בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אסתרית בלצן והקאמרטה מסחררים את היידן

אלפים צפו בשבועיים האחרונים בתזמורת קאמרטה עם הפסנתרנית והעורכת אסתרית בלצן מגישים מחרוזת היידנית מעולה. "אף פעם לא העזתי להקדיש אירוע שלם להיידן", הודתה בלצן. טוב שלבסוף העזה

תגובות

שנים־עשר קונצרטים (שמונה בתל אביב, והשאר בחיפה, ירושלים וכפר סבא) הפגישו בשבועיים האחרונים אלפי אנשים עם המוזיקה של היידן במופע תזמורתי סיפורי מרוכז - אירוע שלא היה כמותו בתולדות ביצועי היידן בישראל. מופעי "קלאסיקה בממד אישי" בעריכת אסתרית בלצן שוברים מדי פעם את השיאים של עצמם, וכך חשתי הפעם (שלשום בצהריים במוזיאון ת"א) - מול הישג שהתקבל בכוח צירוף האפקטיביות של ד"ר בלצן כמספרת וכפסנתרנית עם הנגינה של קאמרטה בניצוח ר בירון - שהרי תזמורת זו מתבטאת במיטבה ביצירות של סוף המאה ה-18.

סדרת "קלאסיקה בממד אישי" פתחה בכך את העונה ה-23 שלה, והיידן – השייך לשלישייה הקלאסית הגדולה (עם מוצרט ובטהובן) – זכה רק עכשיו לאירוע בלעדי לו. "לא העזתי להקדיש אירוע שלם להיידן", הודתה בלצן בדברי ההסבר שלה. מה טוב שעכשיו העזה.

האירוע הארוך, שהדגים בין השאר מהי תמורה נדיבה לכסף, נחלק לשניים: במחצית הראשונה, ארוכה ומלאה כקונצרט שלם, ביצעה בלצן עם התזמורת את הקונצ'רטו המלבב לפסנתר ברה־מז'ור ושילבה בו שתי קדנצות מרשימות שהכינה. בהמשך סיפרה על התחנות העיקריות בחיי היידן ובתדמיתו ההיסטורית, ועל היותו מייסד בתחום הצורה: "אבי הסימפוניה" ו"אבי רביעיית המיתרים". התזמורת הדגימה בנגינת פרקים וקטעים מתוך סימפוניות - הכל ברמת נגינה ששום תזמורת קאמרית אחרת בארץ אינה משיקה לה. במחצית השנייה ניגנה התזמורת, בלי שום דיבורים, את הסימפוניה מס' 101 המכונה "השעון".

מוטי מילרוד

על הדיבורים תחילה: לא היה קשה להבחין, כאמור, לצד הנרטיב שבנתה אסתרית בלצן על תולדותיו של היידן ועל המוסיקה שלו, במין אי־אמון מצדה כלפי מידת התקבלותו אצל קהל ישראלי בן ימינו. בין השאר היא אמרה, בפרוזה חרוזה, בקשר לממשיכיו הגדולים של היידן בתקופה המכונה "קלאסית" (נהוג לתחום אותה בשנים 1820-1750), ש"ככל שכוכבם של מוצרט ובטהובן דרך – הלך היידן ונשכח".

אבל נדמה שאבחנה זו - ככל שמותר להציב נגדה התרשמות כללית שאינה מגובה בנתונים - אינה שרירה כל כך בימינו: כיום כבודו של היידן אינו אבוד, תהילתו כבר אינה מועמת בצלם של מוצרט ובטהובן; כיום אין חולקים על הקביעה שהסונטות של היידן לפסנתר (בלצן לא הזכירה אותן) אינן נופלות מאלו של מוצרט ואף מצילות עליהן. הוגן לציין כי ההתעלמות מהסונטות לפסנתר לא היתה שגיאה או מחדל, בהקשר של סדרת "קלאסיקה בממד אישי". כמו תמיד בסדרה, אסתרית בלצן שוקדת לבנות סיפור שיכול להחזיק אירוע, ומסננת פרטים חשובים שעלולים לגרום עומס יתר.

מאייר: תומאס הרדי

עוד אמרה בלצן על התקבלותו של היידן, בהקשר הכינוי הישן "פאפא (אבא) היידן", כי "אולי מסתתרת מאחוריו ביקורת על כך שהיידן מעולם לא ויתר על הפאה והצמה, ובתוך חיפוש הסדר והצורה – לא הירשה לעצמו מעולם הבעה ישירה". גם הקביעה הזאת, אף שנאמרה בלשון השערה־שאלה או כייצוג עמדות של פעם, קורסת – למשל - לשמע הפרק האטי בסונטה לפסנתר מס' 49 בלה מג'ור וודאי לשמע האנדנטה עם וריאציות בפה־מינור.

אשר לקונצ'רטו ברה־מז'ור, שנוגן כאמור בפתח הקונצרט: יצירה קלילה זו יכולה לסמל, על דרך ההיפוך, הערכת־חסר להיידן. הקלילות שלה מטעה, כי מדובר בפלא של פשטות מתוחכמת, השתובבות, ליריות ותזזית הונגרית־צוענית (בפרק האחרון). בלצן, אף שאינה פסנתרנית במשרה מלאה, העניקה לקונצ'רטו טיפול מצוין, שהבליט ניואנסים מתבקשים.

השוואות לביצועים מוקלטים? קשה להתאפק, אך סביר להניח שרבים מן האלפים שהאזינו עכשיו לקונצ'רטו ישמחו לעשותן. למיטב התרשמותי, קונצ'רטו זה מתממש במיטבו בפסנתר "קדום", כלומר פורטפיאנו, כלי המבטיח כאילו מאליו ארטיקולציה (הפרדת צלילים) משופרת כאשר מנגנים בו תרוצות בחלק הבינוני והגבוה של המנעד. לפסנתר מודרני, עם כל הכבוד הראוי, אין לכאורה יתרון ביצירה הזאת מלבד היבט החוזק, ודומה כי מי שבוחר לנגן אותה בפסנתר מודרני צריך לשקוד לחקות כלל האפשר את הפניניות הפורטפיאנית.

כדי להשתכנע בכך מיד מומלץ להאזין ליצירה בביצועו של אנדריאס שטאייר, בפורטפיאנו, הזמין במלואו ביוטיוב ומובא כאן. 

להכיר את הרוקח

דניאל צ'צ'יק

בקשר להיידן ולתזמורת קאמרטה ראוי להזכיר כי לפני חודשים אחדים הופיע דיסק המתעד קונצרט חי שבו ביצעה התזמורת, ב-2011, עם זמרים סולנים מאירופה ועם זמרת ישראלית, את "הרוקח" - אופרה קאמרית קצרה ומבדחת של היידן. גם אירוע זה (שהוצג בבימוי יוליה פבזנר) תרם משהו לשיקום כבודו האבוד של היידן בישראל. "הרוקח" בנויה על סיפור פשוט המזכיר את "הספר מסביליה": קשיש (הרוקח) חושק בעלמה בעלת עתיד נדל"ני שהוא האפוטרופוס שלה, אבל היא משיבה אהבה לצעיר העובד אצל הזקן בבית המרקחת. הטקסט הומוריסטי כאמור, בעיקר אריה שבה קורא הרוקח מן העיתון, בהלחנה חגיגית אירונית, ידיעה לפיה איצטדיון ורונה ומגדל קרמונה התערבו מי משניהם מיוחד יותר.

את האופרה "הרוקח" (איטלקית: "Lo Speziale"; גרמנית: "Der Apotheker") ביצעה תזמורת קאמרטה בניצוח מנהלה ומייסדה אבנר בירון, עם הזמרים מרי נלסון (בריטית), אגם אנגלרד־סער (ישראלית), ג'יימס אדוארדס (בריטי) ודניאל אוקינקלוס (קנדי). מומלץ בחום.

איך קרה שהיידן לא זכה לתהילה כמלחין אופרות? בעניין זה אמר לי בשעתו המוסיקולוג יהואש הירשברג, כי היידן היה מלחין אופרות מצוין, שכתב גם אופרות קומיות איטלקיות וגם זינגשפיל גרמני, וכי "אולי האשמה היא בגישה כבדת הראש של המאה ה-19, והרי אפילו האופרה 'כך עושות כולן' של מוצרט לא הוצגה באותה מאה". הסבר אפשרי בהקשר הישראלי, לדבריו, הוא מעין עדתי: "מי שהביא את עולם המוסיקה הקלאסית ארצה היו בעיקר 'יקים', ואופרות איטלקיות מבדחות לא נראו להם חשובות די הצורך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו