בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זליכה תובע חצי מיליארד שקל מתנובה; "גבתה מחירים מופרזים"

החשב הכללי לשעבר הגיש בקשה לתביעה ייצוגית נגד מונופול החלב: "תנובה ניצלה את כוחה וגבתה מחיר מופרז על גבינה לבנה 5% ושמנת מתוקה 38%" ■ תנובה: עדיין לא קיבלנו את התביעה

178תגובות

תביעה ייצוגית בגין מחיר מופרז לכאורה של מונופול בענף המזון, הוגשה נגד תנובה ביום חמישי האחרון לבית המשפט המחוזי בירושלים. את התביעה, על סך כחצי מיליארד שקל, הגיש פרופ' ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי באוצר וכיום דיקן הפקולטה למינהל עסקים וראש החוג לחשבונאות בקריה האקדמית אונו.

זליכה ביקש מבית המשפט לאשר את התביעה כייצוגית, בשם קבוצת הלקוחות של תנובה שרכשו גבינה לבנה 5% בשבע השנים שקדמו להכנסתה לפיקוח בינואר 2014 (מעבר לכך חל חוק ההתיישנות), וכן בשם קבוצת הלקוחות שרכשו שמנת מתוקה 38% מיוני 2009 - מועד הוצאתה מפיקוח - ועד מועד החזרתה לפיקוח בינואר 2014. התביעה מתבססת על חוק ההגבלים העסקיים, שקובע כי אסור למונופול לנצל את מעמדו המונופוליסטי לרעה ולגבות מחיר בלתי הוגן על מוצר במונופולין. תנובה הוכרזה ב–1998 מונופול בחלב ובמוצרי חלב. על פי נתונים המצורפים לתביעה, תנובה מחזיקה בכ–50% משוק הגבינות הלבנות ובכ–70% משוק השמנת המתוקה.

התביעה מתבססת גם על גילוי הדעת שפירסם בסוף 2013 הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, שבו קבע כי אסור למונופול לגבות מחיר מופרז, והודיע כי יאסור על מונופולים לגבות מחיר הגבוה ב–20% מעלות הייצור. גילה הודיע כי יפעל לאכוף את הסעיף הרדום בחוק על בעלי מונופולין. הודעה זו עוררה זעם בהתאחדות התעשיינים, שבה חברות, בין השאר, חברות בעלות מונופולים כמו תנובה, שטראוס, החברה המרכזית לייצור משקאות קלים (המחזיקה במותגים קוקה קולה וטרה) ואסם.

בסיס נוסף לתביעה היא החלטת ועדת המחירים הממשלתית בדצמבר 2013 להכניס את הגבינה הלבנה 5% ואת השמנת המתוקה 38% לפיקוח, תוך הורדת מחירי המוצרים בכ–20% - בנימוק שהמחיר ערב ההחלטה משקף רווח חריג. הוועדה החליטה להוריד גם את מחירי הגבינה הלבנה של שטראוס והשמנת המתוקה של טרה, אולם הן אינן נתבעות, מכיוון שאינן מונופול.

עופר וקנין

מקורבים לוועדת המחירים אמרו כי בנוסף הורתה הוועדה לתנובה להוריד מיוזמתה את מחירי הגבינה הצהובה הפרוסה, ואם לא תעשה זאת בשיעור הראוי - תורה לה הוועדה להוריד את המחיר בשיעור שייקבע על ידה. אם תתקבל הוראה כזו מצד ועדת המחירים, עשוי זליכה לצרף גם את הגבינה הצהובה הפרוסה לתביעה, ולהעלות את דרישת הפיצוי לצרכנים.

"להחזיר את האיזון בין ההפרה לפיצוי"

סכום התביעה מבוסס על ניתוח שביצע הכלכלן חנן שרון, שלפיו הנזק שנגרם לצרכנים מגביית מחיר מופרז לכאורה באותן שנים, היה 137 מיליון שקל על שמנת מתוקה 38% ו–362 מיליון שקל על גבינה לבנה. המספרים מבוססים על מכפלת היחידות שנמכרו בתקופת התביעה בהפרש בין המחיר המרבי הלא מופרז (שנקבע על ידי ועדת המחירים) למחיר שנגבה בפועל.

לדברי זליכה, חוק ההגבלים מאפשר לקנוס את תנובה בקנס שאינו מכסה אפילו עשירית מרווחיה החריגים, ולכן נדרשת התביעה הייצוגית - כדי להחזיר את האיזון בין ההפרה לפיצוי.

זליכה קבע, תוך התבססות על עלויות הייצור של שטראוס, המחלבה היחידה שמפרסמת דו"חות כספיים, כי עלויות הייצור של החלב עלו ב–2008–2010 ב–2% בלבד, בעוד שתנובה העלתה בשנים אלה את מחיר הגבינה הלבנה ב–11% ואת מחיר השמנת ב–19%.

לטענתו, הוראת ועדת המחירים לתנובה להוריד את מחירי המוצרים ב–20% משקפת רווח חריג של מאות אחוזים. לדוגמה, ציין זליכה שאם הרווח הראוי על גביע גבינה היה, לצורך המחשה בלבד, שקל, ובפועל החברה גבתה מחיר ששיקף רווח של 3 שקלים, הרי שזהו רווח מופרז של 200%. תנובה אינה מפרסמת דו"חות כספיים, ומכאן הקושי לתביעה לאמוד במדויק את רווחיותה.

מלבד הבדיקה הכלכלית, צורפו לתביעה גם דברי שר האוצר, יאיר לפיד, בהודעתו על הכנסת השמנת המתוקה 38% והגבינה הלבנה 5% לפיקוח, שהתבססה על בדיקה כלכלית פרטנית. לפיד אמר אז כי "לא נהסס להשתמש בפיקוח בכל פעם שנמצא שיש מי שמנצל לרעה את שליטתו בשוק(...) ליצירת רווחים גבוהים מדי על חשבון הצרכנים. כל שחקן שינסה להעלות את רווחיו לגובה בלתי סביר ויתנהל בכוחנות כלפי הצרכנים צריך לדעת שנשתמש בכל הכלים, כולל האגרסיבים ביותר, כדי להחזיר את המחירים לרמה שהציבור יכול להרשות לעצמו".

בבדיקת רווחיות תנובה הפנה זליכה בתביעה לנוסחת סוארי לקביעת מחירי מוצרים בפיקוח. נוסחה זו קובעת אישור לרווח של 6%–12% על ההון הפעיל של החברה שנדרש לייצור המוצר. לדבריו, מנוסחה זו ניתן להסיק שזה הרווח הסביר למוצרים בפיקוח, כלומר - אם ועדת המחירים הורתה לתנובה להפחית מחיר מוצר ב–20%, הרי שהרווח בגינו היה גבוה במאות אחוזים מהמותר בנוסחת סוארי.

"מחירי מוצרי החלב אינם גזירה משמיים"

זליכה ציטט בכתב התביעה מהמלצות ועדת החלב הממשלתית שהוקמה ב–2011, שלפיה מרכיב מרכזי (60%) בעלויות הייצור של תנובה הוא החלב. לדבריו, הגיוני לצפות שמחירי מוצרי החלב ישקפו את השינויים במחיר החלב - אך זה לא קרה - בשנים שבהן עוסקת התביעה, מחיר החלב הגולמי נשאר פחות או יותר קבוע, אך מחירי המוצרים עלו בהתמדה. לדברי זליכה, פער זה מעיד לכאורה על רווחיות לא סבירה.

לפי זליכה, אינדיקציה נוספת, לכאורה, לגביית מחיר מופרז מאז שנרכשה תנובה על ידי קרן אייפקס ומבטח שמיר היא השינויים בשווי החברה. תנובה נרכשה ב–2008 לפי שווי של כ–3.9 מיליארד שקל. ב–2010, כשמבטח שמיר שקלה למכור את אחזקותיה בחברה, נחתם מזכר הבנות (שלא יצא לפועל) מול בנק לאומי, ששיקף לחברה שווי של כ–6.2 מיליארד שקל, גבוה בכ–60% משוויה שנתיים קודם, ואחרי שהחברה חילקה כנראה דיווידנדים לבעליה. בימים אלה מתנהלים מגעים למכירת תנובה לתאגיד ברייט פוד הסיני לפי שווי של כ–8.8 מיליארד שקל. "יש בנתון זה כדי ללמד כי עיקר הגידול בשווייה של תנובה נובע מרווחיות חריגה שגבתה בשנים האחרונות במוצריה, תוך ניצול מעמדה כמונופולין", מעריך זליכה.

התביעה התייחסה גם להיותם של מחירי מוצרי החלב בישראל גבוהים מהמקובל בעולם, וצויין בה כי "מחירי מוצרי החלב המופקעים במדינת ישראל אינם גזירה משמיים, אלא תוצאה ישירה של ניצול לרעה של כוח מונופוליסטי, תוך פגיעה חמורה בציבור הצרכנים, על דרך של קביעת מחירים מופרזים ובלתי הוגנים". זליכה הוסיף כי הממשלה מנסה לפתור את הבעיה ללא הצלחה בוועדות שונות, וניתן לסייע באופן משמעותי באמצעות מנגנון התביעות הייצוגיות.

לדבר זליכה, תנובה לא גבתה מחיר מופרז כתוצאה מטעות, אלא כמהלך עסקי מחושב. החברה, שנרכשה על ידי קרן אייפקס (56%) ומבטח שמיר (20.7%) בבעלות מאיר שמיר בינואר 2008 (הקיבוצים המשיכו להחזיק ב–23.3% ממנה), ביקשה עבודת ייעוץ מחברת מקינזי. הדו"ח שקיבלה, על פי הפרסומים, כלל הערכה שקיים ביקוש קשיח לחלק מהמוצרים, ולכן גם אם מחיריהם יעלו בשיעור משמעותי - הציבור ימשיך לרכוש אותם.

זליכה מציין כי בדו"ח של מקינזי נטען שניתן להעלות את מחיר הגבינה הלבנה ב–15% בלי לפגוע בביקוש, ובהמשך אכן עלה מחירה ב–13%. זליכה הזכיר גם את דברי מנכ"ל תנובה, אריק שור, לפני כשנה, שאמר: "לא פשענו ולא רצחנו - טעינו. העלינו את מחיר המוצר באופן לא מידתי, והציבור כעס".

בתביעה נכתב כי "לא מן הנמנע להניח שהמונופולין מודע לכך כי הוא מפר את הוראות הדין, אך הגיע בינו לבינו למסקנה מושכלת, שהנזק הפוטנציאלי מקנס כזה או אחר שיושת עליו ברבות הימים, לאחר חקירות והליכים מפרכים אם בכלל, קטן עשרות ואלפי מונים מהרווח האדיר שנצבר עקב גזילת הציבור לאורך תקופת מכירת הנכס במחיר מופרז ובלתי הוגן.

"אותו רווח אדיר הינו הנזק העצום לציבור הצרכנים במדינת ישראל, כמו גם לצמיחה ולרווחה של הציבור הישראלי. נזק זה מתורגם לשורת הרווח של המונופולין, ותביעה זו מבקשת לתקנו לאלתר", נכתב בתביעה. לדברי זליכה, זכות הציבור למחיר הוגן של מוצר במונופול בולטת במיוחד כשמדובר במוצרי יסוד שמצויים בכל בית כמעט, ובמיוחד במשק שבו שיעור הנמצאים מתחת לקו העוני הוא הגבוה במדינות המערב.

"רגל במאבק 
בחוסר התחרות"

עופר וקנין

זליכה התייחס לטענות אפשריות, שלפיהן מי שאמור להגיש תביעה ייצוגית נגד תנובה הם לקוחותיה הישירים - הרשתות - ולא הצרכנים. הוא הביא תימוכין מפסקי דין אחרים, שבהם נטען כי נפגעים עקיפים רשאים לתבוע, כשהנפגעים הישירים נמנעים מכך. לדבריו, לרשתות אין אינטרס לתבוע את תנובה, מכיוון שהן מקבלות ממנה הטבות כספיות - וממילא הציבור משלם את המחיר המוגזם לכאורה.

"במשך שנים שיטתה תנובה במחוקק, תוך שהיא מנצלת את ידו הרכה וגובה מחירים מופרזים ובלתי הוגנים כמונופול מציבור הצרכנים", כתב זליכה בסיכום התביעה. "תנובה הפרה ברגל גסה את חובותיה כמונופול ואת הוראות החוק הנוגעות לכך, ופגעה בכיסם של אלפי צרכנים, שרוכשים מדי יום את המוצרים נשוא הבקשה, רק משום שאלה מוצרים בעלי ביקוש קשיח. בנסיבות אלה, אין הליך זולת תובענה ייצוגית כדי לרפא התנהלות זו. אין הליך זולת תובענה ייצוגית כדי להרתיע את תנובה ומונופולים נוספים מלנצל את כוחם ולעשוק את ציבור הצרכנים בגביית מחירים מופרזים", הוסיף.

מתנובה נמסר בתגובה: "טרם קיבלנו את התביעה, לכן לא נוכל להגיב עליה".

את התביעה הגישו עורכי הדין אופיר נאור, רנן גרשט ושירן גורפיין ממשרד נאור גרשט. את חוות הדעת הכלכלית שצורפה לתביעה כתב שרון, לשעבר כלכלן ברשות ההגבלים העסקיים.

"אני רואה בתביעה דרך לסייע לציבור בעושק שהוא עובר", אמר זליכה בסוף השבוע. לדבריו, "זה תיק דגל, שיכול לאפשר לגורמים אחרים להסתמך על עבודות אלה ולתבוע מונופולים אחרים. בנוסף, אם התביעה תאושר ואזכה, אני מתכוון לקחת חלק מהכספים שאקבל ולהקים קרן למימון תביעות ייצוגיות בנושא חוסר תחרות במשק. הקרן תהיה גורם הרתעתי, ואני קורא לאנשים נוספים שמעוניינים לפעול ציבורית ולא באמצעות משרה ציבורית ושיכולים להרשות לעצמם, לממן תביעות ייצוגיות מסוג זה".

לדבריו, "תביעות ייצוגיות הן אחת משלוש רגליים עיקריות שעליהן מבוסס המאבק בחוסר התחרות, לצד רשות ההגבלים העסקיים ופיקוח עצמי של הפירמה. עד כה, צעדנו במשק הכי לא תחרותי במערב בלי הרגל של תביעות ייצוגיות. ממצב המחירים במשק ברור שאין פיקוח עצמי. נשארנו עם רגל אחת, ולא פלא שהכסא של התחרות במשק נופל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו