בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פורמולה 1

מביט לאחור, לא בזעם

שישה מירוצים לפני שהוא עוזב את הסבב, מארק וובר מסכם קריירה שכללה שיאים, שפלים ומערכת יחסים אחת, מרירה מאוד

2תגובות

"אני מרגיש טוב לקראתם", אומר מארק וובר על ששת המירוצים שנותרו לקריירת הפורמולה 1 שלו. ב-12 שנותיו בסבב היה הנהג בן ה-37 החם והאנושי מבין מתחריו, בעולם קר ומנוכר, עסקי ואכזרי. "בהתחשב במקום בו גדלתי (קווינביין שבניו סאות' וויילס, אוסטרליה), העזיבה שלי את אוסטרליה ללונדון לא היתה מובנת מאליה. בחיים לא הייתי מאמין שאנהג בלמעלה מ-200 מירוצי גראנד פרי, עם כמה ניצחונות מיוחדים", אומר וובר, "יש לי תשעה ניצחונות ועוד 38 עליות על הפודיום. מעולם לא החמצתי מירוץ, מעולם לא פספסתי שעה בתוך האוטו".

אני מקשה עליו ושואל האם אפילו לא היה קרוב להחמיץ מירוץ? "היתה לי הרעלת מזון לפני מירוץ פיג'י ב-2007, אבל גם אותו סיימתי. התחריתי גם עם צלעות סדוקות". וובר הוא יותר מעוד אוסטרלי קשוח ומחוייב. הוא חצב חיים מרשימים מהתחלה לא מבטיחה. "המספרים מדברים בעד עצמם", הוא אומר, "רק שלושה נהגים אוסטרליים זכו בגראנד פרי ב-60 השנים האחרונות (ג'ייק בראבהאם ואלם ג'ונס הם האחרים). אני מקווה שהשארתי לאוסטרלים שיבואו אחריי משהו להישען עליו".

בסוף חודש יוני וובר הודיע על החלטתו לפרוש מהסבב בסיום העונה ולהצטרף לפורשה בסבב הסיבולת העולמי. כשהוא מביט על תחילת דרכו, הוא נזכר בקשיים שאפיינו אותה. "כשהגעתי לאנגליה באמצע שנות ה-90 היתה לי דירה שדמתה לקוביה. כל הנהגים היו מגיעים עם מכוניות יוקרתיות, ואני עם פורד פיאסטה חבוטה. אבל זה מחשל אותך".

אי-אף-פי

באותם ימים קודרים, אותם חלקת עם חברתך אן ניל ובנה הקטן לוק, האם היו לך ספקות לגבי יכולתך להגיע לפורמולה 1? "הייתי מאוד ספקן", הוא אומר, "השנתיים הראשונות שלי באנגליה היו הכי קשות. קיבלתי 43 ליש"ט ליום, כשדמי השכירות שלנו היו 550 לחודש. זה היה הרבה כסף, בלאדי הל", הוא צוחק, "אנני עבדה קשה, לפעמים קניות בסופר היו אתגר רציני עבורנו. היה מאוד לחוץ".

"הרגשתי כמו קוף עם מכונת ירייה", הוא אומר על תחושותיו באותם ימים שהרגיש כאילו כל מה שהוא יכול לעשות זה לנהוג במכונית מירוץ. "בכל יום אתה מנסה ללמוד משהו חדש ואם אין סביבך אנשיםם טובים זה הופך את העניין לקשה מאוד. למזלי, היו סביבי כמעט תמיד אותם אנשים מהיום הראשון".

זה לקח לוובר 131 מירוצים ושמונה שנים לפני שזכה בגראנד פרי הראשון שלו, בגרמניה ב-2009. "הניצחון הראשון היה המתוק ביותר", הוא נזכר, "בגלל הדרך בה ניצחתי, אחרי פתיחה קשה ומרובת עונשים. לעבור את פטל ולנצח ב-30 שניות, במגרש הפרטי שלו, זה היה נהדר עבור ניצחון ראשון".

אך היו עוד רגעים, בעיקר מרים, עם סבסטיאן פטל. כמו האירוע ביפן ב-2007, אז הגרמני הצעיר העיף את וובר ,אז עוד בטורו רוסו, מהמסלול. האוסטרלי זעם. "ילדים", הוא אמר אז על פטל, "הם דופקים הכל". לאחר מכן הפכו לחברים לקבוצה, אך מערכת היחסים בין השניים לא השתפרה, אלא רק הפכה מתוחה יותר, במיוחד אחרי שרד בול העדיפה בצורה ברורה את אלוף העולם. לפני הגראנד פרי הבריטי ב-2010, לפטל ניתנה הכנף המשודרגת של וובר, שהגיב עם ניצחון במירוץ. "לא רע עבור הנהג השני", הוא אומר ביובש. גם מוקדם יותר העונה, במלזיה, פטל התעלם בבוטות מההוראות, ועקף את וובר בדרך לניצחון.

רויטרס

"המקרה ב-2010 היה קשה יותר מכיוון שהיה יותר על הכף. זה היה יותר קשה עבורי לבלוע", הוא אומר, "אתה כל כך מתאמץ ואז שמים לך מקלות בגלגלים. במלזיה, במהלך אותם 15 סיבובים, חשבתי הרבה על איך הדברים הגיעו לאן שהגיעו. לא הופתעתי ממה שסב עשה, אלא רק איך זה הגיע לאותה נקודה. דיברנו מאז המון", הוא ממשיך, "עזוב את העניינים המקצועיים, עשינו שיחות פרטיות ושנינו לא היינו מרוצים מאיך שהן התפתחו ואיך שהרגשנו בסופן זה כלפי זה. לקחנו את מערכת היחסים שלנו לקצה".

האם האווירה השתפרה מאז שהודעת על עזיבת הסבב? "לא ממש", עונה וובר, "אנחנו משדרים עסקים כרגיל כי הרבה מאוד אנשים קורעים עצמם בשביל שאנחנו נוכל לנהוג בצורה הטובה ביותר" האם אתה עדיין אוכל את עצמך על הפסד האליפות ב-2010, כשהגעת למירוץ האחרון במקום הראשון, רק כדי להפסיד לפטל את האליפות? "כן. בדיעבד היה עדיף אם לא הייתי מגיע כל כך קרוב. אבל הייתי גאה בהרבה מאוד רגעים באותה עונה. זו היתה שנה מופלאה".

ההחלטה היחידה שהיה משנה, הוא אומר, היא המעבר לוויליאמס ב-2005. "אם הייתי לוקח את ההחלטה הזו כיום, הייתי עובר לרנו", הוא אומר, "הם (רנו) היו הרד בול של אותה תקופה. הייתי יכול להשיג יותר ניצחונות ולהיות בקבוצה עם פרננדו אלונסו (חברו הקרוב של וובר)".

"אני עדיין מרגיש רעב לסיים את העונה בצורה טובה, אבל אני כבר מחכה בקוצר רוח לשלב הבא בקריירה שלי. אין ספק שאתגעגע מאוד לתחושה לנהוג במכוניות הטובות בעולם, אבל החלטתי, וזו ההחלטה הנכונה", הוא מסכם.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו