בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ויתרתי על קריירה בשביל לגדל את הילדים - איזה פספוס"

אלפי נשים משכילות ובעלות קריירה מבטיחה מחליטות לפרוש מהעבודה, להתמסר לגידול הילדים ולהסתמך על בן הזוג כמפרנס ■ בחלוף השנים הן מגלות שנכנסו לכלוב של זהב ■ נטולות עניין, עצמאות כלכלית והערכה מצד סביבתן הקרובה הן מנסות לחזור לשוק העבודה - אך מבינות שאיש לא חיכה להן

145תגובות

במשך 12 שנים עבדה איריס ‏(40‏) כמתכנתת בכירה בחברת אמדוקס והשתכרה היטב. ואולם לאחר לידת בתה הבכורה התקשתה לחזור לעבודה סדירה. היא נטלה חופשת לידה של כעשרה חודשים, שבסיומה החליטה לפרוש לזמן מה משוק העבודה. "חיכיתי זמן רב עד להולדת בתי הבכורה, בת הארבע, מה שרק חידד אצלי את הכמיהה לאימהות טוטאלית", היא מספרת. "עוד לפני שהפכתי לאמא ראיתי את החברות שלי בעבודה מפילות את העט ב-15:00 ורצות לגן, וידעתי שאני רוצה אחרת. זה נראה לי מטורף לעבוד 10-9 שעות ביום ולהשאיר את הילדה עם מטפלים. רציתי להיות הדמות ההורית המרכזית בבית".

כיום, כשהיא כבר אם לשלושה, איריס שוב מחפשת עבודה, אך נתקלת בלא מעט מהמורות. שוק העבודה, מסתבר, לא המתין לה בזרועות פתוחות. "בדיעבד היה נכון יותר עבורי להישאר באמדוקס ולא לעזוב", היא מודה. "מקום שמכיר אותך לאורך שנים מוכן לבוא לקראתך ולגלות גמישות. גם אם אמצא עבודה אחרת היום, אני לא יודעת אם אוכל להגיע לרמת השכר שאליה הגעתי כמתכנתת. במובנים רבים אני חצויה, כי למרות הצער על כך שעזבתי עבודה טובה, אני יודעת שהרווחתי משהו אחר, גדול יותר - את הילדים שלי".

רמי שלוש

כתבות נוספות באתר TheMarker:

מלכוד המעליות: לא רוצים לשלם 3,000 שקל בחודש? תעלו במדרגות

עסקת בבילון-איירון סורס: הכירו את המולטי מיליונרים החדשים

גילה אמזלג, בת 49 ואם לארבעה, עבדה בשנות ה-20 לחייה כמדריכה בפנימייה. לדבריה, אהבה מאוד את העיסוק בחינוך ובנתה על קריירה כמורה לחינוך מיוחד. אלא שבגיל 29, אחרי שנים של ניסיונות להרות, נכנסה להריון והחליטה להתמסר לאימהות. "בגיל 40 הרגשתי שפיספסתי את הרכבת ובגדול", היא אומרת. "אומרים 'מוטב מאוחר מאשר לעולם לא', ואני מרגישה שזה לא באמת כך. יש זמן לכל דבר. יכולתי להגיע הרבה יותר רחוק, למשל לתפקידים ניהוליים בכירים. זה לא קרה, וזה מתסכל. הפספוס יורגש גם בהמשך, כי אמנם ויתרתי על קריירה כדי להעניק למשפחה, אבל אילו הייתי משקיעה בקריירה, הייתי יכולה להעניק יותר למשפחה כיום במישור הכלכלי. אוניברסיטה וחתונות לכולם זה הון".

בדיעבד, מה היית עושה אחרת?

"הייתי לומדת ומתבססת מקצועית, ורק אחר כך מתחתנת ומביאה ילדים".

"את בבית כי מישהו אחר מפרנס"

אמזלג ואיריס משתייכות לקבוצה גדולה של אמהות שיצאו ממעגל העבודה לאחר לידת ילדיהן. מדובר בכ-300 אלף נשים, מתוך 450 אלף עקרות בית סך הכל. כמו "דור הנשים הפורשות" האמריקאי ‏(ראו מסגרת‏), שלפני כעשור פרש בגאון משוק העבודה כדי להתמסר לאימהות, וכיום מתחרט על כך - גם האמהות הישראליות שדיברנו איתן חושבות מחדש על הבחירה ההיא.

"הנשים שעוזבות את עבודתן עבור הילדים הן בדרך כלל משכילות ומבוססות", מאשרת פרופ' דליה מור, דקאן בית הספר למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי המכללה למינהל, שחקרה את התופעה בספרה האחרון "Two Steps Forward, One Step Back". "לנשים עניות אין אופציה לעזוב, כי הן חייבות לפרנס, ואילו העוזבות הן בדרך כלל מצליחניות. ככל שהן יולדות בגיל מבוגר יותר, כך ההסתברות שיעזבו את שוק העבודה גבוהה יותר".

נשמע כמו פרדוקס. אלה נשים שלדבריך היו סמל לפמיניזם, ואז יום אחד החליטו לחזור הביתה מבחירה ולהיות תלויות כלכלית במפרנס אחר.

"מבחינת אותן נשים לא מדובר בפרדוקס, כי הבחירה שלהן לעזוב מגובה באידיאולוגיה. הן אומרות לעצמן 'אני חוזרת הביתה כדי להגשים עוד פן של האישיות שלי - אימהות'. מבחינתן זו בחירה פמיניסטית".

מה הבעיה עם הבחירה הזו?

"ראשית, כשהן בוחרות לעזוב הן מטילות את עול הפרנסה על מישהו אחר - זה לא הוגן. ומעבר לכך, הן הופכות את עצמן לתלויות באדם אחר. הן חוזרות לאותו מקום ולאותה מציאות שהפמיניזם נלחם לשנות. בנוסף, כשהן רוצות לחזור לשוק העבודה, הן מגלות שאף אחד לא חיכה להן, ומדובר כמעט בגזר דין מוות לקריירה. שוק העבודה התקדם, והן נשארו מאחור".

ניר כפרי

איך נמנעים מהסיטואציה?

"נזהרים מעלייה אינטנסיבית מדי על 'מסלול האמהות' - mummy track. עדיף לא להיעדר משוק העבודה ליותר משנה או קצת יותר".

מאיה ‏(שם בדוי‏), 40, משפטנית ואם לשלושה שפרשה ממשרתה כיועצת משפטית, מסכימה עם התזה של מור. "יש נשים שלא יכולות להרשות לעצמן לשאול 'מה אני רוצה, בית או עבודה?', אז הן פשוט עובדות. אני יכולתי לעצור ולשאול שאלות, כי לבעלי יש עסק מצליח". דבריה מחדדים סוגיה מורכבת - דווקא נשים שנתונה להן הפריווילגיה לא לעבוד מגלות בהמשך שנפלו למלכודת הדבש של שהייה בבית וטיפול בילדים.

"העובדה שאני לא תורמת לפרנסת הבית גורמת לי להרגשה נוראה", אומרת מאיה. "הבת שלי שואלת בתמימות 'אמא, במה את עובדת?' ואני לא יודעת מה לומר. לא משנה עד כמה אני מושקעת בבית ובגידול הילדים, אני מרגישה מוקטנת, פחות חשובה".

תומר אפלבאום

מאיה נקלעה לסיטואציה מוכרת לאמהות רבות: לידת בנה האמצעי, כיום בן 4, היתה עבורה תירוץ טוב לעזוב עבודה שלא עניינה אותה במיוחד מלכתחילה. ואולם בדיעבד, היא מודה, לא היתה מרימה ידיים בכזו קלות. "הטעות שלי היתה שלא נאבקתי. לא ידעתי מה אני רוצה, וברחתי לחיי המשפחה. שוק העבודה כיום תחרותי כל כך שנשים חייבות לשמור על רצף, אחרת אין להן סיכוי".

חיפשת עבודה מאז?

"כן, אבל אני יכולה לספור על יד אחת את הראיונות שאליהם זומנתי, וגם אז אומרים לי 'את אובר־קווליפייד'. עבור משרדי עורכי דין אני סוס מת, כי לא צברתי די ניסיון. עדיף להם לקחת מישהי שרק סיימה התמחות. גם המצב המשפחתי לא עוזר, מעסיקים אומרים לי: אנחנו מעדיפים מישהי 'במצב משפחתי שונה', כלומר מישהי שאין לה ילדים".

בדבריהן של פרופ' מור ומאיה תומכים נתונים ממחקר שערכה הכלכלנית האמריקאית סילביה אן היולט על נשים בארה"ב ב-2009-2004. על פי תוצאות המחקר, 33% מהנשים העדיפו לחזור הביתה עם לידת הילדים, אך 89% מהן רצו לחזור לשוק העבודה בתום חמש שנים בבית. המחיר: רק 40% הצליחו להתברג במשרות מלאות, והמשכורת הממוצעת שלהן ירדה ב-16% לעומת משרתן הקודמת.

הכי קשה - בזמן גירושים

לא כל "הנשים הפורשות" מצרות על הבחירה, ויש מי שעזבו את עבודתן המכניסה לטובת טיפול בילדים ומעולם לא הסתכלו לאחור בזעם. נעמה ‏(שם בדוי‏), אם לארבעה בשנות ה-50 לחייה, עבדה כמהנדסת תוכנה. כשנולדו הילדים היא ירדה לחצי משרה, אולם גם אז הרגישה מתוסכלת. "אמרתי לבן זוגי שאני לא מסוגלת לרוץ ככה כמו עכבר במבוך, ולא הבנתי למה המטפלת היא זו שצריכה ליהנות מגידול הילדים שלנו?", היא מספרת. "אז עזבתי. ונכון - אם לא היה לי את הגב של בן הזוג, ששימש מפרנס, לא הייתי יכולה לעשות את זה. מצד שני אנחנו יחידה משפחתית ועשינו חלוקת תפקידים. האם אני מבקשת ממנו תשלום על הטיפול בילדים ועל האוכל שאני מכינה? ממש לא. אני מאמינה בנוכחות הורית, ובעיני יש הערכת יתר לצרכים הכלכליים של ילדים".

נעמה טוענת שהעובדה שהגיעה לנקודת שבר נבעה מכך שעבדה מלכתחילה בתחום תובעני. "תעשיית ההיי־טק מצפה למסירות טוטאלית, זה מקום אכזרי שמקדש נראות. לכן גם אם את מתייצבת במשרד ב-6:00 בבוקר ויוצאת ב-16:00 אחר הצהריים, עושים לך פרצוף. במחשבה לאחור, ייתכן שהדבר הנכון ביותר בשבילי היה לבחור מלכתחילה במקום עבודה ידידותי יותר למשפחות".

פרופ' אסתר הרצוג, אנתרופולוגית חברתית ממכללות בית ברל ולוינסקי ומרכזת "פרלמנט נשים" ‏(מפגשי נשים המתקיימים מדי שנה ברחבי הארץ‏), סבורה שהפתרון מצוי בידי המדינה: "בזמנים הנוכחיים נשים, כמו גברים, מצופות לעבוד, כי המושג של התפתחות ומיצוי אישי מושרש מאוד בתרבות. עם זאת, אחרי לידת הילדים מצפים מנשים לקחת חלק משמעותי יותר בגידולם. כך קורה שמראש נוצרת חלוקת תפקידים לא־שוויונית. אם המדינה רוצה לעודד הורות משותפת, המחשבה צריכה להיות 'איך בונים מקומות עבודה המאפשרים יותר גמישות, כך ששני ההורים יוכלו לקיים בית וקריירה?'"

הבחירה להתמסר לגידול ילדים מתפוצצת לא פעם בפניהן של הקרייריסטיות לשעבר, כשהמפרנס הראשי כבר לא מסוגל או רוצה לעמוד במחויבויות הכספיות - למשל בעת משבר כלכלי או אחרי גירושים. סמדר ‏(שם בדוי‏), 50, סיימה תואר שני במינהל עסקים ושקלה להיכנס לשוק העבודה, אולם התקשתה להשאיר את ילדיה בידי מטפלות. רק אחרי גירושיה - עקב כורח כלכלי - הקימה עסק עצמאי.

"כשהמשפחה מבוססת כלכלית - החיים יפים", היא אומרת, "אבל כשנקלעים למשבר או כשאשה שוקלת להיפרד מבעלה ואין לה יכולת השתכרות משלה, היא קופאת מפחד. אשה שעומדת בזכות עצמה יכולה לקבל החלטות בצורה מושכלת. בכלל", מוסיפה סמדר, "מערכת היחסים הזוגית נראית אחרת לגמרי כשאשה היא יישות כלכלית עצמאית. אף אחד לא יכול לבוא ולומר לה 'מה את מתערבת? הרי מעולם לא הכנסת שקל הביתה'. נשים נוטות להישאר באזור הנוחות שלהן, אבל הוא עלול להתפוצץ בפרצופן יום אחד. פרנסה היא דבר שאסור לוותר עליו, לא משנה כמה זה קשה".

עו"ד גלי עציון, היועצת המשפטית של נעמת, נתקלה בלא מעט נשים שרק על סף גירושים הבינו שטעו כשלא פיתחו לעצמן קריירה. "סכומי המזונות קטנים ונשים אחרי גירושים מנסות לחזור לשוק העבודה ובקושי מצליחות. אשה בת 45-40 שנעדרה משוק העבודה למשך עשור נתקלת בשורה ארוכה של חסמים - גיל, מגדר וחוסר ניסיון. אני מכירה נשים שחיפשו עבודה כזבניות ועשו להן פרצוף".

אילן בשור

יעל פרימק, מנהלת תחום הדרכה בחברת אולג'ובס, ממליצה לנשים שיצאו משוק העבודה לטובת גידול ילדים להתעדכן כל הזמן בנעשה בתחומן, ובבואן לראיון עבודה להדגיש מיומנויות ויתרונות מהעולם המקצועי, גם אם עבר זמן מאז שהאישה היתה שותפה לו. "מומלץ לספר למשל על ניהול כספי העסק המשפחתי, אם היה כזה", היא אומרת, "אך לא לאפשר לעולם גידול הילדים להיכנס לראיון העבודה - כדי לא לתת למראיינים תחושה שאת יותר אמא מעובדת מקצועית".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו