בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ידיים למעלה, זה שוד בנקאי

רפורמה במערכת הבנקאות היתה חוסכת לציבור סכום כפול מזה שחסכה הרפורמה בסלולר

208תגובות

א גדה אורבנית ידועה, שכנראה יש בה גרעין של אמת, מספרת על חוקרי ה-FBI שלכדו את שודד הבנקים האמריקאי הנודע ווילי סאטון לאחר שנים ארוכות שבהן הכה שוב ושוב בבנקים וביוקרתם. החוקרים הנרגשים מהמעמד הרגישו צורך להפנות לסאטון שאלה: “ווילי, למה דווקא בנקים? למה חזרת לשדוד בנקים שוב ושוב?”. סאטון הביט בהם בתימהון והפטיר: “כי שם נמצא הכסף”.

מאז שסאטון נלכד עברו 61 שנה, ומערכת הבנקאות העולמית גדלה בשיעורים מפלצתיים - ואתה גם הכוח והשכר של האליטה הפיננסית. מה שסאטון עשה באיומי אקדח ובצורה פלילית מצליחים כיום עשרות אלפי בנקאים לעשות באופן חוקי למהדרין, בדרך כלל: להעביר אל כיסם מאות מיליארדי דולרים ממאות מיליוני אנשים. כך המערכות בנויות.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

מה שקורה עכשיו // מפקד גל"צ החדש ערך בה שינוי הסטורי - בדרך הוא גם פיטר טאלנטים והפחית את השכר

התפקיד החדש של יו"ר ועד עובדי בנק הפועלים: ראש אגף הלוגיסטיקה - שתי דרגות מתחת למנכ”ל

אף שהכוח והתגמולים של הקאסטה הבנקאית גדלו מאז ימי סאטון בפונקציה מונוטונית עולה, משהו בכל זאת מתחיל להשתנות. הציבור מתעורר: מחאה חברתית בישראל, Occupy Wall Street בארה”ב - ועל רקע זה התקבלה השבוע החלטתו של המפקח על הבנקים בבנק ישראל, דודו זקן, להתערב באופן חסר תקדים בתהליך קביעת השכר בבנקים. זקן הודיע להם שהם צריכים להקשיב לרחשי לבו של הציבור, ואמר כי “שינויים אלה נועדו להתאים את שיטת התגמול במערכת הבנקאות הישראלית לסטנדרטים הבינלאומיים המתקדמים ביותר. סטנדרטים אלה נועדו לעודד מתן תגמול הוגן שמתמרץ מצוינות תוך מניעת מצב שבו התמריצים הניתנים יעודדו לקיחת סיכוני יתר וחריגה מתיאבון הסיכון של הבנק”.

תומר אפלבאום

החלטת המפקח מלמדת אותנו לא רק על כוחה של המחאה ועל החשיבות של סוכני שינוי שרותמים אותה, אלא גם עד כמה הרטוריקה והמדיניות של בנק ישראל, האוצר וכל שאר הרגולטורים בתחום הפיננסים בישראל היתה עד היום לקויה במקרה הטוב ומניפולטיבית ומתחמקת במקרה הגרוע.

במשך שנים היתה התגובה האוטומטית של הרגולטורים וקובעי המדיניות לביקורת על שכר הבנקאים: “הדירקטוריונים מחליטים ומאשרים”. ההנחה המובלעת היתה שהדירקטוריון הוא ארגון עצמאי, נטול אינטרסים חבויים, ריבוני, חזק ומקצועי, שרק האינטרס הציבורי עומד לנגד עיניו.

השערוריות שפקדו את הבנקים בשנים האחרונות הוכיחו עד כמה ההנחה הזאת מופרכת. לדירקטור אין תמריץ של ממש להתעמת עם הנהלת בנק אם הוא רוצה להמשיך לכהן כיקיר המועדון הפיננסי. החלטתו של זקן מוכיחה שהמפקח מודה בכך ששיקול הדעת של הדירקטוריון אינו עובד גם כשמדובר בעניין שאינו קשור ישירות ליציבות - והוא זקוק להתערבות של הרגולטור.

החלטתו של זקן צריכה להיות יריית פתיחה בקמפיין ציבורי לביצוע רפורמה רחבה במערכת הבנקאות, רחבה בהרבה מהגבלת הבונוסים של הבנקאים. אבל כדי שזה יקרה, הציבור הרחב, מקבלי ההחלטות והפעילים החברתיים צריכים להבין את התמונה הגדולה.

אוליבייה פיטוסי

1. התנפחות מערכת הבנקאות והפיננסים אינה תופעה ישראלית אלא עולמית, ולכן כה קשה להתמודד אתה. כמו רוב המדינות, אנחנו מייבאים את הנורמות המעוותות מהמערב. ארה”ב מובילה במחלה הבנקאית: המגזר הפיננסי האמריקאי הוא יצרן אדיר של אי־שוויון, והשפעתו על הפוליטיקה מבהילה.

המגזר הפיננסי בארה”ב אחראי לכ-8% מהתוצר - אבל ל-30% מהרווחים של הפירמות. הבנקים אוכלים את ארוחת הצהריים של מגזרים שלמים, ובתמורה מספקים משברים פיננסיים, הונאות ופעילות הימורים במשחק סכום אפס שמעשיר רק אותם.

מערכת הבנקאות בישראל עדיין לא הגיעה לממדים המפלצתיים של ארה”ב - היא הרבה פחות מתוחכמת ויותר ריכוזית. אבל היא רוצה לחקות את האמריקאים באופנת דחיפת אשראי למשקי בית, במשכורות גבוהות לבכירים ובשליטה במערכת הפוליטית.

2. על תפקיד מנכ”ל בנק לאומי התמודדו לפני שנתיים שורה ארוכה של בנקאים. שאלתי שלושה מהם אם יהיו מעוניינים בתפקיד גם אם הדירקטוריון יחליט להפחית את שכרו של המנכ”ל החדש ב-80% ביחס לשכרה של המנכ”לית היוצאת גליה מאור: הם חייכו במבוכה וענו “כמובן”. היתה שאלת המשך: האם תסכים אתי שהפחתה של 80% בשכר המנכ”ל תקל עליו להוביל הפחתה ניכרת בעלויות ובעודף כוח האדם, הבעיה המרכזית של המערכת? שוב אותה תגובה מבוישת: “ברור”.

כמובן ששום הפחתה לא בוצעה, וממילא שום מהלך התייעלות גדול לא יבוא. המנכ”לים, היו”רים והמנהלים הבכירים ימשיכו לקבל 8-2 מיליון שקל בשנה, וכדי לקבל שקט תעשייתי הם ישלימו עם עודפי כוח אדם עצומים במערכת. המבנה הקרטליסטי של השוק מאפשר את זה.

האם משכורות הבנקאים הן תוצאה של השוק? כמובן שלא. שום בנקאי ישראלי לא קיבל מעולם הצעה כספית משמעותית מבנק בינלאומי או מחברת ענק זרה. אם היו הצעות כאלה, הן הגיעו תמיד מלווים גדולים או ממונופולים בשוק המקומי. סיטי בנק, גולדמן סאקס וברקליס לא שלחו ציידי ראשים שיארבו לציון קינן. גם ברבע משכרו הנוכחי הוא ימשיך להיאחז בתפקיד מנכ”ל הפועלים כל עוד יוכל. אם מישהו חושב אחרת - אשמח לשמוע.

3. משכורות מנהלי הבנקים שנואות על רוב הציבור, ולכן שר האוצר והמפקח על הבנקים מרגישים נוח לתקוף אותן עכשיו. המשכורות האלה משליכות כמובן על היכולת של הבנקאים להתייעל ולהיות ערוכים לתחרות. אבל מה שזקן אומר רק בחצי פה ורק כאשר לוחצים אותו - ומה ששר האוצר יאיר לפיד לא רוצה להגיד בכלל - הוא שמתחת ל-50 בכירים בבנקים שלוקחים כמה עשרות מיליוני שקלים מיותרים, קיימת קאסטה ענקית של 20,000-10,000 איש, ששואבים מהלקוחות מיליארדי שקלים מיותרים במשכורות גבוהות.

רוב הביקורת על שכר הבנקאים מגיע מהבטן ולא מהראש, ולכן כולם מביטים ב-50 הבכירים שיונקים כמה עשרות מיליונים מיותרים ולא ב-5 מיליארד השקלים של עודף העלויות הזורמות לכיסם של אלפי עובדים.

המחאה החברתית אילצה את הממשלה להקים את ועדת טרכטנברג, שמתוכה קמה ועדת זקן, שמתוכה עלתה דרישה לחשוף את שכר הקאסטה הבנקאית. בנק ישראל גרר רגליים עם פרסום הנתונים, וכאשר הם פורסמו ב-TheMarker לפני חודשיים היה ברור מדוע: עלות השכר של יותר משליש מעובדי מערכת הבנקאות - עשרות אלפי אנשים - היא 100-30 אלף שקל בחודש.

אם רוצים להשוות את עלות שכרו של בנקאי לשכרו של מהנדס או של מנהל בשוק הפרטי, חייבים להביא בחשבון שלרוב העובדים בבנקים יש קביעות. וקביעות, כך ראינו בשבועיים האחרונים בתגובות לטור הזה, שווה הרבה כסף. כלומר, שכרם של רוב עובדי הקאסטה הבנקאית בישראל גבוה פי 10-5 מהשכר הממוצע במשק.

ניר קידר

וכמו בחלקים רבים אחרים במגזר הציבורי ובמונופולים, מתחת לעובדי דור א׳ עם הקביעות ומשכורות הגבוהות גידלו הבנקים קאסטה של עבדים עם משכורות נמוכות וללא כל ביטחון תעסוקתי. קאסטה א׳ יכולה להמשיך לשרוד הודות לקאסטה ג׳.

4. מה עושים הבנקאים כדי להצדיק שכר הגבוה פי עשרה מהשכר הממוצע במשק, שאליו מתלווה קביעות עד גיל פרישה? ממציאים? מחדשים? כובשים שווקים חדשים? זה החלק המעניין, שבדרך כלל לא זוכה לשום התייחסות: רוב הציבור פוחד וחש יראת כבוד כלפי מקצועות פיננסיים, ולכן קל לו יחסית לבלוע בנקאי עם משכורת גבוהה.

אבל האמת הפשוטה היא שהבנקים בישראל, ששניים מהם מחזיקים בכ-60% מהשוק, שרוב הרווחיות שלהם מגיעה ממשקי בית ומעסקים קטנים ובינוניים, שמעולם לא הצליחו בפעילות בינלאומית ‏(חוץ מכסף שחור או מבוהל של יהודים‏) לא שונים מהותית מחברת החשמל או מכל מונופול ציבורי גדול אחר: הם מספקים שירותים בסיסיים ללקוחות שרובם שבויים בשוק המקומי. 17 מיליארד השקלים שמשולמים לעובדי הבנקים - פי שניים ממה ששולם להם לפני 15 שנה - משקפים אך ורק את יכולתם של הבנקים לנגוס בנתח גדול מהפעילות במשק הודות לריכוזיות ולחסמי הכניסה לענף.

5. מי אשם במבנה מערכת הבנקאות הזה? כמובן: דודו זקן וקודמיו. מאז ומעולם הם ממוקדים אך ורק ביציבות המערכת - ולא בתחרותיות שלה. הם יודעים שבמערכת שורר עודף כוח אדם עצום, ושאיש לא רוצה ולא יכול להתמודד אתה. לכן במקום לשבור חסמים ולעודד כניסת מתחרים או בנקים אינטרנטיים, הם מערימים במעשה או במחדל חסמים בפני תחרות במערכת הבנקאות.

רפורמה דרמטית במערכת הבנקאות היתה יכולה לחסוך לציבור הישראלי סכום כפול מזה שחסכה הרפורמה בענף הסלולר - כ-10 מיליארד שקל. היא היתה מפרקת את המבנה האנטי־דמוקרטי, שבו שני בנקים חולשים על חצי טריליון שקל מכספי הציבור, שהופך אותם לא רק לגדולים מכדי ליפול, אלא גם לגדולים מכדי שהפוליטיקאים יעזו לבצע בהם רפורמות. כל כלבי השמירה במשק חוששים מהבנקים - כולם מעדיפים ליהנות מהשומן שלהם ולא להתעמת אתם.

מוטי מילרוד

6. הריכוזיות הגבוהה בבנקים, התחרות הנמוכה, נתח השוק העצום של פועלומי והשכר העצום של קאסטה בת עשרות אלפי עובדים אינם ייחודיים. הבנקים הם חלק מקבוצה גדולה של מיליציות מיסוי עצמאיות הפועלות במשק הישראלי: לכאורה, הן משרתות את הציבור - אבל למעשה הן משרתות בעיקר את עצמן. מערכת הביטחון היא מיליציה ענקית וכך גם חלקים גדולים מהמונופולים הפרטיים והציבוריים וקטעים מסוימים במגזר הציבורי המורחב. זאת הסיבה האמיתית לכך שאיש לא רוצה לגעת בבנקים ולעשות בהם טיפול שורש: הם בנויים כמו חלקים רבים מהמשק - ויש יותר מדי אנשים שנהנים מזה.

7. השינוי בבנקים יגיע רק כאשר תהיה היתכנות פוליטית לרפורמות שמטפלות בקבוצות אינטרסים חזקות. היתכנות פוליטית כזאת, כפי שהסברנו כאן בעבר כמה פעמים, היא מאתגרת מאוד: לקבוצות קטנות יש מידע, כוח, יכולת התארגנות ותמריץ לשמר ולבצר את כוחן. לציבור הרחב יש מעט מידע ויכולת התארגנות מועטה.

רק התארגות ציבורית רחבה, ממוקדת, מלומדת, מקצועית ומתמשכת תוכל ליצור שינוי במערכת הבנקאות, במערכת הביטחון ובשאר קבוצות האינטרס הגדולות בציבור הישראלי. המהלך של זקן צריך לטעת בנו אופטימיות לגבי כוחו של שיח ציבורי ומהפכת תודעה, אבל התהליך יהיה ארוך ומורכב. אם נצליח לבצע אותו בישראל - באמת נהיה אור לגויים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו