בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אורי משגב, מה דעתך על הסטטוס שבנט כתב עליך היום"?

המריחואנה של לפיד, ההתנגדות לברית המילה, רוח המפקד ב"ידיעות אחרונות", ההצדקה לקיום ישראל. עיתונאי "הארץ" עונה לשאלות הגולשים

185תגובות

אורי משגב, התארח בצהריים (שני) באתר "הארץ" למפגש השישי בסדרה בה אתם מוזמנים להפנות לעיתונאים ודמויות ציבוריות נוספות שאלות על כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם או יכולתם לשאול. משגב נשאל וענה על העיסוק בנפתלי בנט, הבעיות האתיות בידיעות אחרונות, ההצדקה החילונית לקיום מדינת ישראל, התנגדותו לברית מילה, הטוקבקים המתלהמים נגדו, היהירות שהוא משדר ועוד. כל השאלות והתשובות - למטה.

אסף שואל: מה אתה חושב על הסטטוס שנפתלי בנט העלה לפני חצי שעה?

אורי משגב: בעיקר מצער אותי שבזה הוא מתעסק בשעת צהרים של יום עבודה. לך לעבוד, אדוני השר. מעבר לזה, אני תמיד שמח לחשיפה, בעיקר בקהלי יעד לא מובנים מאליהם. מה שכן, אדם שחי בפייסבוק כמו בנט, מן הראוי שיסגל לעצמו הלכות פייסבוק בסיסיות – ויעלה קישורים לטקסטים ולא צילומי מסך.

ניקול שואלת: איך זה להגיע מהעיתון המשפיע בישראל לעיתון הכי מגזרי וקטן? 

אורי משגב: אני מתקשה לענות, כי אני מרגיש חלק מהעיתון הכי חשוב ומהדהד בישראל. אני גם מפקפק בהיותו מגזרי. על פי כמות הטוקבקים של הימין המתנחלי שאני רואה בפרסומים שלי ושל רבים מעמיתיי, "הארץ" נהנה מחשיפה אדירה בקהל הזה. למספרים המוחלטים של כמות הגליונות והתפוצה אין לדעתי משמעות מבחינת הדהוד. אם רמזת לעיתון הקודם שעבדתי בו, "ידיעות אחרונות", הרי שהרגשתי שם הרבה פחות משפיע ורלוונטי.

שוקי שואל: למה אתה משתף אותנו במה שקורה עם איבר המין של הבן שלך? 

אורי משגב: ייתכן שהגזמתי קצת מבחינת החשיפה האורולוגית של בני. ברמה העקרונית זה נעשה מאותה סיבה שהביאה לכך שכאשר התייחסתי לשקריו של יאיר לפיד בנוגע לעישון מריחואנה, הזכרתי שגם אני מעשן ג'וינט מפעם לפעם. יש ערך בעיני לאמירת אמת ולעדות אישית גם כאשר דנים בנושאים עקרוניים. בנושא חיתוך אברי המין זה חשוב במיוחד, כי מדובר בתהליך חשוב לטעמי של יציאה והוצאה מהארון של מיעוט דומם ומפוחד.

חיים טרגן

לכל העיתונאים ואישי הציבור שהתארחו ב"הארץ"

ירון שואל: היי אורי, האם אתה מעריך שקיים סיכוי שבעתיד הקרוב תפרוץ שוב מחאה חברתית שתתקרב לסדרי הגודל שהכרנו בקיץ 2011? ואם תפרוץ מחאה כזו, האם לדעתך היא צריכה להיות בעלת גוון יותר "פוליטי" ממה שהיתה, כלומר מחאה בין היתר נגד חוסר השוויון בהקצאת המשאבים להתנחלויות?

אורי משגב: בפירוש כן. הלבה כבר מבעבעת. הפערים רק מתרחבים, הביזה רק נעשית חזירית יותר. הסיבוב הבא יהיה הרבה פחות נחמד ופוזיטיבי, זה בטוח.

דייב שואל: האם האנשים שאתה תוקף כל הזמן: לפיד, בנט, איילת שקד, לימור לבנת, מירי רגב, זכו אצלך פעם לאפשרות כתיבה? האם דיברת איתם אי פעם וניסית להבין אותם מעבר לסטטוסים שלהם בפייסבוק?

אורי משגב: הפוליטיקאים שהזכרת מקבלים הרבה מאוד במה. זכות דיבור לא חסרה להם. זה נכון שמאז ייסוד הבלוג, ובכתיבה פובליציסטית בכלל, אין הרבה מקום לדיאלוג עם מושאי הכתיבה. מכיוון שעסקתי שנים גם בעיתונאות מראיינת, אני לא חש געגוע רב למלאכה הזו. ואני גם תוהה כמה היא אפקטיבית. כשאתה יושב לשיחה עם פוליטיקאי, או אדם בכלל, רבים הסיכויים שהדינאמיקה תנוע לכיוון החיובי ולא הביקורתי. זה לא בהכרח לטובת הקוראים.

מתעניין שואל: איך זה מרגיש לשדר יהירות, התנשאות וגזענות כמעט בכל דבר שאתה עושה? 

אורי משגב: גזענות רחוקה ממני. מדובר בהאשמה חמורה ביותר, ומי שמאשים אותי בה הוא לא רק קשקשן אלא גם חוצפן. סוגיית ההתנשאות חוזרת בכמה שאלות ולכן עלי להקדיש לה מחשבה ולא לפטור אותה בלא כלום. לא טוב להתנשא. מצד שני, ברגע שאדם כותב מה טוב בעיניו ומה רע, מה נכון ומה שגוי, מה צודק ומה לא צודק - הוא בהכרח מייצר היררכיה ומציב את עצמו בעמדה של עליונות. ייתכן גם שאנשים נוטים לפרש דעתנות ופסקנות כהתנשאות. אופן הכתיבה שלי הוא בהחלט דעתני ופסקני. כך צריך לכתוב בעיני.

אילנית שוורץ שואלת: האם מניסיונך העיתון של המדינה גונז תחקירים על אנשי שלומו (כמו שטען אלדד יניב)? וגם האם נתקלת באופן איש בניסיונות להיכנס בנתניהו, ישראל היום ואויבים של נוני מוזס

אורי משגב: רוב הזמן, השיטה בעיתונים מסוגם של "ידיעות" היא הרבה יותר מתוחכמת מגניזת תחקירים. לגנוז פרסום זו דרמה. לסרס ולעקר פרסום לפני הדפסתו זו מיני דרמה. לא להוציא לעבודה פרסום שעלול לגרום אי נוחות זו לא דרמה בכלל. ורוח המפקד היא בכלל יותר אפקטיבית מהכל. זה עובד גם הפוך כמובן, לגבי מה כן יוצא לעבודה ומה כן מתפרסם. ועם זאת, היו ועדיין יש שם עיתונאים ראויים ועורכים ראויים. לא מדובר במאפליה וזה עיתון שיש לו עדיין תפקיד בציבוריות הישראלית. במהלך העבודה השוטפת שם לא חשתי שאני וחלק מחבריי מועלים במקצוע.

מודרניסט שואל: מה דעתך על עיתונאי המשווה את חיילי צה"ל בהתנתקות לס.ס. בוורשה

אורי משגב: לא השוויתי את חיילי צה"ל לחיילי ס.ס. זה שקר שלא יהפוך לאמת גם אם כמה שקרנים ימשיכו לחזור עליו. למראה פלוגת גבעתי חמושה שנשלחה לעצור יליד בוכה ומפוחד אחד בחברון, הרהרתי בכתב למה הפכנו להיות. כולנו, לא החיילים. אגב, בתערוכה של מצגר במוזיאון תל אביב הבטתי השבוע בתמונת הילד מגטו ורשה. לראשונה התמקדתי בחיילים הגרמנים ולא ביהודים. בחנתי ארוכות את פרצופם ושפת גופם. הם נראו לי אנשים רגילים לגמרי. 

אין לי ויזה אחרת שואל: מה יהיה עם ההקצנה, עם הקרע ועם הגזענות בארץ? לפעמים מרגיש כאילו הולכת להיות מלחמת אזרחים בקרוב.

 אורי משגב: זו תחושה שאי אפשר להתעלם ממנה. מרבית האומות המודרניות שאנחנו מכירים עברו גרסה כזו או אחרת של מאבק פנימי. האמת היא שאני שוקד כבר כמה חודשים על מסה ארוכה שמנסה לתת מענה לשאלה הזו. מקווה להתליח לסיים אותה בקרוב.

אפק שואל: הבטחת לא לרדת מהסיפור של האסיר איקס. מה קרה עם זה?

אורי משגב: עציר איקס, לא אסיר. הוא מת בעודו ממתין למשפט. בפרשה הזו כשלתי לחלוטין בינתיים בהבאת האמת לפרסום. היתה לי הצלחה מסוימת בהעלאת העניין למודעות. זו ריצת מרתון, ועוד לא פרשתי ממנה. מתוקף הנסיבות תנאי ההתמודדות אינם קלים. מעבר לכך לא ארחיב כרגע.

ערן שואל: מהי הסיבה לכך שאתה חוזר שוב ושוב על הסיפור שכשהיית חייל ברחת מהבסיס כדי ללכת להופעה של ניק קייב?

אורי משגב: למיטב זכרוני הזכרתי זאת בכתב פעמיים במהלך 14 שנות כתיבה. זה סיפור טוב בעיני, וההופעה הייתה טובה.

מעריץ נלהב שואל: בתור אחד שמבין וכותב על כל נושא - למה אינך רץ לנשיאות ארה"ב?

אורי משגב: לנשיאות ארה"ב רשאי לרוץ רק מי שנולד באחת ממדינות ארצות הברית. אני נולדתי בעפולה. זה פוטר אותי מלפרט עד כמה אינני מתאים לתפקיד, מה שעלול לגזול את כל זמנו היקר של הצ'אט.

אופוזיציונר שואל: מתי תחרוג מהמקהלה האחידה של "הארץ" ותכתוב קצת אחרת?

אורי משגב: אין ב"הארץ" מקהלה אחידה. אם היתה, סביר להניח שקוראים כמוך לא היו מבלים זמן רב כל כך באתר ועם עמודי העיתון המודפס.

צבי שואל: בתור אתאיסט, מה היא לפי דעתך ההצדקה למדינת ישראל כמדינת העם היהודי?

אורי משגב: שאלה מורכבת, ובעיקר תיאורטית מאוד. בקצרה: הצידוק ודאי שאינו דתי. קמה כאן מדינת לאום, לכאורה דמוקרטית ומודרנית, בעידן שבו הוקמו מדינות לאום דמוקרטיות ומודרניות. השאלה הנכונה היא מה עושים איתה עכשיו. השקפתי האישית תומכת כמובן בחיזוק הקוטב המודרני והדמוקרטי. כידוע גם לך, היהדות ייחודית ומסובכת בהיותה גם דת וגם עם. אין הרבה דוגמאות כאלו בעולם, ולכן זה מסובך.

ברטה שואלת: האם גידלת עור עבה נוכח ההתקפות האישיות כלפיך בטוקבקים?

אורי משגב: לא באמת גידלתי עור עבה, והאמת שאני נוטה לחשוב שלא כדאי שאגדל עור עבה. אני לא חסין מטעויות ומביקורת, ודאי לא בקצב הכתיבה הנוכחי, ועור עבה עשוי לייצר זחיחות ויהירות. זה נכון שפיתחתי חסינות מסוימת מול מטורפי הימין הפונדמנטאליסטי, שמתאפיינים לא רק באלימות פתולוגית אלא גם בפחדנות (הם תמיד אנונימיים). לא אכחיש שאני גם שואב הנאה וסיפוק מהאתגר שאני כנראה מציב להם. במקביל, אני זוכה לגילויי תמיכה מרגשים ומדהימים בהיקפם, וכל גילוי כזה נותן לי כוח עצום לא להוריד לרגע את הרגל מדוושת הגז. לך ברטה ברצוני להודות באופן אישי על נאמנות הקריאה וההשתתפות, את היית שם מהראשונים...

שלומי א. שואל: מהן לדעתך התכונות שבלעדיהן אין עיתונאי יכול למלא מלאכתו כראוי? 

אורי משגב: אומץ, אמינות, חריצות, יושרה, תשוקה למקצוע.

גולשת שואלת: למה כל כך בער לך להקטין את מספר המשתתפים בהלוויית הרב עובדיה? מה דעותיך בנושא האשכנזי מזרחי? 

תומר אפלבאום

אורי משגב: בער לי מה שתמיד בוער לי: להציג עובדות וסיפורים כהווייתם, ולבער ככל הניתן פופוליזם והגזמות. דעתי בנושא העדתי היא שההיסטוריה של מדינת ישראל עגומה ובעייתית מאוד, לעתים בלתי נסלחת, ומשפיעה מאוד גם על ההווה. לגבי העתיד אני יותר אופטימי, משורה של טעמים, אחד מהם ברור מאליו - נולדים כאן עוד ועוד ישראלים ילידי ישראל. מה שאיני מוכן לקבל הוא חבורה קטנה שאני מכנה "מקצועי ההתפלשות העדתית", חלק ניכר מהם אשכנזים אגב, שמשגשגים ממגדל שן מיליטנטי - לעתים אקדמי, לעתים סתם מתנשא - על הפצע והטראומה. הם גם נמנים על הגזענים האמיתיים בעיני.

קורא מנוי שואל 3 שאלות: 1. האם אתה מאמין שכעיתונאי את יכול להשפיע ולדרבן ניקוי של השחיתות הפושה בכל המוסדות הציבוריים? 2. איך אתה יכול, כעיתונאי, להיאבק בגל העכור של הלאומניות המשיחית השוטף את החברה בארץ, כשרק מעטים קוראים את מאמריך וקולך כמעט שלא נשמע דווקא במקומות שהוא צריך להישמע? 3. האם ישנן דמויות ציבוריות מוּכָּרות שהן בעיניך מופת של יושר, יושרה וניקיון כפיים? 

אורי משגב: החופש העיתונאי ב"הארץ" הוא מוחלט. מאה אחוז חופש. שאלת האפקטיביות היא חשובה. לדעתי יש אפקטיביות רבה גם בחיזוק המתחזקים, שכנוע המשוכנעים מחדש ודיבור בקול רם בשם הרוב הדומם. מעבר לזה, אני בהחלט רואה הישגים ניכרים לחשיפות ולליווי העיתונאי של "הארץ" ו"דה מארקר", לצד כלי תקשורת אחרים, אל מול מגוון פרשות בשנים האחרונות. כלב השמירה עדיין לא יצא לגמלאות.

אינני יודע אם קיימות כיום דמויות מופת, ואולי בעצם לא היו קיימות אף פעם. בשליפה מהירה, אני יכול לחשוב על כמה דמויות ותיקות בפוליטיקה שאני מעריך מבחינת ערכים ויושרה, אבל קשה לי לייחס להן מופת. אוכל לומר שאני בהחלט מתגעגע לימין שפוי וערכי בקטגוריה של בני בגין, דן מרידור, מיכאל איתן. רובי ריבלין נראה לי כמו מוהיקני אחרון בסדרה הזו.

אבנר שואל: למרות שהנבואה נתנה לשוטים, מעניין אותי איפה לדעתך תהיה הציונות הדתית והבורגנות הדתית בעוד 10 שנים

אורי משגב: הציונות הדתית מעניינת אותי, והצבתי לעצמי מטרה ללמוד עליה יותר. כאופטימיסט חסר תקנה הצהרתי רק אתמול שאני מאמין שאחרי האח בנט והאחות סטרוק יבוא שינוי. חייבת להופיע ריאקציה לדבר הזה. זרמי העומק שציינת עשויים לסייע. כמובן שהרבה תלוי באלמנט חיצוני - האם יהיה ניסיון להסכם מדיני עם הפלסטינים, על השלכותיו לגבי מפעל הכיבוש וההתנחלות. ברצוני להזכיר גם שיש מסה אדירה של חוזרים בשאלה גם בזרם זה, אותם דתל"שים שאיש כמעט לא מדבר עליהם. גם בהם טמונים תקווה ועתיד.

קוזמו מציג שתי שאלות: האם השמאל בישראל ישתף פעולה עם המפלגות החרדיות לאור העובדה כי הימין "בגד" בהם פעמיים בתוך עשור? 2. האם אינך סבור שאתה מרחיק ציבור רחב שלא רואה בעין יפה את גישתך האנטי דתית בעוד שיכולת כן לקרבם ולשמור את דעותיך בעניין לעצמך? 

אורי משגב: שיתוף פעולה של גוש המרכז-שמאל עם החרדים מתחייב לדעתי, במקביל לחזרה לשיתוף פעולה עם הערבים. זה כמובן לא יהיה פשוט, ואין לי תשובות קלות איך עושים את זה. ודאי לא בקצב של צ'אט. לגבי שאלת הקירוב והדחייה: אינני פוליטיקאי ואני רואה את עצמי משוחרר מהשאלות הללו. ברגע שאתחיל להפעיל שיקולים כאלו, זה יעקר מיידית את הלהט ואת החדות.

בן שואל: היית פובלציסט שנים, אך נראה שרק מאז שהחלת בכתיבת הבלוג, תפסת "תהודה ציבורית". רציתי לשאול, מה לדעתך ההבדל המרכזי בין פובלציסטיקה רגילה בעמוד הדעות לבין הכתיבה במערכת הבלוגים החדשה של הארץ.

אורי משגב: שאלה גדולה. הבלוג מאפשר לי חירות כמעט בכל תחום של תוכן וצורה. הוא מאפשר גם אפקטיביות ומיידיות שלא נהניתי מהן עד כה, והוא ללא ספק הדבר הטוב ביותר שקרה לי במהלך 14 שנות עבודה בעיתונות. עם זאת אין כותב שלא צריך עורך, והיעדרה של עריכה שוטפת פוגם לעתים באיכות הטקסטים. אני בפירוש כותב כרגע ארוך מדי, ולמרות שהצבתי לעצמי מטרה לקצר בכל מחיר, בינתיים אני נכשל. נופלות פה ושם גם שגיאות הקלדה והגהה שמצערות אותי מאוד, שלא לדבר על אי-אלו טעויות עובדתיות שמהן כותב רציני מחויב להימנע. אבל הכישלון הגדול ביותר שלי עד כה הוא באי-שמירת קשר עם הטקסט והקוראים לאחר העלאת הטקסט המקורי לרשת. זה אמור להיות אחד המאפיינים של בלוג, ובינתיים כשלתי בו עקב עומס בעבודה ובחיים. אני מקווה מאוד להשתפר.

גולש שואל: אתה חייב להודות שהאלבום החדש של פול (מקרטני) מביך. מתי הוא פורש? וג'ון כל כך חסר, תעשה משהו בעניין.

אורי משגב: קריירת הסולו של סר פול מקרטני בעייתית מאוד באופן יחסי, והיעדר גיל פרישה לכוכבי רוק הוא סוגייה שהמדע המודרני לא השכיל להתמודד איתה עד כה.

בן שואל: כיום רוב עיסוקך העיתונאי הוא פובלציסטיקה ומאמרי דעות בבלוג, אבל בכל זאת אתה מצליח להביא פרטי מידע "אינטימיים" יחסית מהמקורות שלך, בין אם על נושאים פוליטיים פרלמנטריים ובין אם על נושאים פוליטיים אישיים. אני תוהה - האם השתנו יחסי העיתונאי-מקור עבורך? 

אורי משגב: זה הנושא היחיד שאני מעדיף לא להרחיב עליו. אני מקיים בבלוג גם עבודה עיתונאית קלאסית (לכן הוא חיה די משונה), ומתחזק רשת מקורות חד פעמיים ורב פעמיים שרק הולכת ומתגוונת. אציין רק שיש הרבה מאוד אזרחים טובים ואכפתיים במדינת ישראל.

תומר שואל: האם אתה אובססיבי לנפתלי בנט?

אמיל סלמן

אורי משגב: כרגע אני בהחלט קשוב אליו. נכון שיש כאן התלבטות, כי תשומת הלב שמוענקת לו ולאחיו ואחיותיו היא חלק ממה שהם מנסים להשיג. זאת ועוד: אסור לשכוח שבנט הוא לא הבעיה האמיתית. הבעיה האמיתית היא שתי מפלגות מרכז-שמאל שלקחו 25 מנדטים של מצביעי מרכז-שמאל והכניסו בעזרתם מפלגת ימין לאומני מתנחלי ופונדמנטאליסטי לממשלת ישראל. זה סיפור שלא ייאמן, ואסור להפסיק להזכיר עד כמה הוא חמור.

הלל שואל: במציאות דמיונית בו יערך משאל עם במדינת ישראל על הסכם אופטימלי עם הרשות הפלסטינית, וקבלת ההסכם תידחה, כיצד צריכה להראות התגובה של תומכי ההסדר? הפיכה? הפגנות אלימות? הרכבת ראש וקבלת דין הדמוקרטיה?

אורי משגב: שאלה מאוד היפותטית. אני משוכנע שכל הסכם שלום יעבור ברוב גדול בכנסת ובעם. אם אני טועה, ברור שהתגובה צריכה להיות במסגרת כללי הדמוקרטיה. כמובן שכללים אלו כוללים גם החלטה חופשית של אנשים על מקום מגוריהם. אני יכול לחשוב על אנשים רבים שיבחרו לא לגדל את ילדיהם ונכדיהם במקום שתושביו קבעו רשמית שהם מעדיפים אדמה ומלחמה על שלום ודו-קיום.

אסף הרופף: האם אתה כזה קוטר ובכיין במציאות או רק לצורך פרנסה? 

אורי משגב: אני דווקא אופטימיסט וממעט להתלונן. אני בהחלט ביקורתי. זה תפקידו של עיתונאי תמיד, וגם של אזרח במדינה שירדה מהפסים.

פנסיונר שואל: דורון רוזנבלום פרש ונשארנו אתך. איך מתמודדים עם הצער והיאוש?

אורי משגב: אם תקים מועדון מתגעגעים רשמי, אשמח להצטרף אליך. דורון רוזנבלום היה בעיני מטובי הכותבים הישראלים אי פעם. חסרונו של כותב בקליבר כזה, שאני אישית משווה לענקים בתחומם כמו חנוך לוין או שלום חנוך, כזה חייב להיות מורגש.

האזרח Y שואל: בהנחה שהממשלה הזו לא תמלא את ימיה, ונלך לבחירות תוך שנה-שנתיים, האם אתה כבר יכול לזהות כיוונים מסוימים בדעת הקהל לגבי המפלגות השונות, באופן שיכול להשפיע באופן דרמטי על יחסי הכוחות בכנסת הבאה ועל מי שירכיב את הממשלה?

אורי משגב: זמננו קצר, והמועד עדיין רחוק. אומר דבר אחד: יש הרבה מאוד מנדטים חילוניים פנויים לדעתי בכל הספקטרום שמשתרע מהליכוד-ביתנו, דרך יש עתיד והעבודה ועד התנועה, שכבר ברור שתחדל מלהתקיים. למעשה וכאמור, אני אפילו מאמין שחלק ממצביעיו של בנט מואסים בו. יהיה מעניין לראות אם הציבור הישראלי מצליח לנער מעליו את תסמונת "more of the same", ומה הוא עושה עם לקחי סיפור יאיר לפיד.

רוני שואל/ת: מה גרם לך לפנות לעיתונאות ומתי? מי היו או את מי אתה רואה כ- מורותיך /מוריך בתחום הזה? מה דעתך על עיתונאים שהופכים לפוליטיקאים? מה דעתך על חופש העיתונות במדינת ישראל?

אורי משגב: הגעתי לעיתונות במקרה, אחרי ששלחתי מכתב למערכת "העיר" נגד הריסת אוסישקין. מורי ורבי בתחום היה אמנון רבי, עורך "העיר" באותה תקופה. ממנו למדתי בערך כל מה שאני מתיימר לדעת ברמת המקצועיות והאתיקה. נראה לי הגיוני שעיתונאים פונים לפוליטיקה. אני מעדיף את זה על עיתונאים שהופכים ליזמי נדל"ן, ואפילו על עיתונאים שעוברים בזריזות להיות דוברים ויחצ"נים יש לי בעיה - למרות שכמה מטובי חברי הם כאלה, וגם קשה להאשים אותם לאור התכווצות המקצוע. חופש העיתונות בישראל גבוה בתחום החדשותי והפוליטי ומידרדר בתחום הכלכלי.

יחזקאל שואל שאלה יותר ''טכנית'': האם ועד כמה העריכה משחקת אצלך תפקיד? אני שואל ברצינות מוחלטת. לפעמים זה נדמה שאתה מוותר על עריכת הטקסט מתוך בחירה מודעת ואף אולי אידיאולוגית. אינך חושש שחלק מהקוראים יתעצלו לקרוא טקסטים כה ארוכים ועל כן המסר יעבור לקהל קטן יותר? תודה!

אורי משגב: אתה צודק. עדיף לכתוב קצר יותר. הצבתי לעצמי זאת כמטרה. בינתיים אני כושל בהשגתה.

גולש שואל: האם אתה מכיר בזכותו של העם היהודי למדינה, והאם ישראל צריכה להיות מדינה יהודית (כלומר לא דו לאומית)

אורי משגב: בהחלט מאמין. עם ההגדרה של "מדינה יהודית" קשה לי לחיות, כי יש כאן הרבה מאוד אזרחים ותושבים לא יהודים. גם מביך אותי לתבוע מאחרים להכיר בהגדרות העצמיות שלי. זה משדר חולשה וחוסר ביטחון.

האזרח ק. שואל: אני מאוד נהנה מכתיבתך ולרוב מסכים מאוד עם דבריך. הדבר המפתיע אותי ביותר הוא התגובות הקשות שדבריך מעוררים לפעמים (ניתן לראות את התופעה גם התגובותֿ/שאלות המופיעות כאן). מהי תחושתך בנושא? האם אתה מרגיש שהתגובות מתמתנות או נעשות קיצוניות? האם ישנם נושאים מהם אתה נמנע על מנת להתרחק מדיון עקר ואלים? 

אורי משגב: התגובות אכן הולכות ומסלימות, וזה עוד הרע במיעוטו (אנחנו עדיין ב"הארץ"). זה ודאי לא גורם לי להימנע מעיסוק בנושא. ביום שזה יקרה, עדיף שאפרוש. אם הבלוג מושך אש, סימן שהוא אפקטיבי. במוטו שלו כתבתי "מורידים את המסכות, מורידים את הכפפות" - וזה מחייב. אחת הבעיות הקשות ביותר של השמאל בעשורים האחרונים הייתה נימה של התנצלות והעדר רוח לחימה.

יעל שואלת: בדרך כלל לטיפוסים מרי נפש אין חברי נפש איך אתה ממלא את החסר? באוכל?

אורי משגב: אני מאוד אוהב לאכול, לשתות וגם לבשל. למזלי חוננתי גם בחברים רבים וגם במטאבוליזם שמאפשר לי להיות בו בעת גם גרגרן ולא לעלות במשקל. 

אדום שואל: יש לך איזו דרך רציונלית להסביר למה אנחנו עדין כרוכים אחרי מועדון הכדורגל הרופס הזה (הפועל תל אביב)?

אורי משגב: תחושת ההשתייכות למועדון כדורגל אינה ראציונלית ואין טעם לפרק אותה לרכיבים שכלתניים. אל תדרוש בנפלא ממך, ואדום עולה.

אורי פ. שואל: מהו לדעתך הפתרון שצריכה מדינת ישראל לאמץ עבור מבקשי המקלט?האם יש צדק בטענתה של ממשלת ישראל על "הצפת המדינה בפליטים" ואם כן מהו לדעתך שביל הזהב בו צריכה המדינה ללכת?

אורי משגב: כתבתי פעמים רבות: למדינה יש זכות להנהיג בקרה על הבאים בשעריה, מלבד בכל הנוגע לפליטים, שהגדרתם נתונה לאמנות בינלאומיות. מכיוון שהגבול כבר סגור, הפתרון קל מאוד: להעניק לכל 50 אלף מבקשי המקלט אשרות שהייה ועבודה. ברגע שהם יוכלו להתפרנס ולהתקיים בכבוד אנושי, ניתן יהיה לקלוט אותם בכל חלקי הארץ וכך יפחת מייד הלחץ על שכונות דרום תל אביב ואילת. מדינת ישראל מסוגלת לקלוט 50 אלף מהגרים. היא גם מייבאת מספר גדול יותר מזה של עובדים זרים ממדינות אחרות.

גולש שואל: למה אתה אדם לבן גזעני? זה תרבותי או גנטי? אחינועם ניני הותקפה, אבל לבנים אחרים לא, למה היא הייתה הקש ששבר את גב הגמל?

אורי משגב: ההתקפה על אחינועם ניני הייתה מגעילה, ולקחו בה חלק מזרחים רבים, כולל שמאלנים שקפצו על ההזדמנות להוכיח עד כמה הם נאורים ופלוראליסטים. לא התרשמתי שהסיפור שם היה עדתיות.

עידן שואל: על אף שאני שותף ללמרבית דעותייך- אני מרגיש שהרוח הנושבת מבין מאמרייך הרסנית. מדובר ברוח שמייצגת חלקים מסוימים בשמאל וגורסת: אנחנו קדושים מעונים ונאורים, אכלו לנו ושתו לנו את המדינה בוא נתבשם בצדקותינו על ידי הגחכת האחר הימני הדמוני.

אורי משגב: אני מסכים עם הנחת העבודה, ואם לקחתי חלק בבכיינות בנוסח "אכלו לי-שתו לי" זה חבל. אף אחד לא לקח ולא גנב כלום מאף אחד. מחנה פוליטי צריך להיות חזק ולוחמני, ולא לעסוק ביבבות. בה במידה כדאי לבער ממנו מחלות אוטו-אימוניות כמו טהרנות והכאה אינסופית על חטא. אני מצפה מאנשי שמאל להפסיק לכתוב כל הזמן מה לא בסדר בשמאל. יש מספיק עבודה מול הימין, והמרכז מחכה להנהגה ופנוי להובלה.

ליאור שואל: מתי תתגבר כבר על המעבר של זהבי לצדו השני של הכביש?

אורי משגב: מבחינה מסוימת, לעולם לא. דבר אחד בטוח: לעולם לא אעשה עוד מעשה זהבי משלי. הספיקה לי פעם אחת. כך שכל עוד "הארץ" וקוראיו ירצו אותי, אני נשאר כאן. תודה רבה לכולם וסליחה שנותרו שאלות בלי מענה. נחשוב על פתרונות יצירתיים.

לכל הפוסטים בבלוג של אורי משגב

המפגשים הקודמים: שרון שפורר: התשובה שאני יכולה לפרסם רק ב"הארץ" | יוסי שריד: המסקנה המייאשת שלי על העתיד | צפי סער: יכול להיות פורנו פמיניסטי | ברק רביד: עיתונאי לא יכול להיות אובייקטיבי | חמי שלו: יהדות אמריקה מתקשה יותר ויותר להבין את התנהגות ישראל

העלו את שאלותיכם לאורי משגב כאן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו