בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסוד של האימפריה הרומית שווה 100 מיליון דולר בשנה

עם אבקה ייחודית שמייצבת את הקרקע, חברת Anyway סוללת את כבישי אפריקה ומסייעת לבניית בתים מאדמה טבעית ■ כך עשתה חברה ישראלית-קנדית את דרכה ללב העולם השלישי - באמצעות טכנולוגיה רומית

30תגובות

פרנסי העיר אדיס אבבה שבאתיופיה היו אובדי עצות. אדמת החרסית שעליה בנויה עיר הבירה גרמה להם לכאבי ראש לא קטנים. בשל תכונותיה, מתנפחת הקרקע בכל פעם שיורדים גשמים - ומתכווצת בכל פעם שיש בצורת. התוצאה היא סדקים, שקיעה וחוסר יציבות של מבנים ודרכים. ההון העצום שמושקע בתשתיות הכבישים בעיר המתפתחת יורד שוב ושוב לטמיון, שעה שהכבישים שבים ונסדקים ונהפכים משובשים.

בצר להם הזעיקו קברניטי העיר והמדינה מהנדסים שייעצו להם מה לעשות. הפתרון, כך קבעו אנשי המקצוע, הוא להוציא שכבת אדמה שעומקה בין 70 ס"מ למטר - ולאחר מכן למלא את החלל שנוצר בחומרים אחרים. רק כך, אפשר יהיה לייצב את הקרקע ולסלול כביש שיחזיק מעמד לאורך זמן.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

הראה לי את המטבח שלך ואומר לך אם אתה ישראלי

הפייסבוק מת - יחי המלך החדש: קבוצה בווטסאפ

אייל טואג

אלא מה? זמן העבודה צפוי להתארך עד מאוד - לכל ק"מ כביש נדרשים לפחות שישה חודשי עבודה. שלא לדבר על המוני המשאיות והכלים המכניים-הנדסיים הכבדים שייאלצו להיכנס ולצאת מהמטרופולין העמוס והצפוף שבו מתגוררים 5 מיליון איש, על פליטות הפחמן הדו-חמצני שנגרמות כתוצאה מהוצאת הקרקע באתר וההובלה שלה, כריית חומר מילוי, ההובלה שלו ומילויו, הנחת שכבות מצע ואספלט - והוצאה של הרבה מאוד כסף. במלים אחרות, הפתרון של המהנדסים היה קטסטרופה ארוכה ויקרה שעומדת לקרות.

היתה זו אבקה של חברה ישראלית-קנדית שהצליחה בסופו של דבר להציל את המצב. האבקה של חברת אניוויי ‏(Anyway‏), הכוללת תערובת של מלט, סיד, גבס, סיגי פלדה וסיבי פוליפרופילן, מוחדרת לקרקע ומייצבת אותה באמצעות שינוי התכונות המכניות-הנדסיות שלה.

בעזרת רשות הדרכים של אדיס אבבה, ערכה חברת אניוויי תכנון הנדסי וביצעה שינוי בתכונות של 20 הס"מ העליונים בקרקע. "השינוי היה כה משמעותי שאפשר היה להתחיל מיד את סלילת הכביש", מספר זאב הלבר, מנכ"ל אניוויי ישראל. "זמן הסלילה התקצר משישה חודשים לק"מ כביש לארבעה עד שישה שבועות בלבד".

וזאת לא התועלת היחידה: שיפור התכונות ההנדסיות של הקרקע הטבעית במקום להחליף אותה בחומרי מילוי שמובאים ממקומות מרוחקים חסך כ-40% מעלות הסלילה, הקטין את עלות התחזוקה של הדרך ובנוסף הקטין ב-40% את פליטות הפחמן הדו-חמצני של הפרויקט.

במקביל הכינה אניוויי את התשתית לריצוף העליון של הכביש שנעשה כולו באמצעות אבני ריצוף ‏(Cobblestone‏) בהדרכת הארגון הממשלתי הגרמני GTZ לשיתוף פעולה טכנולוגי ובמימון הבנק העולמי. לדברי הלבר, הפרויקט ייצר עבודה לאלפי בני אדם שחצבו את האבנים וריצפו את הכביש באמצעות קבוצות עבודה קבלניות, ממש בדומה לקבוצות העבודה ביישוב העברי שקדם להקמת המדינה. הפרויקט שהחל ב-2009 עדיין נמשך וכעת עתיד לכלול את הקמתה וסלילתה של שכונת המגורים החדשה שתוקם בעיר עבור עובדי Ethiopian Airlines.

סולומון ניגוסי

סיפורה של חברת אניוויי, המפתחת מוצרים לייצוב קרקעות לצורך סלילת כבישים ופועלת במדינות עולם שלישי, הוא חריג באופן כפול בנוף הישראלי: גם מכיוון התשתיות וגם מהכיוון החברתי. ישראל אמנם נחשבת סיפור הצלחה בתחומים שונים, אך תשתיות אינו הראשון שבהם. די להיזכר בפרק הזמן הממושך של סלילת כבישים בישראל, בטעויות המביכות בבניית גשרים ומנהרות ובתלאות הבירוקרטיות של הרכבת הקלה כדי להשתכנע שתוכנה וחקלאות הן חוזקות ישראליות מובהקות יותר.

ישראל גם אינה מזוהה עם פרויקטים חברתיים במדינות העולם השלישי. לפחות בשנים האחרונות שמה של ישראל נקשר יותר עם אספקת נשק ואימון יחידות צבאיות הכפופות לפוליטיקאים שאינם בשורה הראשונה של המועמדים לפרס נובל לשלום.

והנה מגיעה חברת אניוויי המקדמת פרויקטי תשתית המשלבים פן חברתי במדינות העולם השלישי. אירוני הוא שהיא עושה זאת תוך שהיא מסתמכת על טכנולוגיה שפותחה בתעשיית הנשק של משטר האפרטהייד.

אבקה בשירות האפרטהייד

את רעיון ייצוב הקרקעות באמצעות סיגי פלדה לא המציאו באניוויי. למעשה, זו טכנולוגיה שקיימת כבר אלפי שנים והאימפריה הרומית עשתה בה שימוש נרחב. הרומאים ידעו שסיגי הפלדה - שמקורם בעופרת מתכת שעברה התכה, קירור וטחינה - מפתחים תכונות צמנטיות לאורך זמן בהימצאות סידן ומים. התכונה הזו, המכונה פוצולניות, מתבטאת בכך שתהליך ייצוב הקרקע נמשך ומתעצם לאורך שנים ומסביר את שרידותן של הדרכים הרומיות לאורך 2,000 שנה.

"המוצר שלנו מבוסס על מוצרים מסורתיים אבל הרחיב את טווח היישומים שלהם כך שניתן לטפל במגוון רחב יותר של קרקעות", אומר הלבר, מנכ"ל אניווי ישראל. לדבריו, פריצת הדרך הטכנולוגית שאיפשרה את הרחבת טווח היישומים והגברת יעילותו של המוצר שמוכר מזה אלפי שנים, היה השימוש בגבס, שילוב של סיד, מלט, גבס וסיגים ביחסים מסוימים, והוספת רכיב של סיבי פוליפרופילן.

אבל למרות הטכנולוגיה הייחודית והבלעדית, כמו כל דבר אחר בתחום התשתיות, גם קצב הצמיחה של אניוויי לא היה מהיר. היא הוקמה ב-1998 אך את זמן סלילת דרכה המקצועית, אפילו אבקת הקסם שלה לא יכולה היתה לקצר. הטכנולוגיה של אבקת ייצוב הקרקע נולדה בכלל בשנות ה-70 בחברת DENEL, שהיא חברה ממשלתית שבדומה לרפא"ל הישראלית אחראית על פיתוח טכנולוגיה ואמצעי לחימה - כדי לסייע לצבא דרום אפריקה שהיה מעורב אז בפעילות צבאית באנגולה להעביר כוחות וציוד צבאי בתוואי שטח בעיתיים.

זאב הלבר

עם סיום משטר האפרטהייד ב-1994 ואיתו מעורבותה של דרום אפריקה בענייני שכנותיה הוחלט בדנל כי אין לה צורך עוד בטכנולוגיה והיא נמכרה ב-1998 לאיש עסקים יהודי דרום אפריקאי, ג’וזי כהן, שזיהה את הפוטנציאל המסחרי של הטכנולוגיה. מפגש מקרי בין כהן לישראלי בשם עוזי קרתא, שעבד בחברת מטרונטריו ‏(Metrontario‏) הקנדית שבבעלות משפחת סילבר, הוליד שיתוף פעולה.

כהן שלח את הטכנולוגיה לבדיקה במכון התקנים - והתוצאות היו מדהימות, מספר הלבר. כך נולדה החתונה העסקית בין כהן לשאול סילבר, חתונה שהצאצא שלה היא חברת אניווי ‏(Anyway Solid Environmental Solutions‏) שהוקמה ב-98’.

למרות ההבטחה הגדולה שהתגלתה במוצר, ההתחלה לא היתה קלה. ענף התשתיות התחבורתיות שמרני ומתאפיין בתהליכי קבלת החלטות ומכירה איטיים יחסית. לאט לאט החלה אניוויי לשתף פעולה עם ענקיות כמו Rock Oil האוסטרלית ואחרות - וכנראה לא במקרה: קל יותר לעבוד עם חברות ענק שבניגוד לממשלות מסוגלות לקבל החלטה במהירות ויש להן תקציבים גדולים.

אלא שב-2004 התגלעו חילוקי דעות בין סילבר לבין כהן על האופן והקצב שבו יש לקדם את הטכנולוגיה והפיתוח העסקי והשניים החליטו להיפרד. אניוויי חילקה את העולם לשניים: אירופה ואסיה הלכו לכהן שממשיך לשווק את המוצר באמצעות החברה תחת המותג RBI81, והיתר: אמריקה, אפריקה, אוסטרליה, ניו זילנד והפסיפיק - לסילבר, באמצעות אניוויי.

חברת אניוויי שבבעלות סילבר מעסיקה כיום 20 איש בלבד, חלקם ישראלים. הטלטלה במבנה הבעלות הגיעה בזמן טוב לקבלת החלטות אסטרטגיות. בשל המרחק הגיאוגרפי והרצון להוציא את המיטב מכוח האדם המצומצם שלה, החליטה החברה באותה עת כי תמקד את מאמצי השיווק במדינות אפריקה בין היתר בדרום סודן. אבל רק חמש שנים מאוחר יותר, עם קבלת הפרויקט באדיס, החלה לקצור את הפירות.

מייצוב הקרקע לבנייה באדמה

כבעלת טכנולוגיה ששיבשה מעט את הסדר בעולם התשתיות ודרכה על אצבעות של אנשי מקצוע ובעלי עסקים מטכנולוגיות ותיקות ומבוססות יותר, סבלה אניוויי מניסיונות של חברות הנדסה מקומיות ובעלי מחצבות להכשיל אותה ולמנוע את חדירתה לשווקים.

"במדינות מתפתחות זה לא בלתי סביר שלמקבלי החלטות יש איזושהי תועלת כלכלית מהפרויקטים שמתבצעים תחת אחריותם", מגדיר הלבר בעדינות את תרבות השוחד הנהוגה בחלק ממדינות אפריקה. "לא אחת התבקשנו לתרום לתועלת זו אבל סירבנו", הוא אומר. "זה הפך את העבודה שלנו לקשה הרבה יותר, אבל אם אתה מתמיד ואם אתה מוכיח שוב ושוב את היכולת שלך לספק תועלת ללקוח - בסוף זה קורה".

זאב הלבר

החברה זכתה בפרויקט ענק באופן לא צפוי דווקא מהאי פפואה גינאה החדשה שבאוקיינוס השקט מצפון לאוסטרליה, בעקבות פגישה עם משלחת של ממשלת האי בראשות שר התשתיות שבאה לביקור בישראל וערכה היכרות עם ביצועי החברה והטכנולוגיה שלה.

"אנחנו מעורבים בפפואה גינאה החדשה בפרויקטים של 500 ק"מ", אומר הלבר. "השבוע היו כאן מנהלי רשות הדרכים של האי וחתמו על מכתב כוונות לפרויקט של סלילת 100 ק"מ כביש נוספים בהשקעה של 100 מיליון דולר. אנחנו, ביחד עם הממשלה, נדאג לחבילת המימון של הפרויקט".

אבל למעט המן שנפל על החברה באוקיינוס השקט, תהליכי המכירה של החברה איטיים מאוד. עובדה זו והמרכיב הקטן יחסית של האבקה הייחודית בעלות הכוללת של פרויקטי תשתית ‏(60 עד 70 אלף דולר לק"מ, כלומר אחוזים בודדים מעלותו‏) דחפו את אניוויי לאמץ אסטרטגיה של מעורבות עמוקה יותר בפרויקטים של ייצוב קרקע. כיום החברה מספקת שירותי תכנון הנדסי, פיקוח ובמקומות מסוימים גם מוכרת ציוד ללקוחות על בסיס רשת הקשרים שטוותה עם ספקיה.

רכיב אחר באסטרטגיה הזו היה שימוש בטכנולוגיה הייחודית שלה לפיתוח מוצרים נוספים וכניסה לתחומי פעילות משלימים כמו פתרונות לבנייה מהירה וזולה במדינות מתפתחות. פגישה עם הבנק האפריקאי לפיתוח ב-2006 העלתה שהבנק מחזיק ביתרות כספיות למימון פרויקטים לבנייה זולה ומהירה אבל מתקשה למצוא מועמדים ראויים. אניוויי זיהתה את ההזדמנות, חברה ל-Auroville Earth Institute שמתמחה בבנייה באדמה, ופיתחה סדרה של מוצרים שמאפשרים בנייה מאדמה טבעית בעייתית באמצעות ייצובה על ידי תרכובות שונות של האבקה.

אניוויי נכנסה לפרויקטים נוספים של בנייה, שבהם מרכיב האבקה היה דווקא שולי והערך המרכזי היה חברתי. כך למשל הקימה בית ספר בפרבר של ניירובי בירת קניה ומרפאות למניעת תמותת תינוקות עבור ממשלת אתיופיה. בטנזניה חברה אניוויי לחברת כרייה ענקית ויחד הן הציעו לממשלה להקים שכונת מגורים שתספק דיור חלופי לאוכלוסייה שנאלצת לפנות שטח של מכרה עתידי.

במקביל שותפו התושבים בבניית המבנים. "העיקרון הוא לייצר מנוע צמיחה בתוך הקהילה", אומר הלבר. "נלמד אותם איך לבנות. היום הם יבנו מרפאות, מחר יבנו בית ספר באותה טכנולוגיה בדיוק" אומר הלבר.

"המוטיבציה שלנו בפרויקטים האלה לא היתה מסחרית גרידא", מסביר הלבר, "כי מרכיב האבקה בבלוק הוא 6% בסך הכל. אבל זה תומך בתדמית שלנו ומשמש כפותח דלתות כי אנחנו מוכיחים ללקוחות, כמו חברות הכרייה והלקוחות שלהן, או ממשלות אפריקה, שאנחנו עוזרים להם לממש את המטרות והתוכניות שלהם".

בלומברג

אניוויי מעורבת בפרויקט דומה בהיקף משמעותי הרבה יותר: תוכנית לבניית 15 אלף בתים עבור צבא דרום סודן, ויש להניח שפרויקטים מסוג זה עשויים לסייע לחברה לזכות גם בעתיד בפרויקטים כמו סלילת כביש שאורכו 700 ק"מ בין ג’ובה ‏(Juba‏) בירת דרום סודן לגבול עם אתיופיה.

ניהול מחוכם של תדמית החברה ומיצובה כארגון שמשלב בפעילותו העסקית לא רק דאגה לשורת הרווח הנקי אלא גם לקהילה שבה הוא פועל זיכה את החברה בפרס המצוינות של אפריקה. ב-2007 אניוויי קיבלה את הפרס על טיפוח ועידוד יזמות והזדמנויות לתעסוקה בקרב נשים וקידום שוויון תעסוקתי בין המינים ‏(Gender Equality‏).

הפרס ניתן על פרויקט של פיתוח קהילתי כפרי בדרום אפריקה, אולם החשיבה על עידוד תעסוקת נשים במקצועות הבנייה החלה באניוויי כבר ב-1999 עם ההחלטה לייצר את שקי התערובת באריזות של 25 ק"ג ולא של 50 ק"ג כפי שהיה מקובל בתעשיית המלט דאז, מתוך מחשבה שמשקל מופחת יקל על נשים להשתלב בעבודות היישום של התערובת על הקרקע.

15 שנים לאחר הקמתה ובתום מאמצי שיווק סיזיפיים וכניסה לפרויקטים שאינם קשורים ישירות לתחום פעילותה המקורי של החברה, נראה שאניוויי עלתה על דרך המלך. היא מעורבת בפרויקטים של ייצוב קרקע בכבישים באורך כולל של 3,000 ק"מ ומחזור המכירות של החברה מגיע ל-100 מיליון דולר בשנה.

"זה הצריך הרבה מאוד מאמצים והרבה מאוד סבלנות של הבעלים כי לאורך הרבה שנים היינו חברה מתפתחת כמו המדינות שבהן אנחנו עובדים. רק לפני שנתיים-שלוש התחלנו לראות זרימה גוברת של פרויקטים עם לקוחות ותיקים בהיקף גדל והולך וכניסה למדינות נוספות", אומר הלבר.

"המטרה שלנו היא להיות החברה המובילה בעולם בתחום ייצוב הקרקעות", אומר הלבר, ועד שזה יקרה, אם בכלל, הוא נהנה מהדרך ומהסיפוקים המיידיים יותר שהיא מציעה: "אנחנו מגיעים למקום שלא תיפקד כמו שצריך, אם זו דרך שלא נתנה שירות טוב כמו בפפואה גינאה החדשה ואם זה בחינוך או בבריאות בקניה ובדרום אפריקה, ומה שאנחנו עושים הוא חלק מהשינוי לטובה בחיים של אנשים. הם ממש מוקירי תודה לנו על כך, וזה מרגש כל פעם מחדש".

אניוויי סוללת אלפי קילומטרים בעולם - אבל מעט מאוד בישראל

הטכנולוגיה של אניוויי אחראית לסלילת כבישים באורך של אלפי ק"מ בשווקים המתעוררים, מפפואה גינאה החדשה במזרח ועד לצ’ילה במערב, אבל דווקא בישראל נעשה שימוש מוגבל לפי שעה בפתרונות שמציעה החברה.

אלי הרשקוביץ

אניוויי היתה מעורבת בסלילת שביל האופניים לרוכבי אקסטרים מפסגת החרמון, כך שניתן להשתמש בשירותי האתר גם בקיץ; בשביל הגישה לנכים בחוף הדולפינים באילת; כביש גישה לחוף ניצנים; משטח קומפוסט בחוף ניצנים; חווה חקלאית ליד שבע טחנות סמוך לפארק הירקון; אתר הנצחה לנספים באסון הכרמל והאתר הארכיאולוגי ומרכז הבילוי והאטרקציות פארק ברקו בטבריה. פרויקט משמעותי קצת יותר היה ייצוב רצועת קרקע של 15 עד 20 מטר בצדה הפנימי של גדר הגבול עם רצועת עזה עבור משרד הביטחון כדי לסייע בזיהוי פעילות טרור.

אבקת פלאים שמחוללת חמישה תהליכי ייצוב בקרקע

התערובת הייחודית של אניוויי גורמת לחמישה תהליכים של ייצוב קרקע: נטרול חוסר האיזון היוני שבמעטפת של גרגר החרסית הגורם לספיחת מים באמצעות השימוש בסיד, ויצירת גבישים שממלאים את החללים בין גרגרי החרסית באמצעות הוספת מים לגבס. העיסה הזו נעטפת בג’ל צמנטי שאליה מוסיפים סיבי פוליפרופילן שמייצרת כעין רשת ברזל בתוך התערובת ומקנה לה גמישות ולכך נוסף תהליך החיזוק המתמשך של התשתית באמצעות הוספת סיגי פלדה שנהפכים במשך הזמן למלט ומאפשרים, כשמשתמשים בהם כתוסף למלט רגיל, לעשות במלט שימוש לצורך עבודות ימיות, כמו הקמת גשרים בנהרות ובימים.

חמשת תהליכי הייצוב במוצר אחד הופכים אותו לכלי בארגז הכלים של מהנדסים ומאפשרים להם להתמודד עם קרקעות בעלות תכונות שונות בפרויקטים מגוונים כמו ייצוב קרקע לכביש עירוני או בין־עירוני, בניית מסלולים של שדה תעופה או ייצוב מבנה במסגרת בנייה של מסילת ברזל.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו