שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לא סתם פיסטוק

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רוגל אלפר
רוגל אלפר

להנציח את ספי ריבלין כסתם איזה פיסטוק חביב, מתוך הכמיהה הבלתי נדלית של ישראלים לקונסנזוס מדומה, זה לעשות לו עוול גדול. במחצית הראשונה של שנות ה-80 היתה לו השפעה ממשית על גורל המדינה. ריבלין לא היה רק בדרן. באופן תקדימי וחד־פעמי בחברה הישראלית הוא השתמש בפרסומו כבדרן, כדי לקדם סדר יום פוליטי ברור, נחרץ ושנוי במחלוקת. הוא שילם על כך מחיר. האידיאולוגיה היתה חשובה לו יותר מהקריירה.

ריבלין השתתף בתשדירי הבחירות של הליכוד בשלוש מערכות בחירות קריטיות בתולדות המדינה – ב-1977, כשהליכוד עלה לשלטון, ושוב ב-1981 וב–1984. הוא עשה את זה בתקופה שבה לתשדירי בחירות היה משקל רב בעיצוב דעת קהל, והם שודרו בזמן צפיית שיא, בערוץ הטלוויזיה הבודד. ילדי אותם ימים אולי זוכרים אותו כפיסטוק. "בבית של פיסטוק" שודרה בין 1981 ל-1983 וריבלין היה אז בשיא תהילתו. אבל שמעון פרס זוכר אותו אחרת.

ספי ריבלין היה אמיץ. השקפת עולמו היתה מאוד לא אהודה בחוגי התיאטרון והתקשורת. איש לא יעלה על הדעת שמקביליו העכשוויים, למשל אסי כהן, גורי אלפי או אדיר מילר, יתייצבו ערב ערב, בשעת צפיית שיא, מול כל המדינה, ויסכנו את כל מעמדם למען אידיאולוגיה פוליטית מאוד מקטבת, ששנואה על הברנז'ה. אבל זה בדיוק מה שריבלין עשה. ועשה טוב.

ריבלין היה אחד התועמלנים הפוליטיים הגדולים בתולדות המדינה. הוא, הבדרן החביב, יצא אישית נגד ראשי המערך. ערב ערב הוא כתש את שמעון פרס, יצחק רבין ומוטה גור. הוא לא חשב שתפקידו להיות רק מצחיק, או לשמור את דעותיו לעצמו, או לשמח את הציבור. להיפך. הוא חשב שתפקידו להשתמש בפרסומו כדי להיאבק על אופיה של המדינה. והוא נאבק כמו גדול, בלי שום רגשי נחיתות. הוא לעג לראשי המערך, הוא שנא אותם והוא חשף אותם במערומיהם באמצעות הסאטירה החריפה והמבזה ביותר, משפילה ממש, שנעשתה פה אולי אי פעם - בוודאי היעילה ביותר.

הוא הקריא, בהנאה גלויה, פסקאות מ"פנקס שירות" שבהן רבין מלכלך על פרס, וזאת כשרבין הורגל להתמוגג מחיקוייו הבלתי מזיקים של טוביה צפיר ב"סיבה למסיבה". ריבלין גרם נזק אמיתי. בקלפי. ואת פרס הוא ממש ייסר. "כן... ולא... כן... ולא". זה היה אכזרי. זה היה לגיטימי. וזה הטביע חותם עמוק בתודעת הציבור, חותם שנעשה כעת ניסיון לטשטש אותו.

לא מדובר בפליטת פה מקרית נוסח "צ'חצ'חים" של דודו טופז, או בהופעה האפרורית של הגששים מולו בתור הפרזנטורים של המערך ב-84'. מדובר באחד משיאי הקריירה של ריבלין כסאטיריקן וקומיקאי. מומלץ לצפות בתשדירים ביוטיוב. כמה תשוקה הוא הביא לתפקיד. כמה חדווה. כמה אמונה. וכישרון. הוא לא הסתתר מאחורי חרצוף. הוא חייך למצלמה והיא בלעה אותו בתקריבים.

הליכוד לא עלה לשלטון בזכות ריבלין, אבל הוא עזר לו להישאר שם, למרות חרפת האינפלציה של ארידור ומלחמת לבנון. גם ב-84' עמדו הכלכלה והפער העדתי במרכז המערכה. סדר יום אזרחי יש גם היום. אזרחים כל כך אידיאולוגיים ומגויסים כמו ריבלין יש היום הרבה פחות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ