ליסה פרץ לגולש: מחוייבים לסדר יום פמיניסטי

עורכת גלריה התארחה באתר הארץ והשיבה לשאלות הגולשים על היחס לתרבות בפריפריה, ההיררכיה בין תרבות גבוהה לנמוכה והיעלמות מדור היין

הארץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
הארץ

ליסה פרץ, עורכת "גלריה", מוסף התרבות היומי של הארץ, התארחה היום (שני) באתר והשיבה לשאלות הגולשים.

הגולש "קורא ותיק" שאל: למה מדור גלריה כולל עלון תעמולה פמיניסטי רדיקלי?

למרות שבשאלה זו מובלעת נימה קנטרנית, כמעט על סף המיזוגניה, אני בכל זאת אענה לך עליה וברצינות: מוסף גלריה רואה את עצמו מחויב למושג פמיניזם, על כל היבטיו. אין לנו שום בעיה לומר זאת בקול רם ובצלילות: המחויבות הזו, שעיקרה טיפול בענייני דיומא דרך הפריזמה הפמיניסטית, היא חלק בלתי נפרד מסדר היום של מוסף גלריה.

אולי הביטוי הבולט ביותר של מחויבות זו הוא מדורה של צפי סער, "גברת מג'ונדרת", המתפרסם מדי יום שלישי ב"גלריה". המדור הזה הוא תקדימי וחלוצי, מגדלור עיתונאי לכל דבר, שכן הוא הראשון והיחיד בשטח, בינתיים, אשר בוחן את העולם באמצעות פרדיגמות פמיניסטיות, זאת מתוך הבנה כי בסופו של דבר המציאות היא פאזל פוליטי אחד גדול שלנשים יש עליו 50 אחוז חזקה, אם לא יותר. הבולטות של הטור "גברת מג'ונדרת" צובעת את כל המוסף כולו בגוונים פמיניסטים, שכולנו תקווה שילכו ויהיו יותר דומיננטיים בעתיד.

לכל העיתונאים ואישי הציבור שהתארחו ב"הארץ"

ליסה פרץ משיבה לשאלות הגולשיםצילום: חיים טרגן

הגולש בורו שאל: למה יש כל כך מעט על תיאטרון? לפעמים יש גיליונות שלמים בלי מילה על תיאטרון... חוסר פרופורציות משווע.

תיאטרון הוא מתחומי היסוד של מוסף גלריה ולראיה היקף הסיקור של התחום: בימי שלישי, מזה שנים רבות, מתפרסם בגלריה בקביעות טורו של מבקר התיאטרון הוותיק של עיתון הארץ, מיכאל הנדלזלץ, תחת השם "חיית במה". בטור זה הוא מסמן ומפענח מגמות, מפנה זרקור אל יוצרי תיאטרון ותיקים וחדשים ומציג שכיות תיאטרון בלתי מוכרות בישראל ובעולם. לצד טור זה, מתפרסמות כתבותיה של תמר רותם, כתבת לענייני תיאטרון של "גלריה".

מדי שבוע, רותם חושפת בפני הקורא את תעשיית התיאטרון המקומי, על כל מנגנוניה: הכלכליים, הפוליטיים והיצירתיים – בין אם בדמות ראיונות, תחקירים, כתבות צבע, כתבות רוחב או ניוז. כמו כן אנו מקפידים לתרגם באופן קבוע טקסטים על תיאטרון מעיתוני העולם הנחשבים כמו "ניו יורק טיימס" או "הגרדיאן". על פי רוב מדובר בביקורות על הצגות, טורי דעה או ראיונות עם מחזאים ושחקנים. בסיכומו של עניין, תחום התיאטרון זוכה לחשיפה גבוהה מעל עמודי "גלריה".

בר מאור: מה עם מדור ביקורת יין? דניאל רוגוב כבר מת שנתיים ועוד אין מחליף ברקע. נכון שהסגנון היה לעתים טרחני ומעייף אבל פה הארץ הצליח לקיים אייקון משך הרבה שנים. למה זה לא נמשך?

דניאל רוגוב אכן היה אוטוריטת יין משך שנים רבות ולפיכך היה מורכב למדי למצוא לו מחליף במידותיו במהלך השנתיים שחלפו מאז לכתו. כעת אנו שמחים לבשר כי סוף סוף נמצא כתב לענייני יין, שכמו קודמו בתפקיד, אנו בטוחים כי הוא יבצע את מלאכתו באותה תשוקת בכחוס מגובה בסקרנות בלתי נגמרת, ידע מעמיק ומבט ביקורתי. פרטים בהמשך.

יוסי שאל: למה גלריה הופך למוסף לייף-סטייל במקום מוסף תרבות? כמעט כל הכתבות על אוכל ואופנה - הכתבות על ספרות, מחול, אדריכלות אמנות הולכות ומצטמצמות והכל הופך להיות דומה לפנאי פלוס - האם גלריה לא צריך להיות מוסף התרבות המוביל ולא לרדת לרמת ריאליטי?

מוסף גלריה במתכונת הנוכחית שלו לא מפנה אל עצמו את השאלה הכה שבלונית והצפויה, מהי תרבות גבוהה או נמוכה. זאת משום שטקסט משובח הוא טקסט משובח באשר הוא, בין אם מדובר בטקסט על רכב, תוכנית ריאליטי, פואמה או בניין. מוסף גלריה רואה עצמו מחויב לשבור את ההיררכיות המיושנות האלה - המקובעות בעיקר בתודעת צרכני תרבות שמרניים - החונקות את המהות של התרבות והיא חופש. ולגופו של עניין: גלריה מעניקה במה שווה לכל תחומי התרבות באשר הם תוך כדי טיפול ביקורתי, מעמיק וידעני, וזה בדיוק מה שמבדיל אותו מעיתוני הבידור והתרבות שמסביבו.

נ"מ: ההתמודדות עם האנשים שמאכלסים ומניעים את התרבות המקומית בוודאי אינה פשוטה. האם את יכולה לומר משהו על מה שמנחה אותך ביחסייך עימם? תודה

אני מוצאת את ההתמודדות עם האנשים שמניעים את התרבות, כדברייך, פשוטה להפליא: אני מקפידה שהיא תהיה עניינית, ישירה וללא משוא פנים.

ליאת: שלום ליסה, לקרוא את גלריה זה מבחינתי לקרוא מה קורה בתל אביב. ההתייחסות לתרבות ולאמנות בדרום היא שולית. כאשר אתם כותבים על אירועי סוף השבוע נדיר למצוא אזכור לדרום. בכך אתם תורמים להנצחתו של הנגב כפריפריה תרבותית. אף על פי שמתרחשים כאן דברים מרתקים. בעשותכם כך, אתם חלק משיח מייניסטרימי של אותה מדינת תל אביב... אין כאן שום בשורה.

מוסף גלריה מקפיד לסקר את כל תחומי התרבות באשר הם המתקיימים בישראל. ולגופו של עניין: העשייה התרבותית בדרום מוצאת ביטויה באופן קבוע מעל דפי גלריה, בין השאר בסיקור פעילותם של גופים מרכזיים, כמו תיאטרון באר שבע, פסטיבל אינדינגב, פסטיבל הג'ז בים האדום, פסטיבל קולנוע דרום, פסטיבל מוסיקה קאמרית באילת ופסטיבל תמר. אנחנו תמיד נשמח להתעדכן בעשייה המתקיימת בפריפריה ולסקר אותה.

גולש המכונה "סטודנט" כתב: שלום, שאלה לגבי סדרת הכתבות של גליה יהב על תערוכות סוף שנה באקדמיות לאמנות ועיצוב - מהי החשיבות בעינייך של תערוכות סוף שנה באקדמיות והאם סדרת הכתבות יוצרות בעצם השוואה של ההיררכיה האמנותית בארץ?

מדי שנה מקפיד מוסף גלריה, תחת הכותרת "תערוכות בוגרים", לחשוף בפני הקוראים את העשייה המתקיימת באקדמיות לאמנות ועיצוב. זהו פרויקט דו ראשי ורחב ממדים כשחלקו הראשון מציג לראווה את הבוגרים הבולטים ועבודותיהם וחלקו השני מנתח באופן ביקורתי את תערוכות הגמר.

זהו פרויקט חד שנתי חשוב מאין כמוהו, שכן לצד החשיפה והביקורת, כתבי ומבקרי גלריה מסמנים מגמות, מפרקים את הפוליטיקה שמניעה כל תחום, מצביעים על כשלים, מציפים שאלות מהותיות ומאירים על פינות חשוכות. זהו מיפוי רוחב/עומק של אדריכלות, עיצוב, אופנה ואמנות כפי שתחומים אלו נלמדים באקדמיות, המובחרות והמובחרות פחות.

יולי: האם את שבעת רצון מההשקעה בתרבות בישראל? לדעתך המדינה משקיעה מספיק בתרבות או שמא יש תחומים (תרבותיים) שבהם יש צורך להשקיע יותר?

זו שאלה שהתשובה עליה ארוכה ממה שהפלטפורמה הזו יכולה להכיל. אענה בקצרה: שביעות רצון, באופן עקרוני, נוגדת לחלוטין את מהותו של עיתונאי ומשום כך מחובתי לגלות אי נחת קבועה, גם כשעניין כל שהוא נראה על פיו מספק מכל בחינה. שנית, בהכירי את הנתונים (באופן הגלוי לעורך מוסף תרבות) אינני יכולה לומר שאני שבעת רצון, בעיקר לא מהקריטריונים ויעדי חלוקת התקציב. אני מאמינה בפריפריה באשר היא - פיזית, תרבותית ומנטלית - וסבורה שהיא דורשת חיזוק, תשומת לב, הכרה ותמיכת יתר.

פופוליסט: היי, האם לדעתך הריחוק המנומס (או הלא-מנומס) של גלריה מתכנים פופולריים - הכוכב הבא, האח הגדול וכו' - משמר את כוחו של המותג שעליו את אמונה או שאולי הוא פוגע בו ומרחיק ממנו קהלים פוטנציאליים?

על פי שאלתך, ניכר שאינך קורא את מוסף גלריה, שכן אם היית קורא לא היית שואל את השאלה הזו. העיקרון המנחה אותי כעורכת המוסף הוא פרסום תכנים שהם לפני הכול מעניינים - בין אם הם פופולאריים ובין אם הם איזוטריים, בין אם על פי הגדרות מיושנות הם "גבוהים" או "נמוכים", "עממיים" או "אליטיסטיים".

ולגופו של עניין: אני לא מוצאת פסול בסיקור תכנים "פופולאריים", כל עוד הטיפול בהם הוא אלגנטי, מקצועי, ידעני, ביקורתי ומלא ברק. כך בדיוק טיפלנו ואנחנו ממשיכים לטפל בתכנים שעל פי אמות מידה לא מעודכנות נחשבים ל"פופולאריים", כמו תכני טלוויזיה (ראה למשל כתבות העוסקות "באח הגדול"), תכני אוכל (ראיונות עם שפים) או תכני אופנה. אנו עושים זאת קודם כל כי זה מעניין אותנו ואנחנו מאמינים שזה מעניין גם את קוראי המוסף. שנית, מחובתו של עיתון לשקף את רוח הזמן או אם להשתמש במושג פנים גלריה: להתעמת עם רוח הזמן. 

האורחים הקודמים בסדרה: עורך הארץ, אלוף בן | העיתונאית רחל טלשיר | העיתונאית מירב ארלוזורוב | מבקר הקולנוע אורי קליין | העיתונאי גדעון לוי | מבקר הטלוויזיה מורן שריר | המאייר עמוס בידרמן | אסתר זנדברג | גילי איזיקוביץ | נרי ליבנה | מבקר המוסיקה בן שלו | הפרשן הצבאי עמוס הראל | העיתונאי צפריר רינת

שלחו את שאלותיכם לליסה פרץ כאן:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ