שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עופר אדרת
עופר אדרת
עופר אדרת
עופר אדרת

הסיור "בעקבות הפרשים האוסטרלים ברחובות" הגיע לשיאו בבית הספר התיכון דה שליטבעיר. על הכיעור של מבנה הבטון שבו שוכנות כיתות הלימוד מפצה יופיו של בניין ההנהלה – מבנה היסטורי מרשים מעוטר בציורי קיר, אשר נבנה ב–1910 על ידי אליעזר סלוצקין שעלה מאוסטרליה.

המדריכה, רחלי רוגל, אמנית תושבת העיר וחברה ב"עמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל", התקשתה להסתיר את התרגשותה כשעמדנו למרגלות המדרגות בפתח הבניין. במלחמת העולם הראשונה, שהשנה מציינים מאה שנים לתחילתה, שימש הבניין כמפקדה וכביתו של הגנרל הנרי שובל, מפקד הפרשים האוסטרלים והניו־זילנדים. ב–14 בנובמבר 1917, שבועיים אחרי שכבשו את באר שבע, שחררו האוסטרלים את המושבה רחובות משלטון הטורקים, וחנו בה חמישה חודשים בטרם המשיכו לדמשק.

סגן־אלוףגיא פאולס, מפקד הבריגדה הניו־זילנדית, התפעל מהמושבה: "כפר מודרני עם בתים וגגות רעפים אדומים כה שונים מהארכיטקטורה המזרחית שטוחת הגגות לה התרגלו אנשינו. עלה רצון לשפשף את העיניים מחשש שזהו חלום", כתב.

הגנרל הנרי שובל בפתח המפקדה ברחובות, ב–1918צילום: ג'יימס פרנסיס הארלי

עמיהוד נחמני, יליד רחובות, היה אז בן 19. ב–1961, לאחר שמלאו 70 לרחובות, פרסם את זיכרונותיו בעיתון "הדואר": "יום אחד מימי מלחמת העולם הראשונה, עם בוקר, דהרו ובאו הפרשים האוסטרלים לרחובות. הם באו מכל עברים, בשבילי הכרמים ובדרכים. סוסיהם החסונים והעזים הילכו עוז בכל החלל שמסביבם. סוסים כאלה עוד לא ראינו במקומנו. והרוכבים, רחבי גרם, חשופי שוקיים וזרועות. שזופים מאוויר ארצם ומשמש המדבר, שקלעה אותם המלחמה לתוכו, וצוהלים מטוב לב ומרוב אונים".

תושבי רחובות קיבלו את האוסטרלים בעוגות וביין. אחד המפקדים האוסטרלים אמר להם: "אנו, בני אומה צעירה, השוכנת שם הרחק ביבשת החדשה, באנו לכבוש ארץ קדומים זו לעם קדומים".

לפני שבע שנים ביקרה נכדתו של שובל בבית הספר שבו שכנה המפקדה האוסטרלית. הנכדה, בשנות ה–70 לחייה, התהלכה בין החדרים ששימשו את המפקדה של סבה, והצטלמה על המדרגות שבהן צולם עם חייליו 90 שנה לפני כן.

בשבוע שעבר היו שם בעיקר תלמידי תיכון משועממים, שלא התרגשו למראה הסיור המודרך שעבר בחצר בית הספר שלהם. רוגל, מתוסכלת נוכח הפער בין ההתלהבות שלה ממורשת "המלחמה הגדולה" ובין העניין המועט שמגלים בה בישראל בפתחה של המאה ה–21, מנסה לעורר עניין: "זה לא קרה בחו"ל, כמו מלחמת העולם השנייה - זה קרה כאן, בארץ ישראל. אנחנו לא מדברים על זה וחבל. יש כאן סיפורים מרתקים שיכולים לקרב את האנשים להיסטוריה, אבל במקום זה בוחרים ללמד בתיכון על פיאודליזם. למה שלא נלמד את מה שהיה כאן?".

קשה לעצור את שטף הדיבור של רוגל, במיוחד כשהיא מדברת בשבחם של הבריטים. פעם, באירוע שבו נכח שגריר בריטניה בישראל, היא אמרה בטעות שהבריטים "כבשו" את הארץ. "הוא רץ מהקצה של הבניין כדי לתקן אותי", נזכרה. "אנחנו שחררנו את הארץ, לא כבשנו אותה", אמר לה.

הגנרל הנרי שובל (שני משמאל) עם קצינים אוסטרלים בארץ ישראל, ב-1918צילום: גטי אימג`ס

אפשר להתווכח על ההגדרה, אבל אין ספק שאת רוגל הבריטים הצליחו לכבוש. "מה היינו עושים בלעדיהם?", אמרה. "נכון, הם עשו אחר כך דברים נוראים כמו המעצר של המעפילים, אבל אסור לזלזל בעובדה שהם הוציאו אותנו מהשלטון הטורקי וחילצו אותנו מהעולם השלישי".

בסיורים שהיא מדריכה ברחובות היא נזהרת שלא להיכנס לעניינים צבאיים. היא מותירה אותם לחבריה לעמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה, אשר יוצאים בעקבות הקרבות ברחבי הארץ, מתכנסים להרצאות ודיונים בנושא, מוציאים לאור כתב עת ואף מפעילים פורום אינטרנטי בשם "פורום חובבי הקרבות בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה".

רוגל מתמקדת בסיפורים אחרים. "את הקהל הרחב לא מעניין איזה גדוד נכנס לכאן וכמה פרשים היו בו", היא מסבירה, "מה שמעניין זה כל המסביב. זה מה שהופך את ההיסטוריה ממשעממת למרתקת".

התחנה הבאה בסיור היא היקב שהוקם ב–1907 ובהמשך הפך לבית חרושת למיצי הדרים. שרידיו נמצאים ברחוב "הנשיא הראשון", בחצר בין בנייני מגורים. הצייר והסופר נחום גוטמן עבד שם בזמן מלחמת העולם הראשונה, לאחר שהופסקו הלימודים בבצלאל.

את זיכרונותיו העלה על הכתב בספר "החופש הגדול או תעלומת הארגזים" (הוצאת עם עובד, 1969). "לראשונה בחיי נמצאתי בתוך מערבולת גדולה של חביות בעלות ממדים, פועלים מסוגים שונים, ומשכורות שונות... היקב 'בער' מסביבנו. כאן שכחנו כי יש מלחמה וגזרות. החצר היתה כרותחת. המנועים נעו בשאון גדול, ופלטו מתוכם פצצות אוויר לתוך הרקיע", תיאר גוטמן.

הפרשים האוסטרלים נהגו להתאסף ביקב ולהשקות את סוסיהם בגת. שם גם היו שני ההרוגים האחרונים מבין החיילים האוסטרלים בקרב על רחובות. "הם היו מטרה נייחת כשהשקו את הסוסים שלהם. הטורקים ירו עליהם מחוות אלנבי", הסבירה רוגל.

משה סמילנסקי, בן העיר, כתב כי הם "נפלו חלל על גאולת רחובות... ובזה נגמרה המלחמה על רחובות". השניים נקברו בבית הקברות היהודי של העיר ולאחר מכן הועברו לבית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה, שם נקברו ללא שם.

רוגל הצליחה לזהות את קברו של אחד מהם. "קצת הטרידה אותי הסתמיות של 'חייל נהרג', בלי לציין את שמו. חקרתי בארכיון האוסטרלי וגיליתי שמדובר בחייל ג'ורג' נובל", סיפרה. ב–2010 הניחה לראשונה זר על קברו.

הנרי שובל

לא רחוק משם, במורד הרחוב, נמצא "בית העם" של רחובות, שבימים אלה עובר שיפוץ ושימור. גם אתר זה קשור למלחמת העולם הראשונה. ב–27 בינואר 1918 הוזמן הגנרל שובל לנשף חגיגי בבית העם, לציון ט"ו בשבט הראשון לאחר השחרור מהכיבוש הטורקי. הוא בילה שם עד השעות הקטנות של הלילה ושב לביתו שיכור. לפני כן, בסוף המסיבה, קם הפרדסן אהרן אייזנברג, ממייסדי המושבה, והזמין את שובל לנטוע עץ. "בראש השנה לאילנות אנו מזמינים את הכובש הגיבור, הגנרל שובל, לנטוע את העץ הראשון", אמר בטקס. שובל סיפר למארחיו כי המעמד שלו זכה הוא "הכבוד הגדול שבחיי".

מה שאירע לאחר מכן הפך ברבות השנים למיתוס. "הסיפור הזה ייראה לרבים כבלתי מתקבל על הדעת, ובכל זאת ישנם כאלה המוכנים להישבע כי הדברים אכן קרו במציאות", כתב ד"ר מרדכי נאור בסיפור "הגנרל הזקן והעץ", שנכלל בספר "מסיפורי ארץ אהבתי" (הוצאת משרד הביטחון, 1979). כעבור שנה חזר הגנרל שובל לרחובות וביקש לראות את העץ שנטע בטרם יחזור לאוסטרליה. "ועתה שב אני לארצי ולמולדתי, ואומר - בטרם אשוב אעברה נא ואראה את הארץ, את רחובות ואנשיה, נופה ואילנותיה, ואת עץ הזית אשר נטעתי בראש השנה לאילנות בליל הגשם, כי הוא הזית כלי תפארתי", הוא צוטט במאמר של נחמני.

אנשי המושבה היו נבוכים, שכן לעץ לא היה זכר. כדי לא לאכזב את האורח הם הזמינו אותו לארוחה חגיגית, ובינתיים עקרו עץ זית כבן שנה ושתלו אותו במקום שבו שתל שובל את עץ הזית שנה קודם כן. הגנרל נפרד, נרגש, מהעץ ומארץ ישראל, שב לארצו ולימים מונה שם לרמטכ"ל. בין היתר סיפרו עליו כי נטע בחצר ביתו עץ זית שהביא עמו מישראל. בכך לא תמה פרשת עץ הזית. במלחמת העולם השנייה בא לרחובות כומר מהצבא האוסטרלי וסיפר כי נשלח על ידי שובל, שכבר היה בגמלאות, כדי לדווח לו על מצבו של העץ. הפעם סיפרו לו בני רחובות את האמת, אך ביקשו שלא יספר לשובל. לפני כעשור, כשרוגל שמעה לראשונה את הסיפור הזה, היא רתמה את עיריית רחובות לנטיעת שני עצי זית בפתחו של בית העם, כמחווה לשובל. ב–2007, כשנכדתו ביקרה שם, היא קיבלה שתיל של עץ זית במתנה.

התחנה הבאה בסיור היא בית הקברות תר"ן, אשר נקרא על שם שנת ההקמה של רחובות (1890). לצד מייסדי המושבה וחיילי צה"ל בני העיר, יש שם גם מצבות ליהודים אלמונים שלחמו במלחמת העולם הראשונה. על אחת מהן כתוב "איש צבא המובא מרמלה".

רוגל לא מסתפקת בהדרכת תיירים וחובבי היסטוריה מקומית בעירה - היא גם מקדישה זמן רב למחקר, לביקור בארכיונים ובגנזכים ולעיון במסמכים נשכחים, כולל יומני המלחמה שנשמרו במוזיאון המלחמה באוסטרליה. לצד זאת היא פועלת לאיתור צאצאים של גיבורי המלחמה שקשורים לרחובות. במהלך המחקר שמחה לשמוע כי שובל זכר לטובה את התקופה שבה בילה ברחובות. בחדרו באוסטרליה, כך גילתה, היה תלוי עד מותו מכתב תודה ממוסגר שקיבל מוועד המושבה בקיץ 1918.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ