בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משבר באקדמיה

המרצים נגד הסטודנטים: "הם עילגים ומפונקים"

בריחת המוחות והמחסור בתקציבים הביאו למשבר נוסף במערכת ההשכלה הגבוהה - משבר ההוראה ■ סטודנטים: "רוב המרצים משעממים - אנחנו גולשים בפייסבוק או משחקים קנדי קראש עד שהשיעור ייגמר"

157תגובות

סער, 39, חלם במשך שנים לחזור לספסל הלימודים ולהיות שוב סטודנט. כמנהל בחברה בתחום המדיה, הוא היה עסוק כל השנים בעיקר במרוץ הקריירה - ועם שני ילדים קטנים בבית, החלום הזה פשוט היה לא מעשי. בשנה שעברה נפתח חלון ההזדמנויות שחיכה לו, והוא נרשם בבהתרגשות גדולה ללימודי תואר שני בכלכלה באוניברסיטת תל אביב.

ביום ראשון הקרוב יחזור סער למסדרונות האוניברסיטה להתחיל את השנה השנייה, אבל הפעם בלי שום התרגשות. "בפנטסיה שלי האקדמיה היתה מקום שארכוש בו ידע חדש, שיפתחו לי את הראש, שאשכיל ואחכים בו, שיהיה שם דיון אינטלקטואלי, שארחיב אופקים - אבל מה שמצאתי כל כך רחוק מזה. מצאתי שרבים מהמרצים הם אנשים מקובעים ומסוגרים שאין להם מושג מה קורה בעולם האמיתי. הם מסתמכים על מודלים ישנים שאנחנו, שהגענו מהשטח, רואים שהם לא רלוונטיים", הוא מספר.

"אני חושב שהמרצים שעוסקים במחקר מפתחים שנאה כלפי הסטודנטים, שבסך הכל מפריעים להם לעשות את מה שהם באמת רוצים לעשות - לחקור", אומר סער, שכמו כל יתר המרואיינים, ביקש לטשטש את פרטיו כדי שלא יזוהה על ידי מרצים ועמיתים.

עם מה שיש לו לומר, אפשר להבין אותו: "תמיד מדברים על שחיקה של מורים בבתי הספר, אבל ממה שאני רואה, המרצים באקדמיה לא פחות שחוקים. התוצאה היא שרוב המרצים משעממים, וכך אתה מוצא את עצמך יושב בהרצאה גרועה, ממש כמו שישבת בשיעור משעמם בתיכון, ורק מחכה שזה ייגמר. אנחנו גולשים בשקט בפייסבוק או משחקים קנדי קראש. ואגב, לא נראה שלמרצים זה מפריע. מה שכן מפריע להם זה שאתה מעז לשאול שאלות קשות או להעביר ביקורת - אז יש כאלה שנהיים תוקפניים ולא מסוגלים להתמודד. הם רוצים שתדקלם כמו שדיקלמת בבגרויות", הוא אומר.

אייל טואג

נתוני סקר ההוראה השנתי שערכה התאחדות הסטודנטים, בשיתוף מכון מאגר מוחות, מראה שסער אינו היחיד שמעביר את רוב ההרצאות במשחקים בסלולרי. כ–40% מ–9,268 הסטודנטים שהשתתפו בסקר טענו כי איכות ההוראה במוסדות הלימוד שלהם היא בינונית ומטה ‏(ראו בהמשך).

תמרור אזהרה למוסדות הלימוד

"חוסר שביעות הרצון של הסטודנטים מאיכות ההוראה הוא תמרור אזהרה למוסדות הלימוד, ובמיוחד לכמה מהאוניברסיטאות שמגיעות למקומות נמוכים בדירוג איכות ההוראה", אמר אורי רשטיק, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, בתגובה לתוצאות הסקר. לדבריו, "כדי להבטיח שציבור הצעירים בישראל ירכוש השכלה שתאפשר לו להשתלב בעמדות מפתח בחברה, כדי שישראל תמשיך לזכות בפרסי נובל וכדי שהמוסדות האקדמיים הישראליים ימשיכו להיות בין המובילים בעולם, ראשי המערכת האקדמית חייבים להשקיע יותר זמן ומשאבים בשיפור איכות ההוראה".

את מה שהסטודנטים חשים על בשרם, ניתן כבר לראות גם בהשוואות הבינלאומיות: שיעור המרצים הבכירים ביחס לסטודנטים בישראל הוא מהנמוכים בעולם המערבי - כ–20 סטודנטים בממוצע לכל מרצה בכיר באוניברסיטאות (ראו תרשים). אם סופרים רק את המרצים הבכירים, בכמה מהמוסדות המצב גרוע אף יותר ומגיע לכ–50 סטודנטים למרצה בכיר.

היחס בין מספר הסטודנטים למספר המרצים הבכירים נחשב לאחד המדדים המובילים בעולם לבחינת איכות ההוראה ‏(ראו בהמשך) והנתונים בישראל מדאיגים ביותר. פרט להם, יש עוד נתונים מדאיגים: ההשקעה הציבורית לסטודנט בישראל נמוכה כמעט פי שניים מאשר בארה"ב - כ–11 אלף שקל בשנה לעומת 25.5 אלף שקל בשנה - והיא נמוכה יותר מאשר חלק גדול ממדינות אירופה ודומה להוצאה בפורטוגל, בניו זילנד ובדרום קוריאה. על פי דו"ח שפירסם בשבוע שעבר מרכז טאוב, בתוך ארבעה עשורים ההוצאה הלאומית לסטודנט בישראל צנחה ביותר מפי שלושה. נתונים אלה מתייחסים ל–2011, שבה החלה הזרמת תוספות התקציב למערכת, במסגרת רפורמה שתסתיים ב–2016.

אם זה לא מספיק, המשברים שפקדו את האקדמיה בישראל גרמו להזדקנות של הסגל שנותר בישראל. ב–2010 כמעט מחצית מהסגל הבכיר באוניברסיטה עבר את גיל 55, לעומת 32% מהסגל בארה"ב ו–16% בבריטניה. רק 2% מחברי הסגל הבכיר בישראל היו באותה תקופה בני 35 ומטה.

במלים אחרות, בעיית ההוראה נהפכה לבעיה המרכזית במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. משבר ההוראה אינו אלא תולדה של הזנחת האקדמיה בשנים האחרונות ושל ניהול כושל בלא מעט מוסדות, קשיים תקציביים וירידה מסיבית במספר חברי הסגל. גורמים באוניברסיטאות הודו גם שחלק מהמרצים מזלזלים במחויבותם להוראה, והנהלות האוניברסיטאות מוותרות לחלק מהסגל הבכיר על הדרישה ללמד שמונה שעות שבועיות לצד המחקר. זהו, אם כן, משבר של ממש באקדמיה - שמאיים לא רק על הסטודנטים במוסדות אלא גם על איכות המחקר, ומובן שגם על שוק העבודה, שקולט את הבוגרים.

מצב ההוראה בישראל כל כך קשה, עד כי אפילו המוסדות היוקרתיים ביותר - האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב והטכניון, המדורגים גבוה בדירוג 400 האוניברסיטאות המובילות בעולם של חברת QS הבריטית - משתרכים מאחור בכל מה שקשור להוראה. הטכניון, שנמצא במקום 183 המכובד בדירוג העולמי, מדורג נמוך ‏(437‏) על פי רכיב ההוראה, שמבוסס על מספר הסטודנטים לכל איש סגל בכיר, בין כל האוניברסיטאות שנבדקו. אוניברסיטת תל אביב דורגה במקום 196 בעולם, אבל הציון שלה בהוראה מדרג אותה במקום 786. באוניברסיטה העברית הפער היה קטן יותר: היא דורגה במקום ה–141 בדירוג הכללי ובמקום ה–154 במדד ההוראה.

המרצים: סטודנטים לתואר ראשון

רון ‏(שם בדוי‏), 40, נקלט לפני שנתיים כמרצה באוניברסיטת תל אביב בפקולטה למדעי הרוח, אחרי שנות מחקר רבות בחו"ל, ומספק מבט מבפנים על המערכת. "מדיניות האוניברסיטה היא קודם כל לקדם חוקרים מבריקים", הוא אומר. "צריך לזכור שכאנשי סגל, אנחנו נמדדים בראש ובראשונה על המחקר שלנו. הקידום שלנו והביטחון התעסוקתי שלנו תלויים בזה - ולא באיכות ההוראה. ייתכן בהחלט שחוקר מבריק שהוא מרצה גרוע יתקדם באקדמיה ואף יקבל קביעות, בעוד שמרצה מצוין שהוא חוקר פחות טוב ילך למכללה".

יעל, 42, מרצה למשפטים שחזרה מחו"ל לפני כמה שנים וכיום מרצה במכללה יוקרתית, אך בעבר הרצתה גם באוניברסיטאות, מבינה על מה הוא מדבר: "מרצה שהתקדם וקיבל קביעות באוניברסיטה יכול ללמד שנים את אותו חומר בלי מאמץ. המחברות אצלו עוברות מדור לדור ולא משתנות, וגם הסטודנטים ערים לזה - ובדרך כלל יש נוכחות נמוכה בשיעורים שלו. אגב, אני לא חושבת שזה תלוי גיל או ותק. אני רואה מרצים שהגיעו למכללה מהאוניברסיטה ונחשבו לדינוזאורים זקנים, אבל כיום הם פורחים, כי האווירה שונה. העומס יורד והשכר משתפר - ואז גם ההוראה משתפרת. זאת הוכחה שלגיל ולוותק אין שום משמעות לגבי איכות ההוראה, אלא בעיקר לתרבות הארגונית".

המציאות שמתארים יעל ורון באה לידי ביטוי גם בסקר שביעות הרצון של הסטודנטים: שביעות הרצון הכללית הנמוכה ביותר נרשמה באוניברסיטאות ובמכללות להנדסה, ושביעות הרצון הגבוהה ביותר נרשמה במכללות הפרטיות ‏(ראו בהמשך‏).

"יש בהחלט בעיה מבחינת איכות ההוראה והיחס להוראה באוניברסיטאות. זה מתחיל מכך שההנהלות תופשות את ההוראה כמשנית למחקר", אומרת ד"ר אסתר סרוק, מרצה בבית הספר להוראה באוניברסיטה העברית ויו"ר ארגון מורים וחוקרים באוניברסיטה העברית, המייצג את סגל עמיתי ההוראה והמורים מן החוץ באוניברסיטה.

ד"ר דורון פארן, עוזר נשיא לענייני אסטרטגיה במכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה, אומר: "הבעיה המרכזית נובעת מזה שהוראה באקדמיה, בניגוד לבתי הספר, אינה נתפשת כמקצוע".

את מקומם של אנשי הסגל הבכיר שאמורים להרצות לצד עבודת המחקר שלהם תפסו בעשור האחרון חברי הסגל הזוטר, מרצים מן החוץ ועמיתי הוראה - שמועסקים ללא ביטחון תעסוקתי במשרות חלקיות, לרוב לא מבצעים מחקר ולעתים ההוראה היא משרה נוספת עבורם. ואחרון, כלל לא חביב: את חלק מהחלל ממלאים סטודנטים, לעתים גם תלמידי השנה השלישית לתואר ראשון, שמשמשים כמתרגלים ולעתים גם כמרצים. זו עדיין תופעה די נדירה במוסדות, אבל בעבר אף אחד לא היה שוקל אפילו להעסיק סטודנט לתואר ראשון כמתרגל.

אמיל סלמן / ג'יני

"בגלל המשבר שנוצר, האוניברסיטאות שכרו מורי קבלן. המערכת פלטה דוקטורנטים ודוקטורים שהיו יכולים להיות מרצים וחוקרים מעולים וקלטה אותם באפיק תעסוקה גרוע ופוגעני כדי למלא את השורות", אומרת סרוק.

רון, כמרצה בסגל הקבוע, מאשר את דבריה: "ממה שאני רואה, הסגל הזוטר עובר תהליך לא חיובי: הם עמוסים מאוד, מרצים בהרבה מקומות כדי להתפרנס, אין להם זמן למחקר וגם לא להשקיע בהוראה, וגם תנאי ההעסקה שלהם גורמים להם להרבה שחיקה ומרמור".

סרוק מוסיפה: "מתוך המצוקה קרו דברים שלא ייאמנו. בסוף הם עוד יעסיקו תלמידי תיכון או עובדים זרים כמרצים. אנחנו אחראים כיום על רוב ההוראה באוניברסיטאות, אבל יושבים על התקציב שהכי קל לקצץ בו, כי לא ניתן לפגוע בתנאי הסגל הבכיר. אז אם צריך לשפץ את השירותים ואין כסף, מפטרים 2–3 מתרגלים, ואם צריך לשפץ את המדרגות מפטרים 30 עמיתי הוראה. חייבים לפתור את המשבר הזה בהקדם. שר החינוך ויו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב ‏(ות"ת‏) מנואל טרכטנברג מוכרחים לשבת על המדוכה ולמצוא פתרון תקציבי למצוקה שנוצרה".

הנתונים העגומים שמספקת סרוק מורגשים היטב בקרב הסטודנטים. "אצלנו ממש ניכר שאין כסף ואין משאבים", אומרת הילה ‏(28‏), בוגרת מסלול דו־חוגי קולנוע וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. "זה הורגש בצורה הטובה ביותר בתרגולים שהגשנו. היה ברור שאף אחד לא קורא מה כתוב שם. תמיד צחקתי ואמרתי שאם אגיש למתרגלים בכלכלה את המטלות מהחוג לקולנוע, אף אחד לא ישים לב".

לעומת זאת, טוען סער, "הרבה פעמים דווקא המרצים מן החוץ הם מלאי להט ותשוקה ללמד וגם מחוברים לשטח, בעוד שרבים מהסגל הבכיר נותנים תחושה שהם התיישבו על סיר הבשר עם הקביעות והפנסיה שלהם - והם רק מעבירים את הזמן".

סטודנטים עילגים שלא יודעים אנגלית

העומס על המרצים, המשאבים המדולדלים ושחיקת אנשי הסגל הזוטר הם רק חלק מהבעיה, טוען רון. "למרות כל מה שיגידו על האוניברסיטה, ואני יודע שיש הרבה ביקורת - חשוב לזכור שהיא בסופו של דבר ניזונה מתוצרי מערכת החינוך. אם אני מזהה אצל אחד מכל שלושה סטודנטים שלי בעיות בהבנת הנקרא ובהתבטאות בכתב, אז יש כאן בעיה. זה תוקע מקלות בקצב ההתקדמות וביכולת ההוראה שלי".

גיל, מרצה בתחום המדעים במכללה, מוסיף: "התחושה שלי היא שמשנה לשנה התלמידים יותר ויותר מפונקים. הם מתבכיינים כל הזמן שקשה להם, שיש יותר מדי חומר, שיש יותר מדי קורסים. אבל אין מה לעשות, זאת המשמעות של אקדמיה. הם מבקשים כל הזמן הקלות במבחנים ובעבודות. עוד מעט הם יתחילו לדרוש כריות כי לא נוח בכיסאות בחדר ההרצאות".

עדי, 28, סטודנטית שנה ג' במכללת ספיר, מסכימה: "הרמה הסטודנטיאלית אצלנו מורידה את רמת ההוראה, כי המרצים נדרשים להתאים את עצמם לרמת הכיתה - והיא נמוכה. הם גם פחות דורשים מעצמם, כי הם אומרים: 'טוב, כאן זה לא הטכניון'. יש יוצאי דופן, אבל הם חריגים ודווקא הם מבהירים לי כמה המצב גרוע. לרוב המרצים אין מאמר אחד באנגלית בסילבוס".

עדי אולי תתנחם בכך שגם באוניברסיטת תל אביב יש סטודנטים שמתוסכלים מאותו הדבר. לדברי נועה, סטודנטית בחוג לגיאוגרפיה, "לא מזמן מצאתי את עצמי מתווכחת עם מרצה, שבכלל היה סטודנט בשנה השלישית לתואר ראשון. אני כבר לא מגיעה כמעט להרצאות, כי רובן משעממות והרמה שלהן מגוחכת, והמרצים ממילא מעלים את כל החומר לאינטרנט".

יכול להיות שהרמה של הסטודנטים אינה גבוהה ולכן המרצים מתאימים את עצמם?

"בטח. באמת יש המון שאלות קיטבג מטופשות. הסטודנטים מאוד קוטרים ומפונקים, והמרצים מתאימים את עצמם - מוותרים על מטלות, מקלים במבחן וכדומה. לעתים מתנהל משא ומתן של ממש על איך ייראה המבחן. אבל זה עדיין לא תירוץ ללמוד על תופעת הפרבור דרך צפייה בפרקים של 'עקרות בית נואשות', נכון? יש דגש גבוה על הערכת ההוראה וחשוב למרצים שנקבל ציונים גבוהים ושנהיה מרוצים, ולכן הקורסים מכוונים לשם - ולא להעמקת הידע".

רון מתלונן: "האנגלית של הסטודנטים שלי מביכה. אבל איך אפשר לנהל איזשהו דיון אינטליגנטי בלי לקרוא את החומרים הרלוונטיים באנגלית? אז אני נאלץ להכריח אותם לסכם לי מאמרים באנגלית כדי להבטיח שיקראו אותם. בעיני, זהו שורש בעיית ההוראה - הרמה של הסטודנטים".

בועז, מרצה עם ותק של 17 שנה בתחום מדעי החברה שעובד כיום במכללה למינהל, מתעצבן כששואלים אותו אם הרמה של הסטודנטים ירדה. "אני לא מאמין שפוחת והולך הדור. אני חושב שזאת התנשאות. מה שכן, זה דור אחר - דור שדעתו מוסחת כל הזמן. הם מגיעים עם לפטופים וסמארטפונים לכיתה. כמרצה זה דבר מבעית, הרי תיאורטית כל דבר שאני אומר יכול להיבדק אונליין. אבל האמת היא שאני יכול לטעות בגדול ואף אחד לא יעלה עלי, כי הם עסוקים מדי בפייסבוק. השאלה היא איך מחזיקים אותם בקשב למרות כל הפיתויים הטכנולוגיים - ובעזרתם".

גם רון חש שזה אחד מאתגרי ההוראה הגדולים. "כמרצה אני מרגיש שהאקדמיה בכלל, לא רק בישראל, נמצאת כיום על קו תפר משמעותי מאוד של מהפכת המידע. לדעתי האוניברסיטה עצמה מבינה את זה, אבל עדיין לא יודעת מה לעשות עם זה - איך להשתמש באינטרנט ואיך להורות בעידן הזה, איך אתה יוצר עניין בקרב הסטודנטים ואיך לעבוד עם המציאות המקוונת בלי להילחם בה", הוא אומר.

"פעם, כשהייתי סטודנט, המרצה היה 'שומר החותם', האיש שמגלה למאזיניו את הסודות שכתובים בספרים. כיום מספיק שאני נותן לסטודנטים תאריך לא נכון, והם יודעים על זה בוויקיפדיה בתוך שנייה - כך שהמטרה שלי כמרצה היא כבר לא לתת להם את הידע, אלא לארגן להם אותו באופן חדש - בתקווה שיהיה מעורר השראה".

"טרור הסקרים"

נדמה שהסוגיות שמעסיקות את רון הן לא ממש מייצגות. רוב המרצים כיום עסוקים פחות בשאלות של השראה בהוראה ויותר בנושא הציונים שהסטודנטים נותנים להם. בעקבות המאמצים של המוסדות לשיפור איכות ההוראה, הוקמו בשנים האחרונות מרכזים לקידום ההוראה במוסדות שונים. המרכזים אחראים להעביר סדנאות למרצים וגם לערוך סקרי הוראה תקופתיים.

הסקרים הללו, שבוחנים את שביעות הרצון של הסטודנטים, נהפכו בחלק מהמוסדות למקור לחץ עצום עבור המרצים. "זה נקרא אצלנו טרור הסקרים", אומר רון. "בכל טרימסטר יש סקר הוראה, וכולם מתייחסים אליו בחרדת קודש. באופן אישי הציונים שקיבלתי היו מצוינים, אבל אני יודע שמרצים שמקבלים ציונים פחות טובים נשלחים להכשרות וכדומה. אגב, אני למד מזה שהאוניברסיטה מבינה את החשיבות של שיפור ההוראה".

פרופ' עידית וייס־גל, ראש המרכז לקידום ההוראה באוניברסיטת תל אביב, מאשרת: "שביעות הרצון של הסטודנטים חשובה מאוד לאוניברסיטה. המרצים מקבלים פידבק כל הזמן, ואנחנו מלווים אותם ומבצעים סדנאות לשיפור ההוראה. אנחנו מגדירים הוראה טובה בכך שהיא בהירה, מאורגנת, מעניינת ומצליחה ליצור אווירת לימודים טובה בכיתה".

למרות זאת, טוענת וייס־גל, "אין ספק שאם יש כיתה של 100 סטודנטים ולפעמים גם 400, ואי־אפשר לבדוק את העבודות של כולם, ההוראה נפגעת. ההוראה היתה הרבה יותר טובה אם היו לנו משאבים רבים יותר. אבל זו החלטה של החברה הישראלית, שבחרה במה היא רוצה להשקיע יותר כסף".

בעוד שבאוניברסיטאות, כמה מהמרצים רואים בסקרים שינוי לא מבורך במדיניות, במכללות הסקרים הם טבע שני - כי איכות ההוראה היא חלק בלתי נפרד מדרישות ההעסקה של המרצים. "מרצה שנופל בסקרי שביעות הרצון התקופתיים מגיע לשיחת בירור אצל הדקאן. לי זה לא קרה, אבל לכמה מעמיתיי זה בהחלט קרה, וזה לא נעים", מסבירה יעל, מרצה למשפטים במכללה יוקרתית.

באוניברסיטה חלק מהמרצים מתייחסים לזה כאל "טרור הסקר". זו גם התחושה במכללה?

"זה לא מונח שאני מכירה. אני מניחה שזה קשור לכך שזו המהות של המכללה. כשחזרתי מחו"ל והייתי צריכה להחליט איפה אני רוצה ללמד, הגעתי לפגישה באוניברסיטה ושם הצגתי את החזון שלי לגבי היחס בין מחקר והוראה. אמרו לי: 'מה פתאום, את לא יכולה להרצות כל כך הרבה שעות - את צריכה להתמקד בעיקר במחקר'. זאת הסיבה שהלכתי למכללות, לצד שיקולי שכר ואלמנטים נוספים".

אבל אף שלמכללות זורמים כנראה באופן טבעי אנשים שהוראה היא הצד היותר חזק שלהם, גם שם יש בעיות, כפי שמתאר בועז: "המרצים במכללה כיום מאכילים את הסטודנטים בכפית, כי הם חוששים לצאת רע בסקרי שביעות הרצון. כיום, לא צריך להיות מרצה טוב מבחינה אקדמית, אלא מרצה שהסטודנטים אוהבים. ולמה אוהבים אותך? את זה אף אחד לא בודק. בשנים האחרונות אני חש שהקשיחות שלי יכולה לעמוד לי לרועץ בעידן שבו המרצים מתחנפים לסטודנטים כדי שיאהבו אותם - וזה רק יחמיר".

עדי, סטודנטית במכללת ספיר, מאשרת את החשש של בועז: "המרצים הכי אהובים עלי הם המרצים הקשוחים. אף שיש להם עדת מעריצים קטנה אבל מסורה, ברור שהם בסכנה, כי הדרישות שלהם לא נראות לסטודנטים והם כל הזמן חוטפים תלונות".

לדברי וייס־גל, זה לא חייב להיות המצב. "יש מרצים שמרגישים שסקרי ההוראה האלה גרמו להם להוריד את הדרישות מהסטודנטים, אבל התפישה הזאת לעתים מוטעית. אם תשמור על הדרישות אבל גם תהיה מאורגן, בהיר, מעניין ותיתן להם יחס טוב, סביר להניח שהסטודנטים יעריכו את זה. הם מעריכים אתגר בתנאי שהקורס הוגן. לא כל מי שנותן יחס טוב לסטודנטים מקבל ציונים גבוהים. זה לא מספיק. אם אין לסטודנטים אתגר ועניין, זה לא יעבוד".

"הלקוח הוא המלך"

המרצים מקבלים את ציוני הסקר בחיל ורעדה, אך הסטודנטים מתרגשים הרבה פחות מהשאלונים. כדי לעודד את הסטודנטים להשיב על השאלונים התקופתיים, מכללת ספיר, למשל, מגרילה בין המשיבים פרסים כמו 500 שקל או מקום חניה.

"ההסבר שלי להיענות הנמוכה הוא שהסטודנטים מרגישים שאין להם צורך בסקרי ההוראה", אומרת עדי, סטודנטית בספיר. "הסטודנטים מרגישים שיש להם המון כוח. הם הלקוחות, הם שילמו כסף, וכידוע בעולם הקמעונות - הלקוח הוא המלך וחייבים לו. ההתנהלות של הסטודנטים מול המכללה ומול המרצים היא כמעט כמו בקיוסק: שילמתי על מוצר, אני רוצה לקבל אותו, ואני יכול גם בכל שלב להתקשר לשירות לקוחות להגיד שזה מקולקל ויתקנו לי".

בועז מהמכללה למנהל מסכים: "אני חושב שאם יש בעיה אחת מרכזית שפוגעת באיכות ההוראה באקדמיה כיום, זו התודעה הצרכנית של הסטודנטים. מטריד אותי מאוד שהם תופסים את היחסים עם המרצים כיחסי נותן ומקבל שירות. כל הזמן מתרוצץ להם בראש מחירון: שילמתי המון כסף אז מגיע לי. מגיע לי מועד ג' ומועד ד' ומגיע לי ציון יותר גבוה ומגיע לי חומר יותר קל ומגיע לי הכל. הם כמו הצמח ההוא מהסרט 'חנות קטנה ומטריפה'. הם רוצים עוד ועוד, ושום דבר לא משביע את רעבונם.

"מילא אם הם היו רוצים הרצאות מעניינות יותר או יותר שעות בספריה, ניחא, אבל מה שהם רוצים לא קשור בכלל לאקדמיה. הוא קשור לשירותים שהם מקבלים. לדעתי לא הם אשמים, אלא המדינה שיצרה את זה. מספר הזכאים לבגרות לא השתנה דרסטית לאורך השנים, אבל כל הזמן נפתחים עוד ועוד מוסדות אקדמיים חדשים. במקום שהתחרות ביניהם תהיה על הרמה האקדמית שהם מציעים, היא נהפכת לתחרות על טיב השירות".

גיל טוען שיש הבדל גדול בנושא הזה בין מחלקות ומוסדות שונים בהתאם למידת התחרותיות - שפועלת לרעת איכות ההוראה במקרה הזה. לדבריו, "בפקולטות הרציניות באוניברסיטה התחושה היא שהסטודנטים צריכים להגיד תודה על מה שהמרצים מספיקים להעביר, אבל במכללות ובחלק מהפקולטות באוניברסיטאות שמתחרות במכללות יש לסטודנטים תחושה שהמרצים חייבים להם משהו".

בועז מוסיף: "מה שטוב לשוק הסלולר ולשוק הרכב הוא אסון לאקדמיה. התוצאה היא שיש פחות נרשמים לכל מוסד ומוסד - ואז השיקולים שמולכים הם כלכליים ולא אקדמיים. סוגרים חוגים שאין להם הצדקה כלכלית, מגדילים את מספר הסטודנטים בהרצאות, בונים חוגים וקורסים על פי ביקוש הקהל והמרצים רק מחפשים להיות אהובים. זה גימיקי ממש כמו שזה נשמע. זה שבר ענקי. צריך אומץ כדי להגיד 'עד כאן, די' - ואת זה אולי יכולים לעשות רק במוסדות שאין להם תחרות, כמו הטכניון".

תמריץ להקטנת היחס סטודנטים-מרצים

באקדמיה כמובן מכירים את הבעיות הקשות האלה, ומאז 2010 מיושמת רפורמה, שבמסגרתה היו אמורים להתווסף לתקציב האקדמיה הישראלית כ–2 מיליארד שקל עד 2016. אך רק השבוע נודע שלסכומים האלה יבוצעו התאמות, לאור קיצוץ של 100 מיליון שקל בתוספות המעוברות אליה בכל שנה, שהיו אמורות להצטבר ליותר מ–7 מיליארד שקל. אחת מהמטרות המרכזיות של הרפורמה היא להגדיל את מצבת הסגל הבכיר ב–900 תקנים. הות"ת גם שינתה את מודל התקצוב שלה, באופן שבין היתר, יגדיל את התמריצים שניתנים למוסדות שיקטינו את היחס בין מספר הסטודנטים לסגל הבכיר.

ועד ראשי האוניברסיטאות התייחס לנתונים ומסר: "האוניברסיטאות הן מוסדות המחקר המרכזיים והיחידים שבהם נלמדים תארים מתקדמים. אי לכך, מטבע הדברים, נתוני שביעות רצון מרמת ההוראה משקפים מרכיבים רבים, כגון מידת הקושי בלימודים באוניברסיטאות, העומס והדרישות מהסטודנט. בשנים האחרונות האוניברסיטאות השקיעו משאבים רבים לשיפור ההוראה - ותוצאות המהלך ניכרות. עם זאת, אין עוררין על כך שהקיצוצים התקציבים המשמעותיים שהשיתה המדינה על האוניברסיטאות במשך עשור פגעו ביחס סטודנטים־סגל. אנו מקווים שתוספת חברי סגל בתוכנית החומש תשפר את היחס הכמותי של מספר המורים והתלמידים, תאפשר קשר קרוב ואישי יותר ותתרום לשביעות הרצון של הסטודנטים".

מאוניברסיטת תל אביב נמסר בתגובה: “אוניברסיטת תל אביב מייחסת חשיבות עליונה לרמת ההוראה במוסד ומקדישה מאמצים רבים לקידומה. האוניברסיטה מקיימת מדי סמסטר סקר רמת ההוראה בקרב הסטודנטים ומתייחסת במלוא הרצינות לתוצאותיו. בהתאם למשובים מתקיימות סדנאות הוראה ואף ניתן ליווי אישי למרצים הזקוקים להדרכה. במקרים של תלונות חמורות, מוחלפים מרצים ומתרגלים”.

רני יעקבי, המשנה למנכ”ל המסלול האקדמי במכללה למינהל, הסביר בתגובה כי “סטודנטים בני דור ה–Y הלומדים כיום במכללה, כמו יתר בני דורם הלומדים בישראל ובעולם, מאופיינים בדרישות שונות ביחס למרצים שלהם בהשוואה לעבר, ובראש בראשונה הם מצפים לגישה נטולת פורמאליות וידידותית, אך כזאת ששומרת על סמכות אקדמית. הסטודנטים דורשים מהמרצים להיות עבורם מודל לחיקוי, מקצועי וגם אישי. הם דורשים שיעורים שיש בהם דיאלוג בין שני הצדדים, ורוצים שהטכנולוגיה החדישה תשחק תפקיד בזירה האקדמית. זהו אתגר שהמכללה למינהל והאקדמיה כולה מתמודדת עמו. אנו מקפידים לומר למרצים שלנו כי יש להקפיד על איכות ההוראה, אך עם זאת אנו רוצים בגישה עדכנית ורלוונטית לתחומי הלימוד.

מהמכללה האקדמית ספיר נמסר כי דעתה של הסטודנטית “אינה מגובה בעובדות ואינה מייצגת. בספיר לומדים 8,500 סטודנטים, ולכן מגוון הדעות כמספר הלקוחות. אחת הטענות הרווחות בין הסטודנטים שלנו היא הפוכה לזו - ביקורת על הדרישות הגבוהות המופרזות לדעת הסטודנטים, והקפדנות והדייקנות שלהן הם נדרשים, כמו גם כמות הקריאה ושיעורי הבית. בספיר קיימת יחידה לשיפור איכות הוראה המקיימת מעקב צמוד וביקורת מתמדת על איכות המרצים וההישגים הנדרשים. בנוסף, ספיר ידועה בדרישות הגבוהות בשפה האנגלית ברמה אוניברסיטאית בינלאומית. אי אפשר להתקבל ללימודים ללא 4 יחידות בגרות באנגלית. אי אפשר לעבור לשנה ג’ ללא פטור. בוגרים של ספיר מתקבלים ללימודים מתקדמים באוניברסיטאות בישראל ובעולם ללא דרישת השלמות באנגלית, כפי שנדרשים רוב הבוגרים של מכללות אחרות.

היחס בין סטודנטים למרצים הוכפל

היחס בין מספר הסטודנטים למספר המרצים בסגל הבכיר הוא אחד המדדים המרכזיים לבחינת איכות ההוראה בישראל ובעולם, אף שברור שריבוי מרצים אינו מבטיח הוראה באיכות גבוהה. הוועדה לתכנון ותקצוב ‏(ות"ת‏) של המועצה להשכלה גבוהה ‏(מל"ג‏) בישראל בוחנת בקפידה את היחס הזה מדי שנה - והוא משמש אחד המדדים שלפיהם היא מתקצבת אוניברסיטאות.

הסיבה לחשיבות המוקנית לנתון הזה היא שיחס גרוע מקפל בתוכו הרבה מאוד תופעות שליליות: עומס על מרצים, קיצוצים בשעות תרגול, ביטול קורסי בחירה, לימודים בתנאי צפיפות, ביטול תרגילים ואי־בדיקתם והחלפת הפרופסורים במרצים צעירים ולא מיומנים - בתחילה במורים מן החוץ, ולאחר מכן בדוקטורנטים שבמקור יועדו לשמש עוזרי הוראה והחלו גם לשמש מרצים. באחרונה גם סטודנטים לתואר שני ואפילו סטודנטים בשנה השלישית לתואר הראשון שלהם כבר מעבירים הרצאות בחלק מהשיעורים בתוכניות לתואר ראשון.

בשנים האחרונות מנסה המל"ג לעודד את המוסדות לשפר את המצב, ואף הציבה להם יעדים ליחס הרצוי בין מספר סטודנטים למספר מרצים. רוב המוסדות לא הצליחו להגיע ליעד שנקבע להם, שמלכתחילה היה נדיב מאוד לעומת הנהוג בעולם המערבי. הסיבה לכך ברורה. לפי דו"ח שפירסם מרכז טאוב בשבוע שעבר, ב–40 השנים האחרונות גדל מספר אנשי הסגל הבכיר באוניברסיטאות ב–9% בלבד, לעומת גידול של 157% במספר הסטודנטים - בגלל שחיקה תקציבית. היחס בין סטודנט לתואר ראשון לאיש סגל בכיר הוכפל מ–12.6 ב–1977 ל–26.1 ב–2011.

הסטודנטים במכללות הפרטיות מרוצים; בגופים הציבוריים - מתלוננים

הסטודנטים במכללות הפרטיות היקרות בישראל מרוצים במיוחד ממוסדות הלימוד שלהם, ואילו עמיתיהם באוניברסיטאות ובמכללות להנדסה מרוצים פחות - כך עולה מהסקר שנתי שערכה התאחדות הסטודנטים ומכון מאגר מוחות, שבו השתתפו יותר מ–9,000 סטודנטים ברחבי המדינה.

ציון שביעות הרצון של הסטודנטים במכללות להנדסה, שמשקף את ההתרשמות מאיכות המרצים והמתרגלים, רמת הקורס, יחס המרצים ותוכנית הלימודים, הוא 3.26 נקודות אפשריות, בסולם של 1 עד 5. הציון הזה משקף את המצב במכללות, מלבד כמה יוצאות מן הכלל כמו המכללות להנדסה - מכללת אפקה, מכללת סמי שמעון בנגב ומכללת עזריאלי בירושלים - שבהן הציון גבוה באופן ניכר. הציון הממוצע של הסטודנטים באוניברסיטאות היה 3.6, נמוך מעט מהציון במכללות הציבוריות - 3.66 בממוצע.

הסטודנטים במכללות הפרטיות, ששכר הלימוד בהן מגיע בדרך כלל לעשרות אלפי שקלים בשנה, היו מרוצים במיוחד ‏(הציון הממוצע שניתן להן היה 4‏). המרכז הבינתחומי בהרצליה, למשל, קיבל בסקר את הציון הגבוה ביותר מבחינת שביעות הרצון הכללית של הלומדים בו. מכיוון שמכללות אלה אינן מתוקצבות מכספי ציבור, אין פיקוח על שכר המרצים בהן, ולכן הן מתחרות מול האוניברסיטאות ומצליחות להעביר לשורותיהן את המרצים המבוקשים ביותר והסטודנטים בהן מדווחים על יחס אישי יותר. עם זאת, לרוב סף הקבלה אליהן יהיה נמוך יותר מאשר באוניברסיטאות, וחלק מהסטודנטים מדווחים על דרישות נמוכות יותר של המרצים.

ברוב הסעיפים - טיב המרצים, רמת הקורסים, יחס המרצים, איכות תוכנית הלימודים - הציון הגבוה ביותר ניתן במכללות הפרטיות ובמכללות להוראה, והציון הנמוך ביותר ניתן באוניברסיטאות ובמכללות להנדסה.

רוב האוניברסיטאות דורגו בציונים נמוכים ביחס למכללות: אוניברסיטת תל אביב זכתה לציון 3.59; אוניברסיטת חיפה קיבלה ציון 3.61; האוניברסיטה עברית - 3.55; הטכניון - 3.54; ואוניברסיטת בן גוריון קיבלה 3.53. לעומת זאת, המרכז הבינתחומי דורג בציון 4.18 והמכללה למינהל בציון 3.77. סמינר הקיבוצים דורג בציון 4.05.

ד"ר דורון פארן ממכללת אורט בראודה מסביר כי בשנים האחרונות נשמעה ביקורת במוסדות רבים בעולם על אופן הכשרת המהנדסים, שנהפך לטכני מיד. "בשנים האחרונות טוענים בעולם שלימודי ההנדסה מזניחים מיומנויות כמו חשיבה ביקורתית והבנה תיאורטית מעמיקה של תהליכים", הוא אומר. באורט בראודה החליטו לנסות לאמץ את תקן ארגון ABET האמריקאי, שדורש שינוי משמעותי בהליך ההוראה. "אנחנו מנסים להוביל מהלך שלפיו לא די בלהיות מהנדס כדי ללמד כאן", אומר פארן. "צריך גם להיות בעל ידע בהוראת ההנדסה, שזה תחום בפני עצמו. לפי התקן שאנחנו מאמצים, המרצה לא רק מעביר ידע אלא גם מקנה ערכים ויכולות לסטודנט".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו