שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יובל נח הררי
יובל נח הררי

בדצמבר יגיע ארצה גארי יורופסקי, הידוע היום בעולם כאחד הלוחמים הבולטים למען זכויות בעלי החיים. והוא אכן לוחמני מאוד. גם בקרב טבעונים וארגוני זכויות בעלי חיים, יורופסקי הוא דמות שנויה במחלוקת, בשל עמדותיו הבלתי מתפשרות, סגנונו החריף ותמיכתו באלימות כחלק נחוץ בכל מהפכה.

אני עצמי חולק על רבים מן הדברים שיורופסקי אומר ומציע, ועם זאת אני סבור שהוא דמות חשובה בנוף המוסרי והפוליטי של ראשית המאה ה–21 וכדאי גם למי שאינם מסכימים איתו להקשיב לו. יורופסקי מוציא אנשים ממרחב הנוחות שלהם. לא רק אוכלי בשר ולובשי פרוות, אלא גם טבעונים מושבעים זעים בחוסר נוחות כשהם שומעים את מה שיש לו לומר. קל מדי להישאר אדישים לסבל בעלי החיים, שכן אין ביכולתם לכתוב כתבות לעיתון או לדבר ברדיו, ואת הזעקות שלהם דואגים להרחיק מאוזנינו או לפחות להחלישן, לעדנן ולמתנן. יורופסקי שם לו למטרה לשמש פה לבעלי החיים ולהשמיע את זעקתם בלי שום צנזורה. לכן קשה מאוד להישאר אדישים כששומעים אותו. אפשר כמובן לא להסכים איתו ‏(ולפעמים אולי רצוי לא להסכים איתו‏), אך יורופסקי מכריח אותנו להתייחס ברצינות לגורלן של חיות המשק, ולשקול בכובד ראש את האפשרות שיחסם של בני האדם למיליארדי פרות, כבשים, חזירים ותרנגולות הוא פשע בעל ממדים היסטוריים.

לכן שמחתי על ההזדמנות להתכתב עם גארי יורופסקי. השתדלתי לא לבזבז את הזמן על התנצחויות וויכוחים, אלא לנסות להבין טוב יותר את עמדותיו ואת המסרים שלו.

>> לחצו לרשימת מועדי ההרצאות של גארי יורופסקי

פרנסיסקו דה סורבראן, "שה האל". 150 מיליארד בעלי חיים ימיים ויבשתיים הומתו השנה. דימוי: מוזיאון פראדו

הכחשת הסבל

גארי: “כשהייתי בן 23, אבי החורג, שעבד כליצן בקרקס, לקח אותי אל מאחורי הקלעים. ראיתי שלושה פילים כבולים לרצפת הבטון ועיניהם מלאות עצב, פחד וייאוש. קוף היה נעול בתוך כלוב, אוחז בסורגים וצורח. שני טיגריסים הילכו בעצבנות הלוך ושוב בתוך כלוב זעיר. ידעתי שמשהו כאן לא בסדר. האכזריות שראיתי גרמה לי לתהות על מקור מזוני ונעלַי ועל מה שקורה במעבדות הניסויים בבעלי חיים. הלכתי לבקר במשחטת חזירים בדטרויט ונשארתי שם שישה שבועות רצופים. לא יכולתי להאמין למראה עינַי. לבי כאב. הפחד היה מוחשי לגמרי באוויר. לא היה אפשר להתעלם מהצרחות. ידעתי שעלי להחליט: האם להיות צבוע או עקבי מבחינה מוסרית? שהרי איך יכולתי לגנות התעללות בפילים בקרקס אך לא את רצח בעלי החיים במשחטות? נעשיתי צמחוני ב–95’, וב–96’, משנודע לי על תעשיות הביצים והחלב, נעשיתי טבעוני. שמעתי שהרגלי האכילה שלך הושפעו ממחקרך. מה גילית שהשפיע על מעברך לטבעונות?”

יובל: “בשנת 2000 עשיתי קורס ויפאסנה, ואחד הדברים שהבנתי שם הוא, ששאלת הסבל היא השאלה הכי חשובה בחיים. לימים, במהלך כתיבת ספר על תולדות האנושות, קראתי מחקרים רבים על המהפכה החקלאית ועל המהפכה התעשייתית. נחרדתי לגלות כמה סבל גרמו ועדיין גורמים בני האדם לבעלי חיים אחרים. לא רק בעצם השחיטה שלהם - על אף שהרג של בעל חיים אחד בידי אחר איננו דבר יוצא דופן - אלא גם באופן שמגדלים אותם. נדהמתי להבין גם עד כמה מקובל להתעלם מהסבל הזה באקדמיה ובחברה האנושית ככלל. התרשמתי שגורלם של בעלי החיים עשוי להיות לא רק הפשע הגדול ביותר בהיסטוריה, אלא גם השקר הגדול ביותר.

“אחד העקרונות הפרדוקסליים של תעמולה ושטיפת מוח הוא ‘ככל שהשקר גדול יותר, כן קל יותר להאמין בו’. כשאתה משקר בקנה מידה ענק, השקר מקיף הכל ולכן קשה יותר לחשוף אותו. קשה לאנשים לקבל שמשהו גדול באמת עשוי להיות בדיה גמורה. אחת הסיבות לקושי של רבים להשלים עם הרעיון שחיות המשק סובלות היא ההכרה שאם זה נכון שהן סובלות, המשמעות היא פשוט נוראה מדי - ‘לכן זה לא יכול להיות נכון’. הרי כל הכלכלה שלנו, החברה שלנו, הפוליטיקה שלנו והדת שלנו בנויות על ניצול בקנה מידה עצום של מיליארדי חיות משק, תוך הכחשת הסבל שלהם”.

גארי: “מבחינה מספרית גרידא, הסבל האנושי איננו מתקרב לפסיק מסבלם של בעלי החיים. בתריסר החודשים האחרונים בלבד הומתו ברחבי העולם, בתעשיות המזון מן החי, 60 מיליארד בעלי חיים יבשתיים ו–90 מיליארד בעלי חיים ימיים; מיליארדים נוספים שועבדו והומתו בידי ציידים, נסיינים, קרקסים, גני חיות, מופעי רודיאו ותאגידי הביגוד. כשמוסיפים את מספר בעלי החיים שרצחו בני אדם ב–12 אלף השנים האחרונות, נראה לי שייגמרו לנו המספרים. אין שם למספר גבוה כל כך.

“אז נכון, אין ספק שמבחינה טכנולוגית האדם הוא המין המבריק ביותר, אבל מבחינה מוסרית אנחנו שקולים לטפילים, שכן אנו משתמשים בטכנולוגיה וביכולות שלנו כדי להרע ולהזיק. האדם אחראי להשמדת המינים הגדולה בהיסטוריה, לזיהום נהרות, להרס יערות - ודווקא העליונות הטכנולוגית הזאת היא שהולידה בנו את האמונה שאנחנו חשובים משאר בעלי החיים ושהם חסרי ערך. זה מגוחך לא רק משום שלבעלי החיים יש מודעות והם שווים לנו ביכולתם להרגיש ולסבול, אלא גם משום שבעלי החיים כלל אינם תלויים להישרדותם בטכנולוגיה, שעליה גאוותנו, ואילו אנחנו לא נוכל להתקיים בלעדיה”.

יובל: “אכן, המחקרים המדעיים העדכניים ביותר מגיעים רובם למסקנה שכל היונקים והעופות, וכנראה גם חלק מהזוחלים והדגים, ניחנו במודעות, ברגשות וביכולת לסבול. מנגד, אין כל ראיה מדעית לכך שהאדם ניחן במודעות מסוג שונה מזה של יונקים אחרים או ביכולת רבה יותר לסבול. ההומו סאפיינס לא שולט בעולם בזכות מודעות מיוחדת במינה או רגישות רבה יותר, אלא בזכות יכולתו לשתף פעולה במספרים גדולים ובצורה גמישה. יש מיני בעלי חיים אחרים שיכולים לשתף פעולה במספרים גדולים, למשל נמלים, אך הם עושים זאת בצורה מאוד מקובעת.

יובל נח הררי. הסבל מוכחשצילום: איליה מלניקוב

“מינים כגון שימפנזים וזאבים מסוגלים לשתף פעולה בצורה גמישה, אבל רק עם מספר קטן של פרטים המוכרים להם היטב. האדם הוא היחיד שמסוגל לשתף פעולה באופנים גמישים מאוד עם אינספור פרטים זרים. ומה שמאפשר לנו לעשות את זה הוא היכולת לדמיין דברים שאינם קיימים במציאות, כגון אלים, כסף, מדינות או זכויות אדם. לעולם לא תצליחו לשכנע שימפנזה לתת לכם בננה על ידי כך שתבטיחו לשימפנזה אינספור בננות לאחר מותו. האדם הוא בעל החיים היחיד שמסוגל להאמין בבדותות כמו ‘גן עדן’. תפיסת העולם ההומניסטית, הרואה את האדם כנעלה במהותו על יתר בעלי החיים, אינה שונה במהותה מאמונה בגן עדן. זוהי בדיה. אך זה גם סוד הצלחתנו כמין ביולוגי, כי על ידי אמונה בבדיות כאלה אנו בונים מדינות, צבאות ותאגידים”.

גארי: “מייאש אותי לחשוב שהמין שלנו נהפך לזומבי באמצעות הדת, השלטון, בתי הספר והמדיה. ‘קני מוצר זה ותהיי מאושרת’. ‘התבשם בבושם זה ותשיג בחורות’. ‘אכול את החיות המתות האלה ותהיה גבר’. ‘האמיני ביישות השמימית הבלתי נראית ותגיעי למקום מגניב אחרי מותך’. אבל שום שקר לא קיים לנצח. אי צדק אינו יכול להימשך לנצח. כל היצורים המדוכאים משיגים מתישהו שוויון וחופש - לצערי, בדרך כלל אחרי מאות ואלפי שנים. בני אדם רבים עודם נאבקים על חירותם ועל יחס שוויוני בפני החוק. וזה בדיוק מה שמבקשים גם בעלי החיים”.

שנאה או אדישות

יובל: “אני פחות אופטימי. אני לא חושב שאנחנו בהכרח מתקדמים למקום טוב יותר. כיום האדם מפתח טכנולוגיה שתאפשר לו להכחיד או לשעבד את יתר האורגניזמים ובתי הגידול של כדור הארץ, ולשדרג את בני האדם עצמם לכלל אלים רבי עוצמה. אם וכאשר יגיע יום הדין האקולוגי, לאדם יש סיכוי סביר לשרוד אותו באמצעות הטכנולוגיה. ובדיוק משום כך בני האדם אינם עושים כל שביכולתם למנוע את יום הדין הזה”.

גארי: “כשהצמחים ייעלמו נמצא דרך לבצע פוטוסינתזה. כשהמים יהיו מזוהמים ובלתי ראויים לשתייה, נייצר מים במעבדה. וכשהאוויר יהיה רעיל לנשימה, נמצא דרך לטהר אותו. ואולם אני עדיין מאמין ששקרים סופם להיחשף וכי חשיפה מביאה לידי שינוי אדיר. שקרים רבים נותרו על כנם אלפי שנים, אך בסופו של דבר שקרים לעולם נחשפים. השאלה היא מתי. אולי יעברו עוד 12 אלף שנים, אך מתישהו יהיה לזה סוף. הצדק תמיד מנצח. כשהרע נחשף, בני האדם משתנים או שהרעים מחוסלים.

“השינוי הוא תהליך אטי וממושך משום שהאמת לעולם אינה מתקבלת מיד. האמת חייבת לעבור שלושה שלבים: לעג - בני אדם תמיד לועגים למה שאינם מבינים; הכחשה והתנגדות אלימה - בני אדם נלחמים מלחמת חורמה כדי לשמור על סטטוס קוו; ולבסוף השלמה. בסוגיית שחרור בעלי החיים אנחנו תקועים כבר זמן רב בשני השלבים הראשונים, אך יום יבוא והאיבה והשנאה יסתיימו ובעלי החיים יזכו בחירותם”.

יובל: “נראה לי שתיוג השנאה מוטעה. שנאה היא חוויה קונקרטית. היא מצב גופני ונפשי מסוים. מי שקונים בסופר קרטון חלב עם ציור של פרה מחייכת, מעצבים מעילי פרווה או מחזיקים מניות של מפעל שניצלים, לא חשים שנאה. הסבל של מיליארדי חיות המשק נובע לא משנאה אלא מחמדנות משולבת באדישות. בני האדם לא שונאים פרות ותרנגולות, פשוט לא אכפת לנו מהן. במאות השנים האחרונות יצרנו מערכת סוציו־אקונומית אדירה המרחיקה את הצרכן מהרפת, מהלול ומהמשחטה, ומאפשרת לבני האדם לספק את תשוקותיהם וגחמותיהם על חשבון יצורים אחרים, בלי להיות מודעים לסבל הכרוך בכך.

“רוב הפשעים הגדולים של ההיסטוריה נולדו לא משנאה אלא משיתוף פעולה של מיליוני אנשים זרים שמעולם לא נאלצו להתעמת עם השלכות המעשים שלהם. למשל, רוב האנשים שהתעשרו מסחר העבדים בעת החדשה המוקדמת לא ראו עבד בחייהם. רוב האירופאים במאה ה–18 שהמתיקו את התה והעוגות שלהם בסוכר שגודל בידי עבדים באמריקה, לא תהו מעולם ‘מאיפה מגיע הסוכר שלי?’

“כשאנחנו עדים לסבל נורא, אנחנו רוצים להאמין שהוא מונע על ידי שנאה ורוע לב. בין השאר משום שאנחנו מתפתים לשנוא את האחראים לסבל זה, ויותר קל לשנוא אנשים רעי לב מאשר לשנוא אנשים אדישים. אבל הבעיה היא אדישות, לא שנאה, ולכן גם אין הרבה טעם לשנוא את האחראים”.

גארי: “הבעיה אינה אדישות כי אם בורוּת. לא לדעת שנקבות בעלי החיים במשק החי נאנסות לשם הרבעתן או שמקורי התרנגולות בתעשיית הביצים נקטמים בלהב מלובן כשהן בהכרה מלאה או שעגלים ברפתות החלב נגזלים מידי אמם מיד לאחר ההמלטה כדי שהחלב שלהן יישמר למאכל אדם - זו אינה בעיה של אדישות כי אם של בורוּת. חוסר ידע. לא להבין שבעלי החיים הם רציונליים, מודעים ותבוניים - זו לא אדישות כי אם בורוּת ואיוולת. אז איך נעורר בהמונים עניין ואכפתיות לאי צדק? איך אפשר להלהיט בני אדם לפעולה? איך אפשר לחסל את השקרים כדי להשליט את החמלה במקומם? התשובה היא תמיד חינוך, בתוספת קורטוב של פעולות תגמול אלימות.

“חינוך הוא הדרך היעילה ביותר לשחרור כל אוכלוסייה מדוכאת. אחריו בתור להשגת צדק מדורגות פעולות ישירות ‏(פעולות שחרור‏) ואלימות טקטית. רבים מן הפעילים למען זכויות האזרח בארצות הברית נקטו אלימות או תמכו בה ‏(מלקולם X, הפנתרים השחורים, רוזה פארקס‏), והם היו חיוניים לתנועה לא פחות ממרטין לותר קינג הפציפיסט. חסידיו של גנדי הרגו חיילים בריטים ומרדו, אך הדבר לא מנע מן העולם לתמוך במאבקם לחירות. אפילו נלסון מנדלה תמך באלימות בגלוי. אלימות לעולם אינה פוגעת במאבק. מה שפוגע הם המשחקים הפוליטיים!”

יובל: “בורות היא בעיה גדולה, כמובן, אך אדישות היא כנראה בעיה גדולה יותר. אם הבעיה היא בורות בלבד, ברגע שאנשים יידעו מה קורה, הבעיה תיפתר. לרוע המזל, יש המון בעיות בעולם שאנשים מכירים היטב והן אינן נפתרות, כי יש פער עצום בין ידיעה תיאורטית ובין שינוי התנהגותי. מעשנים יודעים היטב שהעישון מזיק לבריאותם, וממשיכים לעשן. האנושות ככלל מודעת לנזק שהיא גורמת לאקלים כדור הארץ ולסכנות שטמונות בכך לאנושות עצמה - ובכל זאת אנחנו ממשיכים בשלנו.

לפעמים אלימות יכולה לעזור לחולל שינוי. אתה בהחלט צודק לגבי מנדלה, גנדי ודומיהם שנקטו אלימות - שלא לדבר על בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. מצער להודות, אך יש מקרים לא מעטים שבהם אלימות הועילה מאוד לקידום יעדים חברתיים ופוליטיים. ואולם בהיסטוריה יש דוגמאות רבות לאלימות שלא הועילה כלל. כשהיהודים מרדו ברומאים, התוצאה היתה חורבן ירושלים, טבח של מאות אלפי יהודים והגליית היהודים ששרדו. ומנגד, היו מהפכות שהשיגו את מטרתן במעט מאוד אלימות. לדוגמה, נשים, הומואים ולסביות כמעט שלא נקטו כל אלימות, ובכל זאת נחלו הצלחה רבה יחסית במאבקי השחרור שלהם”.

גארי: “ההומואים והנשים טרם שוחררו וברוב אזורי העולם טרם זכו בשוויון. לכשיקבלו שוויון מלא וחירות מלאה בכל העולם, אז תהיה הטענה רלוונטית. הלוואי שהאלימות לא היתה חלק חיוני במכלול האקטיביזם. עצוב שאלימות־התגמול היא גורם חשוב בהשגת שינוי של ממש. אך האלימות, הגם שאינה הכוח החשוב ביותר, היא כוח מועיל ויעיל להשגת שינוי”.

קודם אלימות או קודם חוקים

יובל: "אם אתה מסכים שהחינוך הוא גורם מפתח בשינוי יחסנו לבעלי חיים, האם לא תסכים שהשגת דריסת רגל במערכת החינוך חשובה גם היא? ואולם פעולה בתוך מערכת החינוך מחייבת פשרות פוליטיות, לא?”

גארי: "אני מתנגד לפשרות. שוב ושוב אני מסרב להרצות בבתי ספר שאינם מתירים לי להקרין סרטון שצולם בבית מטבחיים ולהסביר את הפרטים הגרפיים של תעשיות המזון מן החי. האקטיביזם שלי הוכיח שפשרה אינה נחוצה, לעולם. כל התנועות אימצו את דרך הפוליטיקה אחרי שהשיגו את יעדיהן. כולן הביסו את האויב בהיגיון, בחינוך, בהפגנות, באלימות ובאי ציות אזרחי, לא בפוליטיקה. כשתבין החברה אי צדק מהו, רק אז תוכל להעביר חוקים. חוקים לא יועילו כל עוד האוכלוסייה אינה מבינה.

“אם מעבירים חוקים לפני שהציבור מבין, הם אינם ניתנים לאכיפה. אז אין כל טעם לדבר על פוליטיקה כעת. תוכל להעביר כל חוק למניעת התעללות בבעלי חיים, אך החוקים יהיו חסרי שיניים כל עוד ההמונים לא יבינו למה רע לשעבד ולרצוח בעלי חיים. שיקגו הוציאה אל מחוץ לחוק את כבד האווז המפוטם כבר לפני שנים, אך מעולם לא הסבירה לאנשים למה עשתה כן. המסעדות סירבו להסיר את הכבד המפוטם מתפריטיהן ומוכרי המזון החלו לשלב כבד מפוטם בנקניקיות, בפיצה ובלחמים. קליפורניה הוציאה את הכבד המפוטם אל מחוץ לחוק בשנה שעברה, אז המסעדנים הודיעו שהם מגישים אותו חינם אין כסף ומחייבים את הסועדים ב–20 דולר תמורת הלחם שהוגש איתו. איש לא טרח להסביר שמחדירים לגרונות האווזים והברווזים מוט מתכת לשם האבסתם, הסבר שהיה מניע אנשים להימנע מן המוצר. קודם חינוך. קודם הפגנות. קודם אלימות. אחר כך פוליטיקה וחוקים.

“יעדם של הפוליטיקה והפוליטיקאים הוא להוליך שולל את ההמונים כדי שיאמינו כי הממשלה תשפר את המצב. ממשלות אינן מסוגלות לשפר את העולם, אבל ההמונים כן מסוגלים לעשות זאת. כשההמונים ישנו את דרכיהם, החברה תיהפך למוסרית ואכפתית יותר. מרטין לותר קינג, מלקולם X, מנדלה, רוזה פארקס, סוג’ורנר טרות’, הארייט טאבמן, הנרי דיוויד תורו, גנדי וכן הלאה - איש מהם לא היה פוליטיקאי. הם היו אקטיביסטים”.

יובל: “אני לא ממש מבין איך תוכל להחליף את הפוליטיקה ב’המונים’. כדי שיהיו יעילים, ההמונים צריכים להיות מאורגנים. ארגון מחייב מימון, מבנה וביורוקרטיה, ואלה מולידים אינטרסים שיש להגן עליהם ולקדמם באמצעות עסקות פוליטיות. ככל שידוע לי, שום תנועה המונית לא השיגה מעולם את יעדיה בלי לכונן מבנה פוליטי כלשהו ובלי לעסוק בפעילות פוליטית.

גארי יורופסקי. הבעיה אינה אדישות אלא בורותצילום: ChaiAnimalRescue מתוך ערוץ היוטיוב

“יש כמובן פוליטיקאים רעים, כפי שיש משוררים רעים ורופאים רעים, אבל בפוליטיקה כשלעצמה אין שום רע. להפך, יש בה יסוד מאוד חיובי וחזק של אמת. אנשים שמאמינים באידיאלים טהורים מתקשים לעתים לקבל את העובדה שהמציאות היא מלוכלכת ומורכבת. אבל זו המציאות היחידה שיש. גדולתם של פוליטיקאים טובים היא יכולתם לראות את המציאות נכוחה ולעבוד איתה. לכן מעטות מאוד המהפכות שזכו להצלחה ללא פוליטיקאים טובים שינהיגו אותן. כשמהפכנים מסרבים ללכלך את ידיהם בפוליטיקה, התוצאה היא או כישלון גמור או מחטף של האנרגיה המהפכנית למטרות אחרות.

“אני מעריך את יתרונות הגישה הבלתי מתפשרת שלך, אך לדעתי יש מקום חשוב גם לפוליטיקה. במיוחד משום שלמיטב הבנתי, אין די בידיעה תיאורטית כדי לחולל שינוי. שתיינים רבים יודעים שההרגל הזה ממיט על עצמם סבל רב, ובכל זאת ממשיכים לשתות אלכוהול. באותו אופן אנשים יכולים לדעת ששתיית חלב כרוכה בסבל רב לפרות ולעגלים, ולהמשיך לשתות חלב”.

לקראת יצורים עליונים

יובל: “כיוון מבטיח הוא דווקא טכנולוגיות חדשניות, כגון גידול בשר במעבדות, מתאים. ברגע שזה יהיה יעיל דיו, היתרונות הכלכליים והסביבתיים לבדם עשויים להביא לירידה דרמטית במספר בעלי החיים המשועבדים לצרכיו וגחמותיו של האדם. מה דעתך בנושא?”

גארי: “משום שהתנועה לשחרור בעלי החיים מבוססת על מוסר וחמלה, אם הדבר יאפשר לאוכלי בשר, חלב וביצים לנהל אורח חיים נטול אכזריות, זהו מפנה חשוב בקידום שחרור בעלי החיים. עדיין אני סבור שייצור תחליף בשר מתרבית תאים הוא מפגר ומוכיח עד כמה לא רציונליים הם אוכלי הבשר, החלב והביצים, משום שכבר שנים רבות יש תחליפי בשר, חלב וביצים מן הצומח. גידול בשר בתרבית לא יפתור את בעיות הבריאות הכרוכות בבשר עצמו, אך אם בני אדם מוכנים לחלות מבלי לפגוע אגב כך בבעלי חיים, זוהי זכותם”.

יובל: “משק החי קיים כ–12 אלף שנה ובמרוצתן המצב רק הלך והחמיר. נדמה שעכשיו הדברים משתנים במהירות. למה דווקא עכשיו? הסבר אחד הוא שינוי באקלים האידיאולוגי. במאה ה–20 התפתח אידיאל ‘האוניברסליות האנושית’ שאומר שכל בני האדם שווים וכולם חלק מאותה קהילה גלובלית. זה היה הבסיס האידיאולוגי של הגלובליזציה הכלכלית והפוליטית. במאה ה–20 האידיאל הזה נאבק באידיאלים לאומיים וכיתתיים, שהדגישו את ההבדלים בין קבוצות אנושיות שונות. ואולם בראשית המאה ה–21 אפשר לומר שהאידיאל האוניברסלי ניצח ברוב חלקי העולם. בני אדם מגדירים את עצמם פחות במונחים לאומיים ויותר במונחים ביולוגיים, כמין ביולוגי אחד. לכן קו החזית האידיאולוגי במאה ה–21 אינו עוד בתוך המין הביולוגי ‏(אומה נגד אומה‏) אלא מסביבו. לפיכך אנחנו מגלים עניין רב יותר ביחסים שבין ההומו סאפיינס ובין מיני בעלי החיים האחרים.

“אפשרות מעניינת אחרת היא שהשינוי הזה שאנו רואים כיום הוא הסנונית הראשונה של הביו־פוליטיקה של העתיד. בעתיד הבינוני ייוצרו כנראה יצורי־על באמצעות הנדסה גנטית, הנדסה ביו־קיברנטית או הנדסה של מודעוּת לא־אורגנית. לרוב בני האדם לא יהיו הקשרים והאמצעים הכספיים כדי לשדרג את עצמם. הם עשויים להישאר צורות חיים נחותות בעולם שיישלט בידי יצורים עליונים. אולי זו הסיבה שאנחנו מתחילים להתעניין בגורלם של מי שאינם צורת החיים העליונה בכדור הארץ”.

גארי: “ההתעוררות בישראל מרשימה מאוד. לא ממש ברור לי למה זה קורה, אך לאחר שהרציתי לפני יותר מ–60 אלף בני אדם, הבנתי שאלה שדוכאו - יהודים, שחורים, נשים, הומואים וכן הלאה - מבינים טוב יותר דיכוי מהו, וברוב המקרים אינם רוצים שאחרים יסבלו כפי שסבלו הם או אבותיהם.

“כשהנאצים ריכזו יהודים בגטאות ובמחנות, תינוקות נתלשו מזרועות אמותיהם? בתעשיית החלב, עגלים נגזלים מאמותיהם לאחר ההמלטה. יהודים קועקעו לשם זיהוי? כל בעלי החיים בתעשיות הבשר והחלב מקועקעים בברזל מלובן או אוזניהם מנוקבות לשם החדרת תג מספר. יהודים נשלחו למחנות ריכוז באותן משאיות המשמשות עדיין למשלוח בעלי חיים לבתי מטבחיים. הנאצים בנו בתי מטבחיים למיליוני בני אדם, ובתי מטבחיים נבנים כיום בכל רחבי העולם לשם טבח מיליארדי בעלי חיים. הנאצים התייחסו ליהודים כאילו היו שום דבר, כאילו חייהם אינם חשובים, וכך מתייחסים לבעלי החיים. שואות אפשר להשוות גם כך: לך אל משחטת הפרות הקרובה והחלף את בעלי החיים בה בבני אדם. יצרת מחדש את בירקנאו. אם תיסע אחורה בזמן ותוציא את כל היהודים מבירקנאו ובמקומם תכניס פרות או תרנגולות - מה שמתחולל שם הוא עדיין שואה. השתנה רק מינו הביולוגי של הקורבן.

“בסדרת ההרצאות שלי בישראל ב–2012, לאחר שהקרנתי סרטון מבית מטבחיים, שאלתי אלפי בני אדם: אילו היו בעלי החיים בסרט הזה כלבים וחתולים, הייתם נזעקים. למה? אילו היו אלה ילדים, הייתם זועקים ‘רצח!’ אבל הקורבנות הם פרות ותרנגולות ודגים, ופתאום לאיש לא אכפת. אז האם הבעיה היא מי שנטבח במשחטה או שהבעיה היא המשחטה עצמה? זהו ב י ת מ ט ב ח י י ם. למה הוא קיים בכלל?! במיוחד במדינה שאוהבת להצהיר לא עוד! שואת בעלי החיים התרחשה הרבה לפני שואת היהודים, במהלך שואת היהודים והיא עדיין מתחוללת גם כיום”.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ