צפי סער: יכול להיות פורנו פמיניסטי

מדוע פונדקאות היא סחר בבני אדם? מה היא חושבת על וודי אלן, האם יש יותר מדי עירום באתר הארץ ומה החוק שהכי חשוב לקדם. צפי סער עונה לגולשים

הארץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

צפי סער, התארחה בצהריים (שני) למפגש השלישי בסדרה בה אתם מוזמנים להפנות לעיתונאים ודמויות ציבוריות נוספות שאלות על כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם או יכולתם לשאול. סער כותבת טור קבוע בגלריה, גברת מג'ונדרת, אשר בוחן את העולם באמצעות פרדיגמות פמיניסטיות והיא מהפובליצסטיות הבולטות (והחלוצות) של תחום המגדר. בין הטורים האחרונים ומעוררי העניין שפרסמה, "הפורנו הורס לכם את הסקס", "הנקה בפומבי: עזבו את החזה שלנו" ו"הקשר בין פמיניזם לטבעונות".

אורי שמואל שואל מה את חושבת על כל הנושא של פונדקאות, במיוחד מה שקורה עם זוגות הומואים שהולכים לעולם השלישי. סביר להניח שהפונדקאית היא ענייה (כמו זונות) האם את מתנגדת לעניין הזה של ספסור בגוף שלה בתהליך שיכול להיות מסכן חיים. ואם את מתנגדת האם לדעתך להומואים מותר רק לאמץ

צפי סער: אני מתנגדת לפונדקאות ורואה בה סחר באיברי בני אדם וניצול קשה של נשים עניות. זאת, בלי שום קשר להומואים. זה עוול לנשים שבהן מדובר, בין שההורים המיועדים הטרואים או הומואים. העובדה שהנושא עולה לא פעם בהקשר של הומואים אכן משקפת הומופוביה. בו בזמן מאכזב שהומואים, שבעצמם נרדפו ונרדפים, לא מבינים שניצול של קבוצה מוחלשת הוא בעייתי גם אם מדובר בקבוצה אחרת.

לכל העיתונאים ואישי הציבור שהתארחו ב"הארץ"

צפי סער עונה לשאלות הגולשיםצילום: דודו בכר

גברת מפוננת שואלת מה הכתבה שאת הכי גאה שעשית? 

צפי סער: קצת קשה לי לענות אבל בכל זאת זוכרת את הכתבה חומה ומגדר: בחזרה לחלוצות הפמיניזם,על שלוש פמיניסטיות מההיסטוריה המקומית וצאצאיותיהן הפמיניסטיות גם הן

מה מסתתר מתחת לעירום של זהר וגנר, ראיון עם זהר וגנר האמיצה

הכתבה הראשונה בעברית, אני חושבת, על פמן האוקראיניות, ב-2010

שיחה עם חמש פמיניסטיות צעירות על עתיד הפמיניזם. בינתיים אחת נהיתה לחברת כנסת (תמר זנדברג) ואחת סגנית ראש עירית ירושלים, רחל עזריה

דפנה שואלת האם לדעתך יש יותר מדי עירום נשי באתר הארץ?

צפי סער: לא יודעת אם עירום, אבל מפריע לי למשל שבכתבה על זנות שמים תמונה כאילו-סקסית, כלומר מעצימים את הדימוי המופרך שנקשר לזה ולא את הסבל והניצול שכרוכים בזה. באתרים אחרים זה בולט הרבה יותר כמובן.

שלומית שואלת מה את חושבת על גברים שרואים פורנוגרפיה ומזמינים חשפניות למסיבות רווקים? מדובר במספר עצום של ישראלים נורמטיביים. הם יכולים להיחשב כחברייך?

צפי סער: ברור שאני נגד. כשמדובר באנשים, נגיד צעירים, שלא מודעים לפוגענות ולעיוות שיש בזה, אני חושבת שיש סיכוי שאם יסבירו להם משהו ישתנה. אני גם רוצה לציין שיכול להיות גבר שלא יראה פורנו, יהיה הכי מודע ובקי בשיח פמיניסטי, ושמאלני גם - והוא יהיה פחות בן-אדם מימני שלא קרא סימון דה בובואר או ג'ודית באטלר.

יהודית שוורצמן שואלת מהו החוק הפמיניסטי שאת חושבת שהוא הדחוף ביותר לקידום בכנסת

צפי סער: וואו. יש כל כך הרבה. אבחר מתוכם שניים. ראשית, הכנסת לימודי מגדר חובה לבתי הספר. זה חיוני בין השאר להפחתת אלימות נגד נשים, נושא שאני מקווה שגם מי שלא מגדירים עצמם פמיניסטים מעוניינים בו. בנים צריכים ללמוד, למשל, שנגיעה בנערה בלי לקבל ממנה רשות, או הטרדה, לא עושות מהם "גבר-גבר". בנים ובנות צריכים לדעת שמה שהם רואים בסרטים פורנוגרפיים לא קשור למציאות ואף פוגע בהם, במיניות שלהם בעתיד וביכולת שלהם ליצור קשרים. שהומו זו לא קללה. ועוד ועוד.

חוק חיוני נוסף, בעיני, הוא הארכת התיישנות בעבירות מין וביטול התיישנות בעבירות מין בתוך המשפחה לרבות גילוי עריות. מה שקורה היום הוא שיש נשים (וגברים) שעד שהן אוזרות כוחות להתחיל להיחלץ מהטראומה הן כבר לא יכולות לתבוע את התוקף. עבירות כמו גילוי עריות מותירות צלקות כה עמוקות והרסניות, שאינן מתיישנות, ועניין ההתיישנות על העבירה הוא עוול משווע.

גולש שואל מאיזה מוצא את?

צפי סער: הורי נולדו בארץ והוריהם באו ממזרח אירופה – פולין ואוקראינה. כלומר אני אשכנזייה. הפוליטיקה שלי, לעומת זאת, מזרחית.

דוד, שלא מסכים איתך בכלום שואל האם גם את כמו חלק מההוגות הפמיניסטיות סבורה "שכל חדירה היא אונס"?

צפי סער: לא, אני ממש לא חושבת שכל חדירה היא אונס. בעניין זה אני חולקת על אנדראה דבורקין. אני כן חושבת שהאופן שבו יחסי מין מוגדרים ומובנים - למשל המושג "משחק מקדים", ש"מקדים" חדירה שהיא הנחשבת ל"עניין עצמו" - משקף גם מבנים חברתיים ויחסי כוח מגדריים. למען הסר ספק: אין בעיני שום דבר רע בחדירה ששני הצדדים משתוקקים אליה.

סתם מישהו שואל מדוע את סבורה שאמירת העובדה "ב1948 היינו מעטים מול רבים" היא עיוות מוסרי

צפי סער: בסקירה על הספר "מעטים מול רבים? עיונים ביחסי הכוחות הכמותיים בקרבות יהודה המקבי ובמלחמת העצמאות" בעריכת אלון קדיש וב"ז קדר (הוצאת מאגנס) כותב אורי דרומי, לשעבר עורך "מערכות": "מתברר שאין צורך ב'היסטוריונים חדשים', מנפצי מיתוסים, או פוסט-ציונים להכעיס. ד"ר זכי שלום, ממכון בן גוריון בשדה בוקר ואוניברסיטת בן גוריון, חושף מסמך צה"לי משנת 1952, שחובר כנראה בידי אל"מ שלום (פריץ) עשת, ראש אג"ם/תכנון, על פי הזמנתו של בן גוריון, שבו נאמר בפירוש כי בשנת 1948 נהנתה ישראל מעדיפות יחסית של 1:2!. אם לא די בכך, הרי שפרופ' יהושע בן-אריה, מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, אשר שימש כחוקר בראשית ימיו של ענף ההיסטוריה בצה"ל, חקר אף הוא את השאלה בהוראת הרמטכ"ל משה דיין, והגיע אף הוא למסקנה המפתיעה כי היקף הצבאות הפולשים 'נפל מגודל הכוח היהודי הצבאי שהגן על הארץ באותם ימים'. יחד עם זאת, לערבים היה יתרון בארטילריה, שריון, ים ואוויר". בספר נדונות בין השאר הסיבות לטיפוח המיתוס.

גולש שואל האם את לסבית

צפי סער: לא

דייב שואל: את נגד העסקת נשים בפורנו ונגד מיסוד הזנות. את לא חושבת שהגישה שלך פטרונית מאוד. למה את כל כך בטוחה שאין נשים שרוצים להיות כוכבות פורנו/זונות/חשפניות. תאמיני לי שיש. אורית מצטרפת ושואלת למה את בטוחה שנשים שמוכרות את גופן הם חלשות ומסכנות. חשבת פעם שאולי הן חזקות וצוחקות עלייך כל הדרך לבנק

צפי סער: נשים כמו אנני ספרינקל, שנהפכה מזונה וחשפנית לאמנית וחוקרת, אפשר לספור באצבעות כף יד אחת. גם אם יש נשים ספורות שרואות בזנות עמדת כוח, הן מעטות מאוד. הרוב המכריע של נשים בזנות לא בחרו למכור את גופן לעשרות גברים שחודרים אליהן כל יום ולא פעם מתעללים בהן. הן סובלות אלימות ופציעות ותוחלת החיים שלהן קצרה במידה משמעותית משל נשים אחרות. 

דורון שואל: את מחברת בין פמיניזם להתנגדות לכיבוש. את לא חושבת שאם ההטפה שלך תתגשם, מיליוני פלסטיניות יסבלו הרבה יותר לאור היחס לנשים בחברה המוסלמית?

צפי סער: גם בעולם המוסלמי יש פמיניסטיות הנאבקות לשינוי. וברור שיש המון מקום לשינוי. בה בעת, צריך לזכור שמה שחינכו אותנו להאמין - שהעולם המערבי הוא מתקדם ונאור ונפלא לנשים והמוסלמי חשוך כולו - אינו מדויק. זה לא שחור-לבן. לא פעם הצגת הדברים הזאת משמשת להסתרת העוולות שמתרחשות במערב (וכן, אני מודה שאני בכל זאת מעדיפה לחיות בו).

ליאת אומרת תודה. את הכרת לי את הפמיניזם. תודה לך. וכן שאלה: מי הן ההוגות הפמיניסטיות, או הפילוסופיות או הפילוסופים שהשפיעו עלייך? ושאלה נוספת: איפה את מרגישה שנעשתה ההתקדמות הכי משמעותית בתחום, בשנים האחרונות?

צפי סער: תודה! זה מאוד כיף ומרגש לשמוע. בנוגע להשפעות - יש הרבה. בנוסף לאמהות הגדולות - וירג'יניה וולף, סימון דה בובואר ואחרות, אציין את אדריאן ריץ' ("ילוד אשה"), בל הוקס, צ'נדרה טלפדה מוהנטי ובארץ ז'קלין כהנוב, ויקי שירן, רונית מטלון וסמי מיכאל. ובטח שכחתי עוד (אופס, שמתי לב שהגדרתי כאמהות דווקא את מי שלא היו אמהות ביולוגיות).

בנוגע להתקדמות בשנים האחרונות - אני מרגישה שאנחנו במין ריקוד של צעד קדימה, שניים אחורה, או לפעמים להיפך. מצד אחד אכן יש התקדמות במצב הנשים, לפחות בחלק מהתחומים והמקומות והשכבות הסוציו-אקונומיות, מצד שני הבקלאש - תגובת-הנגד – ממציא לנו פטנטים חדשים שמצרים צעדים של נשים. כך שהמאבק בעיצומו.

אורנה בל אומרת שקודם כל, אני מעריכה מאוד את כתיבתך והאומץ שלך. שנית הייתי רוצה לדעת מה את חושבת על הפוליטיקאיות הישראליות. האם מדובר בנשים שמתאימות עצמן לעולם גברי או שאת רואה בהן תקווה כלשהי להובלת שינוי ויציאה מגבולות המשחק מוכרים של הפוליטיקה. אני מוכרחה להגיד שאני שומעת את לבני ויחימוביץ, שקד וחוטובלי ואני לא רואה שום ייחוד נשי.

צפי סער: הפוליטיקאיות הישראליות כמובן שונות זו מזו. יש אולי משהו בכך שאשה שלא תאמץ את כללי המשחק - שנקבעו בידי גברים - לא תתקרב כלל לצמרת. לכן המטרה היא לא רק שיהיו הרבה יותר נשים שינהיגו, אלא לשנות - נשים וגברים יחד - את מבנה החברה וההנהגה, לשנות את הכללים.

אשה בשחור שואלת אם את חושבת שצריך לעודד נשים להתגייס לקורס טיס ויחידות קרביות אחרות, כשברור שאנו שולחים אותן למשימות שעשויות להסתיים בהרג חפים וחפות מפשע, או שנשיות בריאה היא גם התנגדות לקונספט של הצבא?

צפי סער: הפמיניזם הליברלי שרוצה לראות טייסות ולוחמות הוא לא הפמיניזם שלי. יש הרבה פמיניזמים. הפמיניזם שלי אינו שנשים יעשו כל מה שגברים עושים, אלא כאמור שינוי מן היסוד של ערכי החברה. בעיני, למשל, אחות, מורה ורופאה צריכות להשתכר פי 10 ממי שממציא אפליקציה מגניבה לסלולרי, ולא להיפך.

נוגה אומרת שקראה את הביקורת הרבה שלך לגבי פורנוגרפיה והמסרים האנטי-נשיים המשתקפים בסרטים. אני עצמי אישה צעירה שנוהגת לצפות מדי פעם בסרטים אלו מסיבות שונות.
רציתי לשאול אותך שתי שאלות:
1. האם השקעת מזמנך כדי לשוטט באתרי פורנו מודרניים והתרשמת בעצמך מכל הסרטונים, או שאת מבססת דעתך על איזושהי דעה קדומה כללית?
2. האם בעיניך יכול להיות פורנו פמיניסטי, או צפייה פמיניסטית בפורנו?

צפי סער: אני חושבת שיכול להיות פורנו פמיניסטי, ואכן יש. זה פורנו שנעשה בידי נשים פמיניסטיות, למען נשים ומנקודת מבטן. אישית אני מעדיפה עשייה על צפייה.

שואף להיות פמיניסט אומר כי פעילות פמיניסטית רבה נשענת על תרומות, פילנטרופיה, של תאגידים מסחריים ושל גופים ממשלתיים. כמו-כן, לעתים קרובות בוחרות פעילות וקבוצות פמיניסטיות לפעול בשיתוף-פעולה עם מפלגות פוליטיות וחברות פרלמנט כדי לקדם רפורמות נקודתיות. מה דעתך על הטענה כי במצב כזה, התנועה הפמיניסטית שבויה למעשה בידי הפטריארכיה, ומסיטה נשים מהתארגנות אנטי-ממסדית וחתרנית לכיוון של הסתפחות וקבלת יחסי הכוח היסודיים בחברה?

צפי סער: לפמיניסטיות, גם הרדיקליות ביותר, אין ברירה אלא לפעול בעולם הקיים, כדי לשנות אותו. כל מבנה החברה הקיים הוא פטריארכלי, אי אפשר ממש לצאת ממנו לגמרי ועדיין לפעול בעולם. זה אכן פרדוקס, ויש פעילות אמיצות שמתמודדות אתו בהצלחה.

גולש אומר כי עושה רושם ששנאת אשכנזים באשר הם, ותליית כל כשלונותיך ב"אפליה" הם אחד הנושאים שבהם את נהנית לדוש יותר מכל. האם זה לא נראה לך מיותר ופתטי? אין לך מחשבה שנייה?

צפי סער: כפי שכמה מחברי הטובים ביותר הם גברים, כמה מבני משפחתי הקרובים ביותר הם אשכנזים. וברצינות: עד שהחברה הישראלית לא תכיר בעוולות שעל בסיסן נוסדה למעשה, שום בעיה חברתית או פוליטית לא תיפתר כאן.

יאיר שואל למה את חייבת לנקוט בגישה כה לוחמנית? יוסי מוסיף כי היתה תקופה שהיית גומרת את הטורים שלך עם בדיחה אנטי-שוביניסטית, שבעצם היתה תמיד ירידה על גברים. הבדיחות האלו הביעו רגשות שליליים למדי כלפי גברים, בדיוק כמו בדיחות שוביניסטיות וגזעניות. אני כמובן לא חושש שהדבר יקעקע את מעמד הגברים, אלא שהוא עוזר להציג את הפמיניזם כשנאת גברים. הדבר מתחבר עם הקלות שבה אוכל לנחש את דעותייך (פעם אחת בלבד הפתעת אותי, עם ביקורת חיובית על הסרט של דובר קוזשבילי) ועם העובדה שנראה שאת תמיד בוחרת בעמדה המיליטנטית ביותר, תמיד תאמיני לטענות הקיצוניות ביותר, ולא תנסי לבחון את כל הנתונים בנושא, להביע ספק, או לפחות להודות שאי-אפשר לחרוץ דעה כרגע, כי עוד אין לנו את כל הנתונים הדרושים. אני חושב שזו אחת הסיבות העיקריות שכמעט כל פמיניסטית שאני מכיר מנענעת את ראשה בשלילה כשאת מוזכרת. 

צפי סער: אימרה פמיניסטית חביבה עלי אומרת, "נשים שמתנהגות יפה לא מחוללות מהפכה". מי שאני נשמעת לו מיליטנטית, כדאי אולי שיבדוק עם עצמו למה אשה שבטוחה בדעותיה מעוררת בו אנטגוניזם כזה. בנוגע לעקיצות - נראה לי שאני מרבה גם בהומור עצמי.

יריב אליאב שואל מה את חושבת על פמיניסטיות דתיות כמו ארגון "קולך" ודומיו? האם דת ופמיניזם הולכים ביחד?

צפי סער: אני מעריכה מאוד את "קולך" בפרט ופמיניסטיות דתיות בכלל. ההתמודדויות שלהן, חלקן דומות לאלה של חילוניות וחלקן שונות ובכל מקרה לא פשוטות. אני מאחלת להן הרבה הצלחה, הן אחיות.

ראובן אומר כי אני רואה יותר ויותר שימוש בביטוי "הסגברה" כביטוי גנאי. האם את לא רואה בביטוי הזו דוגמה לביטוי גנאי מכליל כלפי קבוצה שלמה? מה תעני למי שיטען שזו המחשה לכך שהפמיניזם לא חותר לשיוויון אלא מתבסס על תחושות עליונות (או אפילו שינאה) של נשים כלפי גברים?

צפי סער: הביטוי הסגברה מבטא נטייה שיש לרבים להסביר לאחרים דברים, גם אם אותם אחרים יודעים עליהם יותר מהם. נשים רבות חשות שלגברים רבים יש נטייה מוגברת כזאת. למשל סיפרה לי חוקרת שבאיזו מסיבה מישהו, שידע מה הוא נושא מחקרה, הרצה לה עליו ארוכות, לאחר שקרא עליו כתבה... כמובן שלא כל הגברים כאלו ויש גם נשים כאלה. העניין הוא שהחיברות הרווח, שלפיו גברים יודעים ונשים מהנהנות בהסכמה, מגביר (מסגביר?) את חלוקת התפקידים גם בעניין זה.

רועי רוצה לשאול שאלה על המאמר "איפה היינו כשדחפו אנשים לאוטובוסים". צפי, הפרפרזה שלך על שירו של נימלר היא חלקית. ההתחלה היא לא כשהעלו את האפריקאים לאוטובוסים. ההתחלה היא ההתנתקות. אני מזמין אותך לקרוא את הערך "טיהור אתני" בוויקיפדיה האנגלית ולשאול את עצמך היכן את היית כשהעלו אנשים לאוטובוסים. ההתעלמות שלך מהנישול, מהגזענות, מהטרור מטעם המדינה ומהאלימות שקבוצת מיעוט הפעילה על תושבי גוש קטיף היא צורמת. ומדוע היא צורמת? מפני שאפילו מהזכרון שלך את מנשלת אותם. משפחות שלמות שחרבו. אלפי בני אדם עם טראומה לא זכו אפילו לאזכור ברמז ברשימה שלך. חבל. ואל השאלה. בהנתן התמיכה שלך בפליטות פנים ישראלית של יהודים. האם סדר הים שאת מובילה הוא לא המשך מעגל האלימות רק על קבוצת אוכלוסיה אחרת? 

צפי סער: נכון שגם בהתנתקות אנשים נעקרו מבתיהם ונכון שהשמאל (גם אני) לא הניד עפעף. מבחינה אנושית זה מאוד לא בסדר. מתנחלים, ברצועת עזה כמו בגדה, נשלחו על ידי המדינה ועליה לפצותם באופן הולם. אופן הטיפול במפוני ההתנתקות מחפיר. כל צד, מתברר, בוחר לראות את התמונה כפי שהיא מצטיירת מנקודת מבטו. השמאל רואה את מאות אלפי הפלסטינים שנעקרו מאדמתם.

רועי ממשיך ושואל: פענחת את הכשל הריגשי שיש בטבעונות שמתעלמת מקשיי היום של רוב בני האדם. מדוע את לא מטפלת בפמיניזם כמו בטבעונות? היתכן שבדומה לטבעונות גם התורה הפמיניסטית צודקת, אך בד בבד היא גם אופנה לאנשים פריבילגים? אולי גם הפמיניזם מנותק מעמך ישראל? אולי הפמיניזם הוא גם מושא צדק של כל מני בורגנים עשירים?

צפי סער: כל אשה באשר היא זקוקה לפמיניזם. ואולי בעיקר אלה שאולי אין להן זמן לעסוק בו.

קוראת שואלת מה דעתך על הפער הקיים בארץ בין העידוד המטורף ללידה (מימון טיפולים, לחץ חברתי להביא לפחות 3 ילדים אצל החילונים, "טרור הנקה" ועוד) לבין ההתייחסות של המשק למשפחה בכלל ולנשים בפרט אחרי הבאת הילדים - מוצרי צריכה בסיסיים יקרים (תחליפי חלב, חיתולים), העדר מסגרות, מנהלים לא מתחשבים, ציפיה לעבודה מסביב לשעון?

צפי סער: אכן הצבעת על פער מטורף, לא סביר ובעייתי מאוד. אחד הדברים החשובים שצריכים להשתנות הוא מבנה שוק העבודה, שיאפשר הן לנשים והן לגברים גם להתפרנס ולפרנס וגם להיות הורים, אם הם בוחרים בכך. ועוד דבר חשוב הוא שינוי הנורמות החברתיות כך שיהיה לגיטימי לגמרי גם לא להיות הורים.

רות פריאל אומרת כי נמאס לה לשמוע טענות על עיתון הארץ, לכו לישראל היום. מה שכן התגובות המקללות את השמאל ואת העיתונאים הן קטסטרופה וכל ניסיונותי להשפיע על הארץ לסנן אותן עלו בתוהו. מה דעתך? 

צפי סער: אני נגד סינון תגובות, אלא אם כן מדובר בפלילים, דיבה וכדומה. אני בעד שגזענות, שוביניזם וכו' יראו את אור השמש, צריך לדעת איפה אנחנו חיים וחיות, גם כדי להיאבק בתופעות האלה (חוץ מזה אני מודה שקריאת טוקבקים סקסיסטיים זה תחביב שלי, מאוד משעשע).

ידין שואל האם כשאת כותבת את הטורים של "גברת מג'ונדרת", קהל היעד שלך הוא גברים או נשים?

צפי סער: אני מודה שלא תמיד אני חושבת מיהו קהל היעד. בכל אופן, קיבלתי עצה טובה מהעורכים שלי, לכתוב כל פעם לקהל יעד שונה מעט. אני מקוה שאני עומדת בזה לפחות חלק מהזמן. 

סתם מישהי שואלת אם את חושבת שאופן ההצגה של נשים בטלוויזיה בכלל ובריאליטי בפרט מקדם או פוגע בנשים

צפי סער: בטלוויזיה כמו ברוב המכריע של המדיה מוצגים דימויים שפעמים רבות משפילים נשים, מציגים אותן כחפצים, כטיפשות ועוד ועוד. זה כך גם עם מזרחים, זה מכשיר לשימור הגמוניה ומבני כוח. המדיה מושפעת מהחברה ומשפיעה עליה והמאבק לשינוי צריך להיות בכל החזיתות.

אריאל שואל מה את חושבת על שינוי שמו של פרס מפעל החיים של אריאל זילבר בגלל לחץ השמאל; שרה שואלת האם את מחרימה סרטים של רומן פולנסקי וודי אלן בשל עבירות המין שביצעו. האם יש מקום להפרדה בין אמנות לחיים הפרטיים של האמן

צפי סער: שאלות קשות. בעניין זילבר, כמו לרבים יש לי חיבה גדולה ליצירתו הישנה המקסימה וסלידה עצומה מדעותיו הנוכחיות, שאינן לגיטימיות. ולא מפני שהן שונות משלי. אני חושבת שזו אכן בעיה לתת לו פרס מפעל חיים כי זה נותן לגיטימציה להומופוביה וגזענות חריפות.

בקשר לפולנסקי ואלן – לצערי ראיתי את 'יסמין הכחולה'. לפני כן שנים לא הלכתי לסרט שלו. לפולנסקי איני הולכת. יש בעיה כי אם נחרים את כל היוצרים עברייני המין לאורך ההיסטוריה יש חשש שלא נישאר עם הרבה תרבות. אולי ההבחנה צריכה להיות בין אלה שחיים, ובעיקר גם הקורבנות שלהם חיות, לבין אלה שחיו בתקופות אחרות.

נועה אפשטיין שואלת: הורים המעוניינים להעניק לילדיהם חינוך מגדרי טוב - האם תוכלי להמליץ על ספרים או מקורות אחרים שיעזרו בכך?

צפי סער: "הנסיכה חכמולוגה" מאת בבט קול, "אגדה חדשה" מאת גיל הראבן, "הנסיכה שלבשה שקית נייר", "הארנב הזה שייך לאמילי בראון", "קלריס בין זאת אני".

לכל הטורים של צפי סער

מפגשים קודמים בסדרה: יוסי שריד על שולמית אלוני וחששו למדינה, שרון שפורר על רני רהב, עמנואל רוזן וסוחר הנשים שהפך לאיל נדל"ן

העלו את שאלותיכם/ן לצפי סער כאן

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ