בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהנדסים את הסינים

איך מקבלים תרומה של 130 מיליון דולר?

תכתובת המייל שהתחילה הכל, החתימה החגיגית שנדחתה ברגע האחרון, החשש מהאיום הסורי והמתווה המפורט של העסקה: כך נראתה מבפנים הכניסה של הטכניון לסין

39תגובות

ה תוכניות למתקפה אמריקאית בסוריה בסוף אוגוסט הכניסו לסחרור גם את ישראל, שמצאה את עצמה מאוימת. לצד סיקור מורחב של התקשורת ותורים ארוכים בתחנות החלוקה של מסכות האב"כ, עלה מפלס החששות גם בטכניון - המכון הטכנולוגי הוותיק בחיפה.

אז מה לטכניון ולמתקפה בסוריה, מלבד החשש למתקפת טילים על הצפון? יותר משנתיים ניהלה הנהלת הטכניון מגעים עם המיליארדר הסיני לי קאשינג לקבלת תרומת ענק, חסרת תקדים, למוסד הישראלי בסך 130 מיליון דולר. זו היתה מעין "עסקת חבילה", שלפיה במקביל יוקם מכון אקדמי טכנולוגי משותף בסין, שייקרא TGIT, במימון מקומי של 147 מיליון דולר, שיעניק לבוגריו דיפלומה של הטכניון.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

ביום ראשון צפויים שוב שיבושים בסמארטפונים ובטאבלטים בגלל דחיית המעבר לשעון החורף

"גם אם ראש העירייה יתאמץ לעשות פה רע - יהיה לו קשה להיכשל"

בתוכנית זו היו מעורבים גופים רבים מלבד הקרן של קאשינג, שממנה אמור היה לצאת הצ’ק לטכניון, ובהם אוניברסיטת שנטאו, עיריית שנטאו שבה יוקם המכון ומחוז גואנגדונג. כן נדרשו תיאומים רבים ואישורי ממשלה, גם המקומית וגם מבייג’ין. בטכניון חששו שהממשל הסיני, שברמה העולמית לא תמיד רואה עין בעין עם הממשל האמריקאי, יביע חוסר שביעות רצון מתקיפה בסוריה, ולכן ייסוג מהרצון לקדם שיתוף פעולה אקדמי עם ישראל - בת בריתה של ארה"ב. כשהתוכניות לתקיפה גוועו, בטכניון נשמו לרווחה.

זו לא היתה המהמורה הראשונה. כמה חודשים לפני כן, במאי 2013, כבר היה נראה שהחתימה על ההסכם קרובה, לאחר שמרבית הפרטים נסגרו. התוכנית היתה שנשיא הטכניון, פרופ’ פרץ לביא, יצטרף לביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו בסין, לי קאשינג יגיע מהונג קונג, ובמהלך הביקור תיערך הכרזה חגיגית וחתימה.

זה היה יכול להיות אידיאלי לכולם. הביקור של נתניהו נועד לבשר על פתיחת דלתות ושיתופי פעולה עם סין, הוא לווה בסיקור תקשורתי נרחב, והכרזה על שילוב מוחות סיניים וישראליים תחת המטרייה הנדיבה של פילנתרופ סיני ידוע היתה עושה שירות לכל המעורבים בדבר, בהם נתניהו, שבא להראות את הפוטנציאל הגדול הטמון בקשר בין המדינות.

ואולם הסינים לא אהבו את שילוב ההכרזה הזאת בביקור - והתוכנית נפלה. וכך מצאו את עצמם אנשי הטכניון קרובים לתרומה הנכספת, אך ללא תאריך יעד לחתימה שיהפוך את כל הסיפור לעובדה מוגמרת.

העיתוי לתרומה יכול היה להיות מושלם. בעשור האחרון ידע הטכניון הישגים משמעותיים, שהחלו ב-2004, עם הזכייה של הפרופסורים אהרן צ’חנובר ואברהם הרשקו בפרס נובל לכימיה. ב-2011 זכה גם פרופ’ דן שכטמן בנובל לכימיה, וכמה ימים לאחר הענקת הפרס בשטוקהולם שבשוודיה, נערכה בניו יורק מסיבת עיתונאים חגיגית, שבה הודיע ראש עיריית ניו יורק, מייקל בלומברג, כי הטכניון ואוניברסיטת קורנל זכו בתחרות להקמת מרכז מחקר יישומי-הנדסי באי רוזוולט בעיר.

אבישג שאר ישוב

ואולם לצד ההישגים היתה גם דאגה מהיעדר תקציבים. “תקציב המועצה להשכלה גבוהה מתחלק בין יותר אוניברסיטאות מחקר ומכללות", אמר לביא בדאגה לפני שנתיים בראיון ל-Markerweek. “איבדנו 100 תקנים של חברי סגל. הכיתות גדלו. מחצית מהמבנים שלנו הם בני 30 שנה ומעלה. גם תקציבי המחקר וההשקעות במדע עולים בכל שנה. היקף ההשקעה הממוצע שלנו לכל חבר סגל שמבצע ניסויים הוא 700 אלף דולר לציוד ומעבדה. תעשו חשבון כמה כסף אני צריך להשקיע אם אני קולט 20 כאלה בשנה”.

לפני כמה שבועות הדברים החלו להתגלגל במהירות לקראת חתימה על ההסכם בישראל. לי התאים את הגעתו לישראל עם ביקור דיפלומטי מתוכנן של מושל מחוז גואנגדונג, ג’ו שיאודן, ונקבע תאריך - מיד לאחר סוכות, לפני פתיחת שנת הלימודים האקדמית. בחג עמל הצוות בטכניון על ארגון האירוע, ובשבוע שעבר קיבלו במלון הבוטיק עלמה בתל אביב הזמנה מפתיעה שכללה את כל 15 החדרים במלון, מבלי לדעת שאחד מעשירי העולם מבקש להתארח אצלם.

וכך, בסוף השבוע שעבר, לי, 85, האיש העשיר באסיה שהונו מוערך בכ-28 מיליארד דולר, הגיע לביקור ראשון ומהיר בישראל - ובטכניון היו יכולים לפתוח את השמפניה. בראשון זכה לי לסיור סגור בטכניון, התבשם מפיתוחים ישראליים שפותחו במוסד שבחלקם הקרן שלו השקיעה, שוחח עם שלושת זוכי הנובל של הטכניון - צ’חנובר, הרשקו ושכטמן - וחזר לתל אביב לחתימה חגיגית על ההסכם.

“ניכר שהוא היה נרגש מאוד מהביקור”, מספר לביא. “אחרי שהוא חזר להונג קונג קיבלתי מהעוזרת שלו מייל שבו נכתב שאי אפשר לתאר את ההתרגשות שלו, ושהוא ממשיך לדבר על צדקה ותיקון עולם”.

יומיים לאחר הביקור של לי, עשו “שידור חוזר” בטכניון למושל גואנגדונג, והמלים החמות המשיכו לזרום משני הכיוונים. שני האישים קיבלו מהטכניון במתנה קופסת זכוכית ובתוכה מודל של התגלית של צ’חנובר והרשקו, בחתימתם. אנשי הפמליה של לי קיבלו עניבות ‏(לגברים‏) וצעיפים ‏(לנשים‏) שעליהם מוטבע מודל הקוואזי־גבישים של שכטמן.

לביא מכנה את ההסכם “הישג אסטרטגי אדיר”, ובעיקר צוהר לסין. “הסינים בחרו בישראל כמודל של איך צריכה להיראות אוניברסיטה מודרנית. לא מדובר רק בטכניון - זה הישג אסטרטגי של מדינת ישראל. לי אימץ את האוניברסיטה של שנטאו, הוא השקיע בה קרוב למיליארד דולר, בנה בניין ספרייה עצום, כפר ספורט בסדר גודל אולימפי ובית חולים עבור הפקולטה לרפואה. הוא החליט שהוא רוצה מנטור אקדמי, ובחר בנו מתוך 74 אוניברסיטאות.

“בסין הבינו שללא חינוך אקדמי, המדינה לא תתפתח ושצריך להחזיר אקדמאים סינים שהצליחו בעולם. ההשקעות באקדמיה שם הן בלתי נתפשות, בניגוד למצב כאן - שהממשלה לא משקיעה כלום”, הוסיף לביא.

אסף שילה/ישראל סאן

זאת התרומה הראשונה של לי לאקדמיה הישראלית, ואולם ההשקעות בישראל אינן זרות לו. ב-1999 הוא זכה, באמצעות תאגיד האצ'יסון, בשליטה בחברת הסלולר פרטנר, ולאחר עשור הוא מכר את השליטה בה ברווח גדול לאילן בן־דב; קרן ההשקעות שלו, הורייזנס ונצ’רס, היתה אחת המשקיעות בווייז, שנמכרה לפני כמה חודשים לגוגל ב-1.1 מיליארד דולר, ומנהלי ווייז אף השתתפו בביקור של לי בטכניון; הקרן גם מושקעת בחברות ישראליות כמו Cortica, מג’יסטו, everything.me ,WIBBITZ ,hola, קיימא וההשקעה האחרונה היתה בחברת ננוספאן.

מנכ”ל פרטנר דאז עמיקם כהן וסמנכ”ל קשרי המשקיעים שלה דן אלדר היו אלו שהביאו את לי לישראל בסוף שנות ה-90. לאחר שמכר את פרטנר, המשיך לי את קשריו העסקיים עם השניים ומינה אותם למנהלי חברת האצ’יסון ווטר, שהוקמה ביוזמתם ויועדה לביצוע השקעות בתחום המים. נראה שזו היתה הדרך של לי להודות לשניים שהקימו את את פרטנר, הובילו אותה למעמד של מובילה בענף - ולבסוף היו גם אלה שמכרו עבורו את החברה לבן דב ברווח נאה. אמנם השניים לא היו אלה שיזמו את התרומה הגדולה לטכניון, אך הקשר רב השנים בינם לבין לי תרם מאוד להחלטתו לבחור דווקא במוסד ישראלי.

גורם המקורב ללי מציין כי בראייה של הקרן, הטכניון יצר שינוי משמעותי בישראל - זהו המוסד הראשון להשכלה גבוהה טכנולוגית שהוקם כאן, שהכשיר דורות של מהנדסים והצליח לשנות את פני החברה בישראל. לדבריו, גם שיתוף הפעולה עם קורנל היה משמעותי עבור לי, כמעין הבעת אמון, שנעשתה לאחר בחינה מדוקדקת. “לי הבין את היכולת של הטכניון בנוסף לאפשרות מעניינת למשק הישראלי והסיני לבצע צמיחה יחד. זה לא רק הסכם מחקר, אלא הקמה של פארק תעשייה שיהיה קרש קפיצה לחברות ישראליות להיכנס לשוק הסיני”.

בישראל יש 200 מיליון תושבים?

תחילתו של שיתוף הפעולה היתה באפריל 2011, כשאל מרכז המבקרים של הטכניון הגיעה פנייה מסולינה צ’או, ידי ימינו של לי, בבקשה לבקר במקום ביחד עם נציגים מהאוניברסיטה של שנטאו וקרן לי קאשינג.

בטכניון לא התרגשו במיוחד. יש להם 6,000 אורחים בשנה, ומשלחות רבות מגיעות לביקור, גם מסין. “אנחנו מקבלים שתיים־חמש משלחות סיניות בשבוע, כך שאנחנו אפילו שוקלים להביא דוברים סינים כדי שלא נצטרך לתקשר עם מתורגמנים. לסרט שהפקנו על 100 שנה לטכניון הוספנו באחרונה כתוביות בסינית”, מספר פרופ’ בועז גולני, סגן נשיא לקשרי חוץ ופיתוח משאבים. “הסינים באים לסיורי לימודים, לנסות להבין את המודל, הם מחפשים חדשנות ויזמות שחסרה להם. הספר סטארט־אפ ניישן תורגם לסינית, והם מבינים במה מדובר”.

בתחילת מאי 2011 הגיעה משלחת מצומצמת מטעמו של לי לביקור בן יומיים בטכניון. חברי המשלחת עברו במכוני המחקר, שאלו שאלות - ומבחינת לביא זה היה עוד ביקור אחד מיני רבים שמסתיים בבקשה של האורחים הסינים לשתף פעולה.

אסף שילה/ישראל סאן

השלב הבא היה כמה חודשים לאחר מכן. בספטמבר 2011 לביא היה בהונג קונג, כשליווה נסיעת עבודה של רעייתו. הוא קיבל פנייה להרצות באוניברסיטת שנטאו, ובהרצאה שאל את הסטודנטים כמה תושבים יש בישראל. התשובה שלהם היתה 200 מיליון - פי 25 מהמספר האמיתי. היה ברור שההתייחסות לישראל גבלה בהערצה. ואז הגיע החלק המעניין יותר של הביקור: הזמנה זוגית מלי לארוחת צהריים בהונג קונג, שהכין השף האישי שלו במשרדיו, הממוקמים בקומה ה-74 בבניין בעיר.

לביא זוכר במדויק את התאריך, 19 בספטמבר. בשלב הזה הוא התחיל להבין יותר מיהו לי קאשינג - המיליארדר שהתייתם מאביו בגיל 12 ונאלץ לעבוד כדי לפרנס את משפחתו. בזמן הפנוי המועט שהיה לו הוא למד, והצליח במקביל להתקדם בעבודה בבית חרושת. בגיל 22 הוא הקים את העסק הראשון שלו, חברה לצעצועי פלסטיק, ובהמשך הרחיב את עסקיו לתחומי נדל”ן טלקום, ספנות וקמעונות. הוא תורם לפרויקטים בתחום החינוך והבריאות בסין והונג קונג, וב-1980 הקים קרן הנושאת את שמו שאליה מועברים שליש מנכסיו ‏(ראו בהמשך).

“לי תורם מיליארד דולר בשנה לפילנתרופיה, מממן ניתוחים לילדים שננטשו ותורם באופן קבוע למוסדות אקדמיים. בכל אוניברסיטה מובילה בארה”ב יש בניין על שמו”, אומר לביא.

השורה התחתונה של הארוחה היתה שלי רוצה את ישראל פיסית באוניברסיטת שנטאו, שבה הוא תומך. מדובר באוניברסיטה צעירה יחסית, שהוקמה ב-1981. היא לא נחשבת למובילה בקנה מידה סיני או עולמי, אבל מבחינת לי יש לה עוד פוטנציאל גדול - וזאת פלטפורמה להנהגת רפורמות ושינוי במערכת החינוך.

הביקור הסתיים כשלביא חזר לישראל עם מתנה יקרה מלי: פסלון מהמאה העשירית עשוי מאבן ירקן ‏(ג’ייד‏), שאוחסן בכספת של הטכניון. זו לא היתה המתנה היחידה שקיבל. בביקור הבא של סולינה בישראל, בפברואר 2012, היא הגיעה עם צ’ק על סך מיליון דולר. בכסף השתמש לביא בין השאר לגיוס מורים לשפה הסינית שילמדו בטכניון, ולמלגות לסטודנטים לנסיעה לסין.

בהמשך החלו העניינים לקרום עור וגידים. שתי משלחות יצאו מהטכניון לסין, ההתרשמות היתה שמדובר באוניברסיטה צעירה שמנוהלת בסגנון מערבי, והחל משא ומתן על הקונספט של שיתוף הפעולה. בביקור האחרון של משלחת הטכניון לסין, ביולי האחרון, קיבלו חברי המשלחת את הרושם שהעסק סגור, וגם המושל נתן אור ירוק לפרויקט. “הם הראו לנו את השטח שעליו רוצים לבנות את הקמפוס. ישבנו עם אנשי הקרן בהונג קונג, גמרנו בשעה את העסק - וחגגנו במסעדה. לי לא נכח בישיבה מסיבות אישיות”, אומר לביא.

להסכם עם הטכניון יש שני צדדים. האחד הוא התרומה של הקרן של לי לטכניון, שתיפרס על פני עשר שנים ותאפשר למוסד, שאבן הפינה שלו הונחה ב-1912, לשפר את התשתיות שלו. הסכום הראשוני יגיע לטכניון עד סוף השנה .

מושל גואנגדונג ג’ו שיאוד ומנכ"ל ReWalk ד"ר עמית גופר (במרכז) והשחיינית ענבל פיזרו
יואב שרם / דוברות

“השימוש לתרומה ימוצה מהר, שכן 50% מהתשתיות בטכניון בנות יותר מ-40 שנה” אומר פרופ’ ארנון בנטור, משנה לנשיא ומנכ”ל בית הספר הבינלאומי בטכניון. בנטור - ביחד עם לביא, המשנה הבכיר לנשיא ‏פרופ’ פאול פייגין (שסיים באחרונה את תפקידו‏) והמשנה לנשיא למחקר פרופ’ עודד שמואלי - היה שותף למגעים ולתוכניות עם הסינים.

“רוב התרומות שאנחנו מקבלים מיועדות לבניין חדש ולא לחידוש, כך שאנחנו זקוקים לכחצי מיליארד שקל רק לחידוש מעבדות, מתקנים, מערכות בטיחות וכיתות חדישות. בנוסף, אנחנו בעיצומו של חילופי דורות בסגל - 50% מהסגל מתחלף ויש עלויות לקליטה של סגל חדש”.

הצד השני של ההסכם הוא שיתוף הפעולה האקדמי. בשלב הראשון, עד שייבנה המכון הטכנולוגי בסין, ילמדו תלמידי התוכנית בטכניון. בעוד שנה צפויים להגיע לבית הספר הבינלאומי בטכניון 40 סטודנטים סינים, שישולבו עם שאר תלמידי בית הספר. בית הספר הבינלאומי הוקם ב-2009, ונלמדות בו בשפה האנגלית תוכניות זהות לאלה הנלמדות בעברית. לדברי בנטור, תנאי הקבלה יהיו זהים לאלה של הטכניון, בהתאמות הנדרשות מסטודנטים זרים ‏(“יש לנו מנגנוני סינון”‏). המחזור הראשון ילמד שלוש שנים בישראל ואת השנה הרביעית יסיים במכון בסין, שיחל לפעול בעוד ארבע שנים. המחזור השני ילמד שנתיים בישראל ושנתיים בסין, וכן הלאה.

בשלב הראשון מדובר במסלולי תואר ראשון בהנדסה אזרחית וסביבתית ומדעי המחשב. בנוסף, יתקיים מחקר משותף במדעי החיים, ויוקם בגואנגרונג מרכז חדשנות שיקדם חדירת טכנולוגיות ישראליות לסין.

“אנחנו מוסד שבא לענות על צרכים”

בשלישי, לאחר ארוחת צהריים חגיגית בטכניון, הסתיים גם ביקור המושל הסיני. בנטור ופייגין התחלו לשחרר עניבות ולספר על התוכנית והמשא מתן. “בהתחלה הרעיון היה לבנות משהו משותף, אבל על ציר הזמן זה השתנה - והוחלט שהתוכנית תעניק לבוגרים תואר של הטכניון”, מסביר בנטור. “יש לנו שליטה מלאה על המהלך ועל חברי הסגל שמתקבלים. לפי הערכה שלי, כחמישית מהמרצים יהיו בכירים ומבוססים ממוסדות מובילים בעולם, ואחרים יהיו צעירים יותר שיעברו את ההכשרה אצלנו. גיוס המרצים ייעשה מישראל, ויש לנו את התשתית והניסיון לכך. כשייבנה בסין צוות אקדמי ויוכיח את עצמו, משקל ההחלטות יעבור לשם. בכל תוכנית יהיה נציג ישראלי שישהה שם תקופות מסוימות. לסטודנטים בתארים מתקדמים תהיה הנחיה משותפת מישראל ומסין”.

פייגין: “הדברים כתובים בהבנות, אבל זה בבנייה. כשהיינו בסין לפני שנה חשבנו להתחיל בקטן, להעביר קורס אחד או שניים - אבל הם רצו ללכת בגדול. הם קיבלו החלטה אסטרטגית לבנות מוסד עם תרבות ששונה מהמוסדות האקדמיים הסינים. זה לא היה משא ומתן כמו שעושים עם חברה עסקית. הם רצו אותנו, את הערך המוסף - זה לא עניין מסחרי”.

אבישג שאר ישוב

היו קשיים במשא ומתן?

פייגין: “לא הייתי אומר שהיו קשיים. היו דברים שהיינו צריכים להבין בדיוק מה הדרישות שלהם. למשל, הנושא של התואר מטעם הטכניון - בשלב מסוים הם אמרו שהם ייתנו גם תארים סיניים. בסופו של דבר הבנו שהם התכוונו שמי שילמד בנוסף גם לימודים סיניים יקבל תואר נוסף שלהם”.

הצלחתם לשמור את העניין חשאי במשך שנתיים וחצי.

פייגין ‏(מחייך‏): “לא ממש התאמצנו להיות חשאיים. פשוט אף עיתונאי לא רץ אחרינו לדעת מה עשינו בסין. פרשנו את העקרונות בפני הוועד המנהל, כך שבטח דיברו מסביב. כנראה שאנחנו לא כאלה מעניינים”.

בשלב זה אין כוונה שמרצים ישראלים יעברו ללמד בסין, אך בנטור מציין כי “אם יהיה מרצה ישראלי שירצה לעבוד שם - אז בשמחה”. לטכניון יהיה חלק שווה בבעלות על בית הספר, שיהיה פרטי ויגבה שכר לימוד של כ–16 אלף דולר בשנה. לדברי בנטור מדובר בסכום מקובל לאוניברסיטה פרטית בסין.

“אנחנו כמובן מכוונים לשורה תחתונה מאוזנת לפחות, אבל ההקמה של בית הספר המשותף היא לא למטרת רווח כספי”, אומר בנטור. “הערך המוסף לטכניון ולמדינת ישראל הוא אדיר. זה יכול לייצר קשרים אמיתיים. תוך עשר שנים יהיו מאות ואלפי בוגרים סינים שלנו - אנשים ברמה גבוהה, בתפקידי מנהיגות, שיהיו שגרירים שלנו. אנחנו כבר רואים את זה עם הסטודנטים הסינים שלומדים כיום בטכניון. יכולה להיות לזה השפעה גדולה בהרבה מ–130 מיליון דולר”.

אתם לא חוששים שתהיה זליגה של מידע או מיסחור של תארי הטכניון?

יובל טבול

בנטור: “העולם גלובלי וצריך לדעת לשתף פעולה. עובדה שחברות רב לאומיות מקימות פה מכוני מחקר, והאקדמיה היא עולם פתוח. הרי אף מוסד אקדמי מוביל לא אומר לסטודנטים שלו לא לספר מה הם לומדים. הרעיון הוא לדאוג שתקבל יותר ממה שעובר החוצה. סין היא שוק גדול הרבה יותר מישראל - הוא אינסופי במונחים שלנו. פה ושם כנראה יהיו הפסדים, אבל אנחנו יודעים לנהל בצורה טובה”.

מהו הדבר המשמעותי ביותר שבזכותו הטכניון זכה בתרומה ובפרויקט הזה?

בנטור: “אם אנחנו מנסים לנתח את מה שקרה, אז זה לא דבר אחד. יש משהו מיוחד בטכניון, מעבר למדע ולטכנולוגיה ברמה עולמית. מבחינה פילוסופית, אני חושב שזאת ההיסטוריה - אנחנו מוסד שבא לענות על צרכים. למשל אחרי תגליות הגז במזרח התיכון הבנו שצריך להכשיר מהנדסים בתחום הזה. המשימה שלנו היא לענות על צרכיה של המדינה, וזאת אווירה שנכנסת לחברי הסגל ועוברת לסטודנטים. לי אמר שהם בחנו יותר מ-70 אוניברסיטאות - וזה חלק מהסיפור. אנחנו רלוונטיים. לדעתי זה גם מה שמשך את הפרויקט בניו יורק אלינו”.

לביא מוסיף כי “יש שלושה דברים שהופכים אותנו למה שאנחנו - הבוגרים שלנו, מה שקורה בהיי־טק הישראלי והתרומה של בוגרי הטכניון לענף, ושלושה חתני נובל. כשמחפשים מודל למשהו חדש - אנחנו מובילים”.

“שגרירי מדע במקום פוליטיקאים”

החגיגה של הטכניון השבוע מפנה זרקור לשיתוף פעולה נוסף ויוקרתי בשדה האקדמיה הישראלי עם סין. בחודש שעבר חתמה אוניברסיטת תל אביב על מזכר הבנות עם האוניברסיטה הסינית צ’ינגחואה שבבייג’ין להקמת מרכז מחקר משותף באוניברסיטה הסינית. על פי מזכר ההבנות, שני המוסדות יפעלו לשיתוף פעולה אסטרטגי במחקר חדשני והוראה, ויוקם מרכז משותף ייחודי. המרכז יקרא “שין”, שמשמעותו “חדש” בסינית.

“ההישג אדיר, זאת חבירה אל הכי טובים. אם מסתכלים לאן הגענו בגובה, קטפנו פירות שמחצית עולם מסתכל עליהם”, אומר נשיא אוניברסיטת תל אביב פרופ’ יוסף קלפטר. “התוכנית היא חלק מהמהלך של האוניברסיטה להתחבר לאוניברסיטאות המובילות בסין. סימנו את העשירייה המובילה, וזה תהליך שנמשך יותר משנה, עם ביקורי משלחות משני הצדדים”.

אבישג שאר ישוב

קלפטר מציין כי הדגש בשין יהיה תחילה על ננו־טכנולוגיה ורפואה, ולצורך שיתוף הפעולה ייבנו מעבדות בקמפוס בתל אביב. “ההשקעה, הכוללת מאות מיליוני דולרים, תגיע מבוגרי צ’ינגחואה ומתורמים, והכסף יושקע במבנה המרכזי של המרכז בסין, במעבדות מחקר לננו־טכנולוגיה בתל אביב, בתוכניות לחילופי סטודנטים ובמענקי מחקר חלומיים לשיתוף פעולה. הדגש וההבנה הם לבנות דור המשך של חוקרים בשני המקומות. זאת פריצת דרך למדינה”.

את הסכום שיגיע ישירות לאוניברסיטת תל אביב לצורך בניית המעבדות החדשות מעריך קלפטר בכמה עשרות מיליוני דולר. סכומים גדולים יותר יופנו במשך השנים למענקי מחקר גדולים. הפרטים ונושאים הקשורים לתואר עדיין בשלבי גיבוש, וקיימת אפשרות שיהיה מדובר בתואר משותף לשתי האוניברסיטאות.

בנוסף, בחודש שעבר הגיעה אוניברסיטת תל אביב להסכם עם אוניברסיטת ג’יאו־טונג בשנחאי להקמת מרכז מחקר ללימודי ישראל שיעסוק בנושאים עכשוויים. קלפטר מציין כי מדובר בצינור לחיבור הנושאים הישראליים העכשוויים לאקדמיה הסינית, ומקום מצוין לחשוף את ישראל.

“עד לאחרונה, המבט של מערכת ההשכלה הישראלית הופנה בעיקר מערבה, והצד המזרחי הוזנח. ההסכם עם אוניברסיטת צ’ינגחואה הוא התחברות למערכת ההשכלה הגבוהה הסינית, שעד עכשיו לא הסתכלנו כמעט לכיוון שלה. בתל אביב לקחנו את זה ברצינות, והחלטנו להתחבר לשכבה העליונה של המערכת. כך גם ייצאו שגרירים טובים, וגם תהיה לנו נגישות לסטודנטים מצוינים. בצ’ינגחואה נמצאים טובי הסטודנטים הסינים. אנחנו מתקדמים בקצב שלנו, ולקראת אמצע שנה הבאה תתקיים החגיגה הגדולה”.

פרופ’ עמוס דרורי, סגן נשיא אוניברסיטת בן גוריון לקשרי חוץ, סבור אף הוא כי שיתופי הפעולה האקדמיים עם סין מסמנים תופעה חיובית. “העולם גלובלי ומוסדות אקדמיים בכל העולם מחפשים שיתופי פעולה בכל המובנים. גם אנחנו במרוץ הזה - לפני שנה יצאה מבן־גוריון משלחת לסין כדי לקדם שיתופי פעולה. אנחנו בתחרות עם כל העולם - כולם עומדים בתור, ויכול לצאת מזה רק טוב”.

כמו למנהלי הטכניון, גם לפרופ’ יעל חנין, ראש המרכז לננו־טכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב וראש הוועדה של המרכז המדעי שיפתח עם אוניברסיטת צ’ינגחואה, יש חזון אופטימי לגבי שיתופי הפעולה עם סין. “החלום שלי הוא שיהיו לנו שגרירי מדע במקום פוליטיקאים. ישראל נתפשת כמקום מוצלח אקדמית, וכאלה תוכניות יעזרו להביא לכאן אנשים, ובעקבות כך התפישות והמוטיווציה שלהם ישתנו. יכולה להיות לזה השפעה עצומה.

“שיתוף הפעולה עם צ’ינגחואה שם את אוניברסיטת תל אביב במקום אחר לגמרי. יהיו לנו מנגנונים שיאפשרו להביא אנשים לביקורים וזה ישנה את התפישה. יש גם פוטנציאל בשיתופי פעולה עסקיים - השוק הסיני ענק וממשיך לגדול, ואם בישראל התמיכה של התעשייה במחקר מוגבלת, שם יש חברות עם משאבים עצומים. הסינים השקיעו הון בפארקי תעשייה, בנו שטחים בממדיים אגדיים - וזו הזדמנות גם עבור חברות ישראליות”.

כדי לגשר על פערים תרבותיים בעוד כשבועיים ייסעו שבעה נציגים מאוניברסיטת תל אביב לסין ל”גיבושון” בטבע עם הקולגות מצ’ינגחואה. “נצא להליכות משותפות ונקיים שיחות במטרה לבנות קשר אישי ותרבותי, לצד הקשר המדעי והמחקרי”, אומרת חנין. “זה תהליך שייקח זמן, לא יום־יומיים. לא נהפוך ישראלי לסיני וסיני לישראלי, אבל לכל מערכת יש את היתרונות שלה”.

לדבריה, “הסינים חיפשו שותף שישלים את היכולות שלהם. מה שהפיל אותם מהרגליים אצלנו היה מפגש עם תרבות לא היררכית, שבה כל סטודנט יכול לפרוץ עם רעיונות, והאינטראקציה שטוחה. לשני הצדדים יש הרבה מה להרוויח. כמו שאנחנו מתהדרים בחדשנות, אנחנו לא יודעים לבנות ארגונים גדולים. בסין הכל מובנה ומאורגן - יש רבדים של הנהלה והגדרות תפקיד. כל אדמינסטרטור מדבר רק עם המקביל לו בהיררכיה”.

חנין מוסיפה שבמשך שנים הסטודנטים הסינים נסעו למערב ללמוד ונשארו שם, אבל בשנים האחרונות רואים שהמצב משתנה. “הם מקבלים משרות בסין וחוזרים, והמשמעות היא שיש שם אנשים עם רקע דומה יותר לשלנו. גם אם המערכת לא תשתנה מקצה לקצה, נכנסים אליה גם אלמנטים מערביים יותר, והם משמשים כר נוח לשיתופי פעולה והזדמנויות לישראל”.

הסופרמן מהונג קונג / רונית דומקה ומיכל רמתי

השבוע דיווח העיתון “דה אוסטרליאן” כי רשויות המס באוסטרליה שמו את לי קאשינג, האיש העשיר באסיה, על הכוונת שלהן. ההודעה מפתיעה יחסית שכן לי, ששוויו מוערך לפי נתוני בלומברג ב-28.6 מיליארד דולר, נחשב למיליארדר נקי כפיים יחסית ופילנתרופ גדול. בהונג קונג יש המכנים אותו “סופרמן” בשל כוחו הרב ויכולתו לזהות עסקות פוטנציאליות ולחזק את האימפריה שלו.

מאז שלי, שנשר מבית הספר בגיל 12, הקים את החברה הראשונה שלו לייצור צעצועי פלסטיק ב-1950, השפעתו על כלכלת הונג קונג התעצמה והלכה. מגוון החברות שלו - שבהן הוא מחזיק באמצעות התאגידים צ’אונג קונג והאצ’יסון ומפואה - אחראיות כיום לאחד מכל שבעה בתים בהונג קונג, מטפלות ב-70% מתנועת הנמלים של העיר ומהוות 15% משווי השוק של בורסת הונג קונג. מניות האצ’יסון נסחרות כיום בקרבת שיא של שש שנים, 95.5 דולר הונג קונגי למניה. מניית צ’אונג קונג עוד רחוקה כ-5% מהשיא שרשמה ב-2008 לפני המשבר הפיננסי העולמי.

לי, שהתחיל את הקריירה שלו במכירת פרחים מפלסטיק, החל לרכוש בנייני דירות ומפעלים ברחבי הונג קונג בשנות ה-60 - תקופה שבה המחירים היו בשפל. ב-1979 הוא קנה את השליטה בחברת האצ’יסון ומפואה, שהיתה אז בקשיים, והפך אותה למפעילת הנמלים הגדולה בעולם.

האצ’יסון טלקום, חברה בת של האצ’יסון ומפואה, מחזיקה בחברות טלקום ב-14 מדינות, בעיקר תחת המותג 3. האצ’יסון היתה הראשונה שפרשה רשתות דור שלישי נרחבות בעולם, והיא מחזיקה כיום ברשתות כאלה במסגרת המותג 3 בבריטניה, באירלנד, באיטליה, באוסטרליה, באוסטריה, בדנמרק, באירלנד, בשוודיה, בהונג קונג, במקאו ובאינדונזיה.

לי שוקל להנפיק את הונג קונג אלקטריק, רשת מרכולים וכמה בניינים בערים גדולות בסין כדי לגייס 100 מיליארד דולר הונג־קונגי ולצאת למסע רכישות בענף הטלקום המדשדש של אירופה. מאז תחילת השנה שעברה רכשה האצ’יסון ומפואה חברות טלקום בשווי כולל של כ-4 מיליארד דולר אמריקאי. ביוני רכשה החברה את פעילות O2 של טלפוניקה באירלנד תמורת 780 מיליון יורו, ובינואר רכשה את אורנג’ אוסטריה תמורת 1.3 מיליארד יורו.

צ’אונג קונג היא אחת משתי החברות הדומיננטיות ביותר בשוק הנדל”ן של הונג קונג, לצדה של חברת סון הונג קאי פרופרטיז. ב-2010 ביצעה צ’אונג קונג את הרכישה הגדולה ביותר שלה עד כה, כשקנתה ב-9.1 מיליארד דולר את חברת החשמל הבריטית פאוור נטוורקס, המספקת חשמל ל-8 מיליון בריטים.

בשנים האחרונות השקיע בלא מעט חברות סטארט־אפ, בהן מפתחת אפליקציית הפקודות הקוליות סירי, שבה השקיע 7.5 מיליון דולר ב-2009, ערב רכישתה על ידי אפל; שירות המוסיקה ספוטיפיי, והחברות הישראליות ווייז ומג’יסטו, שבהן השקיע בשנה שעברה באמצעות קרן ההשקעות שלו, הורייזון ונצ’רס. ב-2007 ו-2008 השקיעה הקרן 120 מיליון דולר בנתח של 0.8% ברשת החברתית פייסבוק, השקעה שהניבה ללי רווח של יותר מ-700 מיליון דולר לאחר ההנפקה.

לי הודיע ב-2006 כי יעניק שליש מהונו האישי לקרן הצדקה שהקים, הנושאת את שמו, שעיקר פעילותה בהונג קונג ובסין. את היתר יוריש לי לשני בניו. בנו הבכור, ויקטור, יקבל לידיו את השליטה והניהול של חברות האחזקות צ’אונג קונג והאצ’יסון ומפואה; הבן הצעיר, ריצ’רד, יקבל את השליטה בחברת PCCW שהקים.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו