התגובה העלובה של נתניהו - דעות - הארץ

התגובה העלובה של נתניהו

עוזי ברעם
עוזי ברעם
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עוזי ברעם
עוזי ברעם

 ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, ניתח בכנס שנערך בשבוע שעבר לציון עשור ליוזמת ז'נבה בבהירות רבה את היחסים בינינו לבין הפלסטינים, הביע פסימיות לגבי הסיכוי להסדר ותיאר את התרחישים האפשריים שעלולים להתממש כתוצאה מהעדרו. ואולם, יותר מכל בלטה בדבריו הזעקה על העדר המנהיגות בשני הצדדים. ללא צעדים בוני אמון, שהעיקרי שבהם הוא הפסקת הבנייה בהתנחלויות, אמר, אנו צפויים להתפרצותו של "אביב ערבי" גם כאן, אצלנו.



 אף שהדברים נאמרו בשיקול דעת, ולא באופן מתלהם, הם לא הרשימו את ראש הממשלה וסביבתו, שהגיבה במלים: "ראש הממשלה לא יושפע מאמירות ממוחזרות ומהטפות מוסר מתחסדות שנובעות מתסכול אישי". אפשר, כמובן, לחלוק על דבריו של דיסקין. אבל התגובה הזאת לדברים שאמר מי שעסק שנים רבות בנושא הפלסטיני מכל היבטיו - החל מסיכול פיגועים פעיל, דרך מאבק נחרץ בשתי האינתיפאדות ועד ליווי משאים ומתנים - היא תגובה של ראש ממשלה חלש ורופס, נעדר יכולת החלטה, שכל מהלכיו מיועדים (ומצליחים) להטיל פחד על הבריות.



 נניח אפילו שצודקים דוברי ראש הממשלה ודיסקין סובל מתסכולים אישיים - מדוע הנימוקים הענייניים שהעלה אינם ראויים לבחינה מדוקדקת? ואולי מעידה התגובה של סביבת ראש הממשלה על "הפוסל במומו פוסל"?



 הגדיל לעשות סגן שר הביטחון דני דנון. לולא הופיע בכלי התקשורת הייתי מפקפק בעובדת קיומו. הייתכן שיש באמת אדם כזה? תגובתו הסתכמה במשפט "אולמרט ודיסקין תוקפים את הממשלה בשביל כותרות". ומי זה המלעיג על דיסקין? האיש שרץ עד סוף העולם הפונדמנטליסטי כדי לזכות בכותרת. ובמציאות ההזויה שבה אנו חיים הוא מתפקד כמעין דובר הממשל.



 ראש ממשלה, שמאמין שעדיף לנהל קונפליקט עם הפלסטינים, עם אירופה ועם הממשל האמריקאי, מאשר להיכנס לקונפליקט עם נפתלי בנט, זאב אלקין ואורי אריאל, הוא ראש ממשלה שזורע ייאוש הן אצל תומכיו והן אצל מתנגדיו. תומכיו רואים את העולם שמנהיגם מצייר ומתייאשים ממה שהם רואים. מתנגדיו שוקעים בייאוש פרמננטי. שהרי העולם כולו רואה בהסדר שתי המדינות את הפתרון האפשרי היחיד - ובא ראש הממשלה ופוסל את הקוראים לממשו בטיעונים אישיים.



 יהיה אשר יהיה גורלו של ההסדר עם איראן - כל מה שיקרה שם לא ישנה את התסכול הפלסטיני המתמשך ולא יטשטש את חוסר יכולתו של ראש הממשלה לקדם את ההסדר שאליו נשא עיניים בנאום בר־אילן.



 הייאוש שמשרים ראש הממשלה וסביבתו הוא מסוכן. רוב מנהיגי ישראל ניסו להתוות דרך, לטפח תקווה. אם נתניהו באמת רוצה להבטיח את קיומה ושגשוגה של המדינה, כפי שהוא טוען, עליו לעשות מפנה אסטרטגי בנוסח נאום בר־אילן. עליו לנקוט צעדים בוני אמון, כמו ביקור ממלכתי שלו ברמאללה וביקור של מחמוד עבאס בכנסת. עליו להכריז שקידום המו"מ עם הפלסטינים נמצא בראש סדר העדיפויות הלאומי. אם הוא לא הבין זאת קודם, דבריו של דיסקין היו צריכים להבהיר לו זאת.



 נכון, אפשר להמשיך ולהתחבא מפני המציאות, לקוות להתפרצות מצד הפלסטינים שאותה ינצלו האלקינים כדי להגיד "אמרנו לכם". ואז מה? אז יבוא שלום על ישראל.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ