שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

השחקן מתיו מקונהיי הוריד 20 קילו והרוויח מעמד חדש. ראיון

מתיו מקונהיי, לשעבר כוכב קומדיות רומנטיות 
שרירי ושזוף, עבר מהפך. התפקיד שלו בסרט 
"מועדון הלקוחות של דאלאס", שלכבודו השיל 20 קילו, הכניס אותו לקטגוריה המצומצמת של שחקני אופי מוערכים ורק פתח לו את התיאבון. בראיון מיוחד הוא מספר איך נכנס לדמות של מניאק מקצועי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אריאלה בנקיר
רומא

הרגע שבו עלה מתיו מקונהיי לבמה וקיבל לידיו את גלובוס הזהב עבור תפקידו בסרט "מועדון הלקוחות של דאלאס", היה, כפי הנראה, הרגע החשוב ביותר בקריירה של השחקן בן ה–44. המילים הראשונות שאמר מקונהיי היו מתוכננות היטב. אלו היו לא רק מילות תודה נרגשות אלא גם הצהרה סמלית. "All right, all right, all right", אמר מקונהיי במבטא טקסני. היה זה המשפט הראשון שהוא אמר אי פעם בקולנוע, בתפקידו בסרט "Dazed and Confused" מ–93'. אחרי שנים של טיפוס, ותקופות ארוכות של דשדוש וספקות, נראה שמקונהיי הגיע אל הארץ המובטחת. אבל מבחינתו, המשחק האמיתי רק מתחיל.

בחודשים האחרונים הפך מקונהיי לאחד השמות החמים לא רק בהוליווד אלא בתקשורת האמריקאית כולה. כעת, עם גלובוס הזהב באמתחתו, וסיכויים גבוהים לזכייה באוסקר עבור אותו התפקיד, השלים מקונהיי את המהפך מכוכב שרירי וריקני לשחקן אופי. בארצות הברית אין אמצעי תקשורת שלא הקדיש לפחות כתבה אחת לשחקן שביצע קאמבק מפתיע וטיפס מתהום הנשייה של הקומדיות הרומנטיות אל מרכז הזירה.

מקונהיי ב"מועדון הלקוחות של דאלאס". כולם רוצים לדעת למה זה קרה דווקא עכשיו

"אין לי תשובה מסודרת לשאלה שכולם שואלים אותי, למה השינוי הזה הגיע דווקא עכשיו", אומר מקונהיי. "כל הזמן שואלים אותי 'מה קרה?!'" הוא מחקה טון המום, ומחייך. "אני חווה את זה כמשהו הרבה יותר טבעי משנראה לאחרים. זה פשוט אני, שרוצה לעשות דברים קצת אחרת. אם אנתח את זה ואשאל את עצמי אם זה קשור לעובדה שאני בשנות הארבעים לחיי, התשובה תהיה כן, בוודאי. האם זה קשור לעובדה שהקמתי משפחה? כן, בוודאי. השינוי הזה קשור להרבה דברים. רציתי לנער את הקשר שיש לי עם הקריירה שלי. אבל אל תביני לא נכון", הוא מבהיר מיד, "נהניתי ממה שעשיתי אז. אני נהנה ממה שאני עושה היום. אולי עוד אעשה קומדיה רומנטית נוספת בעתיד. אלה פשוט שרירים אחרים".

ובכל זאת, קשה להתעלם מהעובדה שמקונהיי המציא את עצמו מחדש. כך, משחקן שרמנטי אך חסר כל ייחוד, שכיכב בעיקר בקומדיות רומנטיות לעוסות ובסרטי אקשן, הפך מקונהיי לשחקן אופי מוערך המלהיב את המבקרים. את הבדיחות הקבועות על נטייתו של מקונהיי לפשוט את חולצתו ולחשוף את פלג גופו העליון בכל הזדמנות החליפו מבטים מופתעים לטובה. ואת מקומם של סרטים חסרי כל תחכום, כמו "מארגנת החתונות" ו"אקסיות לכל הרוחות" תפסו תפקידים מעניינים, לעתים מרשימים, בסרטים כגון "מג'יק מייק", "הסיפור של מאד", "הזאב מוול סטריט" וכמובן "מועדון הלקוחות של דאלאס".

מבקרים רבים החלו לכנות את הפרק החדש בקריירה של מקונהיי "מקונייסנס" (הרנסנס של מקונהיי), ולמרות שהשחקן מתעקש בראיונות כי הוא לא מתחרט על אף סרט שבו השתתף, ניכר כי בתפקידיו החדשים הוא נהנה לא רק להמציא את עצמו מחדש אלא לדקור בכוח את תדמיתו הישנה.

בשנת 2009, לאחר שיצא הסרט "אקסיות לכל הרוחות", לקח מקונהיי פסק זמן ארוך. באחד הראיונות שנתן לאחרונה התוודה כי משהו בתוכו דרש שינוי מיידי. הוא סיפר כיצד מצא בכיסו פתק, אחד ממאות הפתקים שהוא נוהג לרשום לעצמו כל הזמן, עם רעיונות, מנטרות ומחשבות. "הלוואי שהייתי נהנה לצפות בסרטים שלי כפי שאני נהנה לעשות אותם", הוא כתב.

במשך כשנתיים סירב מקונהיי בשיטתיות לכל תפקיד שהוצע לו. ואז, לאחר שהאולפנים הגדולים התייאשו מסירוביו, החלו להגיע הצעות לתפקידים מסוג אחר - תסריטים מאתגרים, אפלים לעתים, רחוקים מאוד מהעולם המקצועי שאיפיין אותו עד אז. מקונהיי קפץ על ההזדמנות. בסרט "מג'יק מייק", לדוגמה, לקח מקונהיי את המאפיין הידוע ביותר שלו, גוף מסותת שנחשף שוב ושוב בסרטיו (בדיחה ידועה אומרת כי פרק הזמן הארוך ביותר שחלף בסרט לפני שמקונהיי הוריד חולצה היה 45 דקות) והשתמש בו כדי ליצור דמות נבובה, ריקנית, מרושעת ומתוחכמת של חשפן לשעבר שמשתמש בגופו ככלי בכל מובן אפשרי. עבור "מועדון הלקוחות של דאלאס" הוריד מקונהיי למעלה מ–20 קילו ממשקלו על מנת לגלם את דמותו של חולה איידס.

בונגו כל הלילה

מקונהיי נולד ב–1969 בטקסס. אמו היתה גננת ואביו היה שחקן פוטבול שהפך לאיש עסקים מצליח. בעוד ששני אחיו הגדולים המשיכו את עסקיו של אביהם, מקונהיי חלם על עתיד אחר לגמרי. לאחר שהתלבט בין לימודי משפטים, פסיכולוגיה ועוד, נתקל בספר עזרה עצמית שסייע לו למקד את שאיפותיו ולהשלים את התואר בקולנוע באוניברסיטת טקסס.

את תחילת הקריירה שלו חב מקונהיי לשילוב של מזל טוב, תעוזה ומראה מצוין. בשנת 1992, לאחר תום לימודיו, נהג מקונהיי להגיע לעתים קרובות לבר במלון ריג'נסי הייאט, שבו עבד חבר טוב שנהג להגניב לו משקאות בחינם. באחד הערבים ציין בפניו החבר כי בקצה הבר יושב המפיק והמלהק דון פיליפס. מקונהיי לא התבייש, ניגש והציג את עצמו, והחיבור בין השניים היה מיידי. לאחר כארבע שעות עזבו השניים את הבר שיכורים לגמרי, ומקונהיי קיבל הצעת עבודה רצינית ראשונה - תפקיד קטן אבל איקוני, בסרט "Dazed and Confused" של הבמאי ריצ'רד לינקלייטר. מאותו הרגע החל מקונהיי לפלס את דרכו למרכז תשומת הלב הציבורית.

מקונהיי המשיך לעשות סרטים ועם הזמן מצא את עצמו מלוהק בעיקר לקומדיות רומנטיות כגון "איך להיפטר מבחור ב–10 ימים". במקביל, רומנים שקיים עם סנדרה בולוק ופנלופה קרוז קיבעו סופית את מעמדו כחביב הנשים. הוא המשיך להופיע בסרטים אבל מעמדו המקצועי כשחקן היה בירידה. סוג התפקידים שנבחר לגלם שוב ושוב הפך לכלא, שתחם אותו בנישה צרה ולא מוערכת במיוחד, גם אם רווחית מבחינה כלכלית. המבקרים קטלו אותו, מגזיני הרכילות נהנו לפרסם תמונות שלו רץ ללא חולצה בכל מקום אפשרי, וגם מעצרו המתוקשר מ–99' (שוטרים הוזעקו לביתו שבאוסטין, טקסס, לאחר שתופף על תופי בונגו במשך שעות, באמצע הלילה, תחת השפעת סמים), לא עזר.

כיום כל זה נראה חלק מעבר רחוק ובלתי רלוונטי. מקונהיי גרסת 2014 הוא אדם אחר, הממוקד מאוד בעבודתו ובמשפחתו. הוא נשוי לדוגמנית הברזילאית קמילה אלבס, ולהם שלושה ילדים. התפקידים שהוא מגלם כיום הם כמעט כולם תפקידי אופי, לרוב בסרטים עצמאיים, הרחק מאולפני הענק.

להתאהב במניאק

על התפקיד האחרון, רון וודרוף בסרט "מועדון הלקוחות של דאלאס", הוא מדבר בהתרגשות של מי שמצא את התדר הנכון עבורו וזכה סוף־סוף לנעוץ את השיניים בתפקיד בונה־קריירה. "רון וודרוף היה טיפוס יוצא דופן. טקסני חם מזג, הומופוב, בוגר שבע שנות לימוד בלבד, חשמלאי מוכשר שעבד בעבודות מזדמנות", אומר מקונהיי. "כאשר הוא אובחן ב–85' כחולה איידס, ולאחר שהרופאים הקציבו לו 30 יום לחיות, יצא וודרוף למלחמה על חייו. הוא השיג בדרכים לא דרכים אספקה של תרופות ניסיוניות ובלתי חוקיות בארצות הברית, והקים מועדון לקוחות שחבריו היו זכאים לתרופות ניסיוניות גם הם. בפעם הראשונה שקראתי את התסריט הזה, לפני חמש שנים, אמרתי - זה מרתק! אנחנו חייבים איכשהו לעשות את זה. אבל אף אחד לא היה מעוניין", הוא צוחק. ואכן, גיוס המשקיעים לסרט על רד־נק הומופוב הגוסס מאיידס באמצע טקסס הלוהטת לא היה משימה פשוטה. אך מקונהיי והבמאי, ז'אן מארק וואלה, לא התכוונו לוותר.

"עשרה ימים לפני שהתחילו הצילומים התקשר אלי ז'אן מארק ואמר, 'חסרים עדיין 4.9 מיליון דולר, ואני לא אצליח לגייס עוד כסף בפרק זמן כזה, אני לא יודע מה לעשות עכשיו. אני אומר לך שאני מתכוון להיות שם בפתיחת הצילומים. אתה תהיה שם?' אמרתי לו, אם אתה שם אני שם. והתחלנו לצלם למרות שהם לא רצו להוציא את הסרט. בואי נבחן את הנחת העבודה של הסרט הזה: סרט תקופתי - המשקיעים אומרים 'לא'. דרמה על איידס - המשקיעים: 'לאאאאא'. גיבור הומופוב, שלא מחבבים, אנטי גיבור - 'לא לא לא'. איך מוכרים דבר כזה? מי ירצה לראות את הדבר הזה?

"אבל אנחנו ראינו, מההתחלה, את הלב והנשמה שמאחורי הפרויקט הזה, ההומור והאנרכיה. רון הוא אדם אמיתי. כשאנשים בקהל שומעים בהתחלה דברים מצחיקים שיוצאים מהפה של האיש הזה, הם לא מרגישים נוח לצחוק, אבל אחרי שהוא חוטף כמה מכות מטאפוריות מהדמויות, פתאום מקבלים רישיון לצחוק. אני חושב שזה אחד הדברים המצחיקים בסרט, כי אתה אומר - אני יודע שזה משהו כבד, שהנושא כבד, אבל יש כאן משהו פרוע, מצחיק. זה אחד הדברים שאני אוהב כאן, שזה מעולם לא היה כבד מנקודת מבט סנטימנטלית, מעולם לא שלפנו את הכינור, ואמרנו – אתה אמור להרגיש. זה בסדר שיש קצת הומור, איזה רגע טוב יותר יש למעט הומור מאשר כאשר נוקבים במספר הימים שנותרו לך לחיות?"

במקביל שקע מקונהיי בעבודת תחקיר, על מנת להיכנס בכל צורה אפשרית לדמותו של וודרוף. "קיבלתי את כל התמלולים של הראיונות שנערכו עם וודרוף בשנות ה–80, בזמן שהוא ממש ניהל את מועדון הלקוחות שלו, וגם פגשתי את המשפחה שלו. זה היה מצוין, הם ממש פתחו את חייהם, ואת חייו של רון, בפנַי. הם לא ניסו להשמיט את החלקים הרעים ולהציג רק את הצדדים המתקתקים. כי ככה זה, הרבה פעמים כשאתה עושה סרט ביוגרפי ואתה הולך לדבר עם מישהו, אתה לא ממש מקבל את כל האמת, אתה מקבל את החלקים שהוא רוצה להציג, את האופן שבו הוא רוצה להיתפס על ידי אחרים. וכשהוא מת, המשפחה מדברת עליו, וקל מאוד להפוך את זה לשיחה בסגנון 'הוא היה כל כך נפלא...' אבל קרובי המשפחה שלו היו אמיתיים, הם דיברו על הבחור הבן־זונה שהקהל רואה בסרט, ככה הוא באמת היה, איך הוא גנב את האוטו שלהם, ועשה ככה וככה, ואז בסוף הם אמרו - אבל לא יכולת שלא לאהוב אותו.

"היה לי המון חומר לצלול לתוכו. והקפתי את עצמי בזה. ובמקרה של התמלולים, ניסיתי לקרוא בין השורות כי ידעתי שאלה תמלולים מראיונות שנערכו איתו מהתקופה שבה היה לו עדיין מועדון הלקוחות של דאלאס. הוא איש עסקים, איש מכירות, אז הוא מדבר עם מישהו שמראיין אותו על העסק שלו, ובאמצע הוא מחליק לתוך אחת מתיאוריות הקונספירציה שלו ומתחיל לדבר על 'FDA (מינהל התרופות האמריקאי) המזורגגים, בני הזונות האלה', ואז הוא היה שוב מדבר על העסקים ואז הדמנציה, בגלל המחלה, היתה משפיעה עליו, והוא היה מאבד את קו המחשבה. יכולת לשמוע את התהליך. היו לו דפוסי מחשבה ודיבור מעניינים, ולקח לי זמן לפענח אותם ולהיכנס לזה".

לצדו של מקונהיי מככבים גם ג'ניפר גארנר, המגלמת רופאה המנסה לסייע לוודרוף לשרוד, וג'ארד לטו (שזכה גם הוא בגלובוס הזהב, על תפקיד המשנה, ומועמד אף הוא לאוסקר) בתפקיד פנטסטי של טרנסג'נדר הגוססת מאיידס. לצורך הסרט השיל מקונהיי למעלה מ–20 קילו, כאמור, על מנת להידמות לוודרוף החולה. המשקל שהוריד לא החליש אותו. "להפך", הוא אומר, "ירדתי בצורה מבוקרת - שלוש ארוחות קטנות ביום. פשוט מנות קטנות יותר. הרבה דגים, כוס יין אדום בערב. המשקל שירד הפך אותי למרוכז יותר, חד יותר". בחודשים שקדמו לצילומים שינה מקונהיי גם את אורח חייו ונמנע לרוב מלצאת לבלות, על מנת להגיע לסט כחוש, חיוור וחלש למראה.

התוצאה, לדעת רוב המבקרים והצופים, מרשימה. מקונהיי, שבימים כתיקונם נראה כמו דוגמן לג'ינס, מופיע על המסך כגרסה משכנעת להפליא של וודרוף - אדם חולה ומעוות, זועם, חלש, מעורפל. "הבנתי מי הטיפוס הזה, רד־נק שאמרו לו שיש לו HIV, ידעתי איך הוא יגיב. אחת: הכחשה. שתיים: הוא רואה בזה אתגר. מעין - מה אמרת לי? מה אמרת שיש לי? איך קראת לי? יש בו התרסה ורגישות של מתבגר עצבני, ואני זוכר איך ב–86', 87', 88', איידס היה טאבו. אני זוכר שחשבו שזו אך ורק מחלה של הומוסקסואלים. אין דבר כזה סטרייט עם איידס. וכשאמרת למישהו סטרייט שיש לו איידס, הוא לקח את זה כאתגר, כמו שרון עשה".

נדמה במהלך הראיון כי דמותו הבלתי־פוליטיקלי קורקט בעליל של וודרוף והטירוף המובנה בהתנהלותו, היו בדיוק הדברים שמצאו חן בעיני מקונהיי בפרויקט. "האתגר הרגשי המרכזי בתפקיד היה לראות איך רון מתמודד עם זעם", הוא אומר. "הוא היה מלא בזעם, זעם, זעם, זעם. והוא כל הזמן התמודד עם אופוזיציה - FDA, החיים שקרסו. ומצד שני, רון משתנה, הוא לומד מהי חמלה והבנה, אבל הוא לא הופך להיות מישהו אחר. אין כאן את הטוויסט הקבוע של המערכה השלישית שבו הוא פתאום מתעורר ואומר: אוי, אני כל כך מצטער על מי שהייתי. לא. והיו הערות מבחוץ, אנשים דיברו על זה שהוא צריך לעבור שינוי משמעותי יותר, אבל אני לא הסכמתי עם זה. אני לא חובב של סיפורים עם ציר שינוי מסיבי. כי אלה סיפורים הרבה פחות אנושיים בעיני.

"אנשים משתנים, כן. רון למד מהי חמלה, אבל הוא לא הפך להיות מישהו אחר לגמרי. הבחור נאבק על החיים שלו, הוא לא יקום פתאום ויגיד - 'ריון, אני מצטער שקראתי לך Faggot', והוא גם לא האדם שינופף פתאום בדגל וינהיג את כולם - 'בוא אחרַי! נלך לוושינגטון! נפגין!' לא. זה לא הוא. הוא היה בחור אמיתי. ואם תיצמד לבסיס, שהוא היה בן זונה, האנושיות שבו וגם הטוב שבו יצוצו החוצה וייראו לקהל, בנקודה מסוימת. אם תיצמד לעובדה שלפני הכל הוא היה איש עסקים, הצד של לוחם הצדק שנאבק לשינוי יגיח מבין השורות בנקודה מסוימת. אבל כדי שזה יהיה אמיתי אתה צריך לדבוק בדמות".

הנאמנות לאותנטיות של הדמות והסיפור היתה חשובה במיוחד למקונהיי. "כל כמה שהוא היה בן זונה ואנרכיסט, אם הוא הפך ללוחם שינוי וצדק, הוא אפילו לא ידע את זה. אני לא חושב שהוא אי פעם קיבל החלטה להוביל שינוי. הוא מי שהוא. ואתה לא צריך להזדהות איתו, אבל אתה יכול להרגיש כלפיו אמפתיה. אתה יכול לחשוב: 'אני אולי לא מחבב אותך או את הפוליטיקה שלך, אבל לעזאזל, אתה מה שאתה'".

גשר קצר מאוד

מקונהיי אמנם רחוק מאוד מלהיות הומופוב, אך כמי שגדל בבית מתודיסטי בטקסס השמרנית, הוא מכיר את העולם שבו צמח וודרוף. לדוגמה, הוא עצמו לא בהכרח תומך בנישואים גאים. "אני עדיין לא יודע אם אני בעד או נגד", הוא אומר.

"מועדון הלקוחות" אינו הפרויקט המעניין היחיד בקנה של מקונהיי. בימים אלה הוא מצלם סרט בשם "Interstellar", בבימויו של כריסטופר נולאן ("אני לא יכול לומר על זה כלום"), ומככב בסדרה החדשה של HBO, "בלש אמיתי" (שמשודרת בישראל ביס). "היום זה כבר לא גשר ארוך שצריך לחצות, המעבר בין טלוויזיה לסרטים", אומר מקונהיי. "לפני 15 שנה, אם הייתי צריך לעבור מקולנוע לטלוויזיה הייתי הרבה יותר מודאג, הייתי תוהה אם זו ההחלטה הנכונה. כיום, כמה מהפקות הדרמה הטובות ביותר מתקיימות דווקא בטלוויזיה. אני ראיתי את הסדרה הזאת, מבחינתי, כתסריט בן 450 עמודים. שמונה פרקים, איכות מדהימה, זהות מדהימה של הדמות הראשית, כתיבה מעולה, והבנתי שיש כאן פוטנציאל למשהו גדול".

לראשונה, לאחר שזכה בגלובוס הזהב על תפקידו, נראית הדרך לאוסקר סלולה ואפשרית. גם אם לא בטוח שמקונהיי הוא המועמד הראוי ביותר מבין המתחרים השנה על הפסלון, הוא בוודאי המתמודד הפופולרי ביותר. הוליווד ידועה בחיבתה לסיפורי קאמבק, על אחת כמה וכמה במקרה של שחקנים המוכנים להתכער, לעוות את גופם או לכל הפחות לשנות אותו משמעותית למען תפקיד בעל חשיבות פוליטית וחברתית. אם הוא יזכה בפרס, יהיה זה איתות חשוב הנוגע לא רק למעמדו החדש של השחקן השרמנטי, אלא גם לסרט "מועדון הלקוחות של דאלאס", ששרד את המהמורות הרבות שבדרך, וסחף, בניגוד לציפיות האולפנים, קהל רב וגם לא מעט מבקרים.

מתוך "איך להיפטר מבחור ב-10 ימים"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ