בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העכברושים שמטביעים את הספינה

השבתת הממשל על ידי הרפובליקאים צבועה בצבעים בזויים

101תגובות

אנריקו לטה זועם. ראש הממשלה המכהן של איטליה כועס על סילביו ברלוסקוני, ראש הממשלה לשעבר ופושע מורשע בדין. ברלוסקוני פרש מהקואליציה עם חברי מפלגתו שכיהנו בה כשרים, במאמץ להפיל את הממשלה ולהביא לבחירות חוזרות. לטה לא נכנע למהלך, ואמר כי ידרוש הצבעת אמון ב-2 באוקטובר.

כתבות נוספות ב- TheMarker

בגיל 27 ובלי בגרות: היזם שהקים חברת החזרי מס ומגלגל 700 אלף שקל בשנה

לאן נעלמו הרכיבים התזונתיים מהגבינה ומהקוטג' של טרה?

ריקוד ההתפטרות שהפך ללהיט ויראלי

נפילתה של ממשלה באיטליה עלולה להביא לטלטלה מחודשת בשווקים, מכיוון שתיצור אי־ודאות לגבי המשך יישומה של המדיניות הפרו־אירופית שמאפשרת לגוש היורו להמשיך להתנהל, גם אם בצורה מקרטעת, ללא סכנה קיומית. האג"ח של איטליה ירדו בימים האחרונים, בעקבות איומיו של ברלוסקוני לפרק את הממשלה. התשואה ל-10 שנים היא 4.60%, לעומת 4.20% לפני שבוע ‏(תשואה גבוהה יותר מאותתת על סיכון גבוה יותר‏).

אי–פי

ברלוסקוני משגר לאוויר סיסמאות על הורדת מסים, אך הסיבה האמיתית לפירוק הקואליציה בולטת וברורה כמו השיזוף הבוהק על פניו: הוא הורשע בהונאת מס, והפרלמנט האיטלקי בוחן את האפשרות להדיחו - ובכך לבטל את חסינותו לעונש מאסר. לברלוסקוני יש עוד הרשעה ברשימה הלא קצרה שלו: הוא הורשע בקיום יחסי מין עם קטינה תמורת תשלום, ובגין זאת נגזרו עליו שבע שנות מאסר. כך, ברלוסקוני סוחט כלכלה שלמה, ועמה את הכלכלות השכנות, כדי שלא יצטרך לשלם את המחיר על פשעיו.

מפלג קיצוני למרכז רפובליקאי

ברלוסקוני הוא דוגמה בוטה במיוחד לבורג עקום שמשבש מערכת שלמה. בארה"ב יש מערכת שלמה שפועלת כדי לשבש את מהלכה של הכלכלה והממשלה. פלג שלם באגף הימני של הפוליטיקה האמריקאית פועל תחת הסיסמה שצריך להקטין את מעורבות הממשל בכלכלה. הסיסמה נשמעת טוב על פניה: חובותיה הגדולים של ארה"ב, הגירעון הלא מבוטל והדפסת הכסף העצומה אינם נשמעים כמתכון לכלכלה בריאה וחיונית. ואולם מתחת ומאחורי הסיסמה הזו פועלים מניעים שונים בתכלית מהעקרונות של כלכלנים כמו מילטון פרידמן.

הפלג האמור היה בעבר הצד הקיצוני של המפלגה הרפובליקאית, ואילו כיום נראה כי הוא מושל בזרם המרכזי שלה. הוא התחזק והתעצם והרים ראש מאז היבחרו של ברק אובמה לנשיא - נקודה קריטית להבנת הגורם העיקרי שמניע אותו.

השמרנים התקציביים הללו אמנם טוענים כי ברצונם לצמצם את הגירעון והחוב, אך הדרך היחידה שהם מציעים ליישם זאת היא קיצוץ בתקציב, בעיקר בסעיפים הקשורים לרווחה וסעיפים שמשרתים את כל העם באשר הוא, כמו חינוך. הם אינם נלהבים לקצץ בתקציב הביטחון, ומנגד מסרבים בכל תוקף לשפר את מאזנו של הממשל באמצעות העלאת מסים. ההתנגדות הקיצונית הזו להעלאת מסים בתקופה שבה אי השוויון בהכנסות ובעושר בארה"ב שובר שיאים, היא הוכחה מובהקת למדי לכך שהמטרה האמיתית אינה הקטנת הגירעון ושיפור עומס החובות של ארה"ב.

מהי המטרה האמיתית, או המניע האמיתי? רמז עבה לכך סיפק פול קרוגמן, פרופסור לכלכלה וחתן פרס נובל, שכתב השבוע טור ביקורת נוקב על המלחמה שמנהלים העשירים והאליטה הכלכלית של ארה"ב נגד הפגיעה בפריווילגיות שניתנו להם בעשורים האחרונים. במאמר שכותרתו "הפלוטוקרטים מרגישים נרדפים", ציטט קרוגמן את דבריו של רוברט בנמשה, מנכ"ל AIG, שהשווה בין הדרישה לבטל את הבונוסים למנהלים הבכירים בחברת הביטוח ‏(שחולצה בידי משלמי המסים האמריקאים במיליארדי דולרים לאחר שכמעט קרסה והפילה עמה את המערכת הפיננסית העולמית‏) לבין לינץ’ בשחורים בדרום ארה"ב.

עד כמה שהשוואה זו נשמעת מופרכת, יש דומות לה. ב-2010 השווה סטיבן שוורצמן, מנכ"ל חברת ההשקעות בלאקסטון, את הדרישה להעלות את המס על רווחי הון ‏(שגורם לכך שהוא משלם על שכר של מיליארד דולר בשנה שיעור נמוך יותר של מס מזה שמשלם כבאי, למשל‏) לפלישת הנאצים לפולין ב-1939.

המיעוטים נהפכו לרוב

המניע של האליטות, שמממנות את הפוליטיקאים בכספי תרומות, הוא להגן על הפריווילגיות שלהן, טוען קרוגמן, וקשה להתווכח עם הטיעון הזה. ביטוח הבריאות הממלכתי ‏(אובמה־קייר‏) ממחיש כי בדיוק כמו סיוע למובטלים ואפילו חינוך ממלכתי הגון, אלה הם תחומים לא רלוונטיים עבור העשירים, שמהווים מבחינתם בזבוז של כספי מסים.

ועדיין, אין בכך הסבר מלא למאבק הנואש כל כך של הרפובליקאים, שמשתמשים באמצעים הרסניים כמו איום בהשבתת הממשל ואפילו בחדלות פירעון של המדינה לצורך קידום מטרותיהם. המאבק הזה נדמה כמלחמת הגנה על משהו אחר, רגשי בהרבה, וכאן כדאי לחזור לבחירות שנערכו בנובמבר האחרון, אז בחרו האמריקאים ברוב דחוק בנשיא שחור לכהונה שנייה.

ניצחונו של אובמה - למרות הישגים דלים למדי בכהונתו הראשונה ובית נבחרים רפובליקאי שחישק אותו - הוא ניצחון של הדמוגרפיה המשתנה בארה"ב, שבה "מיעוטים" של נשים, שחורים והיספנים נהפכים לרוב שקובע מי יהיה בשלטון. אותם רפובליקאים שהשתמשו במלחמת מעמדות ברטוריקת הבחירות, 47% מהבוחרים שלא משלמים מסים ורעיונות מחרידים כמו הפלות "מרצון" של נאנסות, היו צריכים להיות מוקאים החוצה ממסדרונות הממשל. אבל הם עדיין שם, והם נאבקים נגד הסמל השנוא עליהם כל כך - פרופסור ליברלי, שהוא גם איש שחור שאביו היה מוסלמי.

בנו של המוסלמי לא התגלה כמנהיג דגול. הוא ירש כלכלה במצב קטסטרופלי והצליח למנוע ממנה ליפול לתהום, אבל לא הצליח ליישם את החזון הפרוגרסיבי שהבטיח, למעט רפורמת הבריאות. מפלגתו מחוברת לעטיני וול סטריט וקרנות הגידור כמו שהרפובליקאים מחוברים לתעשיינים הגדולים והמזהמים.

עם זאת, האלטרנטיבה שמציגים כנגדו הרפובליקאים נצבעת בצבעים בזויים, וקשה להבין איך הם לא נדחים גם על ידי שדירת מעמד העובדים האמריקאית הלבנה, אלמלא אותו היבט רגשי־גזעי־תרבותי שגורם לנבחריהם להתנהג כמו עכברושים המנקבים חורים בספינה שבה הם שטים.

התוצאה היא שידור חוזר של דרמת המצוק הפיסקלי ואיום השבתת הממשל בכהונה הקודמת של אובמה. כעת, לרפובליקאים הזדמנות להילחם על תקרת החוב. אם היא לא תועלה, על משרד האוצר האמריקאי ייאסר ללוות כסף נוסף כדי לממן את פעילות הממשל. במקרה כזה ישוב איום חדלות הפירעון. וגם הוא לא יתממש. אבל בינתיים, המטבע היקר של אמינות שמספקת כלכלת ארה"ב ימשיך להישחק, וכל העולם יסבול מכך.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו