בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבנקאים הישראלים מציגים: כך פועלת הבנקאות למקורבים

לא היה כישלון ניהולי בבנקאות: היתה פשוט שחיתות כלכלית לטובת חברי המועדון

83תגובות

בדיעבד, זה כנראה לא צריך היה להפתיע. במדינה שהיא ספק מערבית, ספק מזרח תיכונית, כל אחד יודע שכשיש לך חבר במוסד בעל עוצמה שעוסק במתן כסף - יש סיכוי טוב שתקבל תנאים טובים יותר מאלה שיקבלו אחרים. יש אפילו פתגם נפוץ שמתאר את התופעה: "מי שיש לו חברים - לא צריך פרוטקציה".

למרות ההיכרות עם התרבות הזאת, בדרך כלל אין לנו ראיות חד־משמעיות לתופעה, ולכן היא נשארת מתחת לרדאר ולשיח הציבורי. ברור מדוע זה קורה: עסקות כאלה נסגרות בתוך קבוצה קטנה של אנשים, לעתים קרובות רק שניים, שלאף אחד מהם אין עניין לחשוף אותן. אף שהעסקות נפוצות מאוד, רק לעתים רחוקות - למשל כאשר המעשה הוא פלילי - הן יוצאות לאור ונחשפות לעיני הציבור.

כתבות נוספות ב-TheMarker

הפנטזיות המיניות והאנשים הכי מטורפים במשפחה שלכם

"אם אתה הכי עשיר ואין לך שם טוב, זה אומר שלא השגת כלום"

מעלליו של "הזאב מוול סטריט"

מי שדווקא יש להם ראיות על פרוטקציה פיננסית לחברים הם קומץ אקדמאים שחוקרים את התופעה. ג'וזף אנגלברג, פנג'י גאו וקריסטופר פרסונס, שלושתם מארה"ב, בדקו את התופעה בתחום הבנקאות המסחרית, בניסיון לענות על שאלה פשוטה: האם חברות המנוהלות על ידי אדם שיש לו חבר בהנהלה של בנק - מקבלות תנאים טובים יותר.

השלושה השתמשו במאגר נתונים של 20 אלף עסקות אשראי, שבהן כ–1,900 בנקים שונים העמידו אשראי לכ–5000 חברות עסקיות, בין שנת 2000 ל–2007. בכל אחד מהמקרים הם בדקו אם היה קיים קשר קודם בין אנשי הבנק לבין אנשי החברה המסחרית, למשל, האם הם ישבו יחד בדירקטוריונים או למדו יחד באותה אוניברסיטה. כאשר התגלה קשר כזה, החוקרים בדקו אם תנאי ההלוואה היו טובים יותר ממה שהיה צפוי לו הקשר לא התקיים.

התוצאה היתה חד־משמעית: כן חזק, ובאופן מובהק. מהמחקר עולה שכאשר למנהל חברה יש חבר בבנק, הריבית שנדרשת ממנו נמוכה יותר. בממוצע, חברות עם דירוג גבוה נהנו מהנחת ריבית של 8 נקודות בסיס (0.08%) בחברות בעלות דירוג גבוה, ושל 20 נקודות בסיס בחברות בעלות דירוג בינוני.

מוטי קמחי

זה הרבה, וזה לא הכל: החברות גם נהנו מהלוואות בסכומים גבוהים יותר, מתנאים נוחים יותר בכל הקשור לפרטי ההסכם ההלוואה (ה"קובננטס"), וכתוצאה מכל אלה הם נהנו מדירוג חוב גבוה יותר. גם ה"תשלום" עולה מתוך המחקר: מנהלים עם חברים בבנק, שיודעים להביא לחברה שלהם הלוואות טובות יותר, זכו באופן ברור לשכר גבוה יותר מזה של מנהלים חסרי יכולת כזו.

זהו אינו מחקר פשוט. כדי לסלק חשש שהקשרים הטובים בין החברה לבנק נוצרו במהלך יחסי עבודה מסחריים שוטפים, החוקרים התמקדו ביחסים שנוצרו הרבה לפני ההלוואה הראשונה. בבחינה ממבט כלכלי־חברתי רחב יותר, החוקרים שואלים מדוע במדינות שבהן קיימים חוקים האוסרים על מידע פנים, המיועדים ליצור כללי משחק זהים לכל הציבור, לא קיימים חוקים כאלה גם בכל הקשור לעולם ההלוואות הבנקאיות.

ההיגיון קובע שכמו בעסקות בעל עניין, גם עסקות אשראי צריכות להתבצע ב"תנאי שוק". העובדה שאין חוקים כאלה מעלה לדעת החוקרים את השאלה אם גם מנהלי הבנק לא מרוויחים בדרך זו או אחרת ממערכת היחסים האישית – אך אין להם נתונים שמאפשרים לענות עליה.

אלא שבעוד המחקר מראה שבארה"ב (וכנראה שבכל מדינה אחרת) אנשים מטילים לעתים את מימיהם בתוך הבריכה הבנקאית - אצלנו לקחו את הפרקטיקה הזו לאבסורד, וממש "משתינים מהמקפצה". למסקנה הזו אפשר היה להגיע בשבוע שעבר, כשהבנקים הישראליים החלו לממש את מניות אי.די.בי אחזקות, שהיו הביטחונות היחידים שהם קיבלו בהלוואות שניתנו לחברות השונות של נוחי דנקנר.

ואם נדמה היה לרגע שאותו דנקנר נהנה מיחסים קרובים רק עם מנכ"ל של בנק גדול מסוים אחד, פתאום התברר שהוא קיבל יחס מיוחד מכל מערכת הבנקאות הישראלית, כולל ארבעה מתוך חמשת הבנקים הגדולים.

מוטי קמחי

מתקשים להאמין? בבקשה. בנק הפועלים, הבנק הגדול במדינה, נתן אשראי נדיב בסך של כ–250 מיליון שקל לטומהוק של דנקנר, בתנאים שלא נחשפו עד כה, כפי שלא נחשף מדוע הבנק לא פעל לגבות את הכספים האלה בשנה האחרונה כשגורל ההלוואה כבר היה כתוב על הקיר. בנק הפועלים העניק אשראי ללא ביטחונות לאי.די.בי פיתוח, בעסקה שגרמה לשופט בית המשפט המחוזי איתן אורנשטיין לשאול "איך נותנים הלוואות כאלה". בנק הפועלים מחק לעיתון "מעריב" הלוואות מיד כאשר נרכש על ידי דנקנר.

גם הקשר החברי ידוע. יו"ר בנק הפועלים היה דני דנקנר, בן דודו של נוחי דנקנר. המנכ"ל הנוכחי ציון קינן נבחר גם בזכות תמיכה של נוחי דנקנר, ואילו היו"ר הנוכחי יאיר סרוסי היה בתפקידו הקודם שותף מנהל של קרן השקעות בשם מוסטנג, שאחד המשקיעים העיקריים שלה היה קבוצת אי.די.בי.

גם הקשר בין דנקנר לבנק לאומי כבר ידוע לרוב הציבור. לאומי, אז בניהולה של גליה מאור, היה הבנק שהעמיד את ההלוואה העיקרית הגדולה שבאמצעותה רכש דנקנר את אי.די.בי מלכתחילה. באירוע טרי יותר, בניהולה של רקפת רוסק־עמינח, בנק לאומי ביקש למחוק לדנקנר מאות מיליוני שקלים מהחוב - תוכנית שבוטלה רק לאחר חשיפתה ב–TheMarker ובעקבות המחאה ציבורית שפרצה בעקבות החשיפה.

בשבוע האחרון החל בנק לאומי לממש את הביטחונות של ההלוואה - כ–31% ממניות אי.די.בי אחזקות - אך רק לאחר שאלה קרסו, ולכן התמורה מהמכירה בטלה ביחס לחוב. ההמתנה של לאומי הובילה לכך שהוא החל לממש את המניות לאחר שאלה כבר צנחו בשבועיים האחרונים בכ–60% בעקבות המימושים הכבדים שבוצעו קודם לכן על ידי משפחת מנור ועל ידי בנק מזרחי טפחות.

נעבור לבנק השלישי, בנק מזרחי טפחות. בשוק יודעים לספר על יחסים קרובים בין אלי יונס, המנכ"ל של הבנק עד לא מזמן, לבין דנקנר. מזרחי טפחות העמיד הלוואות לדנקנר גם בחברת גנדן וגם בחברת טומהוק - וגם הוא החל לממש אותם רק לפני שבועיים. ביום ראשון שעבר מימש מזרחי טפחות גם מניות אי.די.בי שהוחזקו באופן אישי על ידי דנקנר ולא באמצעות גנדן או טומהוק.

במארס 2013 אמר יונס בראיון ל–TheMarker TV כי "גבינו כסף מחברות שנקלעו לקשיים, ואנו נוהגים עם כולן לפי אותן אמות מידה. אנחנו לא תמיד משתמשים, או נאלצים להשתמש, בביטוי תקשורתי למה שאנחנו עושים. יש הרבה דברים שמשיגים תוצאות הרבה יותר טובות כשהן נעשות בחדרי חדרים". אלא שכעת לא נותרו בידי מזרחי טפחות כלים נוספים שבאמצעותם יוכל לגבות את החוב מגנדן, למעט מימוש הערבויות האישיות מצד בעלי המניות בחברה להבטחת חובותיה.

הבנק צפוי להיכנס בימים הקרובים לדין ודברים עם בעלי המניות, ובהם גם עם דנקנר, אחותו שלי ברגמן, אבי פישר ומרק שימל, כדי לשמוע מהם כיצד הם מתכוונים לפרוע את החוב.

ומה עם בנק דיסקונט? הוא העמיד הלוואה בסך של כ–100 מיליון שקל לטומהוק, אך ככל הידוע לא ביצע כל פעולה לגביית החובות בימים האחרונים, גם כאשר צפה במכירות של לאומי ומזרחי טפחות. מדוע? לא ברור. אולי כי פשוט אין לו שום ביטחונות בעלי ערך ממשי. ככל הידוע הביטחונות היחידים שבידי בנק דיסקונט הן מניות של גנדן, וזו הרי כבר אינה שווה דבר.

ייתכן שבבנק דיסקונט התבשמו מהעסקה שבה אדוארדו אלשטיין הזרים 25 מיליון דולר לתוך גנדן, ועל בסיסה החליטו שמצב ההלוואה טוב. שטויות, אלשטיין סיפר בדיעבד שביצע את ההשקעה בגנדן מבלי שביצע בדיקת נאותות כלשהי, כך שלא ניתן היה לגזור מהעסקה על שוויה של גנדן.

הבעיה אינה 
ניהול כושל

מוטי מילרוד

מחמשת הבנקים הגדולים בישראל, היה לפחות אחד, הבנק הבינלאומי, שלא העמיד אשראי לחברות הפרטיות של דנקנר. אלא שבשבוע שעבר נחשף שהקשר אישי בינו לבין ראשי הבנק דווקא היה פעיל: כחלק מחקירת החשד להרצת מניות אי.די.בי סביב "הנפקת החברים", התברר שדנקנר התקשר באופן אישי למנכ"לית הבנק, סמדר ברבר־צדיק, כדי שזו תעמיד אשראי לצורך קניית המניות בבורסה. האשראי ניתן לאיתי שטרום, איש ניירות ערך החשוד בשיתוף פעולה עם דנקנר.

ברבר־צדיק אמנם לא היתה זמינה, אך נמצא אדם אחר בהנהלת הבנק שלא היסס ואישר את קו האשראי. הנה, גם הבנק האחד שלא נתן אשראי לגנדן ולטומהוק, לא היסס להעניק אשראי לעסקה שקשורה לנוחי דנקנר - ועוד לצורך פעולה שעל פי החשד היתה הרצה של מניות בבורסה. מובן שבבנק הבינלאומי לא ידעו למה מיועדים הכספים.

פרשת הקריסה של אי.די.בי והיחסים המעוותים שניהלו דנקנר ואנשיו עם כל האקו־סיסטם העסקי - לרבות מנהלים, דירקטורים, רגולטורים, מוסדיים, רואי חשבון וכלי תקשורת - היא הוכחה לקריסת מערכות כוללת. אבל יותר מבכל מקום אחר, היא בולטת במערכת הבנקאות: כיצד אנשים מסוים מקבלים הלוואות ואשראי בתנאים מיוחדים, שאחרים לא יכולים אפילו לחלום עליהם.

עופר וקנין

אין כאן עניין של ניהול כושל. בבנקים יודעים היטב לגבות חובות מבעלי משכנתא וחברות קטנות, והם גם יודעים לגבות חובות מבעלי עסקים שאינם חלק מ"המועדון". אותו בנק הפועלים, שלא עשה הרבה כדי לגבות את החובות של דנקנר, הראה לוחמנות רבה כאשר על הכף היו חובות של אנשי עסקים כבדים לא פחות, למשל ,מוטי זיסר ובני שטיינמץ.

בשיחות שלא לציטוט, לפחות בדרגי הביניים של ההנהלות, מודים בבנקים שההלוואות לדנקנר ולאי.די.בי הן פרשת דרכים שעוד תבחן, תילמד, ותביא לעדכון נהלי עבודה, אף שאנחנו רחוקים מלדעת הכל על ההלוואות האלה. ברור שהן ניתנו ללא ביטחונות מתאימים ולא נעשה הכל לגבות אותן, אבל לא ידוע דבר על הריבית ועל התנאים שבהן הן הוענקו. בבנק הבינלאומי לא ידעו, כמובן, שהכספים מיועדים לביצוע פעולות אלה, החשודות כיום בפלילים.

לכן זו פרשה שמוכיחה דבר אחד: חברי "מועדון ההון" קיבלו בעשור האחרון יחס מועדף בכל מערכת הבנקאות - והציבור הישראלי הוא ששילם את החשבון, כי רוב המניות של הבנקים נמצאות בידיו. בישראל היו, ועדיין יש, אנשים מורמים מעם כאשר הם מרימים טלפון לבנק. יש בנקאות למקורבים ויש בנקאות לכל השאר - ואמון הציבור כלפי הבנקים לא יתאושש כל עוד המציאות הזו לא תשתנה.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

אלי יונס
אייל טואג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו