טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת הוגה הדעות צבי ינאי, שקירב את המדע לציבור הרחב

הוא גדל כנוצרי תחת מוסוליני, הפך לקיבוצניק, היה לעורך כתב העת "מחשבות" ולמנכ"ל משרד המדע. לו היה יכול, אמר, היה תובע את אלוהים בהאג

תגובות

הוגה הדעות צבי ינאי מת היום (שני) ממחלה כשהוא בן 78. ינאי, לשעבר מנכ"ל משרד המדע ועורך כתב העת "מחשבות", קירב את המדע לציבור הרחב בספרים רבי מכר ובהופעות טלוויזיוניות פופולריות, והפך לסלבריטאי בתחום המדע. סיפור חייו היה סוער ויוצא דופן: הוא גדל באיטליה הפשיסטית כילד נוצרי, בהמשך אימץ זהות חדשה כקיבוצניק ומדריך צניחה, הפך להוגה דעות אוטודידקט, מונה למנכ"ל משרד המדע והשפיע מאוד על השיח המדעי בישראל.

ינאי נולד ב-1935 באיטליה, בעיר נמל קטנה בשם פסקרה, על חוף הים האדריאטי. הוא גדל באיטליה הפשיסטית וחונך כנוצרי. שמו היה סנדרו טוט. בנערותו אף היה פרח כמורה קתולי. הוריו היו אמנים נודדים: אביו, זמר נודד מהונגריה, היה נוצרי. אמו, רקדנית מאוסטריה, באה מבית יהודי.

צבי ינאי בראיון למוסף "הארץ" ב-2005: "אלוהים צריך להוכיח לי שהוא קיים"

"הם עברו ממקום למקום, בכמה מקומות הם הולידו ילדים והשאירו אותם עם אומנת עד גיל שלוש ואז אספו אותם. ככה נולדנו אני ושתי אחיותי, הגדולות ממני. עברתי עם הורי בכל מיני ערים עד שהשתקענו ב-1939 בקסטיליון פיורנטינו, עיירה עתיקה ליד ארצו ופירנצה. שם נשארתי כל המלחמה", אמר בראיון למירון רפופורט ב"הארץ" ב-2005.

אלכס ליבק

כשהיה ילד לבש את המדים של תנועת הנוער של מוסוליני והצדיע במועל יד. לימים, סיפר על זיכרונותיו מימים אלה: "המשטר הפשיסטי היה הדבר הכי טוב שיכול לקרות. אמא קנתה לי את 'הלב' של ד'אמיציס, והספר כבש אותי. זה ספר פאשיסטי ממדרגה ראשונה. המולדת היא האמא. אני עצמי הייתי בנוער הפאשיסטי ומוסוליני היה מודל לחיקוי. יש לי תמונה עם המדים, מצדיע במועל יד. היתה לנו גאוות יחידה".

בתחילת מלחמת העולם השנייה גורש אביו להונגריה, וחזר למשפחתו, שם מת ממחלה. אחד משלושת אחיו נעלם ועקבותיו לא נודעו. אמו של ינאי, שהיתה מתורגמנית בשירות הצבא הגרמני (הוורמאכט), גידלה את ינאי ואת אחיו תוך שהיא מסתירה את זהותה היהודית. בתחילת 1944 מתה אף היא, כשהיתה בת 32. ינאי היה אז ילד בן שמונה. חיילים גרמנים סייעו לינאי ואחיו – סיפקו להם מזון ומחסה. בהמשך עבר למנזר.

"הייתי פרח כמורה למופת. בתור ילד לא היתה לי שום בעיה עם אלוהים הקתולי. אלוהים היה כל הטוב שבעולם. בבשורות של ישו, בדברי ישו, יש הרבה חמלה, חסד, אהבה לחלש. כילד אתה ניזון מהסיפורים האלה. ביני לבין ישו לא חצצה הכנסייה. הייתי מחובר לישו כמו שהייתי מחובר למריה ולשליחים, קשר מיידי, חזק", אמר.

לקראת סוף המלחמה נודע לינאי שהוא יהודי, בעקבות מפגש עם חיילי הבריגדה היהודית מארץ ישראל, שחיפשו את ינאי בשליחות דודו מארץ ישראל. "הבריגדה כמעט חטפה אותנו מהמנזר ולקחה אותנו ארצה. בדרך עוד עברנו בקסטיליון פיורנטינו, האנשים שם הסתכלנו עלינו מוזר. היינו בני חסות של הגרמנים, יצאנו אתם צפונה והנה אנחנו חוזרים עם בריטים. התחושה שבגדתי בגרמנים, באיטלקים, בפאשיזם היתה לי שם", סיפר.

ב-1945 עלה ינאי לארץ ישראל על סיפון האוניה מטרואה, שהפליגה מנאפולי לחיפה. הוא היה אז בן 10. יחד עם אחיו נקלט בקיבוץ רמת דוד. החיים בקיבוץ לא היו קלים. הוא לא ידע עברית ולא נימול, והילדים התעללו בו. הוא המשיך לקיים שם את חייו כנוצרי. “חשנו כאנוסים", אמר. אלא שבהמשך הוא נימול, למד עברית והמיר את הדת הקתולית ב"דת הקיבוצניקית", כדבריו. "אמירת אמת, עבודה, שירות - נורמות שמלוות אותי עד היום, ואני חייב עליהן תודה לקיבוץ", סיפר.

ינאי בראיון לרינו צרור ב-2009:

 

בקיץ 1952, כשהיה בן 17, התגייס לצנחנים. שנה קודם לכן הוא נשר מבית הספר לפני סיום כיתה י', והחל לעבוד במספוא בקיבוץ, ובעירום הזבל מהרפתות ומהלולים. הוא שירת בצנחנים כמדריך צניחה והשתתף בפעולות התגמול ובמבצע סיני. במלחמת יום כיפור השתתף כאיש מילואים. ב-1955 השתתף באליפות העולם לצניחה חופשית בברית המועצות, במשלחת בראשות רפאל איתן (רפול), מפקד גדוד 890.

את הקריירה המקצועית שלו התחיל במשרדי פרסום. ב-1970 הצטרף לחברת יבמ, כראש מחלקת ההסברה, הדוברות וקשרי החוץ. לאחר מכן מונה לעורך כתב העת "מחשבות" של יבמ, אשר עסק בהגות, בפילוסופיה ובמדע, ונחשב לאחד מכתבי העת החשובים והרציניים ביותר שיצאו בארץ באותה תקופה. הוא ערך אותו עד לסגירתו ב-1990.

ינאי הצליח להפוך את "מחשבות" מכתב עת שיווקי־פנימי משעמם לכתב עת מוערך וחשוב. “זה היה בוליטין שיווקי. הידיעות נראו ככה: 'בענף החלב בתנובה הכניסו מערכת של איי־בי־אם, והיום התוצרת היא בשמים'. זה היה הסגנון, פחות או יותר. זה שיעמם אותי", סיפר ינאי בראיון למירון רפופורט ב"הארץ" ב-2005, לרגל יום הולדתו ה-70 ופרסום ספרו "מסע לתודעת הטבע" (עם עובד). ינאי החל לשלב בידיעון הזה מאמרים מסוג אחר כמו שיחה על מדע ומוסר עם ישעיהו ליבוביץ' ואהרן מגד. התגובות של הלקוחות היו נלהבות והוא קיבל יד חופשית ממנהליו ביבמ להמשיך בדרכו.

התפוצה של "מחשבות" הגיעה ל-15 אלף עותקים והולידה את ינאי מחדש, בגיל 35, כאיש מדע ומרצה מבוקש. "המדע היה רחוק ממני כרחוק מזרח ממערב, לא היתה לי שום גישה והבנה בזה. מה שעניין אותי היה מחזות, סרטים, ספרים בכלל. לאט לאט, תוך כדי העבודה על העיתון הזה, התחילה הסקרנות. תחילה לעניין הטכנולוגי ואחר כך מהטכנולוגיה למדע הטהור. זה היה מקרי", אמר.

ב-1983, בראיון ללילי גלילי ב"הארץ", התייחס לתופעה חדשה בתקופה זו: “גנבות באמצעות מחשב". שנים לפני עידן ההורדות הבלתי חוקיות מהאינטרנט, הוא נשאל אם אנו עומדים על סף עידן חדש בפשע. “זה לא בדיוק עידן חדש, אלא אמצעי חדש. אם פעם במערב הפרוע היו שודדים מרכבות־דואר באבק דרכים, היום זה הרבה יותר אלגנטי...הפשע הקלאסי לא ייעלם. שני הסוגים יתפתחו", אמר. "תחושת הפשע היא כאן סטרילית יותר ומנותקת מרגשי האשמה המתלווים לגניבה אחרת. זה כמו ההבדל בין טייס המפציץ מגובה לחייל היורה פנים אל פנים", הוסיף.

13 שנים לאחר מכן, ב-1996, התייחס לניצחון המחשב על האדם – בשחמט. "הניצחון לא מאיים על יתרון האדם, כי מזמן השלמנו עם כך שמחשב מסוגל לבצע יותר חישובים מהאדם. מחשב מסוגל לבצע בשנייה אחת יותר חישובים מאשר מתמטיקאי מסוגל לבצע ב-2,500 שנים. אז מה? האם משמעות הדבר היא שהמחשב הוא מתמטיקאי טוב מהמתמטיקאים?...הטבע לא חנן את המוח האנושי ביכולת אריתמטית משוכללת. יכולת החישוב שלנו מאוד מוגבלת. אבל הוא פיצה אותנו באינטואיציה. לעומת זאת, למחשב יש עוצמת מחשוב. כך הוא יכול להגיע למסקנות שאדם מגיע אליהן באמצעות אינטואיציה", אמר. “המחשב יכול לגלות יתרון על האדם בכל תחום ספציפי – אבל לא בכל התחומים יחד. למרות המיומנויות שלו, המחשב פועל ללא הבנה. וכל עוד הוא לא יבין, יד האדם תהיה על העליונה", הוסיף.

כמה שנים לאחר מכן, בפתח שנות ה-2000, אמר בראיון ל"הארץ", כי "המחשבים נשארו טיפשים בדיוק כמו לפני 50 שנה”, והסביר: "הרי אם תכניס למחשב את המשפט 'דני אוהב כלבים' ואת המשפט 'דני אוהב תפוחים', הוא יחשוב שמדובר באותו סוג של אהבה. המחשב לא מסוגל להתגבר על המכשול הסמנטי שמובן לכל ילד. נכון, בונים היום מחשבים עם עוצמה של 1,000 מיליארד פעולות בשנייה. יש מי שאומר שמעוצמת מיחשוב כזו אפשר יהיה לפתח אינטליגנציה עצמאית. זה נראה לי מפוקפק, אני לא מאמין בזה".

ב-1993 מונה בידי שולמית אלוני לתפקיד מנכ"ל משרד המדע, בו כיהן עד 1997. בתפקידו הנוכחי עורר התנגדות לא מעטה בקרב מדענים, בעקבות תמיכתו בהעברת תקציבים למחקרים שיש להם היתכנות כלכלית על חשבון מחקרים מופשטים. ינאי מינה את הוועדה הלאומית לפיתוח תשתיות מדעיות בישראל, שבדקה את התשתיות בתחומי המדע השונים. ברקע לכך היה הפער בין המחקר הבסיסי התיאורטי, עליו אחראיות האוניברסיטאות, לבין המחקר היישומי לפיתוח מוצרים, עליו אחראי המדען הראשי במשרד התעשייה והמסחר. בתווך, כדברי ינאי, היה "חור שחור". הקמת הוועדה נועדה "לקצר את זמן ההבשלה בין הידע לבין יישומו במוצר ספיציפי".

אייל טואג

“העוגה הלאומית אינה מתאימה לצרכיה של מדינה השואפת להיות בחזית הטכנולוגיה העולמית", אמר ב-1994. במאמר שפרסם בשנה זו ב"הארץ", כתב על השינוי בחוסנן של מדינות בשלהי המאה ה-20. “כבישים, גשרים וביוב היו מנוף עיקרי לצמיחה כלכלית בסוף המאה ה-19. כיום, בשלהי המאה ה-20, חוסנן של מדינות נקבע על פי יכולתן לפתח ולהפעיל תשתיות דינמיות, עתירות מדע, מידע וטכנולוגיה", כתב.

ינאי הרבה לדבר בשבחה של המקריות בחיינו."המקריות שולטת בחיינו, לכולנו היו יכולים להיות חיים אחרים", כתב – בהתייחסו לחייו ולחייהם של כולנו. בראיון ל"הארץ", פירט בהרחבה: "מצד אחד יש הכורח להבין את עצמנו ואת העולם שסביבנו. הכורח העמוק הזה חותר לתשובות מוחלטות. המדע רוצה למצוא חוק וסדר בכל הדברים כי בלי חוק וסדר אתה נמצא בכאוס, וזה בדיוק הפוך ממה שהמדע רוצה. מצד שני, במאמץ למצוא את החוקיות, אתה נתקל באותו יסוד של אקראיות.

"האבולוציה היתה בעיקר תוצאה של מוטציות אקראיות. אירועים אקראיים כמו אותו מטאור שפגע בכדור הארץ לפני 60 מיליון שנה והודות לו אנחנו נמצאים פה. אתה נתקל בעוצמה של האקראיות בתורת הקוואנטים... יש פה מין משחק שבו אתה לא יכול למצוא בדיוק את הקצה של החוט. יש עשרות אלפי חוטים. יש פה מהומה עצומה, שככל שאתה מנסה לדעת את הדברים בצורה יותר מדויקת, אתה מקבל אותם יותר מעורפלים ויותר סתומים.

"זה דבר מרתק, ואין מתודה אחרת. כי המתודה האחרת היא להאמין שיש איזה כוח עליון שברא את העולם. אבל ההסתברות שיש אלוהים היא הרבה יותר קטנה מההסתברות שבין 100 מיליארד כוכבים וגלקסיות יש באיזשהו מקום חיים תבוניים שונים ואחרים משלנו".

ינאי, שהקדיש את חייו להגות בתחום המדע, לא היה מדען בעצמו. "יש אנשים שיכולים לעקוב כל החיים אחרי חלבון מסוים או מולקולה מסוימת, כמו שני בעלי פרס נובל מהטכניון. הם מצאו איזה סוג חלבון, שאני אפילו לא זוכר מהו, והקדישו לו את מיטב שנות חייהם. אותי זה היה משעמם", הסביר בראיון ל"הארץ". "אני מניח שלא היה מעניין אותי לפענח את הגנום של תולעת הנמטודה, למרות החשיבות העצומה שיש לחשיפת הגנום של התולעת הזו. לכן אני לא מדען. אני מעוניין במסקנות, במשמעויות. בפרשנויות, במטאפורות. היתרון שלי כאאוטסיידר הוא היכולת ללוות כמה תחומים, לראות את האנלוגיה ביניהם. זה לוקסוס כזה שאיש מדע מהשורה לא יכול להרשות לעצמו אם הוא רוצה להתקדם ולפתח קריירה".

בהתייחסו לדת, לאום ושייכות, כתב: "כאתיאיסט אינני חש שייכות דתית לעם היהודי, אלא זיקה היסטורית. אני יכול להתחבר לאבל של תשעה באב כאירוע בעל משמעות היסטורית לעם היהודי, אבל בשום פנים לא כאל יום של תענית וקינה על מקדש שחרב לפני אלפיים שנה. מחויבותי נתונה לקיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. עם זאת הזדהותי עם המדינה אינה בלתי מותנית. היא תישמר כל עוד ישראל תעמוד על החירויות והזכויות הבסיסיות של כל אזרחיה, כל עוד תפעל במסגרת גבולות מדיניים מוכרים ומוסכמים. היא תתפוגג כשישראל תחדל להיות מדינה דמוקרטית ותאבד את ערכיה ההומניים והליברליים. במלים אחרות, הזדהותי נתונה בראש ובראשונה לישראליות שלי ולא ליהודיות שבי".

גם עם אלוהים היה לו חשבון ארוך. בראיון ל”הארץ” אמר: "זה שאני לא יודע משהו, זה לא אומר שאני מוכן לתת לאלוהים להיכנס לזירה. אפילו אנשים דתיים שעוסקים במדע, ויש כאלה לא מעטים גם בישראל, לא מביאים את אלוהים בתוך החישובים שלהם. אלוהים צריך להוכיח לי שהוא קיים, והוא עדיין לא הוכיח את זה. אני מוכן לחיות יפה מאוד בעולם שאין בו תשובות סופיות, בעולם שאין בו ידיעה, אבל אני לא מוכן לחיות בעולם שיש בו אלוהים". באותו ראיון אמר עוד: “אם הייתי יכול, הייתי תובע את אלוהים בבית הדין הבינלאומי בהאג, הוא עשה פשעים נגד האנושות".

ינאי מתח ביקורת על ההתקדמות במחקר ההנדסה הגנטית, וראה בו סכנה חברתית. הוא התריע ממצב בו יתפתחו שני גזעים נפרדים של המין האנושי – גזע מושבח גנטית וגזע של בני אדם רגילים. "מי שישקיע הרבה כסף בשיפור הגנטיקה של הבן שלו לא ירצה שהבן שלו יתחתן עם מישהו לא מפותח מבחינה גנטית. וככה ייווצר גזע חדש. כבר עכשיו הוועדה לביו־אתיקה מסכימה שמי שיש לו ארבעה בנים יוכל לקבוע שהתינוק הבא שלו יהיה נקבה. לכאורה זו החלטה אישית, אבל זה אומר שהחזית מתערערת", אמר ב-2005.

בהתייחסו לסכסוך הישראלי־פלסטיני כתב, במאמר שפורסם ב"הארץ" ב-2007: "העוול שגרמה שיבת ציון לעם הפלשתיני אינו עניין של מה בכך. אבל הוא היה יכול להיות לאין שיעור פחות טראומטי אילולא דחו הפלשתינאים את החלטת האו"ם ב-1947 ואלמלא התייצבו בראש קואליציה של מדינות ערב שביקשה למחוק את מדינת ישראל מהמפה. אומללותם המתמשכת של פליטי 1948 היא בראש ובראשונה פרי הכרעתם הפוליטית להנציח את מעמדם הארעי בארצות ערב השכנות ולמנוע את יישובם במדינות אחיות - בתנאים טובים לאין ערוך מאלו שניתנו למיליוני עקורים מארצות הבלקן ומרכז אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה.

"הכדור עדיין בידם. מדינה פלשתינית עצמאית, תוססת ומשגשגת בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה תלויה בשני תנאים: ויתור על שיבת הפליטים לתחומי מדינת ישראל והפסקת האלימות. כל השאר פתיר, לרבות סוגיית ירושלים. צר לי על העם הפלשתיני, אך איני חש צורך להתנצל בפניו".

על רומן המכתבים האוטוביוגרפי שלו, “שלך, סנדרו" (כתר, 2006), זכה ינאי בפרס ספיר. ב-2008, כשקיבל את הפרס, אמר ינאי: "אני לא מונה את עצמי כסופר. ננעלתי על כתיבה מדעית, על פיתוח תיאוריות מדעיות ועל הניסיון לפענח את סוד המציאות - זה אתגר הרבה יותר גדול מאשר לכתוב רומנים. הספר הזה יצא בלי כוונה".

שר המדע יעקב פרי, הביע צערו על מותו של צבי ינאי. "מלבד היותו הוגה דעות וסופר בעל סיפור חיים יוצא דופן, ינאי שימש כמנכ"ל משרד המדע בין השנים 1993 ל-1997. חלק מהתuכניות הפועלות עד היום במשרד קיימות הודות לתרומתו הרבה ולפעילותו הענפה והפורייה. גם תפיסתו, החדשנית לאותה התקופה, באשר לקירוב הציבור הכללי למדע, ממשיכה להיות בסיס לחלק גדול מפעילות המשרד".

השר פרי הדגיש את פועלו למען הנגשת תחום המדע לציבור הרחב. "ינאי היה הכוח החלוץ, שפתח לציבור הרחב בישראל את עולם המדע. פועלו להנגשת המדע לכלל הציבור, ניכרים היטב בתרבות הפופולרית בישראל״.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות