${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דב לאוטמן, חתן פרס ישראל ומבכירי התעשיינים בארץ, מת בגיל 77

לאוטמן, שסבל מניוון שרירים, היה בעלי חברת "דלתא" והקדיש זמן רב לפעילות חינוכית. בעבר טען כי אין מעמד ביניים אלא מעמד עליון ובעלי קשיי פרנסה

20תגובות

דב לאוטמן, מבכירי התעשיינים בישראל וחתן פרס ישראל בתחום מפעל חיים על תרומה מיוחדת לחברה, מת היום (שבת) בגיל 77. לאוטמן, שסבל מניוון שרירים, היה הבעלים והיו"ר של חברת הטקסטיל "דלתא", העסיק אלפי עובדים והקדיש חלק ניכר מזמנו לפעילות ציבורית וחינוכית.

דב לאוטמן נולד ב–1936 בתל אביב. בצבא שירת בחיל הנדסה קרבית ובשירותו במילואים לחם במבצע סיני, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור. אחרי השירות הצבאי נסע לאוטמן ללמוד הנדסת מכונות במכון הטכנולוגי MIT בארצות הברית, והתמחה בהנדסת ייצור. עם סיום הלימודים התחיל לעבוד כמנהל ייצור במפעל למברשות בלונג איילנד. כעבור שנתיים שב ארצה, חיפש עבודה ונפגש עם גרשון רוזוב, שהיה בעליה של חברת הטקסטיל "סברינה". בין השניים נוצר קשר אמיץ ורוזוב מינה את לאוטמן, שהיה רק בן 27, למנכ"ל "סברינה".

ב–1967 הקים לאוטמן, יחד עם משקיע צרפתי, את מפעל "גיבור" בקרית שמונה ומונה למנהלו. "מפעל 'גיבור' היה עד מהרה למעסיק הגדול בקרית שמונה", סיפר לאוטמן. "פתחנו מתפרות שעבדו עמנו ביישובים ערביים ודרוזיים בצפון והיינו הראשונים שהקימו מפעלי תעשייה מודרניים במגזרים האלה". כעבור שמונה שנים הקים בכרמיאל את מפעל "דלתא" להלבשה תחתונה. החברה, שהתחילה עם כמה מאות עובדים ב–1975, הפכה לאחת החברות הגדולות בעולם בתחום ההלבשה התחתונה והגרביים, עם מחזור שנתי של כ–700 מיליוני דולרים.

בשנות ה–80 היה לנשיא התאחדות התעשיינים וליו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים בישראל. "בתקופה הזאת הייתה התאחדות התעשיינים מעורבת מאוד בקבלת החלטות כלכליות במשק, והתפקיד דרש מעורבות פוליטית רבה", אמר לאוטמן. "השתדלתי לעודד השקעות במחקר ובפיתוח, כדי לטפח יזמות וחדשנות, וכן כדי להגביר את המעורבות של מפעלי תעשייה בפעילות למען החברה".

רלי אברהמי

לאוטמן התמודד בחייו עם אסונות כבדים: בתו הבכורה, לימור, מתה בשנתה כשהיתה בת תשעה חודשים, בנו עדי התאבד ב–1994 בעקבות מותה של אהובתו ממחלת הסרטן, ורעייתו האהובה רחל'ה הלכה לעולמה במפתיע ב–2008. אם לא די בכך, ב–2003 התפרצה בגופו של לאוטמן מחלת ה-ALS, שמתבטאת בניוון שרירים עד כדי שיתוק.

סיפור חייו תואר בספרו הביוגרפי שנכתב על ידי כרמית גיא, "דב לאוטמן לא מרים ידיים", בהוצאת כנרת זמורה–ביתן דביר. בספר הוא מתאר גם את רגע גילוי המחלה: "הסיפור התחיל באי נוחות בשריר הכתף הימנית. חשבתי שמדובר בדלקת בשריר שתעבור עם הזמן, אבל חלפו שבועות וחודשים והתחושות לא נעלמו ואף החמירו. אל הכתף הימנית הצטרפה גם יד שמאל. התקשיתי לקפל את האצבעות".

בהתייחסו לחשש מהמוות, אמר לאוטמן: "לא השקעתי דקה בלחשוב על הסוף. אני חושב מה אני רוצה לעשות ולהספיק. לא שהסוף לא מטריד אותי, אבל כשהוא יבוא, הוא יבוא". עוד הוסיף: "אני אדם ריאלי, מעשי. יש לי דיאלוג ממושך עם המוות...אולי דווקא בגלל המחלה קיבלתי את מותה של רחל'ה, אף על פי שהוא היה מכה רצינית. רק מחשבה אחת מנחמת אותי: אולי עדי ורחל'ה יושבים שם למעלה וצוחקים".

בשנים האחרונות עסק בפעילות ציבורית וחינוכית. בין היתר, הוא היה ממקימי תנועת "דור שלום", מרכז רבין, מרכז פרס לשלום, תנועת "אחרי" ועמותת "קו משווה" לשילוב ערבים אקדמאים במגזר העסקי הישראלי. כמו כן, ייסד לאוטמן את קרן לאוטמן העוסקת בחינוך ובחיים משותפים, תומכת ומפתחת תוכניות המקדמות את החינוך בישראל ופועלות לצמצום פערים בחברה. "החינוך וההשכלה הם התשובה היחידה לפערים הנוצרים בחברה כמעט בכל תחום ומסכנים את קיומנו", אמר לאוטמן, "לכן אני משקיע את מירב זמני בקידום החינוך. אני מוטרד במיוחד מאפליית המיעוט הערבי ופועל – גם ישירות וגם בסיוע גופים אחרים – לקרב בין יהודים לערבים", אמר.

תומר אפלבאום

לפני שנתיים, בדיון בוועדת טרכטנברג, מתח לאוטמן ביקורת על המצב החברתי בישראל. "אין יותר מעמד ביניים בישראל. יש מעמד עליון. אחר כך כמה אנשים שמתקשים להתפרנס ועוד חמישה עשירונים נמוכים שעדיין לא הגיע להפגנות אבל אי אפשר להתעלם מהם". הוא קרא להשקיע בחינוך כדי לצמצם את הפערים. "לא עולה על הדעת שברעננה ילד יקבל 70% כספי ציבור יותר מאשר ילד בשדרות, וזה עוד בלי שלוקחים בחשבון מה שההורים נותנים לילדים ברעננה לשיעורים פרטיים", אמר. "יש רק דרך אחת להתמודד עם הפערים והיא להשקיע בחינוך".

שר הפנים גדעון סער, הביע צער על מותו לאוטמן. "לאוטמן היה אדם חדור תחושת שליחות ואיכפתיות לחברה הישראלית בכלל ולחינוך בפרט. הוא תמך במיזמי חינוך והשכלה גבוהה, השתתף והוביל מאבקים ציבוריים על דמותו של החינוך בישראל. כשר החינוך, ראיתי בו שותף מסור. כאדם, היה לאוטמן אופטימי מושבע שלא נכנעל למגבלות הפיזיות שכפתה עליו מחלתו והמשיך להיות פעיל ומלא חיוניות. החברה הישראלית תחסר אותו".

יו"ר מפלגת העבודה הנבחר, חבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג, אמר כי "הלך מעמנו איש נדיר ויקר מאוד, דוביק, חבר יקר ואהוב שבשנים האחרונות נלחם בגבורה במחלת ניוון השרירים. תרומתו לעם ולמדינה, לכלכלה, לחברה, לחינוך ולחוסן החברתי, לשלום ולדו־קיום יישארו עמנו לעד".

יו"ר העבודה היוצאת שלי יחימוביץ', מסרה כי "דוביק לאוטמן היה דוגמא ומופת לציונות מעשית. הוא הקים ובנה מפעלי תעשייה וסיפק פרנסה לאלפים רבים, וגם אחרי שחלה גבר על חולשתו הפיסית ופעל למען החברה הישראלית כדי לעשותה טובה וצודקת יותר. בשיחות הרבות שהיו לי איתו, גם לאחרונה, תמיד היה חדור שליחות שעוררה השתאות והשראה. יהי זכרו ברוך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#