קולות ממעמקים: שלושה ראשי מחלקות בבור בקריה מדברים על איומי העתיד

הוא אפלולי ונראה קצת מיושן, אבל הבור בקריה הוא המקום בו נחרצו גורלות בכל המלחמות החשובות (חוץ מאחת) ומשם תנוהל גם המלחמה הבאה

עמוס הראל
עמוס הראל

המציאות מצטלמת באופן פחות דרמטי מהדמיון. הבור בקריה, מוצב הפיקוד העליון של צה"ל ומרכז העצבים של המטה הכללי, הותיר את חותמו בכל ספרי ההיסטוריה הצבאית. כאן, בדיונים אפופי עשן, התקבלו ההחלטות המעצבות, הרות הגורל, ברוב רגעי המבחן הביטחוניים של ישראל. אבל טועה מי שמתאר לעצמו מעבדת היי־טק מצוחצחת. למרות מערכות התקשורת המתקדמות ומסכי הטלוויזיה והמחשב עתירי הנתונים, הבור הוא מתחם אפור למדי. על מסדרונותיו הארוכים, חוטי החשמל והתקשורת הרבים, וגרמי המדרגות השחוקים, הוא מזכיר יותר בית חולים מיושן או מפעל שתהילתו מאחוריו והנהלתו מהססת להשקיע בשדרוג תשתיותיו. והשינוי העיקרי: עשן הסיגריות נעלם מתוקף חוקי איסור העישון שנכנסו לתוקף לפני יותר מעשור.

ועדיין, נדמה שהאוויר קצת יותר דחוס כשיורדים למטה. בהיעדר חשיפה לאור יום, הקצינים והחיילים מתבדחים על נזקי ההתנזרות מהשמש. הבור הוא לב העיסוק הצבאי, המנוע שבאמצעותו מפעיל הרמטכ"ל, דרך חבורת קצינים קטנה, את צה"ל כולו. תעיד על כך סדרה של תמונות קטנות התלויה על הקיר בחדר הכניסה למוצב הפיקוד העליון (מצפ"ה) ומזכירה את מה שהתרחש בו: הימים הראשונים, הטראומטיים כל כך, של מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון הראשונה, מבצע "חומת מגן", "עופרת יצוקה".

לא במקרה נעדרת מהקיר מלחמת לבנון השנייה: חברי המטכ"ל לא ירדו אז לאייש את המצפ"ה. ועדות החקירה השונות ראו בכך עדות נוספת לכך שהרמטכ"ל אז, דן חלוץ, לא עיכל את מלוא משמעותיה של המלחמה. היו גם רגעים בתולדות הבור שבדיעבד נראים קומיים, כמו הלילה הראשון שבו נחתו טילים בתל אביב במלחמת המפרץ ב-1991. בצבא חששו ממתקפה כימית וסגרו את השערים. הש"ג, שרק מילא הוראות, השאיר בחוץ לזמן לא מבוטל את שר הביטחון והרמטכ"ל שהוזעקו מבתיהם.

ראשי המחלקות בבור בקריה, השבועצילום: דודו בכר

הבור הוא משכנה של חטיבת המבצעים במטכ"ל, הכפופה כיום לאגף המבצעים, המאגד גם חטיבות נוספות. החטיבה היתה מחלקה בראשית דרכה. ראש המחלקה הראשון היה אלוף־משנה יצחק רבין, שהקים אותה ב-1950, בעקבות מלחמת העצמאות. רבין בנה מתכונת שמרביתה שרירה וקיימת גם כיום - ותפקיד ראש מחלקתהמבצעים, אף שהוא כפוף כיום לראש החטיבה, עדיין נחשב בעיני רבים למשרת האל"מ החשובה ביותר בצבא. הבור נחפר מתחת למחנה מטכ"ל בקריה באמצע שנות ה-50 ועבר שדרוג אחרי מלחמת ששת הימים. העברתן לקריה של מפקדות חיל האוויר (בסוף שנות ה-50) וחיל הים (בתחילת שנות ה-70) שיפרה את שליטת המטכ"ל בזרועות ובפיקודים, והבור נהפך למקום שאליו מגיעים ראשי ממשלה ושרי ביטחון בעת משבר ביטחוני.

בכיסא שפעם אייש יצחק רבין יושב היום אלוף־משנה ע', קצין שריון בהכשרתו (צה"ל, במה שנראה כמנהג ארכאי במקצת, עדיין מתעקש כי ממלאי התפקידים בחטיבת המבצעים לא ייחשפו בשמותיהם המלאים). בשיחה עם "הארץ" משתתפים גם אל"מ ש', ראש מחלקת התכנון בחטיבה, קצין תותחנים ואל"מ ט', ראש מחלקת הגנה ועורף, שהחלה את שירותה בתפקידי הדרכה בשריון. שלושתם בתחילת שנות ה-40 לחייהם, יותר מ-20 שנים בצבא, מרביתן בתפקידי שטח. המפגש אתם קצר ודחוס והשלושה מגניבים מדי פעם מבטים אל השעון. החיילות בחוץ הודפות בינתיים שיחות טלפון עם סוגיות פחות דחופות.

השינוי המרכזי בתמונה המבצעית בשנים האחרונות נוגע לחוסר היציבות בגבולותיה של ישראל, שבמידת מה ממקדים אליהם עניין על חשבון המתרחש בגדה המערבית. האביב הערבי הביא עמו סיכונים פוטנציאליים חדשים בגבולות עם סוריה, לבנון ומצרים, לצד קריסת צבא סוריה והיחלשות של ממש באיום הקונבנציונלי על ישראל. אל"מ ש' אומר ש"כל התוכניות האופרטיביות שלנו בכל הזירות עברו שינוי גדול ומשמעותי בגלל הטלטלה האזורית", וע' מוסיף כי "סוג האיומים, ההיקף שלהם והפריסה השתנו. קיים היעדר משילות בחלק מהמרחבים שגובלים בנו. ישנם ארגונים שמזוהים עם רעיונות הג'יהאד העולמי, שיכולים גם לקחת חלק בניסיונות לבצע פיגועים סמוכי גדר". זה כבר קרה כמה פעמים בגבול מצרים בסיני, שהבולטת בהן היתה הפיגוע שבו נהרגו שמונה ישראלים בכביש 12 באוגוסט 2011. אבל זה עלול בהחלט לקרות גם בגבול הסורי ברמת הגולן.

ועדיין, מודה ע', "הסיטואציה בעיני האזרח הממוצע נוחה יותר היום" בהשוואה לימי האינתיפאדה או המלחמה בלבנון. "הוא לא תמיד יודע עם מה מערכת הביטחון מתמודדת. השינוי דורש כיסוי מודיעיני ומבצעי הדוק מול הרבה סוגי איומים מהרבה זירות והיערכות אחרת של צה"ל. אני צריך להשקיע יותר משאבים במודיעין כי יש יותר גורמים שעובדים בצד השני". ברמת הגולן, למשל, נפרסים כעת כוחות סדירים מאומנים יותר, לקדם אפשרות של פיגועים. בפיצוץ מטען חבלה בגבול שם בחודש מארס נפצעו ארבעה צנחנים, בגזרה שאירחה בעבר בעיקר מילואימניקים עייפים. ע' אומר ש"מי שנמצא שם עכשיו מתאים יותר להתמודדות עם סוג האיומים שצמחו".

בגולן הוחלפו בתחילת השנה מפקדות אוגדתיות, כדי לאפשר למפקדים להתמקד בביטחון השוטף. לדבריו, "הרמטכ"ל עשה שינוי, כי בצבא הבנו לפני שנתיים שזה הולך למקום אחר. הוקמה גם גדר גבול חדשה. אנחנו צריכים ליצור מערכת הגנה שתאפשר שליטה באירועים, כדי לא להיגרר לעימות בנקודה שלא נוחה לנו. המצב האזורי החדש דורש הסתכלות אחרת כי סדר העדיפויות פחות מובהק. שלא כבעבר, מאוד קשה לבוא בתחילת שנת עבודה ולהגיד: 'פה נשקיע יותר'. מרכז הכובד כל הזמן זז".

ש' מסביר ש"הסבירות למלחמה כוללת ירדה, אבל יש יותר מרכיבים נפיצים שיכולים להביא להידרדרות נקודתית, בכמה זירות. המרחב כולו שברירי יותר. מבחינתנו, הצפון ורצועת עזה עדיין נמצאים בדרך כלל בעדיפות הגבוהה יותר, משום ששם פוטנציאל האיום גדול ומוחשי יותר. אבל התרחישים כוללים גם אפשרות של מערכה בשני ראשים, מול הצפון ומול עזה במקביל".

לצד הפעילות ההגנתית השוטפת, צה"ל הרבה יותר פעיל התקפית, במה שמכונה המב"מ - המערכה בין המערכות. עיקרה מבצעים אוויריים ומודיעיניים מעבר לגבול, המיוחסים לישראל, שברבים מהמקרים ישראל נמנעת מליטול עליהם אחריות רשמית. מטרתם: החלשת ארגוני הטרור והגרילה בצד היריב, מבלי להידרדר למלחמה כוללת. אחת לכמה שנים, כמו במבצעי "עופרת יצוקה" (2008) ו"עמוד ענן" (2012), מתלקח עימות גדול יותר, שבו מנסים להגיע לפגיעה משמעותית יותר ביריב כדי להרחיק עוד יותר את המערכה הבאה. ט' אומרת כי "ישנה אמירה ברורה של הדרג המדיני. אם תפרוץ מלחמה, המערכה צריכה להיות קצרה. זה קשור ביכולת הספיגה של העורף ובהתפתחויות בזירה הבינלאומית".

כמו בכל שיחה עם קצינים בני הדור הזה, מלחמת לבנון השנייה מרחפת ברקע (ע' השתתף בה כמפקד גדוד). וגם בשבוע שבו ניתן גזר הדין במשפט אולמרט, ראוי להזכיר כי הקצינים יודעים את האמת: שהיא היתה רחוקה מלהיות הצלחה וכי היא חשפה סדרה של ליקויים ופגמים שחייבו תיקון. תפקידה של מחלקת התכנון בחטיבת המבצעים השתנה בעקבות המלחמה. לפי ש', ראש המחלקה כיום, "נתפסנו אז עם תוכניות לא ארוזות ולא סבירות, ועם שפה משותפת לא טובה בין המטה הכללי לזרועות. אחרי המלחמה נדרשה מחלקה אחת של תכנון אסטרטגי ואופרטיבי שתרכז את כל החבילה".

נקודת תורפה מהותית שנחשפה במלחמה היתה הקשר בין הדרג המדיני לצבאי. בדיעבד התברר שאפילו המטרות לא נוסחו והובנו במשותף. צה"ל, כפי שמעידים מסמכים פנימיים, ראה בעימות עם חיזבאללה מעין משחק פינג־פונג ממושך. אולמרט ושריו חיפשו נוק־אאוט.

לדברי ש', "אחד התפקידים שלנו הוא פירוק למרכיבים של הנחיות הדרג המדיני. אנחנו אתם בקשר רצוף ומתמשך. בחלק מהמקרים, עדכון התוכניות האופרטיביות בזירות היה הנחיה של הדרג המדיני, כפי שקרה בסוריה למשל. סוריה כבר לא אותה סוריה, הצבא שלה כבר לא אותו צבא והתוכנית האופרטיבית הישנה כבר לא היתה רלוונטית יותר". עיצובן מחדש של התוכניות בזירה הסורית החל לפני יותר משנתיים. הרמ"חים מתרשמים שהמצב החדש והמורכב מובן גם למג"דים שאנשיהם פרוסים לאורך הגבול. המתאר הישן, של ריצה לעמדות הקרב כדי לקדם טורי שריון סוריים הדוהרים לעבר הכנרת, פחות מעסיק אותם.

מחלקת ההגנה והעורף בחטיבה הוקמה ב-2009. הקמתה קשורה בהבנה שכל מערכה עתידית תהיה כרוכה בפגיעה קשה באוכלוסייה האזרחית. המחלקה מופקדת בין השאר על תיאום פעילות הגנת העורף, ההגנה האווירית מפני טילים, הגנת הסייבר, אבטחת מחנות צה"ל ואבטחת הרמטכ"ל וקצינים בכירים.

ט', ראש המחלקה: "לא יודעת אם זה פוסט טראומה של המלחמה. זה נולד מאיום מאוד משמעותי של טילים ורקטות מלבנון ומעזה. אנחנו מבינים שבמקרה של מלחמה העורף יהיה הזירה המרכזית השנייה. יהיה ניסיון לפגוע באתרים חיוניים, במרכזי אוכלוסייה, בבסיסים. גם תהליך הגיוס במלחמה הופך קשה יותר. זו נקודה קריטית: יותר מורכב להביא אנשים למילואים כשבעורף נופלים טילים על המשפחות שלהם. אנחנו מחפשים שיטות להתגבר על הקושי, באמצעות הפעלת מערכת תקשורת משוכללת יותר, ריכוז הגיוס במקומות פחות מאוימים והגנה על שטחי הכינוס".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ