שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ארכיון המדינה מציג: כך ניסתה ישראל להסתיר עסקת נשק סודית עם גרמניה

מסמכי משרד החוץ משנות ה-60 מתארים גם את הניסיון הגרמני לבטל את העסקה, ואת תגובת פרס: "עליהם לתקן עיוותים היסטוריים כלפי העם היהודי"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר אדרת
עופר אדרת

ב-28 באוקטובר 1964 דווח ללשכת שר החוץ בירושלים על סיכום ישיבה בראשות סגן שר הביטחון ובכירים במשרד החוץ. על הפרק: "שיתוף הפעולה המדעי והצבאי בין ישראל לגרמניה".

תחת הסיווג "סודי ביותר", דווח במברק על ההחלטה למנוע פרסומים בעניין בתקשורת הישראלית. ברוח התקופה, נכתב שם כי הוחלט "לכנס את עורכי העיתונים בארץ ולבקשם להשתיק העניין", ולצד זאת נכתב: "זאת עשה סגן שר הביטחון".

את מה ביקשו במשרדי הביטחון והחוץ להסתיר? ארכיון המדינה פרסם היום (רביעי) באתר האינטרנט שלו מאות תעודות היסטוריות על יחסי ישראל־גרמניה, שעוסקות, בין היתר, בפרטי עסקת הנשק הסודית, שהתפוצצה באמצע שנות ה-60 והביאה למשבר חמור ביחסי שתי המדינות, עוד בטרם הוסדרו באופן רשמי.

פרס ושר ההגנה הגרמני, פרנץ יוזף שטראוס, בעת ביקורו בישראל ב-1963צילום: משה פרידן/לע"מ

הפרסום הוא חלק מסדרה של תעודות היסטוריות של משרד החוץ, שמפרסם באחרונה ארכיון המדינה. לפרסום המסמכים אחראי צוות מטעם ארכיון המדינה שבראשו ד"ר חגי צורף וגנז המדינה הקודם, ד"ר יהושע פרוינדליך. עיון במסמכים מספק שיעור מעניין בדיפלומטיה, בפוליטיקה, ביחסי חוץ ובהיסטוריה, ומלמד עד כמה ישראל היתה תלויה בגרמניה לשם ביטחונה וכלכלתה.

מגעים ביטחוניים ראשונים בין המדינות התקיימו כבר ב-1957, כשמנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס ושר ההגנה הגרמני פרנץ יוזף שטראוס שוחחו. ב-1960 שוחחו גם ראש הממשלה דוד בן גוריון והקאנצלר אדנאואר, שנפגשו בניו יורק. בשיחתם "הושם הדגש בצורך של ישראל בצוללות קטנות ובטילים נגד מטוסים", נכתב בפרסום חדש של ארכיון המדינה.

על המגעים הביטחוניים בין המדינות בשנים אלה אין עדיין מידע מספק. "עדיין אין בידינו תיעוד על ראשיתם של היחסים, מהות העסקות והיקפן", נכתב באתר של ארכיון המדינה.

בתחילת שנות ה-60 החליטה ישראל לרכוש טנקים מעודפי הציוד האמריקאי בגרמניה. עסקת הנשק כללה לבסוף 200 טנקים, תותחים ממונעים, שש ספינות שנועדו להיות ספינות טילים, וצוללות. "זו היתה עסקת נשק רחבת ממדים, בעלת חשיבות עליונה לחידוש הארסנל הצבאי של צה"ל וגם בעלת משמעויות מדיניות חשובות", נכתב בפרסום של ארכיון המדינה.

העסקה התנהלה בסוד ותחילת אספקת הנשק עברה ללא תקלות. ואולם, בסוף אוקטובר 1964 החלו לדלוף ידיעות בעניין לעיתונות בגרמניה. ישראל הכחישה תחילה את קיומה של עסקת הנשק עם גרמניה, אולם בגרמניה פרץ דיון ציבורי ער שהביא למשבר חמור ביחסי המדינות.

הגרמנים, מצדם, פרסמו ברבים את היקף העסקה עם ישראל, וטענו כי היא הסתכמה ב-200 מליון מרקים גרמנים, וכללה מסירת נשק, מטוסים ואניות. דעת הקהל בגרמניה היתה עוינת, ובעקבות המחאה הפנימית הוחלט להפסיק את אספקת הנשק "לאזורי מתיחות" בכלל ובתוך כך לבטל את העסקה עם ישראל בפרט. כחלופה, גרמניה הציעה לישראל תמורה כספית בעבור הנשק שלא סופק.

ההצעה הגרמנית עוררה זעם בישראל. ב-9 בפברואר 1965 התקיים דיון מיוחד בירושלים בראשות ראש הממשלה. סגן שר הביטחון, שמעון פרס, עידכן על ההחלטות שהתקבלו, במברק ששיגר לנציגות הישראלית בקלן יום לאחר מכן. "אנו עומדים על קיום ההסכם במלואו, כולל טנקים, סטילים, פריסטים (תותחים מתניעים) וצוללות... אנו עומדים בתוקף גם על זכותנו לקבל נשק בכלל וגם על ביצוע ההסכם שהוא חיוני לנו", כתב פרס.

פרט מעניין נוסף במברק היה העמדה הישראלית, לפיה ישראל "איננה רואה את עצמה כנמצאת באזור מתיחות או כנתונה בסכסוך מזוין" אלא, כדבר פרס, "כחלק מהעם היהודי הנתון לאיומי השמדה מצד שלטון דיקטטורי במצרים".

מסיבה זו, לדבריו, אסור לגרמניה לבטל את עסקת הנשק, גם אם החליטה להפסיק לספק נשק לאזורי עימות. "אם הגרמנים רוצים לחוקק חוק, עליהם לחייב את עצמם לתקן עיוותים היסטוריים כלפי העם היהודי ולא להקל על מדיניות מופשטת שלהם על חשבוננו", כתב פרס.

הגרמנים, בתגובה, שלחו לארץ שליח מיוחד כדי לדון במכלול היחסים בין המדינות ובכלל זה אספקת הנשק. בסופו של דבר, בתום דיונים ענייניים ומהותיים, הודיעו המדינות על כינון יחסים דיפלומטיים ועל השלמת העסקה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ