בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפקטיביות, פריון, תעשייה ופיננסים

מה פוליטיקלי קורקט - ומה עדיין לא

110תגובות

באיחור של עשר שנים או יותר התחילו בשנתיים האחרונות מאות אלפי ישראלים להבין שקיים סיכוי קלוש שבזקנתם תהיה להם פנסיה ראויה. ההתפכחות הכלכלית של הציבור התרחשה במקביל לקריסתם של כמה טייקונים ממונפים, שהשתלטו על כלבי השמירה של הדמוקרטיה והשוק החופשי - והתוצאה היתה שחלק גדול מהציבור סבור שכל בעיית הפנסיה שלו מתמקדת בתספורות - בחדלות פירעון חלקית או מלאה של לווים בשוק האג״ח.

אבל בעיות הפנסיה הישראליות, כפי שהסברנו כאן שוב ושוב, עמוקות בהרבה משוד הטייקונים. מוקד הבעיה הוא שהשכר וההכנסה הפנויה של מאות אלפי משקי בית שבהם שני בני הזוג עובדים הם נמוכים. מה שגרוע יותר הוא ששוק העבודה מתאכזר לרבים מהם בהגיעם לשנות ה–50 וה–60 לחייהם, ושנות אבטלה ספורות יוצרות חור אדיר בחסכונות ובפנסיה שלהם.

בשבוע שעבר הצגנו כאן את הניתוח של פרופ’ דן בן דוד למצב הפריון במשק. הוא קובע כי לאורך זמן לא תהיה עלייה בשכר במשק ללא עליה בפריון.

לכאורה, זו אמירה טריוויאלית. למעשה, היא שנויה מאוד במחלוקת. חלק גדול מהשיח הציבורי בתחום הכלכלי מבקש להתעלם מסוגיות של פריון, חדשנות, אפקטיביות ויצירתיות ולהתמקד רק בחלוקת המשאבים. ייתכן שזה נובע מהשורשים האידיאולוגיים של ישראל, ואולי זו תגובת נגד לחזירות ובעיקר לאלימות של עידן הטייקונים השודדים וחגיגות ההון־שלטון־עיתון.

המעניין בעיסוק של פרופ’ בן דוד בפריון הוא שעד לא מזמן רבים היו מצטטים בעיקר את ניתוחיו של בן דוד על האוכלוסיה הערבית והחרדית. ההתמקדות בשתי אוכלוסיות אלה בלבד שירתה את כל אנשי הסדר הקיים:ם שמים את הערבים, החרדים והחינוך בקופסה אחת, מגדירים אותם כבעיה הכלכלית היחידה של ישראל, וכל מי שנהנה מהסדר הקיים - נותר מרוצה. לא צריך לגעת בו, לא צריך לבצע רפורמות במשק, הוא לא צריך להשתנות. צריך לקחת ממישהו אחר - והכי טוב שהחרדים והערבים יתחילו לעבוד.

עכשיו מגיע ד”ר זאב רותם מרותם אסטרטגיות, שמשמש כיועץ לממשלה ולארגונים עסקיים, ומוסיף זווית חדשה לניתוח של בן דוד: גם אם נצליח לחולל שינוי משמעותי בתעסוקת החרדים והערבים - שינוי חשוב מסיבות רבות - זה לא “יזיז את המחט”. המצב הכלכלי של רוב אזרחי ישראל יישאר גרוע. רוב העשירונים עדיין לא יגמרו את החודש. בטבלה משמאל אפשר לראות את הניתוח של רותם, שלפיו יציאה המונית של חרדים וערבים לשוק העבודה תביא רק לתוספת קטנה לתמ"ג ולפעילות במשק.

כמו בן דוד, גם רותם ממקד את הניתוח שלו בפריון במשק. הרחבה על הניתוח שלו אפשר למצוא בטור של סמי פרץ בעמוד הבא, שבוחן את אחד הנושאים החשובים ביותר במשק כיום: החינוך הטכנולוגי. רותם מצביע בין השאר על התנפחות מגזר הפיננסים והנדל”ן לעומת ההתכווצות של התעשייה בעשורים האחרונים כמקור מרכזי לבעיות במשק.

לדעתי, רותם צודק. להתנפחות הפיננסים והנדל”ן על חשבון התעשייה יש השפעות ארוכות טווח הרסניות על המשק, על כושר התחרותיות שלו וגם על התרבות. זאת ועוד: חלק גדול מהפעילות הפיננסית מיותרת, ובנדל”ן יש רכיב עצום של פעילות שקשורה בהיתרים, בזכויות ובמאכערים שמנתבים משאבים למי שמחובר לשלטון.

מה שחסר לדעתי בניתוח של רותם הוא שאלת מיליון האיש - המגזר הציבורי המורחב בישראל המעסיק כמעט מיליון עובדים, כשליש מהעובדים במשק. כיצד הוא משפיע על הפריון במשק? כיצד האפקטיביות של מערכות החינוך, התשתיות, הרגולציה והשלטון המקומי משפיעה על הפריון של המגזר העסקי - ישירות דרך העלויות שלהן ובעקיפין דרך השירותים שהן נותנות?

כאשר רותם קובע שהפיננסים והנדל”ן הם ענפים מנופחים, הוא בעצם אומר שצריך להעביר הון וכוח אדם מהענפים האלה לתעשייה. אבל מה לגבי עשרות מיליארדים מיותרים שנמצאים במערכת הביטחון, במטות של משרדי הממשלה, בעיריות?

זאת תופעה מעניינת. בשנה האחרונה יש נכונות גדולה בציבור לדבר על הצורך לבצע קיצוץ גדול בתקציב הביטחון, מתוך הבנה שמערכת הביטחון היא קבוצת אינטרס שהצליחה להגדיל את היקף התקציבים שבשליטתה - לא רק כדי לייצר ביטחון אלא גם לייצר לעצמה כוח ותנאים.

לטענה הזאת יש תומכים רבים גם בקרב פוליטיקאים, עיתונאים ופעילים חברתיים. אבל כאשר הם נדרשים לסוגיית האפקטיביות של חלקים אחרים במגזר הציבורי הם נאטמים. ומה ההבדל? כשם שאפשר לדרוש קיצוץ בביטחון מאחר שהמערכת לא אפקטיבית, כך צריך לדרוש אפקטיביות מכל מערכת אחרת. המודל הסקנדינבי, שנחשב כיום מצליח יותר, לא משגשג בגלל מסים גבוהים, אלא מפני שהציבור משוכנע שהמסים חוזרים אליו בדמות שירותים טובים ולא נשרפים בידיהן של קבוצות אינטרס שמחוברות למוקדי הכוח.

בשנתיים האחרונות החלה מהפכת תודעה בציבור הישראלי. הציבור מוכן לשיח על תקציב הביטחון, על מונופולים פרטיים ועל ענייני כלכלה שלא נופלים רק לקטגוריה של הדיון הישן של שמאל וימין. אבל הניסיון לנהל דיון על קבוצות אינטרס אחרות ובעיקר על האפקטיביות, היעילות והשירות שהן מעמידות לציבור נתקל בחסמים מיידים. ייתכן שזה דיון משעמם יותר, שחסר מידע ‏(וממילא למי יש תמריץ של ממש לאסוף מידע בנושא‏), או שהוא מאיים על יותר מדי קבוצות אינטרס שפזורות בכל שדרות הציבור הישראלי.

אבל הרכבת הזאת יצאה לדרך. מאז שהצעתי כאן לקוראים לפני כמה שבועות להעלות רעיונות להתמודדות עם קבוצות אינטרס הגיעו אלי מאות מיילים מאנשים שנחשפים מדי יום לאפקטיביות נמוכה בענפי משק רבים, והעלו הצעות ורעיונות לשיפורים ולשינויים. מדי יום גדל מספרם של הישראלים שמבינים שישראל זקוקה למבנה חדש לשוק העבודה, למגזר הציבורי, לשוק ההון ולמגזר העסקי. מדי יום גדל מספרם של הישראלים שמבינים שהשינוי הכלכלי לא יגיע מסיסמאות על שוויון בנטל או מהעלאה והורדה של מסים. השינויים הנדרשים צריכים להיות עמוקים הרבה יותר.

יצירת הון חברתי ואמון בתוך החברה היא רכיב קריטי, שבלעדיו לא ייתכנו שום שינויים של ממש. כי בכל תהליך של שינוי מבני יש מפסידים בטווח הקצר או הבינוני, ואם הם לא יאמינו שבטווח הארוך המרוויחים מהתהליך ישתפו אותם ברווחה שתיווצר - הם לא ישחררו ולא יוותרו על מילימטר ועל שקל אחד. אם יש לכם רעיונות נוספים בעניין זה, כתבו לי: guy.rolnik@themarker.com.

פתרון למזומנים ולכסף שחור

הממשלה אישרה השבוע הקמת צוות לבחינת צמצום השימוש בכסף מזומן במשק. הצוות בראשות מנכ”ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, יגבש מתווה לצמצום ולהגבלת השימוש בכסף מזומן כאמצעי תשלום במשק כדי להגביר את המלחמה בהון השחור.

אפשר רק לברך על הרעיון והיוזמה, ולקוות שבניגוד למדינות כמו איטליה ויוון - שהבינו את הצורך להילחם בהון השחור דקה לפני או אחרי שהתקרבו לפשיטת רגל - ישראל תכריז מלחמת חורמה לפני שסכין הגיליוטינה המתקרב יחדד את המחשבה שלנו.

צריך לקוות גם שהצוות יציג פתרונות ישימים, מהירים ואמיצים, ולא ימסמס את יישום התוכניות במשך שנים ארוכות כמקובל בישראל. ועדת לוקר צריכה להציג מסקנות שלא רק מקטינות את השימוש במזומן, אלא מחזקות את העסקים ואת העוסקים הקטנים על ידי פירוק המונפולים של חברות האשראי והצגת אמצעי תשלום ללא עמלות הנשך של המונופול הבנקאי.

כדאי לשים לב לתגובות של האזרחים לידיעה הזאת, שפורסמה ערב החג באתרי האינטרנט. מתברר שאזרחים רבים מתקוממים על ניסיונה של הממשלה להילחם בהון השחור. טוב, אפשר לנחש שחלק מהמתקוממים פועלים באותם ענפים שבהם לא מקובל להוציא חשבוניות. אבל הסיפור כאן עמוק הרבה יותר ומתחבר לסיפא של הדברים בטור הזה בהקשר של הון חברתי.

יונתן זינדל
ניר קידר

אחת הסיבות העיקריות לכך שציבור רחב בישראל נותן לגיטימציה לאי הוצאת חשבונית או לתשלום כסף ב”שחור” היא ההערכה הרווחת שחלק גדול מכספי המסים לא חוזרים לאזרחים, אלא עוברים לקבוצות אינטרס שמחוברות לשלטון. מערכת הביטחון היא הדוגמה הבולטת והגדולה, אבל לא היחידה: במשק, במונופולים הפרטיים, בעסקים שלמים שעובדים עם הממשלה וכמובן בתוך המגזר הציבורי המורחב יש ארגונים רבים שבהם חלק מהג׳ובים נחשבים כסידורי עבודה, לפעמים עם קביעות לכל החיים, ולא כתפקידים בהם משרתים את הציבור. בחודש האחרון קיבלתי עשרות מיילים מקוראים המתארים תופעות כאלה במקומות העבודה שלהם, אך באופן לא מפתיע איש לא מוכן להזדהות בשמו.

תהליך של יצירת הון חברתי בישראל הוא ארוך ומסובך, ורבים יטענו שהוא בלתי אפשרי. הציטוט של פרופ’ ישעיהו ליבוביץ מלפני כמעט 50 שנה על השלטון, ההסתדרות, המקורביזם והנפוטיזם, שהצגתי כאן בשבוע שעבר, נראה רלוונטי וחי כאילו נאמר אתמול.

מה שבטוח הוא שאין שום סיכוי להתחיל לייצר הון חברתי מבלי לטפל בצמרת. על רקע החלטת הממשלה להילחם בכל עסקות המזומן אי אפשר שלא להיזכר בכוכב המזומנים: אהוד אולמרט.

ראש הממשלה לשעבר קיבל מעטפות עם מזומנים, אבל בית המשפט זיכה אותו מחלק מהאישומים בין השאר משום שמדובר ב"כספים פוליטיים". הקביעה הזאת והעובדה שעד היום מס הכנסה לא פתח בחקירה לגבי הכספים האלה מדהימה למדי. הרעיון שלדמות ציבורית בכירה מותר לקבל כספים במזומנים כי “זה פוליטי” הוא רישיון לעסקות ההון־שלטון הגרועות ביותר.

כל עוד יש בפוליטיקה שלנו שחקנים שקיבלו מעטפות עם מזומנים כמו אולמרט, או פוליטיקאים שהנהג והבת שלהם התעשרו במיליוני דולרים כמו אבגידור ליברמן, קשה יהיה לייצר כאן הון חברתי. ללא הון חברתי יהיה קושי אדיר בשינויים מבניים. בלעדיהם לא תתרחש קפיצה בפריון וגם לא בשכר.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו