוא מתגמד כשמביטים על יתר האתגרים שמלווים את המערכת. כבר בגיל 3 תלמידי הגן לומדים בגנים שבהם יחס הילדים לכל גננת הם מהגבוהים במערב. הצפיפות בכיתות מלווה אותם לבתי הספר היסודיים, הצפופים יותר מאשר בכמה מדינות מתפתחות כמו ברזיל ואינדונזיה, ושהמרחב לכל תלמיד נמוך מזה שניתן לאסירים בבתי הכלא.

במערכת החינוך הישראלית - למי שיש יותר כסף, יש יותר סיכוי להצליח. ב–2008 קבע המגזין “אקונומיסט” שהאיום הגדול ביותר על הכלכלה הישראלית היא מערכת החינוך שלה. השנה הוא קבע שבמערכת החינוך בישראל שולטים הורים לילדים מבוססים.

תשלומי ההורים בישראל גבוהים במיוחד ויסתכמו השנה בעד כ–3,000 שקל בתיכונים.כשליש מהתלמידים ביסודי כבר משלמים עבור שיעורים פרטיים, וכך גם 70% מהתלמידים בתיכונים. לעומת זאת, ההוצאה הציבורית לתלמיד בישראל היא מהנמוכה במדינות המערב ושיעור המימון הציבורי נמוך מאשר בחלק מהמדינות ב–OECD.

התקצוב הלא שוויוני הוביל לבחינת שינוי השיטה - אך לא ברור מתי זה יקרה

הפערים במערכת החינוך מתחילים בתקציבים שמעביר משרד החינוך: תלמידי תיכון יהודי זוכים לתקציב גבוה יותר לעומת תלמידים ערבים. התקציב הגבוה ביותר ניתן לתלמידים בתיכונים הממלכתיים־דתיים - כ–27 אלף שקל לתלמיד ב–2012 - 2,200 שקל יותר מהתקציב שניתן לתלמידים יהודים בתיכונים עיוניים ‏(כ–24.8 אלף שקל‏), ו–6,000 שקל יותר מאשר התקציב שניתן לתלמידים ערבים ‏(21.1 אלף שקל‏). התקציבים המופנים לתלמידים הבדואים והדרוזים היו דומים - 21.4 אלף שקל לתלמיד בדואי ו–22 אלף שקל לתלמיד דרוזי. התלמידים החרדים תוקצבו ב–13.6–18.7 אלף שקל לתלמיד בשנה.

הבדיקה בוצעה על ידי TheMarker בתקציב העיקרי שמעבירה המדינה לתיכונים עבור שכר הלימוד למורים ולא כוללת את התקציב שמעבירות הרשויות המקומיות, שבעבר היה נהוג לחשוב עליהן כגורם שאחראי לפערים בתקצוב מערכת החינוך.

את האפליה התקציבית שנוצרת בפועל כלפי התלמידים החרדים קל להסביר: מדובר במדיניות ברורה של משרד החינוך שלא לתקצב בהיקף מלא בתי ספר שלא מלמדים את כל מקצועות הליבה, אך חשיפת פערי התקצוב בין התלמידים היהודים הדתיים לחילונים, ובין היהודים לערבים עורר ביקורת קשה נגד משרד החינוך, שבמשך שנים מתקצב כך את התיכונים.

הסיבה לפערים: בתי ספר שמציעים לתלמידיהם מגמות לימוד יקרות יותר כמו טכנולוגיה, שירותים רבים יותר כמו ספריה ומעבדות ומבחר גבוה יותר של מקצועות לימוד, ושהמורים בהם ותיקים יותר או משכילים יותר - זוכים לתקציב גבוה יותר. מצב זה יוצר מעגל שבו תלמידים בבתי ספר שמציעים פחות שירותים לתלמידים - סובלים גם מתקצוב נמוך על ידי משרד החינוך.

מיכל פתאל

מהבדיקה עלה גם כי בכמה יישובי פריפריה התקציב לכל תלמיד בתיכון היה גבוה יותר מאשר במרכז. בקרית שמונה התקציב היה גבוה במיוחד ‏(32.9 אלף שקל לתלמיד‏), וכך גם בשדרות ‏(31 אלף שקל‏), בהתנחלות אפרתה ‏(30.2 אלף שקל‏), ובהתנחלות קרית ארבע ‏(30.2 אלף שקל לתלמיד‏). למרות זאת, בכל היישובים הערבים, הבדואים והחרדים שנבדקו התקציב היה נמוך במיוחד: בבני ברק ‏(כ–15.1 אלף שקל‏), בטירה ‏(17.5 אלף שקל‏) ובטייבה ‏(18 אלף שקל‏).

מה ישתנה: אחד מהיעדים שהציב שר החינוך, שי פירון, הוא מעבר לתקצוב דיפרנציאלי שבאמצעותו יועברו כספים רבים יותר ליישובים המוחלשים. הנושא נמצא כרגע בבדיקה במשרד החינוך ולא ברור כיצד יבוצע. בקרוב צפוי המשרד לפרסם נתונים מלאים על תקצוב המערכת. בנוסף, ועדת החינוך של הכנסת תערוך דיון מיוחד בנושא.

קל לעקוב אחרי התקציב המקורי של משרד החינוך, אבל לאן יגיעו התוספות?

תקציב משרד החינוך ל-2013 מסתכם בכ-42.4 מיליארד שקל, אבל אף אחד לא יודע מה יהיה היקפו האמיתי. מתברר שמדי שנה מקבל המשרד תוספות תקציב בהיקפים של מיליארדי שקלים מעבר לתקציב המקורי שאושר באוצר. בעוד שהתקציב המקורי שקוף וניתן להבין באמצעותו כמה כסף מוזרם ועבור מה, אחרי התוספות קשה לעקוב.

למשל, על פי נתוני משרד האוצר, תקציב המשרד ב–2012 היה גבוה ביותר מ–3 מיליארד שקל לעומת התקציב שאושר לו בתחילת השנה. רוב התוספות, בסך 2.6 מיליארד שקל, הופנו לטובת תגבור שעות לימוד בבתי הספר.

במהלך 2012 התקציב המועבר לישיבות גדל ב–100 מיליון שקל מעבר לתקציב המקורי והסתכם ב–1.2 מיליארד שקל ‏(גידול של 10%‏); תקציב החינוך העצמאי של יהדות התורה גדל בכ–150 מיליון שקל ליותר ממיליארד שקל ‏(גידול של 16% במהלך השנה‏); תקציב רשת מעיין החינוך התורני של ש”ס עלה בכ–140 מיליון שקל לכ–496 מיליון שקל ‏(גידול של 40% במהלך השנה‏), ותקציב שאר בתי הספר הפרטיים, שרובם חרדיים, עלה בכ–95 מיליון שקל לכ–410 מיליון שקל.

ב–2012 הסתכם תקציב תרבות יהודית בבתי הספר בכ–91.8 מיליון שקל ‏(גידול של 170%‏); ותקציב אגף החינוך הדתי עלה ל–52.9 מיליון שקל ‏(כמעט פי חמישה מהתקציב המקורי‏). פעולות לשכת הדובר הסתכמו ב–7.5 מיליון שקל, במקום ב–675 אלף שקל שהוקצו ללשכה במקור.

מה ישתנה: גורמים בציבור החרדי מחו נגד הפרסום וטענו כי מדובר ב”נתונים מעוותים”. ב–2013 גדל תקציב רשת החינוך של ש”ס, מעיין החינוך התורני, ל–527 מיליון שקל ‏(גידול של 6% לעומת התקציב בפועל ב–2012 ושל 48% לעומת התקציב המקורי‏); תקציב רשת החינוך העצמאי של יהדות התורה יסתכם ב–1.2 מיליארד שקל ‏(ללא גידול משמעותי בהשוואה לתקציב בפועל, אבל גידול של 18% לעומת התקציב המקורי‏). לעומת זאת, תקציב הישיבות יקוצץ בכ–320 מיליון שקל ויהיה השנה 781 מיליון שקל. עדיין לא ידוע אילו תוספות תקציביות שלא אושרו במקור יקבלו הזרמים השונים במהלך השנה.

רוב בתי הספר החרדיים הם ברמה הנמוכה ביותר בישראל

הפערים בהישגי התלמידים בישראל במבחנים הבינלאומיים ובמבחני המיצ”ב גדולים כל כך, עד שנדמה שמערכות החינוך הפועלות כאן מנותקות זו מזו. מערכת אחת עבור התלמידים המבוססים ביותר, אחת לערבים, אחת לחרדים ואחת לכל השאר. אבל גם ציוניהם של התלמידים המצטיינים ביותר נמוכים בהשוואה בינלאומית.

עד לאחרונה מסתורין אפף את המתרחש בחינוך החרדי. רוב התלמידים החרדים לא נבחנו במבחני המיצ”ב, ואף אחד מהם לא נבחן במבחנים הבינלאומיים. החלטת בג”ץ לפרסם את מבחני המיצ”ב בסוף השנה שעברה חשפה נתונים קשים על החינוך החרדי, שמשרד החינוך סירב למסור בעבר.

על פי ניתוח מבחני המיצ”ב שנערך על ידי אתר מדלן עבור TheMarker, הישגי רוב בתי הספר החרדיים היו ברמה הנמוכה ביותר מבין בתי הספר בישראל, אך רק 20% מהתלמידים החרדים נבחנו בו. הישגי 44% מבתי הספר היו ברמה הנמוכה ביותר ‏(העשירון התחתון‏), ו–14% דורגו בעשירון השני.

אחת הסיבות להישגים הנמוכים של התלמידים החרדים היא הרקע הכלכלי החלש שמאפיין את המגזר החרדי ואת הערים שבהןפועלים בתי הספר המגזריים. כמו כן, בחלק גדול מהמקרים, בתי הספר החרדיים הם פרטיים, אך מתוקצבים על ידי המדינה.
בנוסף, המורים לא עומדים בתנאי הסף הבסיסיים של משרד החינוך ומקצועות הליבה לא נלמדים בהם או שנלמדים רק באופן חלקי. בבתי הספר החרדיים לומדים כ–357 אלף תלמידים, שהם כ–18% מכלל התלמידים בבתי הספר בישראל.

מה ישתנה: התלמידים החרדים לא ייבחנו בבחינת המיצ”ב השנה, בשל החלטת שר החינוך, שי פירון, לבטל את הבחינה. באחרונה החל משרד החינוך בתהליכי הקמת רשת חרדית ממלכתית חדשה שתכלול בתי ספר חרדיים ציבוריים, סגר את האגף שהיה אחראי על מוסדות החינוך החרדיים ופתח מחוז חדש שירכז את הטיפול בכלל בתי הספר החרדיים.

הכיתות צפופות יותר מבתי הכלא - והמצב לא צפוי להשתפר

הצפיפות בכיתות בישראל היא מהחמורות במערב. מספר התלמידים בכיתה בישראל גבוה ביותר מ-30% לעומת הממוצע במדינות OECD, ולמעשה הצפיפות בהן חורגת מכל סטנדרט של מדינה מפותחת. מבין מדינות OECD, רק בצ’ילה הצפיפות בבתי ספר יסודיים ציבוריים גבוהה יותר - 29.6 תלמידים בכיתה, לעומת 28.4 תלמידים בכיתה בישראל.

עם זאת, הממוצע הבינלאומי לגבי הצפיפות בכיתות בישראל מוטה כלפי מטה. בניתוח שערך TheMarker המתייחס לכ–57 אלף כיתות בישראל, עלה כי 37% מהתלמידים בישראל לומדים בכיתות עם יותר מ–32 תלמידים בכיתה, ו–18% מהתלמידים בישראל לומדים בכיתות צפופות במיוחד בנות יותר מ–35 תלמידים בכיתה. בחלק מהכיתות יש אפילו יותר מ–40 תלמידים, ולומדים בהן 3.5% מתלמידי ישראל.

רוב הכיתות בבתי הספר היסודיים בישראל הן בגודל של 49 מ”ר לכיתה, ומשרד החינוך מאפשר להכניס אליהן עד 40 תלמידים. המשמעות היא שהשטח שמקצה משרד החינוך לכל תלמיד הוא 1.22 מ”ר - לא כולל השטח למורה. בממוצע, לכל תלמיד בישראל כ–1.86 מ”ר בכיתה. ב–2008 הגדיל משרד החינוך את שטח הכיתות החדשות ביסודי ל–53 מ”ר ‏(עד 1.32 מ”ר לתלמיד‏). בתיכונים, הכיתות נבנות על פי שטח של 60 מ”ר ומיועדות ל–36 תלמידים ‏(1.66 מ”ר לתלמיד‏).

הצפיפות הזו גבוהה יותר מהצפיפות בתאים בבתי הכלא. על פי נתוני השב”ס והסנגוריה הציבורית, שטח המחיה בתאים לאסירים הוא 3-3.5 מ”ר.

הבדיקה העלתה שהצפיפות גבוהה במיוחד עבור התלמידים הערבים ועבור תלמידי החינוך הממלכתי ונמוכה יותר בכיתות החינוך הממלכתי דתי ובחינוך החרדי. הכיתות הצפופות ביותר היו במרכז הארץ - במודיעין, בפתח תקוה, בחולון, בירושלים ובתל אביב. והצפיפות נמוכה יותר ברוב ערי הפריפריה - פרט ליישובים הערביים.

גם הצפיפות בגנים בישראל, הנמדדת לפי מספר הילדים לכל גננת, נחשבת גבוהה במיוחד. רק במקסיקו היחס בין התלמידים לגננות גבוה יותר. בישראל 24.2 תלמידי גן מפוקחים על ידי גננת אחת, לעומת 14.4 ילדים לגננת בממוצע ב–OECD.

מה ישתנה: הצפיפות בכיתות לא תפחת בקרוב. השנה קוצצה התוכנית להקטנת הצפיפות בבתי הספר היסודיים. משרד החינוך לא מתקרב ליעד שהציבה הממשלה ב–2008 - להקטין את מספר התלמידים הממוצע בכיתה ל–32.

בתי הספר המצטיינים במיצ"ב - ביישובים מבוססים

תוצאות מבחני המיצ”ב שנחשפו בסוף השנה שעברה אישרו את החששות של הורים רבים. עתידם של התלמידים נקבע במידה רבה עם כניסתם לבית הספר היסודי - וסיכויו טובים במיוחד אם הוא גר באחת מהערים המבוססות במרכז הארץ.

ניתוח הישגי בתי הספר במבחני המיצ”ב בישראל שפורסם ב–TheMarker בסיוע אתר מדלן, חשף את הפערים העצומים בהישגי התלמידים בין הרשויות המקומיות. ככל שהיישוב מבוסס יותר, כך הישגי התלמידים היו גבוהים יותר. היישובים שהישגי בתי הספר בהם היו טובים במיוחד היו ערי העשירונים העליונים ‏(לפי האשכולות החברתיים־כלכליים של הלמ”ס‏) - רמת השרון, קרית אונו, גבעתיים והרצליה. חלק גדול מבתי הספר המצטיינים הם בתי ספר פרטיים, או כאלה שפועלים במתכונת דומה, אך ממומנים מכספי ציבור.

לעומת זאת, יותר מ–16 אלף תלמידים לומדים ב–45 בתי ספר בעלי ההישגים הנמוכים בישראל, ובהם לחלק גדול יותר מהתלמידים יש תחושות קשות כלפי בית ספר ואפילו פחד מבית הספר, לצד דיווחים רבים יותר על אלימות קשה של התלמידים ואף אלימות מצד המורים. הם אותרו גם על ידי משרד החינוך, ביחד עם בתי ספר נוספים בשנים האחרונות. כאן בלטו היישובים הבאים: רהט, ג’אסר א־זרקא, שגב שלום, שדרות, נתיבות, רמלה וירושלים.

בבתי הספר שאותרו בבדיקה, הישגי התלמידים היו נמוכים לעומת 95% מבתי הספר בארץ. כמעט מחצית מהם ממוקמים בדרום ורבים ביישובים בדואיים, יותר מרבע מהם היו בצפון, תשעה ‏(כ–20%‏) ביישובים החלשים במרכז הארץ, ורק שניים נמצאים ביישובי אזור השרון.

קובי גדעון

מה ישתנה: אחד מיעדי משרד החינוך לשנה הקרובה הוא צמצום הפערים בין בתי הספר. בשנת הלימודים הקרובה יתקיימו כל מבחני ההערכה, פרט למבחן המיצ”ב החיצוני שתוצאותיו פורסמו בציבור בעקבות החלטת בג”ץ ובניגוד לעמדת משרד החינוך.

לימודי המדעים והטכנולוגיה במצוקה

נתוני הזכאות לבגרות שהתפרסמו בשבוע שעבר הצביעו שוב על אחד הכשלים המשמעותיים של מערכת החינוך - פחות ממחצית מבוגריה זכאים לתעודת בגרות, שנחשבת תנאי בסיסי ביותר להשתלבות בעבודה. ככל שתעודת הבגרות איכותית יותר, כך גוברים סיכויי בוגרי התיכון להתקבל ללימודים במערכת ההשכלה הגבוהה.
עם זאת, מתברר שחלק גדול מהתיכונים במערכת כלל לא מציעים לתלמידים שלהם ללמוד מקצועות מדעיים וטכנולוגיים או מקצועות בחירה נוספים בתחום מדעי הרוח, החברה והאמנויות.

כ-20% מהתיכונים כלל לא מציעים לימודים במדעי המחשב, ויותר מ–60% לא מציעים לתלמידים ללמוד כימיה לבגרות, המכונה במערכת “מקצוע בהכחדה”. לפי נתוני משרד החינוך ל–2012, בכ–40% מהתיכונים לא ניתן ללמוד חמש יחידות בלפחות אחד מהמקצועות הבאים: ביולוגיה, כימיה, פיסיקה, מתמטיקה, מדעי המחשב, אלקטרוניקה או ביוטכנולוגיה. בניכוי מוסדות חינוך חרדיים, בכ–15% מהתיכונים לא מלמדים את אחד מהמקצועות המדעיים ברמה מורחבת לבגרות.

מבדיקה שנערכה עלה כי ביישובים בעלי רמת חיים נמוכה יותר ‏(לפי האשכולות החברתיים־כלכליים של הלמ”ס‏), מספר מקצועות הבחירה שניתנים לתלמידים מצומצם יותר. למשל, רק ב–38% מהתיכונים ביישובים בחמישון התחתון מבחינה חברתית־כלכלית ניתן ללמוד לבגרות מורחבת בביולוגיה, לעומת ביותר מ–85% מהתיכונים ביישובים מבוססים. בגרות בכימיה אפשרית רק ב–29% מהתיכונים ביישובים הלא מבוססים, לעומת כ–57% ביישובים המבוססים‏). ההסבר המיידי הוא המחסור החמור במורים במקצועות הריאליים בבתי הספר, והקושי לגייס אותם לבתי ספר בפריפריה.

מיכל פתאל

מה ישתנה: נתונים שהתפרסמו באחרונה הצביעו כי שיעור התלמידים בצפון ובדרום הארץ בעל בגרות המורכבת ממקצועות מדעיים הוא גבוה בחלק המקצועות אף יותר מתלמידים במרכז הארץ. הנתון הזה מיוחס לפעילות של עמותות בפריפריה ולתוכנית לחיזוק החינוך הטכנולוגי של משרד החינוך. משרד החינוך פעל לשיפור המצב באמצעות התוכנית לחיזוק החינוך הטכנולוגי, שעודדה את לימודי המדע והטכנולוגיה לבגרות בתיכונים, אך המחסור במורים עדיין קיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו