בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצרפתים ממש, אבל ממש, לא רוצים לעבוד קשה יותר

הצרפתים, שעלו על בריקדות ותבעו שינוי חברתי בשנות ה-60, נלחמים כעת דווקא על שימור הסדר הקיים המאפשר להם לקבל הטבות מפליגות מהמדינה ■ המפלגה הסוציאליסטית שבשלטון נהפכה למפלגה שמרנית, חסרת אומץ ורצון פוליטי לבצע את השינויים שמנהיגה, פרנסואה הולנד, מקדם כדי למנוע את דעיתכה של צרפת ■ האם המודל הסוציאל-דמוקרטי ישרוד את הגלובליזציה, הזדקנות האוכלוסייה ומשבר החובות?

34תגובות

במשך עשורים, האירופים התייסרו בשאלת כוחה ותפקידה של גרמניה - מה שנקרא "השאלה הגרמנית", בשל חשיבותה ליציבות והשגשוג באירופה. כיום, אירופה מדברת על "השאלה הצרפתית": האם הממשלה הסוציאליסטית תחת פרנסואה הולנד יכולה לבלום את דעיכתה האטית של צרפת ולמנוע ממנה להידרדר ממעמד של מובילה למדינה דרג ב' באירופה.

על הכף מוטלת מערכת סוציאל־דמוקרטית שבמשך עשרות שנים התגאתה בהיותה מודל למתן רמת חיים גבוהה ויציבה עבור אזרחיה. השאלה היא אם היא תוכל לשרוד את הצירוף של גלובליציה, אוכלוסייה מזדקנת ומשבר החובות של השנים האחרונות.

מקורבים להולנד אומרים שהוא מודע לצורך בקיצוצים בתקציב והפחתת הרגולציה המכבידה על הכלכלה, והוא זהיר במדידת כיוון הרוח הפוליטית. אולם מה שחסר בתמונה הוא הרצון לעשות זאת; בעלות בריתה של צרפת, גרמניה בפרט, חוששות כי הולנד נטול האומץ הפוליטי הנדרש כדי להתעמת עם בעלי בריתו בצרפת ולקבל את ההחלטות הקשות.

קשה לשנות דרכיה של מדינה שלמה. ואולם האתגר בצרפת קשה במיוחד, בין היתר בגלל ההתאהבות העצמית שלה בתדמיתה כמנהיגת אירופה ומעצמה גלובלית, וגם משום שהחיים בצרפת נוחים להרבה אנשים, ויום הדין עדיין נראה להם רחוק מספיק, במיוחד עבור האיגודים הקטנים והחזקים של צרפת.

לכתבות אחרות ב-TheMarker:

שכר מנהלי הבנקים מייקר את העמלות

עם פערים של עד 50%: איפה הכי משתלם לקנות סל לראש השנה?

רויטרס

בעיה נוספת נגרמת דווקא בגלל ההתאוששות באירופה, אטית ככל שתהיה, שמפתה את צרפת לקוות כי הצמיחה תסווה את הבעיות היסודיות. הצרפתים גאים, בצדק, במודל החברתי שלהם. שירותי הבריאות והפנסיות טובים, צרפתים רבים פורשים בגיל 60 או לפניו, וחופשה של חמישה־שישה שבועות מדי קיץ היא הנורמה. לעובדים במשרה מלאה יש שבוע עבודה של 35 שעות והגנות משמעותיות נגד פיטורים.

אולם בכלכלה הגלובלית התחרותית, השאלה היא לא אם המודל הצרפתי טוב, אלא אם הצרפתים יכולים להרשות לעצמם לממן אותו. בהתבסס על מגמות נוכחיות, התשובה הברורה היא לא, בוודאי ללא שינויים מבניים משמעותיים בפנסיות, במסים, בהטבות, בחוקי העבודה ובציפיות.

המהפכנים רוצים פינוקים מוכרים

נראה כי המפלגה הסוציאליסטית בראשות הולנד, והמפלגות שמשמאלה לה, עדיין לא מבינים את התובנות מהרומן "הברדלס" של טומאסי די למפדוזה, שעוסק בהפיכה חברתית, כי "הכל צריך להשתנות, כדי שכולם יוכלו להישאר אותו הדבר".

כשמדברים עם פוליטיקאים ועובדים צרפתים, מקבלים לעתים את התחושה שכולם רואים בעצמם קומונרדים ומהפכנים, לוחמי השמאל - אולם בה בעת, כמו הימין הקיצוני, הם רוצים להבטיח את הפינוקים המוכרים להם.

איי פי

במאי 1968, סטודנטים מאוניברסיטת פאריס בננטר פתחו במה שנראה היה להם כמהפכה. סטודנטים צרפתיים בעניבות זרקו לבנים על המשטרה ותבעו שינוי בשיטה המאובנת שלאחר המלחמה.

כיום, בננטר, מה שמדאיג את הסטודנטים הוא פרנסה ואובדן הטבות מהמדינה. הם תובעים שלא יהיה שינוי בכלל. רפאל גלוקסמן, שהוביל את השביתה הראשונה שלו בבית הספר התיכון ב–1995, חושב שבני דורו מתגעגעים לעבר המרדני של אבותיהם, אולם חסרים נחישות להילחם בזמנים של קשיים כלכליים. "האנשים הצעירים צועדים כעת כדי לדחות את כל הרפורמות", הוא אמר. "אין שום חלופות. אנחנו דור ללא כיוון".

הסוציאליסטים נהפכו למפלגה שמרנית, הנאבקת מתוך ייאוש לשמר את ניצחונות המאה הקודמת. רבים במפלגה, כמו לוחם האנטי־גלובליזציה ארנו מונטבור, השר הממונה על התחדשות תעשייתית - שלא לדבר על שמאלה ממנו - מאמינים כי צרפת תהיה בסדר גמור אם שאר העולם פשוט ייעלם, או לפחות יעבוד פחות קשה.

סימני האזהרה נמצאים בכל מקום

עם זאת, יש הבנה בסיסית כי ללא שינוי מבני לכלכלה הצרפתית הנשלטת במידה רבה על ידי המדינה, היא לא תוכל להתקדם. סימני האזהרה נמצאים בכל מקום: האבטלה בצרפת ואבטלת הצעירים נמצאות ברמות שיא; הצמיחה אטית משל גרמניה, בריטניה, ארה"ב ואסיה; ההוצאה הממשלתית שקולה ל–57% מהתמ"ג - הגבוהה בגוש היורו, ו–11% יותר מבגרמניה. הממשלה מעסיקה 90 עובדים על כל 1,000 תושבים, לעומת 50 בגרמניה.

השכר לשעה גבוה, וההוצאה החברתית מייצגת 32% מהתמ"ג, הגבוהה ביותר בין המדינות המתועשות; השכר הריאלי עולה מהר יותר מפריון העבודה; החוב הלאומי גבוה מ–90% מהתמ"ג.

בלומברג

כ-82% מהמשרות החדשות שנוצרו בשנה שעברה היו חוזים זמניים, לעומת 70% לפני חמש שנים, לא תפקידים במשרה מלאה שפותחים את הדרך לכניסה למעמד הבינוני. כך נמצא דור שלם באי ידיעה לגבי עתידו, גם אם בניו ובנותיו למדו או עבדו בחריצות רבה.

בשנה שעברה דורגה צרפת 28 מתוך 60 הכלכלות התחרותיות בעולם, לפי נתוני המכון הבינלאומי לפיתוח הניהול בלוזאן, שווייץ. ארה"ב היתה ראשונה. אפילו סין, 21, ויפן, 24, תחרותיות יותר מצרפת. בדירוג הבנק העולמי של "קלות עשיית עסקים" צרפת מדורגת 34, לעומת 7 לבריטניה ו–20 לגרמניה.

באמייאן, בצפון צרפת, גודייר מחזיקה שני מפעלי צמיגים. העובדים במפעל אחד הסכימו לשינוי בלוח הזמנים של העבודה, והמפעל שרד. העובדים במפעל השני סירבו, וגודייר מנסה לסגור את המפעל - משהו שלא פשוט לעשותו בצרפת - ולפטר את כולם. קלוד דימוף, לשעבר מנהיג האיגוד במפעל הגמיש יותר, אמר: "אני חלק מדור שחווה את תוכנית השמאל של 1972. היה לנו חזון לעתיד, וערכים שונים, אבל הכל נשכח. השמאל סטה לחלוטין מהבטחותיו".

לצרפת יש עדיין מקורות עוצמה. היא הכלכלה החמישית בגודלה בעולם, עם מסורת יפה בניהול, מדעים וחדשנות. הפער בין העשירים והעניים קטן יותר בצרפת מברוב מדינות המערב, אם כי הוא גדל.
ביורוקרט לכל פועל

כשהצרפתים עובדים, הם עובדים קשה; פריון העבודה, האינדיקטור החשוב ביותר של פוטנציאל של כלכלה, הוא עדיין גבוה יחסית, אם כי בנסיגה. עם החופשות הארוכות ושבוע העבודה של 35 השעות, הצרפתים עובדים פחות שעות ממתחריהם, ומכבידים כך על התאגידים והכלכלה.

חברות צרפתיות גדולות מתחרות בעולם; יש יותר חברות צרפתיות בפורצ'ן 500 מאשר כל מדינה אחרת. אולם רוב עובדיהן נמצאים מחוץ לצרפת, ומעטות מהן הן חברות בינוניות בגודלן כמו אלה שמהוות את עמוד השדרה של הכלכלה הגרמנית. 90% מהחברות הצרפתיות מעסיקות 10 או פחות עובדים, והן חוששות מהתרחבות בשל נטל מס ורגולציה נוקשה של העבודה.

אפילו במגזר החקלאות הידוע לתהילה של צרפת, מספרם המצטמק של חקלאים לא הביא לצמצום דומה בביורוקרטים. ז'אק גאלופ, חוואי בדרום מזרח צרפת, מדבר בשאט נפש על מספר השעות שנאלץ לבלות בטיפול בניירת - הוא מעריך שיש ביורוקרט לכל חקלאי. גאלופ מציג את התיקים שיש לו על פחות מ–30 פרות שהוא מגדל. התיקים עבים וכתובים ביד; המחשבים לא נכנסו לכל דרגי הממשלה.

בסקר אחר סקר, הצרפתים מתעקשים שהם רוצים מודרניזציה ושדרוג, כל עוד זה לא נוגע להם. זהו האתגר הפוליטי התמידי, וקודמו השמרני של הולנד, ניקולא סרקוזי, נחשב כמי שכשל בהבטחותיו לערוך שינויים מבניים רציניים.

למרות שהתמרמר על שבוע העבודה הקצר, סרקוזי מעולם לא נפטר ממנו, אלא רק שיחק עם השלכות מיסוי של שעות נוספות - שינוי שהולנד ביטל מיד. אחד מיועצי של סרקוזי, אלן מינק, שניסה לעניין אותו ברפורמות הגרמניות הודה שסרקוזי פחד להתעמת עם האיגודים ועם המחאה החברתית.

יש הסכמה רחבה כי שינוי חברתי ומבני יכול להתבצע רק על ידי השמאל. אולם זה יוכל לקרות רק אם הולנד, שיש לו רוב בבית המחוקקים, יהיה מוכן להתעמת עם מפלגתו שלו בשם העתיד, כפי שעשה הקנצלר גרהרד שרודר לפני עשור בגרמניה, עם סדרה של רפורמות חוקיות שלזכותן נזקפת תחייתה של גרמניה.

הולנד אומר שהוא מאמין ב"דיאלוג עם השותפים החברתיים", אולם זה הניב עד כה שקט יחסי ללא שינוי משמעותי. בהסכם עם האיגודים הוא איפשר הקלות בשוקי העבודה, שמאפשרות שעות עבודה גמישות ומיסוי גדול יותר על חוזים לטווח קצר. ב-2014 יועברו 27 מיליארד דולר בהוצאות סוציאליות מתאגידים למע"מ, שהוא מס רגרסיבי. ואולם מה שנראה נועז במונחים מקומיים מניב תוצאות שוליות. מאמצים אלה התבצעו כשהולנד היה בשיא כוחו, שדועך עכשיו.

בספרו "הרזיסטנס: הצרפתים נלחמים נגד הנאצים", מצטט מתיו קוב את מלותיו האחרונות של בוריס וילדה, שהוצא להורג על ידי הנאצים: "אני אוהב את צרפת. אני אוהב את ארצי היפה. כן, אני יודע שהיא יכולה להיות קטנונית, אנוכית רקובה פוליטית וקרבן של תהילתה הישנה, אולם עם כל פגמיה היא נשארה אנושית להפליא ולא תקריב את מהותה".

ואולם בסירוב להתמודד עם המגרעות הבסיסיות שלה, צרפת מקריבה את המהות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו