פלפל שחור, גמבה וצ'ילי נפגשים במילון - הקצה - הארץ

פלפל שחור, גמבה וצ'ילי נפגשים במילון

איך מצאו את עצמם הפלפל השחור, הגמבה ופלפל הצ'ילי חולקים את אותו השם?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אילון גלעד
אילון גלעד

הפלפל השחור הגיע יחד עם שמו פִּיפָּלִי מהודו בשיירות של סוחרים פרסים החל מאמצע האלף הראשון לפני הספירה. כאן, במזרח התיכון, שובש השם ההודי והתקבל (במעבר לארמית) השם שאותו אנחנו מכירים - פִּלְפֵּל. כך הכירו אותו היהודים, ובצורה זו הוא מופיע במשנה, בעיקר כתרופה לריח פה: ״בפלפל ובגרגיר מלח ובכל דבר שתיתן לתוך פיה״ (שבת ו׳, ה׳). על אף מחירו היקר מלמדים המופעים המרובים של פלפל בתלמוד שהשימוש בו היה נפוץ. ״מלח בזול פילפלין ביוקר איפשר לעולם לחיות בלא פילפלין אי איפשר לעולם בלא מלח״ (ירושלמי, הוריות י״ט, א׳).

אגב, הפועל לפלפל והמושג הידוע פִלפול אינם קשורים לפלפל כלל. הם גזורים מהשורש פל"ל, וריאציה של השורש בל"ל שיצר את המילה "בלבול", שגם היא קשורה בהפיכת דבר הנה והנה.

לא רק יהודים אימצו את הפלפל אלא העולם כולו, ואותם סוחרים פרסים שהביאו את הפלפל מהודו נשאו אותו גם ליוון. שם, בחילוף עיצורים נפוץ, התחלף ה־ל' ב־ר' והתקבל פֵּפֵּרִי. משם, בתיווך הרומאים, נפוץ ברחבי אירופה. עם נפילת האימפריה הרומית במאה החמישית, עלה מחיר הפלפל עקב היעלמות דרכי המסחר. במקום סוחרים רומאים, היו אלה יהודים שקנו את הפלפל מקהילות יהודיות־ערביות במזרח, ומכרו אותו לאצולה האירופית. החל מהמאה התשיעית החלו ערי איטליה, ובראשן ונציה, להשתלט על המסחר בפלפל באמצעות ציי הים שלהן.

המחיר הגבוה של פלפל ותבלינים אחרים, וכן הקנאה ברווחים שגרפו האיטלקים, הובילו את הפורטוגלים והספרדים לחפש נתיב ימי חלופי להודו. הפורטוגלים עקפו את אפריקה מדרום בספינותיהם והספרדים, בהנהגת איטלקי אנונימי בשם כריסטופר קולומבוס, שלחו את ספינותיהם מערבה, במטרה להקיף את העולם ולהגיע להודו ממזרח. ב-1492 נחת קולומבוס על אי קטן לחופי יבשת אמריקה, שם מצא דברים רבים שלא הכיר, בהם אננס, תרנגולי הודו וטבק. הוא לא מצא פלפל שחור אבל נתקל בפרי חדש וחריף, לו קראו המקומיים אָגִ׳י, ואילו אנחנו קוראים לו פלפל צ'ילי.

״יש גם שפע של אג׳י, הוא הפלפל שלהם, ששווה יותר מפלפל שחור, וכל האנשים אוכלים רק אותו, שכן הוא בריא מאוד״, כתב קולומבוס ביומנו. כפי שהציפייה של קולומבוס למצוא הודים הובילה לכך שילידי היבשת החדשה נקראים אינדיאנים, כך הציפייה למצוא פלפל הובילה לכך שלמשפחת הצמחים החדשה הזאת, שאין לה כל קשר לפלפל השחור, קוראים פלפל. בשובו מההפלגה השנייה של קולומבוס לאמריקה הביא איתו רופא המשלחת כמה זרעים לספרד, וכך הגיע ה״פלפל״ (במובן פלפל חריף ופלפל מתוק) לאירופה.

כשנפוץ הפלפל באירופה, נפוצה גם הכפילות של השימוש במילה "פלפל" הן לפלפל שחור והן לפלפל חריף או מתוק. כשהרב והמחנך מיכל יחיאל פינס תירגם ב–1886 ספר גרמני על חקלאות לעברית, לא היה לירק החדש שם ועל כן כינה אותו "פלפל רטוב". את הכינוי הזה מצא בחיבור ההלכתי החשוב "ארבע טורים" של רבי יעקב בן אשר (1340) ״פלפל רטיבתא ברכת פרי העץ יבשתא ולא כלום שאין ראוי לאכילה בעיניה״. הכוונה היתה לזרעי פלפל שחור שלא יובשו. מאז התרגום של פינס נקרא הירק פלפל.

בתחילת המאה ה-20 שרר סדר יחסי: הפלפל המתוק שגודל בארץ נקרא "פלפל ירוק", התבלין השחור המיובש כונה פלפל שחור, ואילו התבלין האדום המיובש שאנחנו מכירים כיום כ"פפריקה", כונה "פלפל אדום".

בסתיו 1948 יצאו לשווקים פלפלים חדשים, אדומים ופחוסים מזן שכונה בפי מפתחיו מחברת הזרע, "גמבו". הציבור הכיר את השם בצורת הרבים "גמבות" ונתן לפלפל האדום היחיד את השם "גמבה". צורה זו משמשת אותנו היום, זמן רב לאחר שזנחו חקלאי ישראל את הזן הזה והתחילו לשווק במקומו זנים אחרים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ