שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

סיימון סבאג מונטיפיורי לא נלחם בטחנות הקמח

כנצר למשפחת הנדבן היהודי הידוע, אין פלא שסיימון סבאג מונטיפיורי כתב ספר מונומנטלי על עיר הקודש. עם צאת התרגום העברי ל“ירושלים הביוגרפיה”, הוא מספר למה הוא לא יגור כאן ואפילו משתכנע לדבר על הידידות עם קייט מידלטון והנסיך ויליאם

מיה סלע
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיה סלע

לסיימון סבאג מונטיפיורי יש ערימות של קסם אישי. קסם אישי של אריסטוקרטים שנעים בעולם בביטחון. המקום שלהם ברור להם. אולי בגלל הוודאות, כל ההתנהלות שלו אינה מוטרדת מענייניים של כבוד. הוא בעל הומור, נטול גינונים, נגיש מאוד. למען האמת, עד כמה שאני זוכרת, הוא הסופר הזר היחיד שהכרתי שלא נצרך לסוכן, עוזר אישי או יח"צן כדי לתאם פגישה. הוא עונה מהר לאימיילים, קובע בעצמו פגישות, שולח חומרים אם צריך, שואל לשלומי.

נפגשנו לראשונה לפני כשנה בירושלים. הספר המונוטמנטלי שכתב, "ירושלים הביוגרפיה", אמור היה לצאת אז בעברית, ורואה אור כעת בהוצאת זמורה ביתן (בתרגום גיל שמר). השיחה שקיימנו חיכתה לזמנה ודיברנו פעם שנייה בטלפון לפני כשבועיים. הוא סיפר שהתרגום לעברית לקח זמן רב משחשבו משום שהיה צריך עבודה מאוד מדוקדקת של בדיקת מקורות ותרגום בחזרה לעברית של ציטוטים מהמקרא והתלמוד "זאת היתה משימה ענקית וזה לקח הרבה זמן, אבל אני מרוצה כי רציתי שזה יהיה מדויק".

כשהיה בארץ השתתף בטקס חנוכת טחנת הקמח בימין משה שהוקמה על ידי משה מונטיפיורי ב-1857. הטקס התקיים בנוכחות ראש הממשלה נתניהו. "חתכנו ביחד את הסרט. זה היה רגע מאוד מרגש. מובן שכל הרגעים בתיאטרון הפוליטי הם עירוב של חדות נהדרת, של אבסורד, ושל רגש. הכל מעורב יחד וכהיסטוריון אתה מרותק מהתרכובת הזאת".

סיימון סבאג מונטיפיורי. ההיסטוריה תמיד מענישה מדינות שאינן נדיבות כלפי אלה שחלשים מהןצילום: יעל אנגלהארט

כעת, שנה לאחר מכן, דברים רבים קרו בעולם ובארץ אבל בעיקר נולד התינוק המלכותי של קייט מידלטון והנסיך ויליאם. אני נזכרת בזה בגלל הדיווחים בשעתו על כך שקייט ואחותה פיפה השתתפו לפני שנים בהשקת ספרו "סטאלין הצעיר". זה היה עוד לפני שהתחתנה עם הנסיך, כשהיתה רק בת זוגו. כך שאין ברירה אלא לברר בנוגע לרך הנולד. למען האמת, היה ברור שמונטיפיורי לא ישיב, אבל יש לו דרך מלאת קסם לחמוק מהשאלה. "עוד לא פגשתי אותו אבל מובן שהייתי נרגש מהחדשות הנהדרות. בכלל אין לי מושג אם אראה אותו. כלומר אם את שואלת אותי ישירות, אני חייב לומר שאולי לעולם לא אראה אותו. בגלל זה התשובות שלי משעממות, הייתי עוזב את זה במקומך", הוא צוחק, "בכנות אני לא רואה אותם כל כך הרבה. הייתי בחתונה שלהם כידוע לך וזה היה נהדר. הייתי גאה להיות שם. זה היה מקסים, פיסת היסטוריה".

הוא סופר והיסטוריון, פעם היה עיתונאי. הוא נצר למשה מונטיפיורי. משפחתו מצד אביו הם ספרדים שעברו למרוקו ואיטליה, המשפחה מצד אמו הגיעה לבריטניה מליטא בתחילת המאה ה-20.

אנחנו מדברים על להיות יהודי בבריטניה, שבה כפי שמונטיפיורי אומר "היהודים הם מיעוט שבמיעוט". לדבריו רוב האנגלים מחוץ לערים הגדולות מעולם לא פגשו יהודי. "מצד שני, אפשר להסתכל על ההיסטוריה של משפחות כמו מונטיפיורי או רוטשילד. מוניטיפיורי היה מהגר מאיטליה, הוא תמיד חבש כיפה והוא נהיה חבר של כל האריסטוקרטיה ושל משפחת המלוכה. הוא היה אוליגרך. מובן שהיה הבדל בין היהודים שהגיעו מרוסיה לבין היהודים הגדולים האלה שכולם ידעו שהם חיים בארמונות בפארק ליין. אבל גם בקרב היהודים היתה סנוביות, את זה לא מזכירים. היהודים הם סנובים כמו כל אחד אחר, לא?"

טחנת הרוח בימין משה ב-1949צילום: יהודה איזנשטרק

לדבריו, יש שוני גדול בין היהודים בארצות הברית ליהודים בבריטניה "היהודים באמריקה הם חלק מהמעמד השליט שזה דבר מעניין. יהודים אמריקאים רגילים להיות במעמד הזה אז יש להם ביטחון, בעוד שהיהודים האנגלים לא רגילים לכך. אנחנו היהודים האירופים, אפילו באנגליה, התיקים שלנו תמיד ארוזים".

הוא מספר שבמלחמת העולם השנייה היו למשפחת מונטיפיורי תוכניות למקרה של פלישה נאצית. "הם תיכננו שאם הנאצים יפלשו הם יטביעו את הילדים בבריכת השחיה שלהם. את צריכה להבין שבשביל יהודי אירופה זה תמיד שונה מאצל יהודי ארצות הברית. מצד שני, אני יהודי ולא נתקלתי אף פעם באנטישמיות ואני מכיר כל מיני אנשים בחיי. אני מוצא שבריטניה היא המדינה הכי סובלנית בעולם".

לא השתדלת אף פעם להיות פחות יהודי בקרב אנשים מסוימים?

כריכת הספר

"לא. אני מנסה להיות יותר יהודי, אני תמיד חושב שככל שאתה יותר יהודי אנשים מכבדים אותך יותר. העניין האנטי־ישראלי הוא עניין אחר. באנגליה העניין האנטי־ישראלי הוא פטיש ואופנה, ובסקנדינביה זאת אובססיה. ישראל גם לא עזרה לעצמה עם הדיפלומטיה המגושמת שלה. זה מדהים אותי וזה לחלוטין לא חיוני, זאת שטות שאין עליה סליחה מכיוון שלמען האמת, כמו שפוליטיקאים ישראלים יודעים, יש הרבה במשותף בין המדינות שלנו והדמוקרטיות שלנו. לי זה מאוד מכאיב לראות. זה לא חכם ולא נחוץ. עם זאת, האירופים אכן נוטים להפוך את ישראל למלה גסה, לעשות לה דה־לגיטימציה, זה גם בלתי נסלח".

קללת האינטרנט

הוא נולד בשנת 1965 בלונדון. נשוי לסופרת רבי המכר סנטה מונטיפיורי ויש להם שני ילדים. בצעד נדיר לאנשים במעמדה היא התגיירה למענו. כשהכיר את סנטה, בת למשפחה ממעמד גבוה, היה עיתונאי שסיקר את המלחמות של שנות ה־90 בצ'צניה, גיאורגיה ואסטוניה. "סיקרתי הרבה מלחמות במדינות ברית המועצות לשעבר", הוא מספר, "ראיתי כמה דברים איומים, אבל החיים שלי לפני זה היו מאוד בטוחים. הייתי בנקאי השקעות ובשלב שברית המועצות התחילה להתפרק בשנת 1991 הייתי מוכן למשהו שונה ונסעתי לשם".

היית צריך הרפתקאות. למה לא הלכת על ספורט אתגרי?

"כי אני מפחד. אני לא אוהב ספורט. אני שונא ספורט. אשתי מאוד ספורטיבית, היא באה ממשפחה של אלופי סקי. הכיף בחיים זה לנסות שיהיו לך חיים מעניינים לא? הרי החיים כל כך קצרים".

בהיותו אדם שלעולם לא יסגיר דבר באשר לתינוק המלכותי או לשאר האנשים שהוא בא אתם במגע, הוא צוחק ואומר שדווקא לא היה עיתונאי כל כך טוב, "תמיד העדפתי לדעת סוד ולא לספר לאף אחד מאשר לכתוב. אני גאה בעצמי על כך שלא פירסמתי שום דבר שידעתי".

הוא נחשב אז לגבר של נשים, מדורי הרכילות הבריטים שמחו לדווח עליו. בין בנות הזוג שלו היתה גם קו סטארק שיצאה גם עם הנסיך אנדרו. עם סנטה התחתן בשנת 1998. העיתונות הבריטית שמחה לדווח אז על החתונה שהתקיימה בבית כנסת בלונדון, מה גם שהיה זה האירוע הפומבי הראשון שבו הופיעו הנסיך צ'רלס וקמילה פרקר בולס ביחד. מאז הספיק לארח את הנסיך צ'רלס וקמילה ביחד עם ראש הממשלה דייוויד קמרון לארוחת ערב, כך דיווחה העיתונות הבריטית.

הזוג המלכותי והתינוקצילום: אי-פי

אחיו אדם מונטיפיורי חי כבר שנים בישראל. "הוא ציוני", אומר מונטיפיורי, "אני מאמין במדינה היהודית, אבל אני לא רוצה לגור כאן. פשוט ככה. אני בא לכאן הרבה וירושלים היא חלק חשוב מהחיים שלנו. אנחנו ארבעה אחים ומכולנו אדם ואני היינו באים לירושלים הכי הרבה. באנו לכאן כל שנה. עבדתי בקיבוץ מעגן מיכאל במפעל הפסלטיק שלהם, עשיתי אסלות. הופתענו שאדם עשה עלייה, כי אף מונטיפיורי אף פעם לא עשה עלייה, הם באו לכאן לעזור ליהודים אבל אף אחד לא חשב לגור כאן, למרבה הפלא. הוא אוהב את ישראל ואת היין כאן. הוא אחד המומחים הכי גדולים ליין ישראלי, והילדים שלו שירתו בצבא. הוא מאוד ישראלי, למען האמת הוא יותר ישראלי מאנגלי, הוא בהחלט נוהג כמו ישראלי, אני לא מוכן לנסוע אתו במכונית".

האחיינים הישראלים שלו רייצ'ל ודייוויד מונטיפיורי הקימו באחרונה יקב ישראלי, תחת השם מונטיפיורי. "בדיוק קיבלתי את הארגז הראשון שלי היום, זה יין נהדר, אני מאוד גאה בזה".

ספריו של מונטיפיורי תורגמו ל-40 שפות, הוא כתב גם ספרי היסטוריה וגם רומנים וזכה בפרסים. ספרו "יקתרינה הגדולה ופוטיומקין" היה מועמד לפרס סמואל ג'ונסון, ספרו “סטלין: חצר הצאר האדום" זכה בפרס ספר ההיסטוריה של השנה לשנת 2004 וספרו "סטלין הצעיר" זכה בפרס ה”לוס אנג'לס טיימס” לביוגרפיות. ספרו השאפתני "ירושלים הביוגרפיה" ראה אור באנגלית בהוצאת קנופף בשנת 2011. ביל קלינטון בחר בו לספר השנה שלו וגם הנרי קיסינג'ר לא נשאר אדיש ואמר שלביוגרפיה הנפלאה שכתב על ירושלים יש את כל הגדולה של 3,000 שנות היסטוריה. "התחקיר המיומן שלו והיכולת שלו להקים את כל זה לחיים הופכת את העבודה המרתקת הזאת לאוצר הן למלומדים והן להדיוטות".

הוא אומר שכהיסטוריון זאת היתה דרכו לכתוב את ההיסטוריה של העולם "יש מיליוני ספרים על ירושלים, רובם על 200 השנים האחרונות. יש רק ארבע תקופות ידועות מאוד גם בקרב הישראלים בכל הנוגע לירושלים. התקופה התנ”כית כמובן, התקופה שמהמכבים עד לישו, תקופת מסעות הצלב והציונות. יש גם מיליוני ספרים על ההיסטוריה הציונית של ירושלים אבל כהיסטוריון אין טעם שאכתוב את ההיסטוריה הציונית של ירושלים, בדיוק כמו שלא הייתי רוצה לכתוב ספר עם נרטיב אנטי ישראלי ופרו פלסטיני. את שני הדברים לא כדאי לעשות, כי אז אלה סתם ספרים פולמוסיים. מובן שיש אלפי ספרים שנכתבו על ידי אנשים כמו טדי קולק ונמכרים לתיירים יהודים כאן כל שנה. אלה ספרים חביבים אבל הם לא יורדים לשורש הדברים. הרעיון שלי היה לכתוב ספר על ירושלים כולה, על כל הדתות, כל הזרמים, כל הכובשים מהמלך דוד ועד נתניהו, מבבילון לביבי", הוא צוחק.

אתה קורא לזה ירושלים הביוגרפיה, בהא הידיעה.

"אני אוהב את העובדה שבכתבים היהודיים ירושלים תמיד מתוארת כאשה יפהפייה. לא קראתי לזה ביוגרפיה אלא הביוגרפיה כי מה הטעם לכתוב בלי הא הידיעה, כבר עדיף לכתוב עם הא הידיעה".

הוא אומר שכשהתחיל לעבוד על הספר הבין למה אף אחד לא כתב ספר כזה. "זה היה כל כך קשה, סיוט. לא ישנתי איזה שלוש שנים כי הרגשתי את העם היהודי על הכתפיים שלי. אבל אני גם היסטוריון ולא רציתי לכתוב פרופגדנה. אני גם אוהב את התרבות הערבית. משפחתי, משפחת סבאג, באה ממרוקו, ואני מרגיש מאוד בבית בעולם הזה".

כשנפגשנו לפני שנה הוא אמר שהוא מקבל המון מכתבים מקוראים. מונטיפיורי פעיל מאוד ברשתות החברתיות, מחזיק חשבון פייסבוק וטוויטר. "הקללה של האינטרנט בעבור סופרים", אמר, "זה התחביב שיש עכשיו לכולם, לדעת הכל. רבים כותבים לי שטעיתי בכל מיני דברים בספר גם כשהם אלה שטועים. אבל בכל מקרה זה משמח אותי שקוראים את הספרים שלי".

עכשיו יוכל לקבל גם תגובות מהקורא הישראלי. "יש לי הרבה מכתבים מנוצרים פנאטים שכתבו 'איך יכולת לומר שישו נצלב עירום' ויש לי מכתבים מיהודים נזעמים ששאלו איך אני יכול להטיל ספק בכך שדוד המלך היה קיים, ויש לי מכתבים מפלסטינים נזעמים שכותבים לי שאני עושה דברם של הישראלים. מאשימים אותי בהכל, וזה טוב, אם כולם כועסים זה טוב. אבל האמת היא שהתגובות היו דווקא מאוד טובות ואני לא יכול להתלונן. קיבלתי גם תגובות מאוד חיוביות מאנשים שמכירים טוב את הנושא, כמו קיסינג'ר וקלינטון, וגם מגורמים פלסטינים רשמיים ומפוליטיקאים ישראלים. הרבה מנהיגים עולמיים קראו אותו. כשקלינטון בחר בו לספר השנה זאת היתה הפתעה גמורה בשבילי. הספר טיפס בתוך שעה 300 מקומות באמזון. זה כיף כי הוא דמות בספר וכך גם נתניהו, כשאני פוגש את האנשים האלה יותר מעניין אותי לדבר אתם על ההיסטוריה מאשר על ההווה".

כשנפגשנו לפני שנה זה היה בשיא היסטריית איראן והתקיפה הישראלית היתה ממש בפתח, היו שהעריכו שהיא תתקיים בשבת שעמדה לפנינו. מכיוון שערב קודם פגש את נתניהו שאלתי אם דיבר אתו על איראן. מונטיפיורי הפטיר "לא שאלתי אותו על זה, שכחתי". כשצחקתי מהתשובה הוא הסביר "כשנפגשים עם פוליטיקאים עדיף שהם ישאלו אותך שאלות. לדעתי הסיוט של פוליטיקאים – וזה אותו דבר אצל סופרים למען האמת – זה לפגוש אנשים שרוצים להגיד להם מה לעשות, זה די משעמם בשבילם. אבל נתניהו היה נראה זורח, לא אדם תחת לחץ כלשהו. תקיפה ישראלית באיראן זאת אולי ההחלטה הפוליטית הכי גדולה של מנהיג ישראלי מאז 1967. אנחנו חיים בזמנים מעניינים".

אשתך אמרה פעם שאתה לוקה בסינדרום ירושלים.

"בהחלט. אני אוהב את זה. אני אוהב את החום וההתרגשות שיש בישראל. כדי לכתוב ספר כזה אדם צריך להיות משוגע לדבר ומשוקע בו".

אתה רואה פתרון לסוגיית ירושלים?

"לא. לא לטווח קצר, אולי בטווח ארוך. היכולת האנושית לסליחה ופיוס גדולה יותר מהיכולת האנושית לקנאות ושנאה, אבל כרגע אני לא רואה פתרון. מצד שני אני יודע שההיסטוריה תמיד מענישה מדינות שאינן נדיבות כלפי אלה שחלשים מהן. תמיד".

חזון העצמות

בשיחת הטלפון אני מזכירה לו שלפני שנה דיברנו על רעיון שהיה לו להעלות את עצמותיו של משה מונטיפיורי לקבורה בישראל. הוא אומר שבשנות ה-70 גולדה מאיר רצתה לעשות את זה אבל משפחת מונטיפיורי התנגדה. "הם הטילו וטו על הרעיון כי הדור ההוא רצה לחשוב על משה מונטיפיורי כעל אציל אנגלו־יהודי. הם אמרו שהוא אנגלי והוא צריך להישאר במקומו. אבל את יודעת, עכשיו זה 50 שנה מאוחר יותר. חלקת הקבר שלו מאוד מפוארת, רק אדם כמוהו, איל הון ויקטוריאני עם תחושת גדלות יכול לבנות לעצמו חלקת קבר תנ"כית כזאת. הוא קבור ברמסגייט".

משה מונטיפיוריצילום: Jewish Encyclopedia

הוא מספר שכשפגש את נתניהו דיבר אתו על כך. "אמרתי שאנחנו חושבים שצריכים להחזיר אותו לכאן כי הוא היה רוצה להיקבר בירושלים. הוא היה איש אנגלי אבל כיהודי דתי שהאמין בחזרתם של היהודים לירושלים, כאיש שהרחיב את החומות, ברור שהיה רוצה להיקבר כאן, החלום שלו היה התחייה של אומה יהודית. באופן עקרוני לא הייתי מציע להפריע לאף אחד בקברו אבל בשביל יהודי אנגלי, להילקח מחלקת הקבר שבה הוא נמצא לעיר הקדושה, הוא היה רוצה בזה. אני לא חושב שזה ייחשב להפרעה למנוחתו האחרונה, אבל זה צריך להעשות על ידי מדינת ישראל, זה לא משהו שאפשר לעשות כמשהו פרטי".

מונטיפיורי דיבר אז גם עם הרב הראשי יונה מצגר שנכח בטקס וכולם הסכימו שבמקום לקבור אותו בהר הרצל צריך לקבור אותו במשכנות שאננים. אלא שכעת הוא מספר שבעקבות המהלכים האלה התעוררה התנגדות "היה סקנדל גדול. כל המשפחה היתה בהלם מהרעיון הזה. אבל אולי זה עוד יקרה".

הוא מספר שכילד שנא את הפולחן סביב מונטיפיורי "השתעממנו מהסיפורים עליו, כשהתחלתי לכתוב את הספר הייתי מאוד משועמם ממונטיפיורי וחשבתי שכמעט לא אזכיר אותו. בנרטיב הציוני הוא מין דמות ענקית, אבל בהיסטוריה של ירושלים הוא לא בדיוק הורדוס הגדול. הורדוס הוא דמות מדהימה שאפשר לדבר עליה ללא סוף. מצד שני אני גאה בו. הוא נסע סביב העולם לטובת היהודים. הוא היה אמיץ, סיכן את הביטחון האישי שלו ועשה דברים חשובים. הוא היה דמות מרשימה, אם כי לא היה לו חוש הומור כל כך טוב, הוא לקח את עצמו די ברצינות. הוא היה איש שאירגן לעצמו מוזוליאום ולא התבייש בחשיבותו שלו. ויש כמובן את חיי המין שלו שהיו שנויים במחלוקת בלשון המעטה. כשהוא היה בן 81 נולד לו ילד ממשרתת בת 16 והיו לו פילגשים. הוא היה טיטאן ויקטוריאני ולכל הטיטאנים הוויקטוריאנים היו חיים סודיים. זה הפך אותו ליותר מעניין עבורי, פחות קדוש".

מאז שנפגשנו הספיק לצלם מיני־סדרה היסטורית על רומא עבור הבי־בי־סי, עוד קודם לכן עשה סדרה דומה על ירושלים. כעת הוא מספר, הוא עומד לצלם סדרה נוספת, אבל הוא עדיין לא יכול לגלות על איזו עיר היא תהיה. "תנחשי" הוא אומר, "אחרי רומא וירושלים על מה זה יכול להיות? בינתיים זה סוד".

הוא מספר שהוא נמצא במשא ומתן עם מפיק הוליוודי על הפקת מיני־סדרה על פי "ירושלים הביוגרפיה", ושתהיה גם מיני־סדרה על סטאלין שיעשה מפיק בריטי. "פתאום כל הספרים שלי נהפכים לסדרות טלוויזיה" הוא אומר ומספר שבתחילת החודש ראה אור בבריטניה “One Night In Winter”, רומן חדש שכתב והוא כבר עובד על הספר ההיסטורי הבא שלו שיהיה על בית רומנוב.

כמה שעות הוא ישן בלילה לנוכח ההספק הזה? "עכשיו אני פשוט קורא ספרים על בית רומנוב. אני קם מאוד מוקדם ועובד עד שתיים. אוכל צהריים ואז לא עושה כלום בשאר היום. בערב אני שותה קוקטייל מרגריטה, זה הכל. יש לנו ספר, יש לנו סדרת טלוויזיה ועכשיו יש לנו גם יין. אז מה עוד?" ה

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ