שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מתיו מקונהיי נכנס למגרש של הגדולים

בשנתיים האחרונות מנסה מתיו מקונהיי להיהפך מכוכב קולנוע סקסי לשחקן אופי. על פי תפקידיו האחרונים ב"מועדון הלקוחות של דאלאס" ו"הזאב מוול סטריט" הוא בהחלט הצליח

אורי קליין
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין

"מי ציפה לזה?" אלה המלים המלוות את הכרזתו של בריאן לאורי, כתב הטלוויזיה של "וראייטי", בביקורתו על הסדרה "בלש אמיתי" של HBO ששידורה החל החודש (ומשודרת בישראל ב"יס"), שאחד משני כוכביה, מתיו מקונהיי, נהפך פתאום לכוכב מבוקש.

ואמנם, מי ציפה לזה, אחרי השנים הארוכות, שבהן מקונהיי לא הפסיק לעבוד, אך רוב סרטיו לא הצליחו או הוערכו, השחקן, בן 44, יליד טקסס, נחשב פתאום לשחקן מרכזי בקולנוע האמריקאי.

בתחילת השבוע שעבר הוא זכה בפרס גלובוס הזהב על הופעתו בסרטו של הבמאי הקנדי ז'אן־מארק ואלה "מועדון הלקוחות של דאלאס", שבו הוא מגלם את דמותו האמיתית של רון וודרוף, נשא איידס שבשנות ה-80 החל להבריח לטקסס תרופות למחלה.

מתיו מקונהיי ב"מועדון הלקוחות של דאלאס"צילום: AP

בסוף השבוע שעבר התבשר שהוא נכלל ברשימת חמשת השחקנים המועמדים לאוסקר על תפקידו. זו מועמדותו הראשונה לפרס ואף שאולי פזיז להמר בשלב הזה, סיכוייו לזכות הם רבים, מאחר שחברי האקדמיה אוהבים שחקנים הממציאים את עצמם מחדש (וגם, בסרט מגלם מקונהיי דמות אמיתית וחולה שלצורך גילומה הפחית 23 ק"ג ממשקלו).

ואמנם, בשנתיים האחרונות מנסה מקונהיי להפוך את עצמו מכוכב קולנוע סקסי לשחקן אופי. הסרט שבישר מעבר זה באופן הישיר ביותר היה "מג'יק מייק" של סטיבן סודרברג מ-2012, שבו מקונהיי גילם חשפן ותיק, שלוקח תחת חסותו חשפן מתחיל (צ'נינג טייטום). זו היתה הופעה שופעת אנרגיה ואירוניה עצמית שהתייחסה לנטייתו של מקונהיי, ברבים מסרטיו הקודמים, לחשוף את גופו – נטייה ששימשה מקור לבדיחות רבות על חשבונו.

גם הרזון שלו, הפוגע בשלמותו הגופנית, שנחשפה ברצון רב במרבית סרטיו, וניכר בסדרה הטלוויזיונית שהוא מככב בה, הוא סוג של חתירה נגד נטייה זו, שהפכה לאחד מסמלי ההיכר שלו קודם לפריחתו העכשווית. ב-2012 הופיע מקונהיי בסרט טוב נוסף, "הסיפור של מאד" של ג'ף ניקולס, בו הוא גילם זר מסתורי, החודר לחייהם של שני נערים החיים על אי במדינת ארקנסו. גם הופעה זו זיכתה אותו בהערכה שהובילה להערכה הרבה יותר לה הוא זוכה עכשיו.

ניתן לומר שמקונהיי, למרות גילו הצעיר יחסית לשחקן קולנוע, נמצא בפרק השלישי של הקריירה הקולנועית שלו. הפרק הראשון היה קצר. מקונהיי החל להופיע בסרטים בתחילת שנות ה-90, וב-1993 שיעשע מאוד כאשר גילם חתיך מצועצע, דמות על גבול הקריקטורה, בסרטו של ריצ'רד לינקלייטר "Dazed and Confused", שהתרחש בשנות ה-70, ותיאר את יומם האחרון כתלמידי תיכון של חבורת צעירים בעיירה קטנה בטקסס. באותו פרק ראשון בקריירה שלו, הוא הופיע גם בתפקיד משנה חביב כשוטר ששמו אייב לינקולן ב"גברים בצד", סרטו האחרון של הבמאי הרברט רוס ("נקודת מפנה", "מגנוליות מפלדה"), שמתאהב באשה צעירה (דרו ברימור), הנמלטת מהחוק.

מתיו מקונהיי מקבל את גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר על תפקידו ב"מועדון הלקוחות של דאלאס"צילום: REUTERS

ב-1996 הוא הופיע בתפקיד משנה בסרטו המצוין של ג'ון סיילס "כוכב בודד". באותה שנה נפתח הפרק השני והמרכזי בקריירה שלו, אחרי שהבמאי ג'ואל שומאכר בחר בו ככוכב סרטו "עת להרוג", שהתבסס על ספר מאת ג'ון גרישם. מכונת יחסי הציבור נכנסה לפעולה כדי לעצב את מקונהיי ככוכב גברי שובה לב ולהציג אותו לציבור, שמרביתו עדיין לא הכיר את שמו. היה אף ניסיון לתאר אותו בזכות עיניו הכחולות כיורשו של פול ניומן. הסרט זכה להצלחה, בעקבותיו הופיע מקונהיי בשני סרטים יוקרתיים, "אמיסטאד" של סטיבן ספילברג ב-1997 ו"קונטקט" של רוברט זמקיס ב-1998, אך כמעט כל הקריירה שלו בהמשך, עד לפני שנתיים, נעה בין סרטי הרפתקאות זניחים, כגון "שלטון האש", "סהרה" ו"המרוץ לזהב", וקומדיות רומנטיות מהסוג הקלוש ביותר כגון "מארגנת החתונות" (לצדה של ג'ניפר לופז), "איך להיפטר מבחור ב-10 ימים" (לצד קייט הדסון), "אין כמו בבית" (לצד שרה ג'סיקה פרקר) ו"אקסיות לכל הרוחות" (לצד ג'ניפר גארנר). בהדרגה איבד מקונהיי את ההערכה שהיתה לו וגם הציבור לא הפך אותו לכוכב על. הוא היה לדמות נוכחת אך מהוהה למדי בנוף הקולנועי.

עד עכשיו. 2013 היתה השנה של מקונהיי. בנוסף להופעתו ב"מועדון הלקוחות של דאלאס", הוא הבריק בהופעתו בתפקיד קטן, סמוך לתחילת "הזאב מוול סטריט" של מרטין סקורסזי, כברוקר ותיק המרצה לגיבור הסרט (ליאונרדו דיקפריו), שעדיין בתחילת הקריירה שלו, את עיקרי ההצלחה בוול סטריט. זו היתה כמעט הפעם הראשונה שצפיתי בהופעה של מקונהיי ואמרתי לעצמי "וואו!". וגם, הוא הפיק את סדרת הטלוויזיה "בלש אמיתי", שבה הוא מככב לצד וודי הארלסון, ובעלילתה, הנעה בין ההווה ל-1995, הוא מגלם בלש משטרה אקסצנטרי ורדוף שדים פרטיים.

הרצון של מקונהיי להמציא את עצמו מחדש, ויכולתו לעשות זאת, מעוררים הערכה. אם בעולם המוזיקה, היכולת להמציא את עצמך מחדש שמורה לנשים ולגברים כאחד, ואולי בעיקר לנשים אפילו, בקולנוע היא שמורה בעיקר לגברים, כי אם אינך מריל סטריפ, המסלול היחיד כמעט השמור לשחקניות, אם הן שורדות, הוא לעבור מתפקידים ראשיים לתפקידי משנה. למרות הנאתי מהופעתו ב"מג'יק מייק" וה"וואו!" שחשתי בעקבות הופעתו בסרטו של סקורסזי, עדיין איני בטוח בעומק כישרונו של מקונהיי, אך הדרך שהוא עושה ואופן התפתחותה העתידי מעניינים. מעניינת בהקשר זה בעיקר החתירה שלו נגד מהותו הבסיסית ככוכב קולנוע גברי, שהיא אולי תהיה זו שתהפוך אותו לראשונה לכוכב קולנוע גדול באמת.

מתיו מקונהיי וליאונרדו דיקפריו ב"הזאב מוול סטריט"

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ