שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ענבל מלכה
ענבל מלכה

הנערה שהשארתָ מאחור
ג'וג'ו מויס. תירדמה מאנגלית: תמי איינשטיין. הוצאת ידיעות ספרים, 436 עמ', 98 שקלים.

הדבר הטוב ביותר שאפשר לומר על "הנערה שהשארתָ מאחור" הוא שאי אפשר להגיד שום דבר לרעתו. את כל הדברים שהוא מבטיח הוא מקפיד גם לקיים, ביושר השמור לספרים שנועדו מרגע לידתם להיות רבי מכר בינלאומיים. חושך מול אור, מעטים מול רבים, אהבה מול מכשולים - יש הרבה ומהכל.

המחברת ג'וג'ו מויס אמנם לא מוכרת לקוראים הישראלים, והכיתוב על גב הספר לא מגלה שום פרט עליה או על הישגיה הספרותיים, אבל את העיקר בהחלט אפשר ללמוד ממנו: היא אחת הסופרות האהובות בעולם. היא תורגמה לעשרות שפות וזכתה לביקורות נלהבות, וכך גם הספר הספציפי הזה. מוכרחים להעריך את הישירות הזאת, שחותמת את תיאום הציפיות בין הספר לקוראים: לא רק קתרזיס רגשי והיסטורי, אלא כזה שנכתב בידי רב־אמנית של קתרזיס לסוגיו. יש אפילו שורות ביקורת מעיתוני העולם שיוכיחו זאת.

"הנערה שהשארת מאחור" עוסק באהבה, ביכולת שלה לשרוד במרחבי הזמן והגיאוגרפיה ולהעניק נחמה. האהבה מנחמת את האוהבים שבעי התלאות, וכן את הקוראים שגמאו מאות עמודים בציפייה לראות אותה מתממשת, וזו כמובן ציפייה לגיטימית. נוסף על האהבה, הספר מעמיד במרכזו מאבקים בין טוב לרע, בין לגיטימי ללא־לגיטימי, ונושא לאורכו הבטחה שהטוב יוכל לרע ויביס אותו. שני הנושאים הללו - אהבה ומאבק בין טוב לרע - מקבלים ביטוי מפורש כמעט על עטיפת הספר. צללית כהה של נערה היושבת על אבן וקוראת מכתב. הצללית שחורה, כמו האדמה שמתחתיה, הפרחים שמבצבצים מתוכה (טוב) וגדר התיל שמונחת עליה (רע). הרקע לבן. הדבר היחיד ששובר את המונוכרומטיות הוא הפרחים האדומים אשר מקיפים את התמונה ומקשטים אותה. לבן־שחור־אדום. טוב־רע־אהבה.

"משחררינו". כרזה צרפתית ממלחמת העולם הראשונה

בחלקו הראשון של הספר, המתרחש בצרפת בימי מלחמת העולם הראשונה, הטוב מיוצג על ידי סופי לפבר. לאחר שאדוארד בעלה הצייר מתגייס לצבא, סופי חוזרת לעיירת הולדתה כדי לנהל את הפונדק המשפחתי. כשהכפר נכבש על ידי הגרמנים, סופי ואחותה מקבלות פקודה לארח את החיילים הגרמנים לארוחות ערב בפונדק. הרוע המוחלט פולש אל ביתה של סופי, תחת עיניהם הבוחנות של זקני הכפר, החושדים באחיות שהן משתפות פעולה. בחלקו השני של הספר, המתרחש בלונדון של ימינו, אנחנו פוגשים את ליב הלסטון, המנהלת מאבק משפטי להשאיר בחזקתה ציור שקיבלה כמתנת חתונה מבעלה המנוח.

"הנערה שהשארת מאחור" הוא שם הציור שבו הנציח אדוארד לפבר את אשתו סופי לפני שיצא למלחמה, אותו ציור ש-50 שנה מאוחר יותר מתגלגל לידיה של ליב. לכאורה זה החוט המקשר שעובר בין שני חלקי הספר, אך האמת היא שזה קישור שרירותי. זה היה יכול להיות כל דבר אחר, או שום דבר בכלל. מה שבאמת מקשר בין שני חלקיו של הרומן הוא אותו מאבק בין הטוב לרע, ויכולתה של האהבה לנצח במאבק.

אפשר לטעון לזכותה של מויס שהיא הטעינה כאן את הטוב והרע באמביוולנטיות מסוימת: לא תמיד ברור מה טיב הקשר של סופי עם הגרמנים, ובמיוחד עם הקומנדנט המגלה עניין רב בציור; סופי מוכנה לעשות הכל כדי להשיב את בעלה הביתה, כולל מעשים שלא ייעשו. ליב, בהתאמה, מנהלת מאבק משפטי על הציור, ככל הנראה לאחר שזה נגנב על ידי הנאצים, ומונעת מיורשיו החוקיים של הצייר לקבל אותו לחזקתם.

אבל בסיכומו של דבר, ההבחנות האלה קטנוניות וחסרות משמעות אמיתית. גם מויס יודעת את זה, אחרת לא היתה מעמידה מול סופי את צבא הרייך כולו, ומול ליב האבלה - את כל עוולות הנאציזם, מדכאו ועד לביזת האמנות. הצדק, כפי שהוא מגולם ברומן, שואב את התוקף שלו מהשאלה: באיזה צד ניצבת האהבה? הסבל, הכיבוש, המצוקה הכלכלית - כל אלה מתגמדים כשהם באים במגע עם אהבת אמת, בעיקר כזאת שיש לה הדהוד היסטורי של עמידה עיקשת מול כוחות האופל.

יותר מכל דבר אחר, "הנערה שהשארת מאחור" הוא ספר לגיטימי. הלגיטימיות שלו טמונה בכך שהוא לא רוצה לזעזע שום דבר ואף אחד, לא לקרוא תיגר ובוודאי שלא להעביר ביקורת. הציפיות שהוא יוצר בקוראים הן לגיטימיות, וכך גם המענה שהוא נותן להן. באופן זה הוא קונה לו את הזכות להתהדר בכל תואר שבו הוא חפץ: זה רומן היסטורי, אפילו שהאירועים והדמויות המתוארים בו לא היו באמת. זה סיפור אהבה מטלטל, אף על פי שלרגע אין באמת ספק כיצד הוא ייגמר. בסיכומו של דבר, התואר שבו הוא מתהדר הוא בדיוק זה שמתאים לו יותר מכל: "הנערה שהשארת מאחור" הוא רב מכר, והוא היה כזה עוד הרבה לפני שהתחיל להימכר.

The Girl You Left Behind/ 
Jojo Moyes

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ